חופי הים התיכון מועדפים על המדוזות, מפני שהם מאוכלסים בצפיפות ומהווים מקור קבוע לחומרים “מזינים” כמו חנקן, תרכובות זרחניות ואשפה
בקיץ של שנת 2005 דיווחו רוחצים במלגה, גרנדה וקטלוניה על מספר מדוזות גבוה מהרגיל. גם בחלקים אחרים של הים התיכון נתקלו רוחצים בכמויות מפתיעות של מדוזות. כך, לאחר למעלה מ-4 מיליארד שנים, עומד להתרחש “פיצוץ אוכלוסין” של מדוזות.
דיג מופרז של דגים טורפים כמו טונה ומקרל, עלייה בטמפרטורת המים וזיהום הים יוצרים את תנאי המחייה האידיאליים עבור בעלי החיים הפרימיטיוויים. הים התיכון – ים סגור שבו תנאים אלה מיוצרים באופן מרוכז וקבוע – עלול להפוך לגוף של מים צמיגיים וצורבים, כך מזהירה הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה.
חופי הים התיכון מועדפים על המדוזות, מפני שהם מאוכלסים בצפיפות ומהווים מקור קבוע לחומרים “מזינים” כמו חנקן, תרכובות זרחניות ואשפה. חומרים אלו הם המרכיבים הבסיסיים במזונם של אצות ופלנקטון – מרק מעורר תיאבון ששום מדוזה לא תסרב לו. למרות מראם העדין, המדוזות הן בעלי חיים טורפים: הן ניזונות מהפלנקטון, שכולל זחלים וביצים של מיני דגים רבים.
הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה מזהירה בדו”ח שפירסמה השבוע, מפני “פגיעה מתמשכת” בחופים. הדו”ח מגנה את הגידול באורביניזציה של אזורי החוף וקורא להגביר את הפיקוח על התהליכים אלה.
יד האדם מעורבת בכל הגורמים שמאפשרים למדוזות להתרבות. דיג של דגים גדולים או של צבי ים מותירות את המדוזות ללא אויבים. טמפרטורת המים המתחממת מספקת למדוזות עוד ועוד אזורי רבייה. מעבר לכך, כמויות הגשם ממשיכות להתמעט, והנהרות מזרימים פחות מים מתוקים לים. המדוזות זקוקות לריכוזי המלח כדי לשמור על איזון בין הנוזלים בגופן לבין גופן החיצוני.
ייתכן והמדוזות עומדות להפוך למלכות הים התיכון. תנאי המחייה כה טובים, עד שמלבד מיני המדוזות המקומיים, מדוזות מאזורים אחרים החלו להתרבות בפינות שונות של הים התיכון. כמו במקרים רבים, האדם משחק תפקיד בהתפשטות מינים זרים.
בישראל, תעלת סואץ היא הגורם להתפשטותן המדוזות המתקרבות לחופים. לפני עשרות שנים נכנסו דרך התעלה אל הים מדוזות מהמין חוטית נודדת. עם הזמן התפשטה האוכלוסייה וכיום מגיע לישראל מדי קיץ נחיל של מיליוני מדוזות המשתרע לאורך עשרות קילומטרים.
החוטית הנודדת מצוידת בזרועות ציד ובהן תאים צורבים המשמשים להגנה וטריפה. היא מהווה מטרד הולך וגובר למתרחצים בחוף, אבל גם גורמת נזקים לרשתות דייגים ולפתחי מתקני תשתית שאותם היא סותמת.
מיני המדוזות החדשים מגיעים גם הם דרך תעלת סואץ, ומדוזות נוספות מוצאות את דרכן לים התיכון בתוך גוף הספינות שעוברות בגיברלטר. עד היום מינים רבים לא שרדו את המסע, אולם העלייה בטמפרטורת המים מסייעת להם לחצות את האוקיינוס האטלנטי מאיזורים סוב-טרופיים עד הים תיכון.
