מדע בכיף – אופרה על גלילאו

המדע, תחום שכלתני שאינו זמין בדרך כלל לקהל הרחב, משמש מקור בלתי נדלה להפקות דרמה. גליליאו גליליי – עכשיו האופרה

ריצ'רד פנק

מופע הבכורה של האופרה “גליליאו גליליי”. היחסיות הגליליאנית על גונדולה

הצלחות קופתיות מרשימות נשענות בשנים האחרונות על סיפורים הקשורים דווקא במדע. הביוגרפיה של מתמטיקאי חתן פרס נובל זכתה באוסקר לסרט הטוב ביותר (“נפלאות התבונה”); גם הספר שעליו התבסס הסרט היה רב מכר. שני מחזות – האחד על מאבקו של מתמטיקאי צעיר להכרה (“”Proof) והשני על שיחה גורלית בין שני מדענים במלחמת העולם השנייה (“קופנהגן”) – זכו בפרסי טוני והוצגו זמן רב משני עברי האוקיינוס האטלנטי. מונולוג המבוסס על הרצאות של הפיסיקאי ריצ'רד פיינמן הוצג במרכז לינקולן בניו יורק חודשים ארוכים.

כעת הצטרף עולם האופרה ב”גליליאו גליליי”, פרשנות חדשה לחיי האדם שיש הרואים בו אבי המדע המודרני. האופרה הועלתה בפסטיבל “הגל הבא” באקדמיה למוסיקה שבברוקלין.

התוצאה מרשימה. במערכה השישית למשל הותקנה תפאורה של אולם הרצאות מהמאה ה-.16 בקידמת הבמה גליליאו, פונה לקהל, בעוד כמה סטודנטים קושרים חבלים באורכים שונים לצורות הגיאומטריות שהוא מתאר ומגלגלים כדורים כדי להוכיח את העיקרון הפיסיקלי שהוא מסביר – תנועתם של כדורים על משטח מוטה. המוסיקה גוברת, הכדורים מתגלגלים והחבלים משתלשלים. המלחין פיליפ גלאס מכנה זאת כ”סוג של השתובבות, כיף”.

כשפנו למרי צימרמן והציעו לה להשתתף בכתיבת אופרה בנושא מדע היא השיבה מיד שהדבר איננו אפשרי. צימרמן, שכתבה את הליברטו יחד עם גלאס וארנולד ויינסטיין, היא הבמאית.
בתהליך המדעי אכן גלומות אפשרויות דרמטיות, אך הוא מעלה קשיים לפני הכותבים. ראשית עליהם להבין את המדע שמאחורי הסיפור. אינך צריך להיות שוטר כדי לחבר סיפור אמין על הליכים משטרתיים, אך אם אתה מדבר עם די שוטרים, ומסתובב ליד תאי מעצר, תוכל לצייד את הסיפור שלך בריאליזם מספק. מבחינה זו המדע אינו שונה מכל נושא אחר: קצת מחקר יכול לחולל פלאים. במחזה “”Proof יש תפקיד חשוב בעלילה לזהות מחברה של נוסחה מתמטית כמו גם לעובדה שלעתים קרובות מתמטיקאים מגיעים לשיאם לפני גיל. 25 אבל פרטים אלה הם רק הרקע לקונפליקטים מסוג מסורתי יותר, בין בת לאביה, בין צעירה למחזרה. המתמטיקה נשארת מאחורי הקלעים עד לרגעיו האחרונים של המחזה.

אך מדע אינו דומה לעבודת משטרה. מחקר מועט אינו מספיק להבנתו. המדע אכן ראוי למוניטין הקושי שיצאו לו. נסו לענות על השאלה הבאה: אם תפילו אבן מראש תורן בספינה שטה, היכן תיפול האבן, לרגלי התורן או קצת הלאה משם? התשובה האינטואיטיווית היא קצת הלאה משם. התשובה המודרנית – לרגלי התורן, היא תשובה שאדם יכול לעמוד עליה בעצמו כאשר הוא מתבונן בספינה מרציף סמוך. המערכה החמישית ב”גליליאו גליליי” מספקת פרספקטיווה שכזו, כאשר שלוש דמויות מחיבור תיאורטי שכתב גליליאו קמות לחיים, חולפות מול עינינו על גונדולה ומתווכחות על מה שדורות עתידים יכירו כ”יחסיות גליליאנית”. מנקודת מבט זו התשובה המודרנית נראית הגיונית לחלוטין.

ובכל זאת מדוע מדע? משום שכמו במיטב הסיפורים הסוף הבלתי נמנע נתפש ככזה רק במבט לאחור. וכיצד מדגימים זאת לקהל? “במלים פשוטות”, כפי שאומר הייזנברג במערכה הראשונה של “קופנהגן”. הוא פשוט חוזר על מלים חכמות ששמע מנילס בוהר, בן שיחו. משימתו של מייקל פריין שכתב את “קופנהגן” נעשתה קלה הודות לדמות הראשית שעליה כתב, שבחיים האמיתיים תמיד התעקשה על בהירות. כפי שבוהר הפיקטיווי אומר במחזה: “אנו לא עושים מדע לעצמנו, אלא כדי שנוכל להסביר אותו לאחרים”. באימוץ הדגם של בוהר, פריין מציג לא רק את המדע של הייזנברג ובוהר – אי ודאות והשלמה, שני עמודי התווך של מכניקת קוונטום – אלא גם את דרכם למה שהגיעו: הטיולים הארוכים שלהם, השיחות שנמשכו ימים, הסברות וההנחות האימפולסיוויות של הייזנברג לעומת הנחות הנגד השקולות והמהורהרות של בוהר.

בסרטם “נפלאות התבונה”, עקיבא גולדסמן התסריטאי ורון הווארד הבמאי היו זקוקים למצוא מקביל חזותי לעקרונותיו המתמטיים של ג'ון נאש. אלה
נמצאו בדפוסי התזונה של יונים ובדפוסי חיזורים וזיווג של סטודנטים. רגע השיא הקולנועי – עירוב הקהל בנקודת המבט של נאש – שמור לטירוף שלו ולא למתמטיקה שלו.

“גליליאו גליליי” הופך על פיו את הדגש המסורתי הזה. גם באופרה, כמו במחזה “קופנהגן”, גם אם המדע אינו תופס לבדו את המקום הראשון – הוא עומד בו לצד נושאים אחרים. העימותים והסכסוכים הרגילים שתמיד עולים בתיאור חייו של גליליאו לא הוזנחו: האופרה מתארת אותו בעומדו לפני האינקוויזיציה, גם כאשר הוא מגן על אמונתו שכדור הארץ מסתובב סביב השמש וגם כאשר הוא חוזר בו ממנה. אבל האופרה מתארת כיצד הגיע לאמונה זו ומדוע הוא מתקשה כל כך לוותר עליה, אפילו לנוכח הסיכון שיבלה את כל חייו במעצר בית.

איינשטיין אמר פעם: “כל דבר יש להפוך פשוט ככל שאפשר, אך לא פשוט יותר”. הוא דיבר על פיסיקה, אבל דבריו חלים גם על אמנות העוסקת בתהליך המדעי: שפה פשוטה אך לא פשוטה מדי.

מהאופרה החדשה עולה גם לקח כללי, הרלוונטי לכל מוח יצירתי: מעטים הם המדענים, אבל כל אחד הוא מבקר.