ידענים: הכנות לטיסה מאוישת למאדים | נגישות לחלל

מאת 21 בפברואר 2011 20 תגובות

מתי נצא להפלגה על ספינה בין-כוכבית? ראש נאס"א סבור שבעתיד הלא כל כך רחוק. וגם: מה עומד מאחורי תוכנית לשגר אסטרונאוטים למאדים בלי להחזירם לכדור הארץ?

איור של משלחת אנושית על מאדים

איור של משלחת אנושית על מאדים

קרן מרון

סיימון "פיט" וורדן (Worden), מנהל מרכז המחקר על-שם איימז (Ames) של נאס"א שבקליפורניה, נשאל באוקטובר 2010 שאלה תמימה במהלך דיון פאנל שהתקיים בחסות הקרן Long Now Foundation שבסיסה בקליפורניה. נותרה כדקה מהזמן שהוקצב לשיחה, והמראיין, שחיפש כנראה במה למלא אותה, התבדח עם אורחו: "האם אי פעם לדעתך נצא ממערכת השמש שלנו, או שאנו לכודים פה לעד?" תשובתו של וורדן הפתיעה את המנחה ואת הקהל.

וכך אמר וורדן: "התחלנו זה עתה פרויקט עם DARPA (דארפ"א – הסוכנות האמריקנית למחקר למטרות ביטחון), הנקרא 'ספינת כוכבים במאה שנים' (Hundred Year Starship) […] הרעיון הוא להקים תוכנית שתשקיע בטכנולוגיות שיאפשרו לנו לפתח ספינות כוכבים בתוך מאה שנים." בכך התכוון וורדן לספינות חלל שמסוגלות לטוס בין כוכבים.

מי ישלם?
את דבריו של וורדן רשמה כתבת אחת בלבד: אמָרה ד. אנג'ליקה (Angelica), עורכת הבלוג המדעי KurzweilAI.net. כתבתה של אנג'ליקה עוררה התרגשות רבה בכלי התקשורת האמריקניים, אולם בימים הראשונים לאחר פרסומה היה כמעט בלתי אפשרי לקבל אישוש לדברים שנכתבו. ברשת פוקס האמריקנית ניסו לקבוע ראיון עם וורדן כדי לקבל פרטים נוספים, אולם מועד הראיון נדחה פעמיים, ובסופו של דבר בוטל לחלוטין.

אנשי פוקס כמובן הביעו חשד לניסיונות הסתרה. אנשי קרן Long Now המתינו כעשרה ימים כדי לפרסם הקלטה של השיחה, שאִפשרה לקהל הרחב לשמוע את הדברים במו אוזניו. ההקלטה הועלתה לאתר של Long Now במקביל לפרסום תגובתה הרשמית של דארפ"א – שיצאה מגדרה כדי להנמיך ציפיות.

מההודעה לעיתונות של דארפ"א משתמע, כי אף על פי שכותרתו של הפרויקט היא "ספינת כוכבים במאה שנים", למעשה מדובר במאמץ צנוע למדי. דארפ"א אינה מתיימרת לפרוץ את גבולות מערכת השמש – היא בסך הכול מעוניינת לממן מחקר אשר יבדוק את האפשרות להרכיב תוכנית עסקים שתקבע את הטכנולוגיות הדרושות כדי להביא לכך שייבנו ספינות כוכבים בעוד מאה שנים.

ייתכן כי אחת הסיבות להסתייגות היא שלנאס"א ולדארפ"א אין כל כוונה לממן את הפרויקט מכיסיהן. על פי דברים שאמר וורדן במהלך הדיון, התקציבים שהסוכנויות מתכוונות להקדיש לפרויקט הם זעומים (יחסית). נאס"א התחייבה להשקיע מאה אלף דולר כדי לקדם את המאמץ, ודארפ"א תורמת מיליון דולר – סכומים הנמוכים מאלה, אפשר להניח, שהשקיעה דארפ"א במסיבת חג המולד לכלל עובדיה. למעשה, אומר וורדן, נאס"א ודארפ"א מקוות לגייס כספים מהמגזר הפרטי: הם "מנסים לשדל כמה מיליארדרים להקים קרן 'ספינת כוכבים במאה שנים'."

כמובן, כפי שמציינת הודעתה של דארפ"א, הטכנולוגיות שיפותחו במסגרת הפרויקט יוכלו לשמש את הסוכנות במטרותיה האחרות, קרי הגנה על ארצות-הברית. אין ספק שצבא ארצות הברית יוכל למצוא שימוש ראוי לטכנולוגיות כגון "על-חלל" (warp drive, מושג מסדרת "מסע בין כוכבים" שמשמעותו היכולת לטוס במהירות האור), ואם מישהו כמו ביל גייטס או מנכ"ל פייסבוק מרק צוקרברג יסכים לממן זאת – מה טוב.

כרטיס בכיוון אחד למאדים
בראיון שוחח וורדן על יוזמה נוספת של נאס"א, המפתיעה לא פחות מפרויקט ספינות הכוכבים עם דארפ"א. וורדן ציין באופן חד-משמעי: "מטרתה העיקרית של תוכנית החלל היא ליישב עולם אחר." הוא הוסיף כי בעבר הלא רחוק דברים כאלה היו נאמרים ב"בארים אפלים" בלבד והיו עשויים להביא לפיטוריו.

אין זה סוד שכוכב הלכת המתאים ביותר להתיישבות, מלבד הארץ הזקנה שלנו, הוא מאדים, הממוקם קרוב יחסית לכדור הארץ. מסע אליו צפוי לארוך כחצי שנה בלבד (בתנאים אופטימליים) – ובין כל כוכבי הלכת במערכת השמש הוא הכי דומה לכדור הארץ מבחינת תנאי הסביבה. במאדים יש כוח משיכה בינוני, אם כי חלש מזה של כדור הארץ, וכמויות גדולות של מים ופחמן דו-חמצני. עם השקעה רצינית ביותר אפשר לקיים שם חיים, אולם עקב חוסר תקציב התקדמותה של נאס"א לקראת מטרה זו אטית מאוד (אם כי וורדן מאמין כי בקצב הנוכחי אסטרונאוטים יוכלו לבקר בירחים של מאדים עד 2030).

מאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב-העת Cosmology מציע רעיון מעניין לקיצוץ עלויות הביקור במאדים – לממן מסע בכיוון אחד בלבד, ולהשאיר את האסטרונאוטים במאדים לנצח. כותבי המאמר, דירק שולץ-מקוך (Schulze-Makuch) מאוניברסיטת וושינגטון סטייט ופאול דייוויז (Davies) מאוניברסיטת אריזונה סטייט, מציינים כי העלות הכבדה ביותר למסעות בחלל כרוכה בהשבת האסטרונאוטים לכדור הארץ, וכי ויתור על שלב זה במסע עשוי להוריד את העלות בכ-80%. המתיישבים במאדים יקבלו משלוחי ציוד ומזון, אולם לעולם לא יוכלו לשוב הביתה.

המדענים מדגישים כי אינם רואים בנסיעה חד-כיוונית למאדים "משימת התאבדות", אלא מאמץ אמיתי ליישב עולם חדש. הם משווים את המסע למאדים למסעות גילוי העולם במאות הקודמות: האסטרונאוטים יהיו כמו מתיישבי ה"עולם החדש" שעזבו את אירופה ולא ציפו לשוב אליה לעולם. הכותבים מציעים שהמתיישבים הראשונים יהיו ארבעה מתנדבים, ורצוי שיהיו מעבר לגיל הפוריות. מתנדבים אלה יכינו את השטח, ואט-אט יצטרפו אליהם מתיישבים חדשים. לדעת החוקרים יספיקו כ-150 מתיישבים על כוכב הלכת כדי ליצור שונות גנטית גבוהה דיה שתאפשר לאוכלוסייה להמשיך לקיים את עצמה דרך ריבוי טבעי. החוקרים מציעים שהמתיישבים יחיו בתוך מערות קרח המצויות על פני המאדים, אשר יספקו להם מים וחמצן, ושיגדלו צמחים מחוץ למערות בחממות שאותן יבנו רובוטים.

גם בעניין ההתיישבות במאדים ייתכן כי נאס"א תוכל להיעזר במיליארדרים מהמגזר הפרטי. על סמך דבריו של וורדן (שאין לו כל קשר לכתבתם של שולץ-מקוך ושל דייוויז), מקימי גוגל לארי פייג' (Page) וסרגיי ברין (Brin) מתעניינים מאוד באפשרות של שליחת אנשים בכיוון אחד למאדים. טוען וורדן כי בשיחה שניהל עמו, פייג' שאל מה תהיה העלות של שליחת אנשים בכיוון אחד למאדים. וורדן ענה שהמחיר צריך להיות כ-10 מיליארד דולר. השיב פייג' כי אם יצליחו להוריד את המחיר למיליארד או שניים – אולי יהיה על מה לדבר.

קרן מרון היא כתבת לענייני מדע ועורכת

20 תגובות ל “מסעות בין כוכבים”

  1. יעקב

    הידען אתר מדעי אז איך נותנים לבלבל עובדות.
    בעוד מתקשים להגיע וגם לחזור מהמאדים שמרחקו בזמן אור- רק מספר דקות אור.
    ובעתיד הלא רחוק יש סיכוי לטוס לשם- במאה השנים הקרובות.
    אך "על חלל "זה כבר סיפור אחר בכלל זה -מדע דמיוני לשמו ואם בכלל זה ניתן לביצוע זה לא יהיה עוד מאה שנים ,אולי רק עוד אלפי שנים.
    וזאת מהסיבה הפשוטה טיסה במהירות האור איננה אפשרית בכלל ,גוף הנע במהירות האור מסתו היא אינסופית האנרגיה הדרושה להניע את החללית היא גם אינסופית(הנוסחה נמצאת בפיסיקה תיכונית סירס זימנסקי).
    אם כן לא ברור מה המחקר של נאסא חוץ מביזבוז כספים.
    כל התאוריות של טיסה במהירות האור, מחילות תולעת ,חללי על ,בועות חלל ,טכיונים ועוד נחקרו כבר עשרות פעמים ונתגלו כבלתי אפשריות מבחינהטכנולוגית.

  2. אוגוסטוס

    קשקוש…אם קצת דמיון אפשר להגות רעיון כזה:
    במקום לשגר חללית בבת אחת עם כל החלקים והדלק למסע הלוך וחזור (כפי שהיה למשל בטיסה לירח)החללית למאדים תורכב ממספר מודולים שישוגרו בנפרד למסלול סביב כדור הארץ,לאחר השיגור הם יחוברו ביחד (החללית עצמה ומערכת ההנעה),בתום המסע למאדים ולפני החזרה לכדור הארץ,החללית תתחבר למודול הנעה נוסף שישוגר מראש למסלול סביב מאדים.
    כ"כ פשוט,זול והכי חשוב:ניתן לביצוע עם כלי שיגור שקיימים כיום.

  3. מר קרח

    אוי אוי אפשר לחושב שאחרי 10 שנים לא יבנו חלליות חזרה שיוכלו לקחת חלק מהצוות

    התיישבות קבועה , אכן.
    מסע הלוך ואין חזור , לא.

  4. דרור

    אני נגד הטסת בני אדם למאדים עד שיפתחו שיטת הנעה מהירה פי 100 מזאת שקיימת היום. הבעיות הפסיכולוגיות והבריאותיות עם טיסה של חצי שנה… חבל"ז.

  5. מישהו אחר לגמרי

    אין בעייה לממן את המסע הזה, פשוט הופכים אותו לתכנית
    מציאות טלוויזיונית. תראו כמה רשתות טלוויזיה ואתרי אינטרנט
    ישמחו לזרוק כסף על המסע.

  6. רועי

    למה ממהרים כל-כך ליישב כוכבים אחרים? אם כבר משקיעים תקציבים עבור התיישבות במקומות נידחים, ישנם כל-כך הרבה שטחים פנויים בעולם (כולל מדבריות-המים ואוקיינוסי-החול).
    אנשים קונים אדמות על הירח (אמנם בזול, במחיר של 350 שקל ל-4 דונם, כפי שמפורסם בקרייזי שופ), ולא נראה שהם מבינים שמקומות "קשים" גיאוגרפית על כדור-הארץ, הם הרבה יותר נוחים להתיישבות מאשר כוכבי לכת אחרים.
    נראה לי בזבוז להשקיע תקציבי עתק בחלל, בזמן שעל כדור-הארץ יש לנו כל-כך הרבה בעיות שצריך לפתור.

  7. מאיר המעיר

    אני מציע לשלוח למאדים את אחמדיניג'אד. הרבה אנשים יתנדבו לממן את זה כולל אני
    והכי חשוב כשהוא יהיה שם כדור הארץ יהיה מקום הרבה יותר בטוח ונעים..

  8. חיים

    חיים כהן, תלמד לקרוא. המאדים הוא מעבדה אידאלית למחקר קוסמי. לא אמרתי לא לחקור, אמרתי כי נוכחות בני האדם עליו תזהם אותו ותחסום מחקר מדעי.
    הרובוטיקה של היום ובהחלט של המחר, פותרת את הענין בצורה אידאלית. אין כל יתרון לבני אדם על המאדים, מאחר ובמילא הם משתמשים בכלים רובוטיים. המרחק הוא קטן (במונחים קוסמיים) ועל שלט רחוק יודעים מזמן.
    ה"מדענים" מקבלים משכורת להסביר ללא מדענים את שהם רוצים לשמוע. אם תשים לב, אלה שאינם מקבלים משכורת מספרים לנו את האמת.

  9. חיים כהן

    ל-9:
    כל הרעיון בישוב מאדים הוא להפוך אותו להיות מתאים לחיים של בני אדם ללא עזרים מיוחדים, כמו על כדור הארץ. כלומר שינוי אטמוספרה, שינוי אקלים, וגם הפצת אורגניזמים ארציים על מאדים.
    לדעתי, טמטום הוא פירוט עובדות תוך כדי התעלמות מכך שאפשר לשנות את המציאות. אולי זה יהיה מאד קשה, אולי זה יקח הרבה מאד זמן, אבל בסופו של דבר זה לא בלתי אפשרי.

  10. חיים

    אין אני יודע כיצד משלמים משכורת לאנשים מטורפים כמו ה"מדענים" האלה.
    הנה כמה נתונים המעידים על טימטום אם לא יותר בענין.
    נתונים כלליים: בהירות נראית: עד 2.0-; קוטר משווני: 6,794 ק"מ; צפיפות ממוצעת: 3.9 גרם/סמ"ק; מרחק ממוצע מהשמש: 228,000,000 ק"מ; מסה: 9.3% ממסת הארץ. משלים את הקפת השמש אחת ל-687 יום בקירוב, וסיבוב סביב עצמו – אחת ל-24 שעות, 37 דקות, יחסית לרקע הכוכבים. האטמוספירה של מאדים דלילה מאוד, ורובה 95% פחמן דו-חמצני (CO2). הלחץ האטמוספירי בגובה פני הקרקע הוא פחות מאלפית האטמוספירה. הטמפרטורה הממוצעת בגובה פני הקרקע היא 63º- צלזיוס, ולעתים רחוקות עולה על 0º צלזיוס.
    נוכח האטמוספירה הדלילה על פני הכוכב, והטמפרטורות הנמוכות שעל פני השטח – מינוס 60 מעלות צלסיוס בממוצע. וגם למאדים אין מגן מגנטי שיכול לשמור עליו מפני הרוח השמשית. אין ולא יהיה כל קיום ביולוגי על המאדים.
    רק מדען מטומטם יכול לחשוב על התישבות שם. גם משלחת מדעית היא בעיתית. צריך לזכור כי נוכחות של בני אדם יוצרת זיהום ביולוגי שיחסום כל דרך למחקר עתידי. שליחת ציוד רובוטי סטרילי הוא הדרך היחידה לבדיקות מדעיות.

  11. יוסי

    מסכים עם 7. זו טענה שני טוען הרבה זמן. רצוי להשקיע ברובוטיקה על מנת לשלוח משלחות של רובוטים אשר יכשירו את הקרקע ליום בו ינחתו אסטרונאוטים שהם יהיו המתיישבים הראשונים של מאדים. מאדים אינו מקום מסביר פנים וסתם לשלוח בני אדם רק כדי להגיד שהגנו למאדים זה כמעט חסר תועלת. צריך שבני אדם שיגיעו למאדים ינחתו לבסיס מוכן ומאובזר

  12. אני רק שאלה

    קראתי את המאמר רק ברפרוף, בכל אופן אני חושב שהדבר הכי נכון יהיה קודם כל לשלוח לשם רובוטים שיבצעו הכשרה של השטח (בשליטה מכדור הארץ, ומה שניתן באופן אוטומטי אוטונומי) כלומר שיבנו מבנים, שיכינו שם את כל מה שצריך, ורק אז לשלוח לשם בני אדמים.

    אני ממליץ לחפש בגוגל (ללא מרכאות) את צמד המילים:

    הארצה מאדים

    תמצאו כמה מאמרים מאד מעניינים בנושא.

  13. א

    אין מנוס מישוב מאדים. אבולוציה תקפה לא רק לכדור הארץ, אלא ליקום כולו. על מנת לשרוד, חייבים להתפשט כמה שיותר.

  14. עמי בכר

    150 איש שנבחרים היטב ע"י השונות הגנטית שלהם יכולים כנראה לספק את הצורך במגוון גנטי רחב – זאת כמובן שבוחרים מכל המינים והסוגים באופן נכון ונבון. הבעיה הגנטית לא טריוויאלית אבל היא גם לא העיקרית. הבעיה הגדולה היא בעיה חברתית. 150 חלוצים שנוסעים ליישב עולם חדש יתנו את חייהם בשביל המין האנושי בניסוי שסופו לא ידוע. מספיק ששני אנשים לא מסתדרים זה עם זה וכבר באחוזים מדובר בסכסוך בסדר גודל של כדור הארץ.

  15. רמי

    גם אני לא אתנגד למשימה כזאת, אם כי אני בטוח שהגוף שלי לא יעבור את המבחנים הנוקשים של נאס"א.

הוספת תגובה

  • (will not be published)