ניסויים בבעלי-חיים מסייעים להבנת עולם החי, לשמירה על בריאות האדם ולהבטחת רווחתו. בלי ניסויים בבע”ח, לא היו ברשותנו תרופות רבות המצילות חיים, אמצעי מניעה לנשים ועוד
ניסויים בבעלי-חיים תרמו בעבר, וממשיכים לתרום כיום, תרומה חיונית להבנת עולם החי, לשמירה על בריאות האדם ולהבטחת רווחתו. האדם כיצור חי הוא חלק מעולם החי ומושפע מן החוקים והכוחות הפועלים בו, לטוב ולרע. הבנת החוקים והכוחות הללו עד לפרטי-פרטיהם הכרחית לשם שמירת קיומם של בני-האדם, אספקת מזונם, הגנה עליהם מפני מחלות ומפגעים אחרים, ריפוים או הקלת סבל הנגרם להם, והבטחת איכות חייהם.
עצמו-נא עיניכם ותארו לעצמכם עולם שבו חוקי התורשה, תפקוד חומצות הגרעין, פעולת ההורמונים ונזקי רעלים ורעלנים עדיין לא נתגלו. כל אלה והישגים רבים אחרים של מחקר ביולוגי “בסיסי”, שבתחילה לא הבטיחו תועלת רפואית, סופם שתרמו, ויתרמו עוד בעתיד, לבריאות האדם ולהצלת חיים. ללא מידע בסיסי מסוג זה, תוחלת החיים היתה כמחצית מזו שתושבי העולם המפותח התרגלו אליה. בני-האדם ללא חיסונים היו חשופים למגפות המפילות חללים ונפגעים (כמו פוליו, “שיתוק ילדים”) באלפים.
תארו לעצמכם את מצב הנשים ללא אמצעי מניעה יעילים ועולם שבו אחד מתוך שישה זוגות הוא עקר, וטיפולי הפוריות הזמינים כיום עדיין אינם ידועים. כל ההישגים הללו, ורבים אחרים, שכל אחד מכם יכול להוסיף ממידע אישי, הושגו בזכות מחקר ביו-רפואי. אחד מהאמצעים החשובים במחקר הזה, אך לא היחיד, הוא ניסויים בבעלי-חיים. מתוך סך המחקר הביו-רפואי כיום, רק כשליש נעשה בבעלי-חיים, כשליש בתרביות רקמה ותאים של בעלי-חיים ובני-אדם וכשליש – מחקר קליני בבני-אדם. לכל אחת מהגישות הללו תרומה חיונית למחקר, והמומחים שוקדים, כמיטב יכולתם, על בחירת האמצעי המתאים ביותר לשם השגת המטרות בכל מקרה ומקרה.
ההבנה כחלק ממציאת התרופה
במאה ה-19, רוב המחלות האנושות היו תוצאת זיהום חיידקי או נגיפי. אולם הרופאים, באותה העת, סברו כי הן נובעות מפגעים פנימיים שמקורם בחולה. הגילוי שגורמי מחלות חיצוניים אחראים למחלות הזיהומיות תחילתו בעבודתו של לואי פסטר, כימאי צרפתי, שהבחין כי זיהום חיידקי גורם לקלקול תהליך התסיסה בהכנת יין או בירה. בהמשך גילה פסטר כי מעי תרנגולות שנפגעו מכולרה הכילו מיקרואורגניזמים, שפסטר הצליח לגדלם בתרבית ובודד מהם את גורם המחלה. הדבקת תרנגולות בריאות בחיידק מהתרביות הללו הוכיחה כי אכן בודד גורם המחלה.
יתרה מזו, פסטר הבחין כי חיידקים אלה מאבדים במשך הזמן את היכולת לגרום למחלה, ובכך נסללה הדרך לחיסון כנגד מחלות זיהומיות. בהמשך פותחו חיסונים כנגד קרמת (דיפטריה), צפדת (טטנוס), כלבת, שעלת, שחפת, שיתוק ילדים ועוד. עבודות מחקר לפיתוח חיסונים נמשכות גם בימינו אלה. מאמץ רב מוקדש לפיתוח חיסון כנגד AIDS וכנגד מלריה. הרופאים נתקלים בזני מיקרואורגניזמים שהפכו לעמידים, או במחלות זיהומיות ה”מופיעות” ומאיימות על בריאות האדם ובעלי-החיים. פיתוח החיסונים הקיימים התבסס על ניסויים בבעלי-חיים, ואלה יידרשו גם בעתיד. גם פיתוח התרופות הידועות למחלות זיהומיות, כמו הסולפה ומיני האנטיביוטיקה, התבסס בחלקו על ניסויים בבעלי-חיים.
מחקר בבעלי-חיים תרם תרומות חיוניות גם בשטחי רפואה רבים אחרים. ניתוחי מעקפים, השתלת שסתומי לב, שהפכו לשגרה, והשתלות לב – כל אלה הם תוצאה של שנות מחקר מרובות שהחלו ושוכללו בבעלי-חיים ממינים שונים. הוא הדין בדיאליזה ובהשתלות כליה המצילות חיי חולים במחלות שונות כמו אי-ספיקת כליות, דימום רב, סוכרת או הרעלה. ראוי לציין כי תרופה החיונית לדיאליזה, הֶפארין, מקורה ברקמות בעלי-חיים, ובטיחותה חייבת להיבדק בחיות ניסוי. השתלות כליה או איברים כמו לב, ריאה וכבד הציבו בפני הרפואה סיבוכים אפשריים ואתגרים שהיה הכרח למצוא להם מענה הולם. מחקרים כאלה אינם ניתנים לביצוע בתרביות תאים בלבד, וגם אילו נמצאו חולים נואשים שהיו מוכנים לשמש כ”שפני ניסוי”, המחויבויות האתיות של הרופאים והחוקים במדינות התרבות היו מונעים את ביצועם. ניסויים בחתולים סייעו למציאת שיטות לתפירת כלי הדם של השתל לאלה של המושתל באופן שיעמדו בלחץ העורקי וימנעו דליפת דם. מחקר נרחב בבעלי-חיים ממינים שונים אִפשר פיתוח שיטות לדיכוי התגובה החיסונית ומניעת הדחייה של השתל.
ניסויים בבעלי-חיים מהווים שלב חיוני בפיתוח כל תרופה חדשה, ובהן תרופות חדשות כמו הֶרצפטין – לסרטן השד, או אווסטין – לסרטן המעי הגס, שמספרן עולה מדי שנה בדיוני סל התרופות. שוועת החולים הנזקקים להן ובני משפחותיהם, לכלול אותן בסל התרופות, מעידה עד כמה פיתוח תרופות חדשות הוא הכרחי. אי-אפשר לדרוש תרופות מתקדמות ולהתברך בהן, אך בו-בזמן לשלול מן החוקרים את אחד הכלים החשובים ביותר לפיתוחן.
בפתיחה זו הזכרנו רק מעט מן הפיתוחים הרפואיים שהתאפשרו בזכות ניסויים בבעלי-חיים. בפרקים הבאים נסקור את האתיקה של המחקר בבעלי-חיים, תוך הדגשת הגישה של ההלכה היהודית וחוקי מדינת ישראל; נתאר את תהליכי האישור והבקרה על הניסויים במדינת ישראל ונשווה אותם למקובל בארצות התרבות; נסקור את העמדות של הקבוצות המבקשות להגביל ניסויים בבעלי-חיים או לאסרם כליל, והדרכים שקבוצות אלה נוקטות להשגת מטרותיהן; ולבסוף, נענה על כמה מטיעוני קבוצות אלה.
אתיקה של ניסויים בבעלי-חיים
בחברה שרובה המוחלט אוכל בשר, ההתנגדות לניסויים בבע”ח, שהביאו לתוצאות ברוכות ברווחה ובבריאותם של בני האדם ובע”ח אחרים, נראית מוזרה ושלא במקומה. כ-0.03% מבע”ח משמשים למחקר, לעומת 96.5% שמומתים למאכל
הטענה כי האתיקה של מחקר בבעלי-חיים חייבת להיות נידונה כחלק מן הגישה הכוללת של החברה כלפי בעלי-החיים מקובלת על כולנו. בחברה שבה רוב-רובה של האוכלוסייה אוכלת בשר, כל התנגדות לניסויים בבעלי-חיים, שהניבה תוצאות ברוכות לרווחת ובריאות האדם ובעלי-החיים, נראית שלא במקומה ומוזרה. זאת ועוד, השימוש בבעלי-חיים למחקר זניח כמותית (כ- 0.03%) בהשוואה להריגתם למזון (כ- 96.5%) או במקלטי חיות (כ-0.4%). עובדות אלה מעוררות שאלות ביחס לנימוקים האמיתיים ולסדר היום הפוליטי המסתתר מאחורי ההתנגדות, הלובשת לעתים ממדים מפלצתיים, השמצות ואיום על שלום החוקרים ומוסדות החינוך והמחקר.
שלוש הדתות המונותיאיסטיות הבחינו בבירור בין האדם ש”נברא בצלם” לבין שאר החיות שהאדם הופקד “לרדות” בהן. יש להדגיש כי דתות אלה הטילו על האדם מגבלות על הניצול של בעלי-החיים וחובות לשמירת רווחתם (על “צער בעלי-חיים” בהלכה היהודית נרחיב בהמשך). עם זאת, ברור כי כל שימוש בבעלי-חיים למזון או לצורכי האדם האחרים, קל וחומר לשם לימוד או רפואה, מותר לפי גישה זו.
הוגים מאז אפלטון ואריסטו, ובהם דקארט, שפינוזה וקאנט, הבחינו בין בעלי-חיים והאדם, וייחסו רק לבני-האדם מעמד מוסרי. בעת החדשה, ג’רמי בנתאם(Bentham, 1748-1832) ושופנהאואר הכלילו את בעלי-החיים בין בעלי המעמד המוסרי. בנתאם בגלל הייסורים שהחיה סובלת, ואילו שופנהאואר בגלל נטייתו לדתות הודו, שתובלה באנטישמיות ארסית.
באתיקה הנורמטיבית נמצא שתי קבוצות עיקריות של גישות בבסיס הדיון על היחס המוסרי הראוי לבעלי-חיים. קבוצה אחת הן הגישות הטֶלֶאוֹלוגיות (ביוונית, “טלוס” פירושו “תכלית”), השופטות את המוסריות של כל מעשה, או מערכת כללים, לפי תוצאותיו. אחת המרכזיות שבגישות הטליאולוגיות היא התועלתנות, המבוססת על הגותו של בנתאם. לפי התועלתנות, מעשים טובים מביאים אושר, הנאה, סיפוק ורווחה למרב האנשים, ואילו מעשים רעים הם אלה הגורמים להם פגיעה וסבל. מכיוון שבעלי-חיים הם בעלי תחושות כאב וסובלים, בנתאם נאבק כנגד התאכזרות לבעלי-חיים והכללתם בשיקולים מוסריים. יש להדגיש כי בשיטות אלה הדגש איננו על זכויות של בני-האדם או יצורים אחרים בעלי מעמד מוסרי, אלא על השפעת המעשים על כלל היצורים המושפעים מהם. לפיכך, שיקולים מסוג זה מאפשרים שימוש בבעלי-חיים על פי צרכים ונסיבות לטובת כלל בעלי המעמד המוסרי. בהתאם לגישה זו טען פיטר סינגר (Singer) בספרו Animal Liberation מ-1975 ( “שחרור בעלי-החיים”, הוצאת אור עם, 1998), כי לבעלי-חיים המסוגלים להרגיש סבל והנאה יש זכות ליחס מוסרי. מכך הוא גזר, כי עלינו לכבד חיי בעלי-חיים כפי שאנו מכבדים חיי אדם בעלי אותה רמת תודעה. על פי כתביו של סינגר, הפליה לטובה של תינוק, אדם הסובל ממוגבלויות שכליות, תשוש נפש או הנמצא בתרדמת (“צמח”) לעומת בעל-חיים באותו מצב תודעה היא הפליה המבוססת על דעה קדומה, speciesism (מיננות), שאינה טובה מהפליה על בסיס גזע, מין או העדפות מיניות.
תורות של מחויבויות
קבוצה שנייה של גישות של אתיקה נורמטיבית הן הגישות הדאוֹנטולוגיות (ביוונית, “דאון” פירושו “ראוי”) או תורות של מחויבויות. תורות אלה קובעות את המעשים שאדם חייב לעשותם או שראוי כי הוא יעשם. עמנואל קאנט (1804-1724) ניסח את העיקרון המוסרי העליון: “עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד” (הנחת יסוד למטפיסיקה של המידות, תרגום מ’ שפי, מאגנס, תש”י). במילים אחרות, קאנט קובע שחובה לנהוג על פי כללים היכולים לשמש חוקים כלליים החלים על כל אדם. לפי גישה זו, רק מי שמסוגל להיות פועל (agent) מוסרי זכאי להתייחסות מוסרית (דיון על הפילוסופיה של קאנט ניתן למצוא במאמרו של זאב בכלר: “קאנט וקללת האפריורי”, “גליליאו” 87). גישה זו מזכירה את אמירתו של הלל הזקן: “מה דעלך סני, לחברך לא תעביד” (מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, תלמוד בבלי, שבת ל”א, ע”א). למרות זאת, קאנט שלל התאכזרות לבעלי-חיים למען חינוך האדם.
מבין ההוגים הדאונטולוגים המודרניים, הדוחים את התביעה לזכויות בעלי-החיים, נזכיר את תורת הצדק של ג’ון רולס (Rawls) הקובעת את עקרונות הצדק על פי שיקולי הגינות, ושל פיטר קרוסרס (Carruthers)שלפיו המוסר הנו תוצאת הסכמה דמיונית בין יצורים תבוניים (שאליו עוד נחזור בהמשך).
שני הוגים הבולטים בהטפתם להרחבת מעמדם המוסרי של בעלי-חיים הם טום ריגן (Reagan), המייחס לבעלי-חיים זכויות וערך עצמיים, מעבר לשיקולים תועלתניים. את גישתו של קאנט, המייחס ערך לחיי כל אנוש, הוא מרחיב וקובע כי גם בעלי-חיים בעלי מודעות (ריגן אינו מפרט איזו מודעות) הם בעלי ערך עצמי, ואוסר להתייחס אליהם כאל אמצעים. מובן שבזאת ריגן שומט את יסוד ההדדיות המונח בבסיס תורת קאנט ובבסיס כל התורות המבססות את המוסר על הסכמה או חוזה דמיוני בין בני-האדם. בדומה לכך, המשפטן גארי פרנצ’יונה (Francione) טוען שיש להעלות את סטטוס החיות מחפצים השייכים לבעליהם ל”אישים” הראויים להתחשבות שווה בהתנגשות אינטרסים עם אנשים…
אחת הטענות שמעלים המצדדים בזכויות או בשחרור בעלי-חיים שוללת את ההבחנה בין אדם לבעלי-חיים על סמך ההבדלים המנטליים שביניהם (כמו מודעות עצמית ויכולת הכרה מוסרית), כי היחס לאנשים חסרי מודעות מלאה או חלקית צריך, אם כך, להיות שווה לזה של בעלי-חיים השווים להם מבחינת יכולותיהם. תינוקות, חולי נפש, פגועי תרדמת (“צמחים”) ותשושי נפש משמשים, לדעתם, כסיבה מספקת להשוואת אדם ובהמה. לגביהם יחס עדיף לתינוקות האדם, לפגועי מוח, לחולי תרדמת ולתשושי נפש לעומת בעלי-חיים בעלי אותה רמת מודעות כמוה כהפליה גזעית ועל כן חובה לתת להם מעמד מוסרי זהה.
קרוסרס, המבסס את המוסר על עקרונות צדק חוזי בספרו מ-1992 The Animal Issue, הציע שתי דרכים לפתרון השאלה הזאת:
פתרון ראשון, טענת “המדרון החלקלק”, מבוסס על המעבר הרציף בין תינוק לבוגר ורכישת מודעות עצמית הדרגתית. בדומה לכך, קיימות דרגות שונות, קשות להפרדה, של פגיעה ביכולת ובתודעה. קשה להבחין בין בוגר שאינו אינטליגנטי לבין פגוע נפש, בין זקן לבין תשוש נפש. רציפות זו מוליכה למסקנה כי עלינו להעניק אותן זכויות לכל בני אנוש, בהיותם בני אנוש. אם לא נעשה זאת, אנשים חסרי מצפון ינצלו פרצה זו לרעה, בהתאם למשוגותיהם.
לעומת זאת, ההבחנה בין אדם לבעלי-חיים כה ברורה, עד כי לא נשקפת סכנה כלשהי בהענקת מעמד מוסרי לתינוקות ופגועי נפש ושלילתו מבעלי-חיים. “קיימת סבירות נמוכה שתתקבל על הדעת הטענה כי מכיוון שלבעלי-חיים אין זכויות, יש לשלול אותן גם מתינוקות, ולכן גם אין להתנגד מוסרית להשמדת יהודים, צוענים, או בעלי ‘סטיות’ אחרים”.
פתרון שני לשאלה מבוסס על שמירת יציבות חברתית. לתינוקות, לאנשים פגועים ולתשושי נפש יש הורים, צאצאים וקרובים אחרים שגורלם נוגע ללבם. אי לכך, כל מערכת כללים שתפגע בשלומם של הצעירים ביותר, הזקנים ביותר והפגועים נפשית עלולה להביא לפגיעה בשלום הציבור על-ידי אנשים שלא יוכלו להשלים עם כללים דרקוניים אלה. בהקשר זה ראוי להזכיר את דברי פרופ’ ישעיהו ליבוביץ’ (ביחס ל”המתת חסד”): “אפשרות קיומנו האנושי בצוותא מותנית בכך שלא ניגע בהנחה של איסור נטילת חיי אדם” (“בין מדע לפילוסופיה”, הוצאת אקדמון, תשמ”ז עמ’ 289). בסיכום, לדעתו של קרוסרס אין לבעלי-חיים כשלעצמם כל מעמד מוסרי. עם זאת, אנו מחויבים לרווחת בעלי-החיים ומניעת סבל מהם מתוך התחשבות ברגשותיהם של חובבי בעלי-החיים וכדי לחנך את בני-האדם לחמלה ולמניעת אכזריות.
הוגים אחרים מדגישים כי ייחוס מעמד מוסרי לאדם מבוסס על פי התכונות של בני-האדם כסוג, ולא לפי התכונות האינדיבידואליות של כל אדם פרטי בשלב מסוים של חייו. לפיכך, תינוקות הם חלק מהחברה האנושית וזכותם לכל הזכויות הבסיסיות כבני-אדם. היעדר יכולות שכליות רלוונטי לזכויות מסוימות (כמו הזכות להחליט החלטות לגבי עצמם או זכות בחירה) אך אינו פוגע בזכויותיהם הבסיסיות כבני-אדם (C. Cohen, New England Journal of Medicine 315: 866, 1986; N. Levy, Journal of Applied Philosophy, 21:213, 2004).
מאמרים נוספים בנושא:פיתוח בטכניון: בעלי חיים ידמו מערכות אנושיות לצורך ניסויים
26 תגובות
שלום רב
רציתי לדעת איזה כרך הכתב עת מפורסם? ובאיזה עמודים
שלום רב,
רציתי לדעת באיזה כרך הכתב עת מפורסם? ובאיזה עמודים ?
תודה,
סופי
שלום מר רועי צזנה !
אני מאוד התרשמתי מהמאמר שכתבת. עד כה “חרשתי” על לא מעט מאמרים לפני עבודתי בנושא “בעד ניסויים בבעלי חיים” וברצוני להדגיש שאני מסכימה עימך ועם הטיעונים שלך בהחלט.
הייתי רוצה לשוחח עימך או לקבל חומרים נוספים אשר יסיעו לי בעבודתי עלי להגישה בשבוע הבא.
בתקווה רבה שתוכל להגיב בקרוב למייל שלי.
תודה מראש
קרן
לרה,
כל אחד והאיחולים שלו.
אני מאחל לך שהילדים שלך לעולם לא יחלו במחלות אלצהיימר, פרקינסון, סרטן, סוכרת, טרשת עורקים או כל אחת מהמחלות הכלל-עולמיות אחרות. אם הם יחלו, חלילה, אזי אני מקווה שהרפואה תתקדם כבר מספיק בזכות ניסויים בבעלי-חיים, כדי לספק לילדיך עוד שנים רבות של בריאות וחיים באיכות גבוהה.
שבת שלום,
רועי.
רועי צזנה,
אתה בן אדם נורא ואיום. אתה כל כך אטום וכל כך מחפש איך להתיר את דמם של בעלי החיים שאני מצטערת מאוד אבל אתה לא יותר טוב מכל המדענים ה”נאורים” בגרמניה 1942.
אני מקווה שיום אחד תתרום את הילד שלך לאותם ניסויים, אני בטוחה שהוא יביא יותר תועלת למציאת תרופה עבור כל אותם חולי פרקינסון, סרטן, אלצהיימר, סכרת, טרשת עורקים או כל מחלה מערבית אחרת, מאשר כל אותם קופים וארנבים מסכנים שאתה מנצל, מענה, ושוחט, ועוד יותר גרוע מזה- מצדיק את הפשעים של עצמך.
תמיד תהיתי האם השם "מדעי החיים" מתאים למקומות שעושים בהם ניסויים על בעלי חיים, או אולי דווקא "מדעי המוות" יתאים יותר.
ועוד דבר – לכותב הכתבה – אולי זה ישמע לך משונה אבל האדם הוא בעל חיים…
פיצפוני,
מדע לעולם אינו מקדש שום אמצעי. אבל חיי אדם מקדשים הקרבת בעלי-חיים, וזוהי נקודה שלא ניתן להתפשר עליה. גם הטבעוני האדוק ביותר שותף ל- ‘פשע’ שבהרעלת עכברים, ארנבים וחולדים כדי שלא יהרסו את היבול. למה הטבעוני מסכים לזה? כדי שימשיך להיות לו אוכל, ויוכל להמשיך לחיות.
אותו דבר בדיוק עם חולי סרטן ומחלות אחרות. ניסויים בבע”ח יכולים להביא את הפתרון למחלות הללו ולאפשר לאנשים האלו לחזור לחיים. מי שמתנגד לניסויים בבע”ח בדרך-כלל אינו מבין את ההתקדמויות שניסויים אלו הביאו למדע הרפואה, או שבהתנגדותו לניסויים עתידיים הוא חורץ את דינם של חולים רבים.
אורן ,
כל הכבוד,שהעלת שוב את הנושא..רבים מאתנו ,ממש איתך,בצורה זו או אחרת.
רועי,
שמתי לב לכך,שתגובותיך בדרך כלל שקולות ומתונות,הייתי רוצה לאחל
לך להגיע לתובנות הנחוצות,מבלי להקריב חיים של הזנים האחרים.
המילה ,"מדע"ומניעים סופרלטביים למיניהם , אינם מקדשים כל אמצעי.
טוב,צר לי,אין לי כח כעת להתפלסף..הזמן כדרכו יתנהל ויחנוך .
בכ"א,תודה לכל אלה המבינים לעניין,ומגיבים,כאשר דברים ברומו של עולם
צורמים להם.
אורן,
אם ‘בדיוק כמו שאנחנו רוצים לחיות בסבבה גם החיות רוצות’ נחשב בעיניך לטיעון קביל, אני מציע גם שתפסיק לאכול בשר, שחיות מתות כדי לספק אותו. ואם אנחנו כבר בשוונג, תפסיק גם לאכול פירות וירקות, כי הם מרוססים ברעלים נגד חרקים. ואל תשכח את התבואה! מליוני עכברים נקטלים מדי שנה כדי למנוע מהם לבזוז את התבואה שבני-האדם מאחסנים באסמים. אז אם כל בעלי-החיים האלה מתים למטרה מוצדקת (כדי שבני-אדם יוכלו לאכול), מה הבעיה עם ניסויים בבעלי-חיים, שתוצאותיהם מצילות בני-אדם כבר למעלה ממאה שנה?
למה לבעלי-החיים אתה נותן את הזכות לחיות בסבבה, אבל שולל את אותה הזכות מחולי סרטן, איידס, פרקינסון, אלצהיימר, סכרת, טרשת עורקים, שבצים מוחיים ומחלות אחרות?
נסויים בבע"ח זה כזה בולשיט (סליחה על המלה).כול משחושב שזה בסדר אז אני מאחל לא חרא של חיים !!!!!!!
סליחה תגיד לי עים היו עושים אליך ניסויים בלי רשותך לדעתי זה לא היה מוצע חן בעינך חיות נולדו כדי ליחיות רומז לך משהו ?.בדיוק כמו שאנחנו רוצים לחיות בסבבה גם החיות רוצות!.ולסיום למה נראה לך שסבל של חיות יעזור לנו ?האמת היא שלחיות מגיע לחיות הרבה יות מאיתנו כי בתכלס הם מפיקים לנו תועלת ושלא לדבר על אוכל….אז כול מישחושב שנסויים בבע"ח מוצדקים אז תתחילו להרגיע ו מ ה ר!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אודליה,
מבצעי חיסונים הצילו מאות מליוני חיים בעשרות השנים האחרונות. כדוגמא את יכולה לחפש ‘אבעבועות שחורות’ באתר הידען.
ניסויים בבעלי-חיים אינם נעשים בהכרח בחדרי חדרים. באוניברסיטאות רבות יש בית-חיות המחזיק את החיות עם מפעילים מיומנים, ויש וטרינר המפקח על הניסויים. כמו כן, בישראל יש ועדה שאליה מגיעה כל בקשה לניסויים בבעלי-חיים באוניברסיטאות. לפי הסטטיסטיקה המוכרת לי, 20% מהבקשות נדחות על הסף, 20% מתקבלות בפעם הראשונה, ו- 60% נשלחות בחזרה עם דרישות לתיקון על מנת למנוע נזק או כאב מיותר לבעלי-החיים המעורבים.
אם את שואלת מדוע ניסויים כאלו אינם משודרים בערוץ 2, הרי שזה מאותה הסיבה שלא משדרים את מה שקורה בבתי מטבחיים. אלו ניסויים הכרחיים, אך הם אינם נעימים לאף אחד, בדיוק כפי ששחיטת חיות לאוכל אינה נעימה לעין.
קשה לי להגיב לגבי טענתך שניסויים נעשים כדי להוכיח דברים שכבר הוכחו, למשל עישון, מכיוון שאינך מציינת באיזה ניסוי הדברים אמורים. כידוע, לעישון יש השפעות רבות, ואני לא רואה סיבה שלא לעשות ניסויים בבעלי-חיים כדי להבין את ההשפעות השונות של העישון הפאסיבי או האקטיבי. כשאנחנו אומרים שהעישון ‘מסרטן’, זה לא מסביר את המנגנון או את דרך הפעולה של מאות החומרים שבעשן הסיגריה, או כיצד התאים מגיבים אליהם. את זה ניתן לבדוק בבעלי-חיים, לתועלת האדם.
בסופו של דבר אני מסכים איתך כי התעללות בבעלי-חיים היא חד-משמעית דבר פסול. אבל המלה התעללות מרמזת על גרימת כאב מתוך מטרה לגרום כאב ותו לא. סדיזם לשמו. לא בכך הדברים אמורים בניסויים בבעלי-חיים. מטרת הניסויים היא לקדם את האנושות ולמנוע מחלות, להציל אנשים ממצב של נכות פיזית ולמנוע מתינוקות בני-יומם למות ממחלות שניתן היה למנוע… אילו רק היינו מבינים אותן יותר טוב. הניסויים בבעלי-חיים הם כרגע הדרך הטובה ביותר להגיע להבנה הזו.
שבוע טוב,
רועי.
כמה דברים אינם מובנים לי במאמר:
א. כיצד החלק האחרון “תורות של מחויבויות” רלוונטי לנושא?
ב. האם חיסונים אכן תרמו לחברה ולמערכת הבריאות? אני קראתי אחרת.
ג. אם ניסויים בבעלי חיים הכרחיים ולגיטימים מדוע הם נעשים בחדרי חדרים וכ”כ קשה להשיג עדויות? האם לא ניתן לצמצם ואפילו במעט את הפגיעה? מה בנוגע לניסויים הרבים שנעשים על מנת להוכיח דברים שכבר הוכחו (כמו העישון למשל) ? האם אלו ניסויים הכרחיים?
ד. מה הקשר למס’ בעל”ח שנהרגים למאכל ולמס’ בעל”ח שמשמשים לניסויים?
האדם הפשוט מבחין בין טוב לבין רע ולא יכול להיות שהתעללות ממושכת בבעלי חיים מביאה תועלת, פשוט לא יתכן
הילה,
קראתי בעיון את הסקירה המעניינת, גם אם מוטה. היא מספקת מקורות רבים, אך מצטטת רק חלק קטן מהמקור, ואינה מתייחסת בחלק מהפעמים לרוח המאמר המקורי.
הבעיה הגדולה ביותר שלי עם הסקירה היא הפתרונות הרעועים שהיא מציעה. בעיית הניסויים בבע”ח ידועה היטב, וגם ידוע לנו כי רק 8% מהתרופות המפותחות בעזרת ניסויים בבע”ח מגיעות לשוק. יחד עם זאת, כל הפתרונות שהסקירה מציעה אינם אפשריים בטכנולוגיה הנוכחית, או שטרם הגיעו לרמת השכלול והאמינות הנאותה.
ברגע שבו יוצעו אלטרנטיבות הולמות לניסויים בבע”ח, השוק החופשי יעשה את שלו וחברות התרופות יקדמו את האלטרנטיבות האלו במהירות ובאגרסיביות. בינתיים, כל הפתרונות שבסקירה – כגון תרביות תאים, ניסוי תרופות על תרביות רקמה אנושיות, הפקת חיסונים (אני מצטט את המשפט ההזוי הבא מהכתבה, שטועה ומטעה, כי המקור ממנו נלקח אינו כותב בהתאם : “כבר ב- 1949 גילו חוקרים כי חיסונים העשויים מתרביות רקמה אנושית, יעילים יותר, בטוחים יותר ופחות יקרים מחיסונים המופקים מרקמות קופים208,209, תוך שהם מונעים לחלוטין את הסכנה של זיהום מנגיף של בעלי חיים” ), מעגלים מיקרו-נוזליים וכן הלאה, פשוט אינם ברמה הטכנולוגית הנדרשת.
דרך אגב, אני חוקר במעבדה שבה מנסים לפתח ‘מעגל מיקרו-נוזלי’ בו יגודלו תאים. יש לזה פוטנציאל, אבל זה יחייב עוד שנות מחקר רבות עד שיהיה אפשר להשיג מזה משהו שאפילו מתקרב לרקמה אנושית, או לצבר של רקמות.
בקיצור נמרץ, הבעיות קיימות, אבל בסופו של יום אין דרך אחרת כרגע מלבד ניסויים בבעלי-חיים.
תודה על הקישור המעניין,
רועי.
לרועי צנזה,
אתה מוזמן לחפש "ניסויים בבעלי חיים – סקירה ביקורתית" ב"גוגל" ולמצוא את זה באתר האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים, למשל. אתה יכול לקבל את החוברת הזו מודפסת, אם תצלצל לטלפון של האגודה.
מה הכותב הזה מבלבל את המוח!!!
ברור שזה לא נכון,תיכנסו לאתר האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים ואז תראו את הפרצוף האימיתי של הניסויים האלה,התמונה שהכת החוצפן הראה אינה משקפת בכלל את מהות הניסויים!!!
אז אל תיתנו לשקרים האלה לחדור לכםפ לראש!!
התגובות נמחקו. תודה
לאבי
בו לא נאפשר למנבליי פה להוריד את רמת התגובות באתר.
מקומם של שתי התגובות הקודמות אינו אתר הידען
סבדרמיש יהודה
שי,
תן לי בבקשה קישור ל-
"המחקרים הרציניים שבחנו את הנושא, הגיעו למסקנות חד משמעיות, לפיהן ההסתמכות על ניסויים בבעלי חיים לא רק שלא קידמה את הרפואה, אלא בדרך כלל עיכבה אותה."
אני לא מכיר מחקרים כאלה, אך אשמח לקרוא אותם.
גם איני מכיר את המחקר על הפוליו או על ניתוחי המעקפים. אבל אם הם דומים להסתמכות שלך על מחקרו של זמלווייס, הרי שאני נוטה שלא לקבל עדות זו.
אין שום סיכוי שזמלווייס נדרש לניסויים בבעלי-חיים כדי להוכיח את טענותיו, ולא מצאתי לכך שום איזכור במאמרים שקראתי אודותיו. ההתעלמות מזמלווייס (שהפרק עליו יתפרסם בידען בעוד ימים ספורים) נבעה מכך שהממסד הרפואי לא האמין בחיידקים באותו הזמן. בתור מי שמאשים את הכותב כ- "מנסה להטעות את הבורים מבין הקוראים בצורה כל כך בוטה", גם ההסתמכות שלך על עובדות מסולפות אינה באה לטובתך.
הכתבה אינה מדעית, שכן היא מכילה שורה ארוכה של סילופיען של עובדות מדעיות. ברור שלכותב (מיהו, אגב?) יש אינטרס אישי בעריכת ניסויים בבעלי חיים, שאחרת לא היה מנסה להטעות את הבורים מבין הקוראים בצורה כל כך בוטה, שכל מי שקצת מכיר את הנושא יכול להבחין בה: היסטוריונים של הרפואה, וכל המחקרים הרציניים שבחנו את הנושא, הגיעו למסקנות חד משמעיות, לפיהן ההסתמכות על ניסויים בבעלי חיים לא רק שלא קידמה את הרפואה, אלא בדרך כלל עיכבה אותה. כך במקרה של החיסון לפוליו, שסאבין אשר פיתח אותו תאר כיחצד הניסויים בקופים הטעו במשך שנים את החוקרים ועיכבו את פיתוח החיסון, פיתוח ניתוח המעקפים עוכב בגלל ניסויים שנערכו בכלבים שמהם ההגיעו למסקנה המוטעית שלא ניתן להשתמש בורידים כדי להחליף עורקים סתומים, ובמשך שנים התעלמו מד"ר זמלוייס, שגילה את החיידקים וניסה לעודד היגיינה, מכיוון שלא הוכיח את ממצאיו בבעלי חיים אלא באמצעות תצפית וניסיון קליני, וכך מתו עוד אלפי אנשים.
כפי שספי הורוביץ ציין כאן, קצרה היריעה מלעמיד על מקומם את כל השקרים המגמתיים שנכתבו בכתבה זו. כל הקשקושים על זכויות בעלי חיים ומה חושבים בארגוני בעלי החיים אינם רלוונטיים כאן, זו סתם דמגוגיה זולה והסטת הדיון. ניסויים בבעלי חיים פוגעים בבני אדם.
ניסויים בבעלי חיים נעשים למרות חוסר יעילותם וחוסר הרלוונטיות שלהם לגבי פיתוח טויפולים רפואיים לבני אדם, מכיוון שזו דרך קלה לקשל אישור למחקר (ומטרת החוקרים ומוסדות המחקר היא לעשות כמה שיותר מחקרים – מזה מגיחע הקידום והתקציבים). כלומר מחקר בחיות הוא חיפוש המטבע בתחת לפנס שבעיר אחרת. וזה במקרה הטוב. במקרים אחרים, מחקר בחיות, כמו מחקר בחפצים ובאוכלוסיות לא רלוונטיות של בני אדם, זוהי פשוט שיטה נפוצה להטיית מחקרים על ידי בחירת אוכלסיית מחקר לא רלוונטית, לתועלת מממני המחקר, וכך להבטיח המשך קבלת מימון מהלקוח. "מבדקי בטיחות בחיות" זו השיטה הנפוצה לספק "הוכחות" עבור התעשיות שחומרים מזיקים שהן מפיצות בסביבת בני אדם (כולל מוצרים קוסמטיים ותרופות) הם "בטוחים".
לסיכום, המחקר בחיות מעכב את הקידמה והרפואה, ואם המיליארדים שבוזבזו עד היום על מציאת טיפולים לסרטן בעכברים היו מושקעים במציאת טיפולים לסרטן של בני אדם (או למניעת הסרטן) היינו במצב הרבה יותר טוב.
מי שעושה ניסויים בבעלי חיים עושה את זה מתוך אינטרס לקדם את עצמו, על חשבון קידום המדע והרפואה.
כתבה מגמתית ושקרית, אין טעם לתקוף כל טענה וטענה, פשוט רצף של שקרים עלובים.
מעניין ש"גלילאו" לא דיבר, למשל, על ויוקס – תרופה שהרגה בין 50,000 ל-200,000 בני אדם, לא בע"ח – בני אדם. ה"תרופה" נוסתה על בעלי חיים רבים ושונים, ולא נמצא חשש לתופעות לוואי מסוכנות. ההרג ההמוני שגרמו לו, לא מנע ממפיצי התרופה מלקצור רווחים של כ-2.5 מיליארד דולר. ניסויים בבעלי חיים, וזאת עובדה – פוגעים בנו, בני האדם.
שלום ג’ו,
אתה אומר שקיימות תרופות רבות שעבדו על חיות והוכנסו לשימוש בבני אדם – והתגלו שהן פוגעות בבני-אדם. במשפט הבא אתה מתלונן שה- FDA מכתיב סט אינסופי של ניסויים כדי לאשר את התרופה.
ללא הניסויים האינסופיים הללו, איך נוכל לזהות תרופות שעלולות להזיק? האם אתה מעוניין בתרופה נוספת נוסח התילודימיד, שתשתחרר לשוק רק עקב שמישהו ב- FDA לא חייב את הממציאים בכל הניסויים הדרושים?
מספר טעויות אחרות שהייתי רוצה לעמוד עליהן :
1. למרות שחלק זעום מהתרופות של בני-אדם גורמות לבעלי-חיים, אפשר לתת קרדיט לחוקרים בתחום זה. הם מנסים תרופות חדשות על עכברים, אוגרים, קביות וארנבים. אפילו אם אחד מהם יפתח תגובת נגד, האחרים יוכיחו את יעילות התרופה.
2. התאגידים הפרמצבטיים מפתחים תרופות בעלויות עתק, וצריכים להעביר אותן תהליך אישור של ה- FDA במשך 10 שנים בממוצע. הגבלת הפיתוחים במפורש אינה משרתת את מטרתם, שכן הם היו רוצים להוציא את התרופות מיד לשוק עם סיום הפיתוח. אין להם שום סיבה לעצור את תהליך הפיתוח ולעכב אותו. כל עיכוב שכזה עולה להם הון-עתק ברווחים שלאחר הוצאת התרופה לשוק.
תודה על תגובתך,
רועי.
המאמר כמו רבים מסוגו מתעלם מהגורמים המכריעים בנושא הניסויים בבעלי חיים.
ישנם דוגמאות רבות לתרופות שעבדו על חיות והוכנסו לשימוש בבני אדם עם תוצאות מחרידות, למשל התלימואיד, לעומת זאת תרופות ידועות ונפוצות כמו האספירין, גורמות למומים קשים בעכברים ולא היו מוכנסות לשימוש בבני אדם כיום. (אספירין הוכנס לשימוש במאה ה19 לפני הפרקטיקה של ניסויים בחיות).
הסיבה המשמעותית לניסויים בחיות היא לא החלטה של המדענים העוסקים בפיתוח התרופה, אלא מדובר בהכתבה של הFDA, שמחייב סט אינסופי של ניסויים כתנאי לאישור התרופה או התכשיר הקוסמטי. ואת למרות שאין שום קורלציה ברורה בין הניסויים לבין בטיחות התכשיר.
אותם ניסויים כמו גם מכשלות אחרות שמערים הFDA ומקבילו האירופאי מייקרים לאין שיעור את עלויות פיתוח המוצרים, מעכבים בשנים ארוכות תרופות שהיו יכולות להציל חיים רק לשם בדיקות מיותרות ואת המחיר באיכות חיים ובמחיר כולנו משלמים.
האינטרסים של הFDA שמנהליו מגיעים כולם מתאגידי הפרמצבטיקה ומייצגים את האינטרסים של אותם תאגידים הם ברורים. הגבלת הפיתוחים בתחום התרופות משרתת קודם כל את התאגידים הגדולים שיכולים לעצור מתחרים קטנים, ולייקר ככל הניתן את התרופות.
וזה לפני הנושא של האתי של ניסויים בחיות.
אני חושבת שניסויים בבע"ח זה מזעזע. עכשיו שודרה כתבה בערוץ 10 שהראתה צילומים ממזזעעזזעעייםם!!! בתגובה סיכם אביב דרוקר שאנחנו הגזע העליון ולכן מותר לנו לעשות חרפות כאלו כדי להציל את עצמנו..
אז לכל הדרוקרים למינהם – גזע עליון הוא דווקא אחד שמטיב עם שאר הגזעים ה"נחותים" ממנו כביכול, ואיך אפשר שלא להיזכר בגזע עליון אחר (ראו נאצים) שראו לנכון לעשות ניסויים מזוויעים בבני אדם.
איך המדענים האלו שמענים וממיתים חיות תמימות (עדיין יש לי בראש את תמונת הקוף עם המבט המבולבל בעיניים ועם המוח פתוח לרווחה מוחזק בכלוב וממתין..) יכולים לחיות עם עצמם ולקום לעבודה בבוקר ואחר כך לחזור ולהסתכל לאהוביהם ולילדיהם בעיניים. אני מתביישת!
שטוייות!
אמנם ניסויים זה הכרחי אבל אפשר למצוא שיטות אחרו
לכל אלה שעושים ניסויים בבעלי חיים: מה זה הדבר הזה!!!! תתביישו לכם במה שאתם עושים! אין לכם בושה לקחת חיות חסרות ישע שלא עשו כלום רע לאף אחד ולעשות בהן ניסויים! אתם מה זה לא בסדר!!!!