כדור הארץ הוא מטרה במטווח קוסמי. האנושות היא המין הראשון בהיסטוריה שיכול גם לעשות משהו כדי להתגונן
אחד התחביבים שלי כעורך האתר הוא לבדוק מאילו מילות מפתח אנשים נכנסים לכתבות באתר. לאור ההתעניינות בנושא עצמים קרובי ארץ והסכנה הטמונה בהם, צדה את עיני שאילתה “האם תקופת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה?” החלטתי להרים את הכפפה ולענות על השאלה הזו, לפחות כפי שניתן להבין מההקשר – האם הכחדת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה.
בתקופה האחרונה הולכות ומצטברות ראיות לכך כי לפגיעות מטאוריטים היו השלכות חשובות על פני כדור הארץ, ובמיוחד על האבולוציה הביולוגית. פגיעה כזו עלולה להוות סכנה ממקור טבעי לחיים על כדור הארץ. פעמיים במאה עשרים, ידוע על מטאוריטים גדולים שהתנגשו בכדור הארץ (טונגסקה) והשבוע (יום ו’ 15/2/2013) כאמור קיבלנו תזכורת כפולה לאיום: מצד אחד אסטרואיד בקוטר 50 מטרים שחלף במרחק קרוב לפני הקרקע של כדור הארץ, 2012 DA14 (רק 27 אלף ק”מ, פחות ממסלול לוויני התקשורת), וכמה שעות קודם לכן התפוצצות מטאור באוויר ברוסיה, שגרמה ללמעלה מאלף פצועים כתוצאה מפיצוץ זכוכיות בבתים ומכוניות עקב גל ההדף.
אם הפגיעה תהיה גדולה מספיק, היא עלולה לשבש את תנאי הסביבה בכדור הארץ כולו ולגרום לאסון אקולוגי. הפגיעה המתועדת ביותר מסוג זה התרחשה לפני 65 מיליון שנים, בסוף תקופת הקרטיקון. תקופה זו בהיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ עומדת בסימן הכחדה המונית, כאשר למעלה ממחצית מהמינים על פני כדור הארץ נכחדו.
אמנם הרשומות הגיאולוגיות מספרות על עשרות הכחדות המוניות, אך ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון תמיד סיקרנה פליאונטולוגים כי היא מסמנת את סוף עידן הדינוזאורים. במשך עשרות מיליוני שנים, היצורים הללו שגשגו ופיתחו מגוון רחב של התמחויות. ואז, לפתע, הם נעלמו.
הגוף שפגע בכדור הארץ בסוף תקופת הקרטיקון היה מטאוריט בעל מסה של למעלה מטריליון טון וקוטר של לפחות 10 ק”מ. המדענים זיהו את הפגיעה הזו בשנת 1980 לאחר שבחנו שכבה שהקיפה אז את כל העולם, כתוצאה ממשקעים שנשרו מענן האבק שאפף את כדור הארץ לאחר הפגיעה. שכבת משקע זו מועשרת במתכת הנדירה אירידיום וביסודות אחרים הנמצאים בשפע במטאוריטים, אך נדירים מאוד בקרום כדור הארץ.
אפילו לאחר שעבר דילול על ידי החומר היבשתי שנחפר מהמכתש, המרכיב הכימי של מטאוריטים עדיין ניתן לזיהוי בקלות. בשנת 1990 חפרו גיאולוגים שמצאו את אתר הפגיעה עצמו באזור יוקטן שבמקסיקו. קוטרו של המכתש, הקבור עכשיו עמוק מתחת לפני הקרקע (ולמי מפרץ מקסיקו, היה במקור כ-200 קילומטרים.
פגיעה זו שיחררה כמות עצומה של אנרגיה, ויצרה מכתש גדול כפליים ממכתש טיכו שעל הירח. הפיצוץ הרים 100 טריליון טונות של אבק לאטמוספרה, כפי שניתן לקבוע על ידי מדידת עובי שכבת המשקע שנוצר כאשר אבק זה שקע אל פני השטח. כזו כמות של חומר, חסמה לחלוטין את אור השמש, והאפילה על כדור הארץ לתקופה של קור וחושך שנמשכו לפחות כמה חודשים. לפי החישובים, הפיצוץ גם הפיק כמויות גדולות של חומצה חנקתית וסלעים נמסים שרוססו על פני חלקים נרחבים מפני השטח של כדור הארץ. החום הצית גל שריפות נרחבות שכנראה כילו יערות ואדמות מרעה. יש להניח, שהאסונות הסביבתיים הללו יכולים היו להיות אחראים להכחדה המונית, כולל מותם של הדינוזאורים.
קיים חשד כי גם הכחדות המוניות במעברים בין תקופות גיאולוגיות נגרמו בשל פגיעות של עצמים שמימיים גדולים, אבל אף אחת מהן לא היתה כל כך דרמטית כמו אירוע הקרטיקון. גם בלי תיעוד ספציפי כזה, ברור שפגיעות בסדר גודל כזה אכן מתרחשות ושתוצאותיהן יכולות להיות הרות אסון. ואולם אסון לקבוצה אחת של בעלי חיים עשויה ליצור הזדמנויות לקבוצה אחרת. לאחר כל הכחדה המונית, קיים פרץ אבולוציוני פתאומי ומינים חדשים מתפתחים וממלאים את הגומחות האקולוגיות שרוקנו מיושביהם הקודמים בזכות האירוע.
פגיעות מטאוריטים מייצגות מנגנון חשוב שיכול לגרום לאסונות גלובליים ולהשפיע על האבולוציה של החיים על פני כל העולם. על פי כמה הערכות, רוב ההכחדות הגדולות של מינים יכלו להיות בגלל פגיעה מהחלל. הדבר משנה את נקודת המבט שלנו על האבולוציה הביולוגית. הקריטריון הסטנדרטי להישרדותו של מין אנושי הוא הצלחתו בתחרות עם מינים אחרים והסתגלות לסביבה שמשתנה לאט. עם זאת, קריטריון חשוב לא פחות הוא היכולת של מין לשרוד אסונות אקולוגיים גלובליים אקראיים כדוגמת פגיעת מטאוריטים.
לאט לאט, כתוצאה מהתובנות בגילוי הסיבה להכחדת הדינוזאורים חדרה לתודעה ההכרה שכדור ארץ הוא מטרה במטווח קוסמי. בשנת 1991 ביקש הקונגרס של ארצות הברית מנאס”א לחקור את הסיכון לפגיעה גדולה של עצם שמימי בכדור הארץ. הקבוצה שערכה את המחקר הסיקה מניתוח מפורט שפגיעות כאלה אכן יכולות להיות מסוכנות. המסקנה היתה כי יש להיערך לאירועים כאלה, אך רק לאחרונה החלו ממש לנקוט בצעדים. נאס”א עצמה סורקת את השמים בחיפוש אחר עצמים קרובי ארץ וברגע שהתגלה עצם כזה הוא זוכה למעקב צמוד ולחישוב מתמיד של סיכוייו להתנגש עם כדור הארץ.
גם סוכנויות חלל אחרות, ובפרט זו הרוסית (שכרגע גם קיבלה חיזוק לצורך שלה לפעול), כמו גם ממשלות רבות ואפילו המשרד לענייני החלל החיצון של האו”ם מבקשים להגביר את הפעילות בנושא.
לאחרונה גם שמענו על הצעה לבנות לווינים שימקדו את אור השמש בקרני לייזר שישוגרו לעבר אסטרואידים כאלה כדי לשנות את מסלולם או אף לפוצצם.
אמנם מדובר בתעודת ביטוח, ובימים כאלה של קיצוצי תקציב זה נראה כמו הוצאה בלתי אפשרית, אבל הטבע רומז לנו שאין לנו יותר מדי זמן להתלבטויות. חובה עלינו לפעול כדי למנוע מהאדם גורל דומה לזה של הדינוזאורים ולזה שהוא בעצמו גורם לאינספור מינים של בעלי חיים וצמחים (אבל על כך כתבנו בעבר ועוד נכתוב בטורים אחרים בנושאי סביבה).
49 תגובות
ב
מה הנקודה שלך? אתה מתאר מצב דמיוני אם המון הנחות ומסיק מזה איזה מסקנה? יש באמת מצבים שמינים יתפתחו יחסית מהר. שאל כל מי שמתעסק באנטי-ביוטיקה.
נכון :
הנחתי שיש מוטציה אחת. ושיעילותה להישרדות נשארת קבועה.
אבל אפשר להניח מספר מוטציות שמתרחשות בעת ובעונה אחת.
ברור שיעילותה של מוטציה יכולה להיות תלויה באחוזים שלה באוכלוסיה. אבל גם אם נתיחס רק לחלק מהזמן שבו המוטציה יעילה עדיין מתקבל זמן קצר בהרבה ממליוני השנים שעליהם מדברים בדרך כלל.
ניתן גם להניח שיש מוטציות שמועילות ומזרזות זו את זו.
למשל:
1)צוואר גבוה יותר.
2)לב חזק יותר.
כל אחת מהן מגבירה את היעילות של האחרת. ובכך מזרזת את התהליך.
ב
בד”כ ההשפעה של מוטציה היא הרבה יותר קטנה, כשמדובר בברירה טבעית בביות המצב שונה – כל שנה יש זנים חדשים של ורדים למשל, וראה איך כלב הבית נראה אחרי כמה אלפי שנים. תחשוב שכרוב, כרובית, ברוקולי וכרוב ניצנים הם זנים מלאכותייםשל אותו מין – שוב ביות.
דארווין כתב על “מוצא המינים והשמירה של זנים מועדפים”. הוא מעולם לא התייחס לאסונות כמו הכחדה המונית. אני לא רואה תועלת בלהתייחס לאסונות בהקשר של אבולוציה. זה לא תורם לשיח.
בדוגמא של הג’ירפות :
גם אם האוכלוסיה תהיה מליון במקום אלף התהליך של התחלפות האוכלוסיה יארך בערך 200 שנה.
זה עדיין מהר מאוד כאשר מדברים במונחים של אבולוציה.
ב
אה. לקחת דוגמא קיצונית. ההגבלה שלך ל-1000 פריטים היא מאוד מלאכותית. הנחת שאין עוד מוטציות והנחת שהמוטציה הזאת טובה גם כשאחוז בעלי המוטציה גדל. אתה לא יכול להניח כל כך הרבה ולהעסיק מזה מסקנה.
ב
חישוב מעניין. אני מניח שהוא נכון. זו אכן אבולוציה. מה הנקודה שלך?
ניתן להשוות את המערכת הביולוגית למערכת תרמודינאמית.
המערכת התרמודינאמית עוברת ממצב שווי משקל אחד למצב שווי משקל אחר.
המעבר יכול להיות רציף או קופצני.
המעבר הוא תהליך. גם אם הוא רציף וגם אם הוא קופצני.
נניח אוכלוסיה שבה מתרחשת מוטציה:
למשל אוכלוסיה של 1000 ג’ירפות אשר 1 מתוכן מפתחת צוואר ארוך ב 10 סמ יותר מאחרות.
נניח שתכונה זו מקנה לה באופן מובהק יכולת הישרדות והעברה של הגנים לצאצאיה.
נניח שהג’ירפות ממליטות אחת לשנה.
בשנה הראשונה יהיה צאצא אחד בעל המוטציה והשאר רגילים.
בשנה השניה:
1 צאצא של האמא, 1 צאצא של הבת, והשאר רגילים. גודל האוכלוסיה הכללי נשמר כלומר 1000.
בשנההשלישית:
1צאצא של האמא , 1 צאצא של הבת, 1 צאצא של הנכדה, ושוב גודל האוכלוסיה הכללי נשמר כלומר 1000.
וכן הלאה!
בהערכה גסה: לאחר כעשר שנים יהיו בערך 10% מן האוכלוסיה בעלי התכונה של המוטציה.
לאחר כעשרים שנים יהיו בערך 30% באוכלוסיה בעלי התכונה של המוטציה.
לאחר כשלושים שנים יהיו בערך 50% מהאוכלוסיה בעלי התכונה של המוטציה.
לאחר כארבעים שנים יהיו בערך 90% מהאוכלוסיה בעלי התכונה של המוטציה.
וזה מבחינה אבולוציונית מהר מאוד. למעשה תוך פרק זמן של כמאה שנה תתחלף כמעט כל האוכלוסיה והמוטציה שנותנת יתרון תהפוך להיות הרוב המוחלט של האוכלוסיה.
ב
אני מציע שתבדוק את ההגדרות במילון. כולם מדברים על תהליך ולא על ארוע. המילה הקרובה ביותר בעברית לאבולוציה זו התפתחות.
זכותך כמובן לחשוב אחרת, אבל כשמדברים על התפתחות מתכוונים לצעדים קטנים שמובילים ממין למין. התנגשות אסטרואיד לא נחשב לאבולוציה בשום מקום שאני מכיר.
כל אירוע הוא חלק מן האבולוציה.
כולל הכחדה או הכחדה המונית.
ב
האבולוציה אינה קורית בקפיצות. רק צעדים קטנים. הסיכוי שמוטציה גדולה תגביר את קצב הרבייה קטנה ביותר. אל תשכח – בכל רגע נתון, המינים הקיימים הם תוצאה של אבולוציה ולכן כבר די מותאמים לסביבה שלהם. אותו עץ חיים שתיארת אינו מכיל קפיצות גדולות.
כשמין מסויים מפנה את עצמו למין אחר – זה אינו אבולוציה. הכחדת K-T שינתה את פני העולם החי אבל לא הייתי קורא לזה חלק מהאבולוציה. ארוע חד פעמי כזה אינו אופטימלי ובודאי הכחיד מינים רבים שלולו הארוע הזה היו מתפתחים בכיוונים נפלאים.
אשמח לדעת איך אפשר להוכיח את יעילות האבולוציה 🙂 🙂 יש לי כמה הסברים לזה אבל אף אחד מהם אינו מוכיח את הטענה.
לגבי היעילות של התהליך:
אני מסכים שהתהליך הזה יעיל מאוד.,
למעשה ניתן אפילו להוכיח בצורה מתמטית שהתהליך הזה הוא בהרבה סידרי גודל יעיל יותר ממה שמקובל לחשוב.
האבולוציה היא תהליך של התאמה. בתהליך זה יתכנו התאמות “קטנות” במסגרת המין אבל יתכנו גם התאמות “גדולות” שהן מחוץ למסגרת המין.
התהליך של שינוי וברירת המתאים עובד בכל קנה מידה. מן הגדול ביותר ועד הקטן ביותר .
בתוך המין ומחוצה לו.
כאשר מין מסויים מפנה מקום למין אחר זה לא שונה באופן עקרוני מפרט מסוים שמפנה את מקומו לפרט אחר. זה אותו דבר אבל בקנה מידה גדול יותר.
אם נתאר את סך כל היצורים כמין עץ אז לעץ הזה יהיו ענפים מרכזיים גודלים וגם ענפים קטנים יותר ועוד יותר קטנים עד לקטנים ביותר.
האבולוציה מתרחשת בכל ענף מענפי העץ. מהכי גדול ועד הכי קטן.
הצלחה של מין אחד בתחרות עם מין אחר אינה שונה מהצלחה של פרט מסוים בתוך המין בתחרות עם פרטים אחרים בתוך המין.
ב
לא -זה לא חלק מהאבולוציה. זה חלק מהחיים, חלק מהטבע ומשפיע על פילוג המינים.אין כאן “התפתחות” – אלא הכחדה של מינים. אבולוציה בנויה מחוסר היכולת להתרבות של פריטים באוכלוסיה של מין מסויים.
אני מתעקש על זה כי זה הבסיס לטענה אחרת – שהאבולוציה כתהליך, יעיל יותר מכל תהליך אחר שניתן לתכנן. זה כבר ויכוח אחר 🙂
גם בין מינים.
למשל:
האריה והצבוע.
יתכן שהאריה ינצח במאבק וישרוד והצבוע יכחד אבל יתכן גם להיפך.
דבר כזה הוא אפשרי בהחלט. וזהו חלק מן האבולוציה.
ב
צודק בהחלט – היתרון תלוי הן במקום והן בזמן. אבל -שוב – היתרון לתכונה בתוך מין מסויים ולא בין מינים.
ב
המשפט האחרון שלך זה מה שאני מנסה להגיד מההתחלה 🙂 לזה אני קורה “קצב ריבוי דיפרנציאלי”.
אחת הבעיות בהבנת האבולוציה זה המושג survival of the fittest. ההגדרה הזאת עשוייה להתפרש כמעגלית. לכן אני תמיד מדבר על רבייה דיפרנציאלית.
יחד עם זה עדיין יתכן שבפרק זמן מסויים או בתנאים מסויימים יתגלה יתרון למין א’ כאשר בפרק זמן אחר או בתנאים אחרים יתגלה יתרון למין ב’ .
הבנתי:
כשאתה אומר קצב הרביה אתה מתכוון לקצב הגידול באוכלוסיה.
זה כבר נשמע הרבה יותר טוב.
אם כי גם זה לא מושלם.
עדיין תיתכן אוכלוסיה מותאמת יותר בעלת קצב גידול איטי יותר מאוכלוסיה אחרת.
קצב גידול האוכלוסיה הוא רק מדד אחד של התאמה. ישנם מדדים נוספים.
ההגדרה הנכונה יותר תהיה :
הגידול באוכלוסיה למן התחלת המין ועד לרגע המדידה.
כשמדברים על קצב מדברים על גידול לתקופת זמן מסויימת אבל המדד המדויק יותר הוא סך כל הגידול ולא הגידול ליחידת זמן.
אבל גם זה לא מספיק מדויק.
הרבה יותר מדויק יהיה לדבר על סך כל הגידול באוכלוסיה של בעלי תכונה מסויימת לעומת סך כל הגידול באוכלוסיה של חסרי תכונה זו.
ב
נניח שהגמל ממלא את המרחב … הכל נכון, והכל נשאר נכון גם אם הג’יראף לא נכחד. דווקא – אם הג’יראף לא ייכחד לחצי הסביבה יהיו גדולים יותר והאבולוציה תשפיע יותר מהר!!! שאר התיאור בסדר גמור.
דוגמת הגמל והכבשה שלך קצת מצחיקה. אם הכבשה מתרבה מהר יותר מהגמל אז בהגדרה יהיו יותר כבשים מגמלים. תחשוב על זה רגע 🙂
גם עניין העזים שלך שגוי. אתה לא כל כך מבין מה משמעות המילה “מתאים”. אם העז הלבן מתרבה מהר יותר אז היא מתאימה יותר למדבר!!!!
אני חושב שאי-ההבנה שלנו נובע מהמושג מתרבה יותא מהר. אם לעז הלבנה יש יותר צאצאים, אבל צאצאים אלה אינם מגיעים לבגרות אז אני אומר שקצב הרבייה שלו אינו גבוה. אתה כנראה מסתכל על כמות הצאצאים ולכן אי-ההסכמה בינינו. שוב – אני מסתכל על קצב הרבייה לאורך זמן – בכמה גדלה האוכלוסיה כתלות בזמן.
נניח שהגמל ממלא את מרחב המחיה שהתפנה מן הג’ירף.
ואז מתחילים להיווצר שני מיני גמלים.
1)גמל המדבר.
2)גמל הג’ונגל.
במשך הזמן שני מינים אלו יהיו כה שונים עד שלא תהיה הכלאה ביניהם.
זו בהחלט אחת הדרכים שבהן האבולוציה יכולה להתרחש.
ונמשיך בדוגמאות אחרות:
נניח שבמדבר יש שני מינים:
1)גמל כלומר מין שמתרבה לאט אבל מותאם לתנאי המדבר.
2)כבשה כלומר מין שמתרבה הרבה יתר מהר מן הגמל אבל אינו מותאם לתנאי המדבר.
המין שימלא את המדבר יהיה הגמל למרות שהוא מתרבה לאט יותר.
אותו דבר מתרחש גם ללא חריגה מתחומי המין:
למשל למין עז:
יש זן מדברי שחור שמתרבה לאט יחסית.
ויש זן לבן שמתרבה מהר יותר אבל אינו מתאים לאקלים המדברי.
העז המתאימה לאקלים המדבר היא זו שתמלא את מרחב המחיה המדברי למרות קצב ההתרבות הנמוך שלה.
ב
מה שאתה מתאר זה התפתחות, אולי, אבל זה זה ממש ממש לא אבולוציה. הסתכל על זה ככה. בוא נניח שדארווין טעה ואין אבולוציה. מה שאתה מתאר יקרה בכל זאת נכון. לאורך זמן ייכחדו הרבה מינים, אבל אף מין חדש לא יווצר. זה מתאים לאריסטו לחשוב ככה, לא לאדם מודרני……
ובקשר לעזים. יש תופעה שנקראת alliopatric speciation (להבדיל מ sympatric). זה קורה כאשר אוכלוסיות מנותקות גיאוגרפית. יש לזה בהחלט השפעה על אבולוציה. דוגמא יפה זה הפינק גולדיאני באוסטרליה. שווה לך לקרוא על זה כאן http://phys.org/news156706578.html#nRlv – זה ממש מדהים!!
ההפרדה שעשית לשני איים דומה לביות. פרות נבחרות לרבייה בהתאם לתנובת החלב שלהם (סתם דוגמא). כתוצאה התפתחו זנים של פרות שכולן צאצאיהם של אורוקס (שנכחד כבר) – ואלה באמת אינן הפרות שמתרבות הכי מהר.
אבל אבל אבל – זוהי אינה ברירה טבעית. ברירה טבעית נקבעת ע”י ריבוי צאצאים. דוגמא למה שאתה מתאר זה טווסים – כאן מתרבה הזכר עם הזנב היפה ביותר. זה כמעט כל מה שקובע ולכן זנב הטווס כל כך מגוחך. מצד שני – הטווס עם הזנב היפה מתרבה יותר…….
אם למשל בתחרות בין האריות לנמרים ינצחו האריות ויגרמו להכחדת הנמרים הרי אז יש כאן התפתחות. ההתפתחות היא בכך שמין הנמר כבר לא יהיה קיים יותר. הוא ייכחד.
בדיוק כמו בתחרות בין הפרטים באותו מין ובין הזנים של אותו מין.
המין המוצלח יותר ימלא במשך הזמן את כל מרחב המחיה. בג’ונגלים יהיו רק אריות. מאגר הגנים של הנמרים יפסיק להתקיים . במקומו יהיה מאגר גנים של אריות.
זו בהחלט התפתחות.
התפתחות איננה רק שינוי באורך הצוואר של הג’ירף. היא יכולה לכלול גם היכחדות של הג’ירף . לאחר שהג’ירף יכחד יבוא בעל חיים אחר (למשל הגמל) וימלא את מרחב המחיה שהתפנה מן הג’ירף.
הג’ירף יכול להיכחד כתוצאה מתחרות עם הגמל או שהוא יכול להיכחד כתוצאה מדברים אחרים.
בכל מקרה: במאגר הגנטי העולמי יחול שינוי.
אמנם מרבית השינויים הגנטיים הם מוטציות בתוך המין אבל זו אינה הדרך היחידה של ההתפתחות.
לגבי העיזים :
יש כאן אבולוציה.
בדורות הבאים יתקיימו אך ורק עיזים מן הזן המוצלח יותר . כלומר הזן שקצב הרבייה שלו נמוך יותר ולכן מותאם יותר לתנאי הסביבה.
אם במקרה בשלב מאוחר יותר תפתח אפשרות להגר מן האי המבודד. אז הזן ששרד ימלא את כל מרחב המחיה ואילו הזן שנכחד לא יהיה שם . מאגר הגנים של העיזים ישתנה!
ב
אתה טועה בשתי הנקודות.
1. בוא נניח שיש תחרות בין ארייות לנמרים. אז יהיו יותר אריות, או נמרים. אבל לא תהיה התפתחות!!!! התפתחות תהיה אך ורק כאשר האריות מתחרים ביניהם לבין עצמם. כי אז – האריות שיש להם את התכונות הטובות (קרי – ריבוי מהיר) יתרבו יחסית לאריות האחרים. תבין -תחרות בין מינים אינה גורמת לשינוי במין. הדבר היחיד שיכול לגרום לשינוי במין היא תחרות בין בני אותו מין. חשוב להבין את זה כדי להבין מה זה אבולוציה ולמה היא כל כך “חזקה”.
2. ברגע שהפרדת את העזים אז אין ביניהם תחרות. במקרה הזה אלה שיתרבו מהר יותר אכן ישרדו לפחות זמן. אבל אין כאן שום אבולוציה….
לגבי העיזים:
נניח שני איים מבודדים.
ברור שהעזים שיתאימו למזון ישרדו ובאי האחר העזים לא ישרדו.
אבולוציה זה תהליך של התפתחות.
בתהליך יש שני גורמים:
1)שינוי.
2)ברירה.
השינוי נגרם עקב שינויים בגנים . זה כמובן קורה במסגרת המין.
הברירה נגרמת כתוצאה מלחצים סביבתיים.
בהחלט יתכן שהברירה תהיה בין מין אחד למין אחר.
למשל:
ברירה בין אריה לנמר.
ברירה בין פרה לבופאלו.
ברירה בין יונקים לזוחלים.
ב
שוב …. אבולוציה קוראת בתוך מין, כתוצאה של תחרות בין פרטים במין. גם ללא טורפים/נטרפים יש אבולוציה – גם מין בודד יעבור אבולוציה אם מתקיימים 3 התנאים שהזכרתי.
להרבה דברים יש השפעה, כמו שיתוף פעולה בין מינים. אבל – האבולוציה עצמה קוראת אך ורק בין פרטי אותו מין.
אשמח לשמוע מה עוד קשור לאבולוציה מעבר לגנים. אני יודע שטוענים שגם תרבות עוברת בתורשה, שיטות צייד או בניית קן לדוגמא. חווה יבלונקה למשל תומכת בזה. גם דוקינס בעבר האמין בזה אבל גם הוא לא תומך בזה היום בצורה כל כך נחרצת כמו פעם.
ובקשר לעז – אתה מוכיח את טענתי וסותר את טענתך 🙂 מספר העזים שמתרבים מהר יגדל על חשבון העזים שמתרבים לאט. זה מקרה יפה של tragedy of the commons – מה שטוב לפרט לא בהכרח טוב לכלל. אבולוציה מחזקת את הפרט – ובמקרה של העזים, הם יתרבו מהר עד למצב שאין מספיק אוכל – ואז אולי יכחדו. באסה – אבל זה המצב
אני סבור שאתה טועה.
יחסים בין מינים שונים הם חלק בלתי נפרד מן האבולוציה.
למשל:
1)יחסי טורף ונטרף.
2)יחס של תחרות בין טורפים שונים.
3)יחס של שיתוף פעולה.
מה שאתה התכוונת לומר הוא כפי הנראה שהגנים עוברים בתורשה אך ורק בתוך המין. אבל תורשה של גנים היא רק חלק מן האבולוציה.
במקרה של העז:
העז שמתרבה בקצב מהיר מדי ביחס למזון היא עז שמותאמת לסביבתה פחות מן העז שקצב ההתרבות שלה תואם את כמות המזון. לפיכך דווקא העז שקצב ההתרבות שלה איטי יותר תשרוד טוב יותר.
ב
זה פשוט לא נכון. אבולוציה קורית אך ורק בתוך אוכלוסיה של מין.
במקרה של העז שלך המצב פשוט. זו שמתרבה יותר מהר, ובתנאי שהסיבה לכך נורשת, תהיה יותר נפוצה ותשרוד לאורך זמן. במקרה שתיארת זה לא “לטובת העיזים”, אבל זה חוסר המזל שלהם. הם יוכלו הרבה, יתרבו מהר ולבסוף אולי יכחדו כשלא יהיה מה לאכול.
זכור, אבולוציה אינה פועלת לטובתו של אף אחד − היא פשוט קוראת.
האבולוציה מתרחשת בכל הרבדים. גם בתוך המין וגם בין המינים.
גם אם נבדוק מה קורה במסגרת מין מסוים:
למשל:
עיזים.
האם לעז שמתרבה במהירות ואוכלת את כל העשב בסביבתה יש יתרון על עז שמתרבה בקצב איטי יותר כך שתמיד נשאר בסביבה עשב שהיא יכולה לאכול ?
ב
אבולוציה לא מדברת על תחרות בין מינים. אבולוציה קורית אך ורק בתוך מינים. יש תחרות בין מינים, זה ברור, אבל זה לא קשור בכלל לאבולוציה.
גם הדוגמא שלך של חיידקים שגויה מאותו סיבה. הנושא הוא תחרות בתוך המין ולא בין מינים.
אגיד שוב מה שאמרתי למעלה – אבולוציה קורית כשיש ריבוי דיפרנציאלי שנובע מתכונות נורשות. אלה הם התנאים והמספיקים והכרחיים לאבולוציה. אנסח את זה מעט אחרת – אבולוציה קורית אם ורק אם ישנה תכונה נורשת שי שבה שונות, ושונות זו משפיעה על קצב הריבוי.
מה שכן נכון הוא, שתחרות אם מין אחר יכולה לזרז אבולוציה. נסתכל רגע על ברדלסים באפריקה. אם יש הרבה צבאים אז לא תהיה תחרות בין הברדלסים. אבל אם גם האריות טורפות צבאים – אז יכול להיווצר מחסור שיגרום לקצב ריבוי שונה בתוך אוכלוסיית הברדלסים.
הסרדינים מתרבים מהר מאוד.
הלוויתנים מתרבים בקצב איטי מאוד.
האם הסרדינים שורדים יותר טוב מן הלוויתנים?
קצב רבייה אינו אלא תכונה אחת. קיימות תכונות רבות נוספות.
קצב רבייה גבוה אינו בהכרח גורם להשרדות.
למשל:
חיידקים הם בעלי קצב רבייה גבוה אבל אינם יכולים לשרוד בסביבה שאינה מתאימה להם.
כלומר כושר ההשרדות שלהם מוגבל לסביבה מסויימת.
לעומתם חרקים הנם בעלי קצב רבייה נמוך יותר אבל מסוגלים לשרוד בסביבה מגוונת יותר.
יונקים הם בעלי קצב רבייה נמוך יחסית אבל הם שורדים במגוון רחב של תנאים.
ב
באבולוציה אתה לא מבין כנראה 🙂 אתה כל כך טועה שזה מדאיג אותי 🙂
כל מה שמעניין באבולוציה זה קצב רבייה!!!!! מה אתה חושב הכוונה ב”מתאים”? דבר אחד בלבד!!! – ה”מתאים” הוא זה שמתרבה הכי מהר!!!
מאיפה אתה ממציא את טענה הזו שקצב רבייה אינו חשוב? איפה קראת את זה??
אין תנאי כזה! קצב הרבייה אינו חשוב.
המתאים שורד !
זו כל התיאוריה.
אם הוא מתאים בגלל קצב רביה גובה. זה רק צורה אחת מני רבות של התאמה.
ירון
המושג “אבולוציה תרבותית” אינו בהכרח תיאור נכון של המציאות. תנאי בסיסי של אבולוציה הוא “רבייה בקצב משתנה כתלות בתכונה נורשת”. אני מוכן להמר, למשל, שחוסר אינטליגנציה היא תכונה כזו.
תחשוב על זה…..
נכון. הסינגולריות היא רק תרחיש אפשרי שנועד להבהיר שאם בידינו להתגונן, אז לדעתי המשמעות שאנו נותנים לקיומינו הוא שאנו מגשימים את החלום של אבולוציה תרבותית וטכנולוגית.
עלינו לשמר על החיים אם ביכולתינו. איש לא יודע אם האבולוציה התרבותית עדיפה או הטבעית.
ירון
אתה יוצא מההנחה של קורצווילד שאכן יש “נקודה סינגולרית”. מעולם לא היינו כל כך רחוקים מנקודה זו 🙂
אנחנו בני חורין לכתוב את הסיפור שלנו. הסיפור שלנו הוא . שנפתח תודעה משולבת אנוש יותר חזקה מתודעתינו. יהיו רבים שישתמשו בכוח לרעה. יהיה אולי “נביא” שיראה יותר רחוק ועם קבוצה קטנה ישתמש בתודעה לא ע”מ להכניע אדם רגיל אלא לבצע חקר מדעי, חקר תרבותי, חקר מוסרי, לקדם את מי שאפשר לרמת תודעה מוגברת משולבת מכונה.
רוב בני האדם יהיו משועבדים אולי לאותם סייבורגים, ומיעוטם יהיו בני חורים. הבעיה היא שמרגע שהאינטליגנציה תגיע לסינגולריות, הידע יגדל בקצב מעריכי חזק, ואילו ההפנמה התרבותית יש לה קצב איטי יותר משלה. לכן רק אם תצא קבוצת “מודעים” חכמים יותר למקום מבודד מהאחרים, נאמר לכוכב אחר יהיה לה סיכוי לפתח ציווליזציה “טובה” ומוסרית. נשמע פנטזיה ומדע בדיוני, אך זהו לדעתי תרחיש אפשרי. בדרכה של הסינגולריות יעמוד הג’יהאד – הרצון לעצור את התפתחות המחשבה החופשית, כי הרי התקדמותינו התרבותית איטית יותר מהטכנולוגית. אין לדעת אם הוא יעצור את פיתוח הבינה המלאכותית, או שהסינגולריות תהפוך אותו ללא רלוונטי, או שהאיסלם ירתום את הבינה לתועלתו.
אסף
הטיעון שלך שאם נושמד ע”י אסטרואיד אז יתפתח משהו מפותח מהאדם אינו נכון. ייתפתחו מינים חדשים זה ברור, אבל לי לא ברור למה הם יהיו מפותחים יותר מאיתנו. אם נושמד אז סביר מאוד שגם קופי האדם יושמדו ואולי רוב מיני היונקים. אולי בעוד עשרות מיליוני שנה ייווצר מין מפותח מאיתנו, אבל – לדעתי – זה יקרה בכל מקרה כי אנחנו לא נהיה פה בעוד מיליוני שנה בשום מקרה סביר.
ד”ר רוזנטל, הבנתי שכאשר אבי הציג את השאלה “האם תקופת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה?” הוא מתייחס להכחדת הדינוזאורים.
כך או כך, לשתי השאלות אין תשובה חד משמעית כי אין לדעת מה צפוי לנו.
כשמתייחסים באופן ספציפי לתקופת הדינוזאורים, אני משער שהתשובה בעניין זה תהיה “לא”. בני האדם הקימו תרבות טכנולוגית מפותחת שהביאה, לצערנו, עם התועלת הרבה גם נזקים אקולוגיים, יצרו “חור” בשכבת האוזון ובעתיד הלא רחוק כמויות המים והמזון יהיו מועטות. אני תוהה אם הטבע יהיה מסוגל להחזיר את הגלגל לאחור או להתקדם קדימה ויתפתחו יצורים שיהיו מותאמים לסביבה שישאירו אחריהם בני האדם.
השבל הבא הוא הנדסה גנטית.
כלומר, המוח שהוא תוצר אבולוציוני יתחיל לייצר אבולוציה מזן חדש ומעריכי.
אנחנו בפיתחו של עידן חדש בסוג חדש של יצירה
לד”ר רוזנטל,
לפי החלטת האקדמיה ללשון העברית מדובר ב-שִׁלְיָנִיִּים
לגבי ההגדרה מהו מין מפותח אני חייב לחלוק עליך. אם האבולוציה היתה מתעניינת רק בפרו ורבו היינו נעצרים בחיידקים אבל למזלנו החיים המשיכו להתפתח לצורות “מפותחות” יותר או אם תרצה מתוחכמות יותר. המנגנון שמפעיל את החיידק פשוט לאין שיעור מזה שמפעיל יונק. בכל הכחדה התפתחנו עוד קצת. היונקים הצליחו לשרוד לאחר שהצליחו לפתח מנגון מיוחד לשמירת חום הגוף השליניים הצליחו לגדל שיליה שמאפשרת לעובר לצמוח זמן רב ולכן אפשרו גם למוח להתפתח לצורה מורכבת יותר.
השלב הבא יהיה אבולוציוני במקרה של הכחדה גלובלית או יזום אם נניח נתחיל לשנות עצמנו גנטית אבל בכל מקרה נהיה מורכבים ומפותחים יותר ממה שאנחנו היום.
לחסוי ,
כדי לקבל תשובה יש לדעת לשאול שאלה נכונה,
אבי “תירגם” את השאלה
“האם תקופת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה”
לצורה ה”סמנטית” הנכונה וניסה לתת תשובה לשאלה
אם קיימת אפשרות של הכחדה המונית דומה לזו שהכחידה את הדינוזאורים,
מי שרוצה לדעת אם הדינוזאורים יכולים להופיע שוב
(שכן זו מהותה של השאלה המקורית)
צריך לשאול אם יש אפשרות שתהיה הכחדה המונית ואז ייוצרו תנאים
שיאפשרו התפתחות מיני זוחלים כמו הדינוזאורים …..
לאסף
כדאי לדעת כי “פרימיטיווי” פרושו ראשוני ,
כלומר מי שהיה קודם , לא בהכרח “מפותח פחות”…
אם התכוונת לשילייתנים ? כדאי לדעת כי בזואולוגיה מי שנחשב
“מפותח” יותר הוא מין בעל סיכויים גבוהים יותר לשרוד ,
המין הומו ספיינס קיים רק כ 100אלף שנים ,
(ורוב הזמן עסוק בהשמדה עצמית )
לאומתו יש מינים שמתקיימים מאות מליוני שנים ….
וישרדו גם את ההרס הסביבתי והעצמי שיגרום האדם ,
אז מי “מפותח” יותר ?
כל הכחדה היא גם הזדמנות, בפגיעות הקודמות הוכחדו או דוללו מאד היצורים הפרמיטיבים ואפשרו ליצורים מפותחים יותר לשגשג. כך גם קרה בהכחדה האחרונה שבעקבותיה התפתחו השיליניים ובניהם האדם. אולי עוד הכחדה היא רק לטובה, ויצורים מפותחים יותר מהאדם יצליחו היכן שאנחנו נכשלנו.
הכתבה של אבי במקומה. הבנת את הצורך ואת הבעיה, ואיחדת את התכנים הקודמים, כולל החקר
שהאבולוציה מושפעת מהתנגשויות. ההבהרות סמנטיות. ברור לכולנו שהמטאוריט היה קריאת השכמה.
לגבי נשק לייזר הוא פורס את היתוך חלק מהאסטרואיד ע”מ להסיטו פזור על שנה. אני סבור שזה מסוכן מדי. צריך גם נשק הלם שזורע הרס מסיבי בחלקיק שניה. נשק גרעיני שימתין לאסטרואיד ויתפוצץ לפני הפגיעה הוא פיתרון משלים. ברור שהוא מוגבל, כי לא ניתן לפוצץ עצם בקוטר 500 מטר שעשוי מתכות, ללא קדיחה בו, וזו לא ניתנת לביצוע. כמו מערכת הגנת ישראל – רב שכבתית.
יש לי גם השגות לגבי השאלה האם תקופת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה, השאלה היותר נכונה צריכה להיות האם הכחדת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה.
אבי, אני לא מוצא במאמר הזה תשובה חד משמעית לשאלה המרכזית – “האם תקופת הדינוזאורים יכולה לחזור על עצמה”.
המאמר הזה מציב סימן שאלה סביב השאלה הזו כי אין לדעת מה צפוי לנו, וברור שהתשובה תהיה “כן” כל עוד לא יהיו לנו את הכלים להתמודד עם איומים מן החלל כשמדובר באסטרואיד שהקוטר שלו קצת יותר גדול מ-50 מטרים ומשקלו גדול.
כך גם התשובה תהיה “לא” כל עוד יהיו לנו את הכלים להתמודד עם איומים מן החלל.
אני גם רואה צורך להפריד בין המין האנושי והדינוזאורים ושאר בעלי חיים, בייחוד כשמדובר בנושא הזה.
למין האנושי יש מודעות ואינו פועל אך ורק לפי יצרים טבעיים, והוא יכול לייצר לעצמו הגנה. בעל חיים ישרוד פגיעה של גוף שמיימי כל עוד הוא בנוי לכך.