סיקור מקיף

ננו-חלקיקים חדשים להעברת תרופות משופרת

משפחה חדשה של ננו-חלקיקים שהוכנו על מנת למנוע שחרור מוקדם מדי של תרופות בגוף טומנת בחובה הבטחה לדיוק ויעילות גדולים יותר בהעברת תרופות נוגדות סרטן לאזורי הגידול.

”]דוגמה למיצלה המשמשת להעברת תרופה.  האטומים הכחולים הינם הקצה ההידרופילי של הפולימר, בעוד שהאטומים הלבנים הינם הקצה ההידרופובי. האטומים האדומים מסמלים את אטומי התרופה/החומר הפעיל. מערכת כזו יכולה לשמש גם להעברת חומרי מזון ותוספים שונים, מלבד תרופות.    [מקור: www.atrp.gatech.edu/pt18-3/18-3_p3]צוות המחקר, בראשותו של פרופסור Kit Lam מהמחלקה לביוכימיה ורפואה מולקולארית מאוניברסיטת קליפורניה, סינתז משפחה חדשה לחלוטין של מיצלות (צבר של מולקולות הכוללות הן חלק הידרופילי והן חלק הידרופובי, הנוצר בתוך תערובת של חומרים) הגורמות לשינויים כימיים בתגובה לגורמי עירור מוגדרים. מיצלה הינה צבר של מולקולות המהוות חומרים פעילי שטח המפוזרות בנוזל המבוסס על מים, למשל, תמיסת מלח. מיצלות הינן ננו-מבנים בגודל של 50-25 ננומטרים ומשמשות כננו-נשאים להעברת תרופות.

מיצלות המכונות BCM הינן סוג ייחודי של מיצלות, המשחררות את מטענן במהירות בתגובה למיקרו-סביבה חומצית הקיימת בסביבת הגידול הסרטני או כאשר הן נחשפות לתרכובות כימיות מוגדרות המאושרות לצריכת אדם, כגון מולקולת הסוכר המוכרת מניטול.

“השימוש בננו-נשאים מסוג מיצלות המאפשרים העברה מתוזמנת של תרופות נוגדות סרטן מסייע במניעת שחרור מוקדם של התרופה במחזור הדם ומבטיח שחרור של ריכוז גבוה מהתרופה באזור הגידול עצמו בלבד. בחומרים אלו טמונה הבטחה גדולה לשיפור משמעותי בתחום של הטיפול בסרטן” מסביר אחד מהחוקרים.

ננו-חלקיקים המגיבים לגורמי עירור זוכים כעת לתשומת לב מרובה בתחום של העברת תרופות בזכות יכולתם להשתנות בתגובה לגורמי עירור מוגדרים. מקרב ננו-חלקיקים אלו, מיצלות מצולבות המגיבות לגורמי עירור (Stimuli-responsive Cross-linked Micelles, SCMs) מייצגות מערכת רב-תכליתית של ננו-נשאים להעברת תרופות המתכוונות לאזור הגידול.

לעיתים קרובות מדי ננו-חלקיקים משחררים את התרופות הטמונות בהם מוקדם מדי ו”מפספסים” את המטרה שלהם. המיצלות החדשות מסוגלות להחזיק בתוכן את התרופה לזמן רב יותר ולמזער בכך את השחרור המוקדם שלה בעודה נמצאת במחזור הדם. ההוספה של היכולת להגיב באופן רגיש לתנאי סביבה משתנים הופכת את המיצלות הללו לחומרים המגיבים לסביבה המקומית של הגידול עצמו. במצב זה, התרופה הנישאת על-ידי המיצלה משוחררת בעיקר באזור הרקמה הנגועה.

המיצלות החדשות שפיתח צוות המחקר כוללות שני מנגנוני תגובה נפרדים – מיצלות אלו משחררות תרופות על סמך מנגנון של התארגנות עצמית של פולימרים המכילים חומצה בורונית ופולימרים המכילים קטקול (catechol), פולימרים ההופכים את המיצלות הללו לרגישים במיוחד לשינויים ברמת החומציות של הסביבה. צוות החוקרים ייעל את יציבות המיצלות הללו וכן את תגובתן לנוכחות סביבה חומצית והסוכר מניטול.

הידיעה על המחקר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.