יוסף היה יוזם ניסוי MEIDEX שבוצע במהלך טיסה STS-107, טיסתה האחרונה של מעבורת החלל קולומביה. פרופ' יואב יאיר, מרכז הניסוי אמר בראיון לאתר הידען כי יוסף היה מהמובילים בעולם בתחום מעבר הקרינה באטמוספירה וגידל דורות של מדענים * מנהל סוכנות החלל לשעבר, אבי הר-אבן מספר על החברות ביניהם
ביום רביעי השבוע הלך לעולמו לאחר מחלה קשה פרופסור יהויכין יוסף, מהחוג לגיאופיסיקה באוניברסיטת תל אביב, ומיוזמי ניסוי MEIDEX שבוצע בטיסתה האחרונה של מעבורת קולומביה באחריותו של אילן רמון ז”ל. בן 77 היה במותו.
פרופ' יואב יאיר מהאוניברסיטה הפתוחה, שהיה מרכז הניסוי, מספר כי יהויכין, שכונה בפי חבריו יויה, נפטר כתוצאה מקריסת מערכות בעקבות זיהום חיידקי לאחר שמצבו התרופף עוד בחודש מאי. אז הוא הרצה בפומבי בפעם האחרונה ביום עיון שנשא באוניברסיטת ת”א לזכר תלמידו ד”ר יורם קאופמן שנהרג שנה קודם לכן בתאונה בעת שעסק במחקר בנאס”א.
“הוא המשיך לעבוד והיה לי איתו קשר רציף, כל הזמן חשבנו איזה תוצאות עוד ניתן לנתח ואילו מאמרים ניתן עוד לכתוב בעקבות הנתונים ששודרו מהחלל בניסוי מיידקס, וזאת בשיתוף עם הדוקטורנט שלו, עופר ירון. מדי פעם הוא היה עלם ולא נחזיר מיילים, וכשחזר הסביר שהיה מאושפז. לפני כחודש וחצי תקף אותו זיהום חריף ומאז לא חזר לעצמו. אני וד”ר אילן קורן ממכון ויצמן עוד הספקנו לבקר אותו בחג הראשון של ראש השנה, יומו האחרון מסתבר.. הוא זיהה אותנו, חייך אלינו אבל הוא היה חלוש כדי לדבר. לא שיערתי שזה עד כדי כך מסוכן. הוא כבר יצא מדברים קשים בעבר אבל כנראה שהפעם כבר לא היה לו כוח.”
איזה אדם הוא היה?
“יויה היה אדם מדהים, מורה ומדריך וחבר ופרופסור, חוקר בעל שם עולמי אבל תמיד צנוע ובעיקר עדין. דיבתי עליו עם שניים ממשתתפי הניסוי, ד”ר אדם דביר וסא”ל מאיר מועלם שהיה נציג חיל האוויר בניסוי והעלינו זכרונות ממיידקס. עשר שנים עבדנו ביחד על הפרויקט. חמש שנים עד השיגור וחמש שנים לאחר המשימה לצורך ניתוח התוצאות. אינני זוכר ולו פעם אחת שיויה התרגז על משהו, תמיד הוא דיבר בעדינות, הפגין יושר פנימי, נתן לכל אחד מאנשי הצוות את המרחב שלו, וסמך עלינו שנעשה את העבודה. גם האנשים בנאס”א שהכירו אותו חשו אליו כבוד גדול גם בגלל הגיל המבוגר וגם הסמכות המדעית העצומה שהיתה לו וגם בגלל האופי.”
“כאשר התקיימה פגישה שבה נכחו רק המדענים של הניסוי והמהנדסים של נאס”א (ללא האסטרונאוטים). אחד המהנדסים ביקש הסבר, ואז יויה קם ונתן הרצאה של שעה בלי שקפים. אתה צריך לראות את תחושת הכבוד. מאיר מועלם אמר לי לימים שעבור המהנדסים הללו, נדיר שמדען בכיר נותן שיעורים פרטיים כמו שיויה נתן על מעבר קרינה ואקלים.” מציין יאיר.
“בשנותיו הפוריות הוא נחשב אחד המומחים בעולם למעבר קרינה באטמוספירה, בייחוד דרך עננים ואבק. הוא המציא את הגישה לפיענוח תמונות לוויין באמצעות התייחסות לשדות עננות כאל בעלי ממד פרקטלי לחישובים של מעבר קרינה ומודלים אקלימיים, ולא רק שהשאיר אחריו עשרות אם לא מאות מאמרים, הוא השאיר אחריו תלמידים שממשיכים לחקור. התרומה שלו לידע האנושי בתחום מאזן הקרינה של כדור הארץ, התופעות האקלימיות וההתחממות הגלובלית שהוא ובאמצעות תלמידיו ונכדיו האקדמיים גם הם כבר תורמים תרומות מדעיות היתה עצומה. אין ספק שהוא השפיע הרבה מאוד על הקהילה של החישה מרחוק ושל מעבר קרינה באטמוספירה, גם בארץ, גם בחו”ל. באגף מחקרי האקלים במרכז החלל גודארד העריכו אותו מאוד.
ציטוט של יהויכין יוסף מכנס בשנת 2005 שעסק בניסוי
יוסף היה ניצול שואה. בסרט “טיסה 107” ששודר בערוץ 2 ערב שיגור המעבורת קולומביה, נחשף סיפורו של יוסף כנער במחנה ברגן-בלזן. הוא פגש במחנה את הרב של אמסטרדם שקיים עבורו את טקס בר-המצווה מתוך ספר תורה זעיר. רמון לקח עימו את ספר התורה הזה והציג אותו בפני כל העולם מהחלל במסיבת עיתונאים שהתכנסה במשרד ראש הממשלה בירושלים שהתקיימה באמצע מסעה של קולומביה.
ומוסיף על כך יאיר: “אנחנו בפרויקט ידענו על הכימיה המיוחדת שהיתה ליויה עם אילן רמון גם על רקע הסיפור המיוחד של יויה כניצול שואה והרקע של רמון שאמו הייתה ניצולת שואה. כמובן ידענו על הסיפור של ספר התורה שאיתו עשה יויה בר-מצווה בברגן בלזן ב-1944. אחד הפרופסורים אהרון אביתר, מותיקי החוג לגיאופיסיקה, ובן גילו של יויה, סיפר שאי אפשר היה לדעת על יויה שהוא ניצול מחנות כי בישראל היה אדם כל כך אופטימי ושמח, שבנה משפחה והיה קצין בחיל האוויר. מהתנהגתו אי אפשר היה לדעת את ההיסטוריה המחרידה שהייתה לו בשואה כי הוא בנה את עצמו מחדש. הסיפור של יויה זה הסיפור של הציונות, אמר. עם ישראל שבעזרת הציונות ברא את עצמו מחדש. ”
“אביתר סיפר בלוויה אנקדוטה. מסתבר שבגלל שהפסיד את כל שנות לימודי התיכון בשל השהות שלו במחנות, ועלה לארץ בגיל 17-18. כדי לכסות על הפער הוא השלים את חומר הלימודים כל ארבע שנות התיכון בשנה אחת ולאחר מכן הלך ללמוד באוניברסיטה העברית במעבדה לחקר האטמוספירה עם פרופ' אשבל. את הדוקוטרט שלו הוא סיים מאוחר יותר ב-UCLA, חזר לישראל והיה מבין מקימי החוג לגיאופיסיקה באוניברסיטת ת”א.”
והיכן התחיל הקשר ביניכם?
יואב יאיר: “יויה היה מורה שלי בתואר ראשון. כשהתחלתי מאסטר הייתי מתרגל שלו, ואחרי שסיימתי את הדוקוטרט כשחיפשו מישהו לרכז את מיידקס, אז יויה ופרופ' זאב לוין שהיה המנחה שלי בחרו בי, וכך התחלנו לעבוד ביחד צמוד עשר שנים. תמיד היה לו סיפור, עצה, משהו חדש, רעיון מדעי חדש. אבד לנו אדם גדול.”
יאיר מספר כי העבודה על תוצאות ניסוי מיידקס טרם הסתיימה וכי תוצאות המחקר עדיין מנותחות במאמרים מדעיים. “המאמר האחרון שכתב נמצא עכשיו בתהליך הדפסה ב-Journal of Geophysical research. התחלנו לכתוב מאמר על תצפית שעשינו על שריפת יער בברזיל במיידקס. יש לנו מאמר חדש. יויה לא יזכה לסיים אותו. דיברתי עם הדוקטורנט שלו עופר ירון, וסיכמנו שנסיים את העבודה במקומו.”
אבי הר-אבן: בחרתי בניסוי שהציעו לוין ויוסף ומאז נהיינו חברים
מנהל סוכנות החלל לשעבר, אבי הר-אבן, שבחר את הניסוי וליווה אותו מיומו הראשון אומר בשיחה לאתר הידען: “הכרתי את יויה כשבחרנו את הניסוי שילווה את האסטרונאוט הישראלי, בעקבות החלטה משותפת שהאסטרונאוט הישראלי לא יהיה סתם נוסע, כמו הסעודי שהיה לפניו אלא שיקדם את המדע. קיבלנו הצעות רבות לניסויים ממספר חוקרים, החל מניסויים רפואיים לבדיקת השפעות על המוח בזמן הטיסה, מנגנוני שיווי משקל באוזן. פסלנו למשל את כל הניסויים שכללו שימוש בבעלי חיים, למרות שאילן רמון היה מוכן להשתיל אלקטרודות, אבל חששתי מלהסתבך עם הארגונים לצער בעלי חיים.”
“ואז בין היתר קיבלנו גם הצעה של אוניברסיטת תל אביב לנושא ניסוי האבק, את ההצעה הגישו זאב לוין ויוסף יהויכין, ואז התוודעתי אליהם. את ההצעה הזו הגשנו לנאס”א לאחר שקיבלתי את אישור חיל האוויר והגופים המממנים האחרים. מאותו רגע התחלתי לעבוד עם לוין ויוסף. נוצרה מערכת מאוד טובה. בשלב זה גם גייסנו את יואב יאיר כי הייתי צריך מישהו שינהל את חיי היום יום, כי אי אפשר להטיל זאת על פרופסורים. יאיר, עליו המליץ לוין בדיוק סיים את הדוקורט.”
“ביני לבין כל המשתתפים בנוצרו קשרי עבודה מאוד טובים כולל קשרי ידידות, נפגשנו בבתים של אנשים כולל בבית של יויה. בפגישה הראשונה שהתקיימה בביתו של יויה בהשתתפות אילן רמון, גילה אילן את ספר התורה שיויה. לבקשת אילן יויה מסר לו את הספר כדי כדי שיקח אותו לחלל.”
“יויה היה מדען טוב, וגם איש נעים הליכות, הכיר היטב את הנעשה בתחום בעולם ובנאס”א, כולל הכרות אישית עם מדענים בנאסא, דבר שבלי ספק תרם להצלחת הניסוי. אחרי הניסוי והאסון שקרה היחסים עם יויה, ההכרות והמפגשים נמשכו. יויה השתתף בכל האזכרות והטקסים שנערכו לזכרו של אילן רמון, וחבל על האובדן. פגשתי אותו לפני כמה חודשים, הוא נראה רע ואמר שהוא מרגיש לא טוב, אך היה מלא תקווה. היה איש טוב, חבר טוב, ובלי ספק שתרומתו לניסוי היתה מאוד מאוד משמעותית.”
