חם מדי? נתרחק קצת מהשמש

אסטרופיסיקאים אמריקאים טוענים כי שינוי מסלולו של כדור הארץ הוא משימה אפשרית

אנקדוטה ידועה מספרת על אסטרופיסיקאי שהסביר, בהרצאה לקהל הרחב,שהשמש תכלה את משאבי האנרגיה שלה תוך כ-8 מיליארדי שנים, ולאחר מכן לא יתאפשר קיומם של חיים במערכת השמש. “מתי אמרת שזה יקרה?” נזעק מישהו מהקהל. “בעוד כ-8 מיליארד שנים”, חזר המדען בסבלנות. “לרגע נבהלתי, חשבתי שאמרת 8 מיליון”, השיב השומע.

מיליארדי שנים, מיליארדי מיליארדים של כוכבים, מיליוני שנות אור: הגדלים השגרתיים שבהם עוסקים אסטרופיסיקאים הם בשבילנו מספרים כמעט בלתי נתפשים. אבל העיסוק בגדלים האדירים הללו מתחיל לחרוג אל מעבר לתצפיות אסטרונומיות ומודלים אסטרופיסיים על תהליכים קוסמיים כמו התפשטות היקום או היווצרותם של כוכבים. דוגמה טובה לכך התחום המתפתח של “הנדסה אסטרונומית” (או “אסטרו-הנדסה”), שהציב לעצמו מטרה צנועה: לשנות סדרי בראשית, פשוטו כמשמעו.

למה הכוונה? למשל, להסטה מכוונת של כוכבי שביט או אסטרואידים ממסלולם, לתועלת האנושות. או, אם אין די בכך, שינוי מסלולו של כדור הארץ כדי להרחיקו מעט מהשמש וכך להאריך את משך הזמן שבו התנאים בעולמנו יהיו תומכי-חיים. נשמע כמו רעיון טוב לסיפור מדע בדיוני? בהחלט, אך זהו בדיוק הנושא של מאמר מדעי שפורסם באחרונה על ידי האסטרופיסיקאים ד' קוריסנסקי מאוניברסיטת קליפורניה, ג' לפלין מנאס”א ופ' אדאמס מאוניברסיטת מישיגן. השלושה מתווים תוכנית נועזת לשינוי מסלוליהם של כדור הארץ וכוכבי לכת אחרים, וטוענים שהדבר בר ביצוע.

בשביל מה זה טוב? בטווח הקצר, די אם נחשוב על התחממות כדור הארץ. האסטרו-הנדסה מציעה פתרון אולטימטיווי לבעיה: לא עוד נסיונות לצמצם את פליטת גזי החממה. חם לנו מדי? נתרחק קצת מהשמש. האקלים יתחמם שוב? נתרחק עוד קצת.

לקרב אסטרואיד באופן מבוקר

אבל החשיבה האסטרו-הנדסית מרחיקה לכת הרבה יותר: אל מיליוני ומיליארדי שנים בעתיד. השמש, שבזכות קרינתה אנחנו קיימים, שורפת לאט (אבל בטוח) את מלאי הדלק שלה – המימן (ההופך להליום בתהליך תרמו-גרעיני מתמשך). בסופו של דבר, בעוד 8 מיליארדי שנים או מעט יותר, השמש “תכבה” ותהפוך ל”ענק אדום” שבהתפשטותו “יבלע” את מערכת השמש. עד אז היא תעבור דווקא עידנים של קרינת אור מוגברת: בעוד כמיליארד שנים עוצמת הקרינה תגדל ב-%10 ובעוד 3 מיליארד שנים הקרינה תתעצם ב-%40 בהשוואה להיום. משמעות הדבר היא קצן של כל צורות החיים, לרבות חרקים וחיידקים. הגדלה מבוקרת של רדיוס המסלול שבו חג עולמנו סביב השמש תוכל להאריך את חיי הביוספירה של כדור הארץ במיליארדי שנים.

כיצד עושים זאת? לקוריסנסקי וחבריו למחקר יש תוכנית מפורטת, מחושבת לפרטי פרטים. הם מציעים לבחור גוף שמימי באורך של כמאה ק”מ – אחד האסטרואידים או כוכבי השביט המצויים למכביר במערכת השמש – ולהסיטו לעבר כדור הארץ. שיטות לביצוע הסטה כזו כבר הוצעו בעבר (למשל בעזרת טילים גרעיניים) כדי למנוע התנגשות הרת אסון של עצם כזה עם כדור הארץ. הפעם מדובר דווקא על קירוב מבוקר של האסטרואיד אלינו, כך שחלק מהתנע והאנרגיה שלו יועברו אל כדור הארץ. כתוצאה מכך תגדל האנרגיה המסלולית של כדור הארץ ויגדל רדיוס המסלול שלו.

לאחר מכן ימשיך האסטרואיד לעבר צדק, תועבר אליו אנרגיה גרביטציונית מכוכב הלכת הענק, וכשהוא יתקרב שוב אל כדור הארץ יחזור התהליך על עצמו. ניצול האנרגיה הגרביטציונית של פלנטות הוא טכניקה מוכרת שיושמה כבר בעבר לצורך תמרון נתיביהן של חלליות מחקר לעבר פלנטות מרוחקות.

הפעם הטכניקה מופעלת לא על חללית, אלא על אסטרואיד בגודל מתאים. כך, במעין “משחק ביליארד” קוסמי מחוכם, אפשר יהיה לשנות את מסלוליהם וגורלם של עולמות. החישובים מראים שעל מנת לנצל עד הסוף את חיי השמש לקיום חיים על כדור הארץ, יהיה צורך לחזור על “תיקוני מסלול” אלה כל 6,000 שנה – די והותר זמן כדי לשכלל את טכניקות הביצוע.

ואם כבר משנים סדרי בראשית, המדענים משתעשעים באפשרויות מרתקות נוספות הגלומות ברעיון. בשיטה כזו, הם כותבים, אפשר לשנות את מסלוליהם של עולמות השכנים לנו, כמו נגה ומאדים, ולגרום לכך שהמרחק שלהם מהשמש יאפשר אולי קיום של חיים.

לדעת שלושת המדענים, השיטה ישימה לחלוטין וכרוכה בשימוש בטכנולוגיות ש”מעבר לפינה” – אין צורך בפריצת דרך מדעית. אבל צריך לעשות זאת בזהירות. אם פספוס קטן יביא ענק שאורכו 100 ק”מ (ומשקלו 10 בחזקת 16 טונות) לנתיב התנגשות בכדור הארץ – אבוי לנו. פגיעת עצם קטן בהרבה מחקה את הדינוזאורים מעל פני האדמה לפני כ-65 מיליון שנים, לפי התיאוריות המקובלות.

אגב, לפני כמה שבועות הציגו מדענים מאוניברסיטת קליפורניה תיאוריה חדשה, שלפיה מה שהשמיד את הדינוזאורים לא היה התנגשות, אלא הפרעות במסלולי הארץ, המאדים ומרקורי, שהתחוללו בשל מעבר גרם שמימי גדול בסביבה. עוד סיבה טובה להיזהר.