הידען קלאסיק: מסע לעתיד

מסע על פני כל הזמנים מתחילת היקום ועד סופו. פורסם לראשונה על ידי ב”הארץ” ובגלילאו בשנת 1996

מאת אבי בליזובסקי, מתוך: גלילאו גליון 18 ספטמבר/אוקטובר 1996

מדע בדיוני, מדע אמיתי ותחזית טכנולוגית חוברים יחדיו כדי ליצור תיאור היסטורי אפשרי של העתיד משנת אלפיים ועד לסוף היקום המדע הבדיוני, המגולל את חזיונות העתיד, הצית את דמיונם של סופרים רבים. ב-1895 כתב הרברט ג’ורג’ ואלאס את הספר “מכונת הזמן”, שהפך לאחד מאבני היסוד של ספרות המדע הבדיוני המודרני. מאז הופיעו ספרים נוספים כמו “מסע בין כוכבים”, שזכה להצלחה בקרב שוחרי המדע הבדיוני, וסיפרו של ארתור סי קלארק “דיוקנאות של העתיד”, העוסק בתחזיות טכנולוגיות.

הספרים הללו הפכו כבר לנחלת ההיסטוריה. הזמן התקדם והיום ההווה נראה פעמים רבות כמציאות בדיונית. נראה כי היום, יותר מתמיד, מעניינת השאלה: מה נראה אם ניסע במכונת זמן לעתיד? מה יקרה לאנושות וליקום כולו?

בתחום זה עוסק ד”ר משה הראל, חוקר בכיר במרכז הבין-תחומי לניתוח ולחיזוי טכנולוגי ליד אוניברסיטת תל-אביב. “כל תחזית טכנולוגית צריכה לכלול מרכיב איכותי, המצביע על אופי השינוי הצפוי בטכנולוגיה; מרכיב כמותי, הנותן הערכה על מידת השינוי החזויה; מרכיב זמן המצביע על עיתוי מוגדר ככל האפשר לשינוי, ומערכת נימוקים מוגדרת המבססת את כל אלה”, אומר הראל.

קיימות דרכים שונות לסיווג שיטות החיזוי, אך באופן בסיסי מבחינים בין שלוש שיטות חיזוי: השיטה האינטואיטיבית, המבוססת על הצגת קונסנזוס של מומחים ביחס לסבירות התפתחויות שאין לגביהן כל נתונים – היסטוריים או ניסויים; השיטה האקסטרפולטורית, המבוססת על הערכת העבר דרך ההווה אל העתיד, והשיטה הנורמטיבית, המתמקדת בעתיד ובוחנת את מהות הצרכים הנובעים ממצב עתידי. בדרך זו בודקים את הדרכים שבהן עשויות טכנולוגיות קיימות או חזויות לענות על צרכים אלה.

לא מכבר הציג הסופר סטיוון בקסטר (BAXTER), חתן פרס ספרות בתחום המדע הבדיוני, הנחשב ליורשו של ארתור סי קלארק, שש תחזיות לעתיד. בקסטר בחר לנוע על ציר הזמן בתנועות מעריכיות (אקספוננציאליות). בדרך זו הוא מבקר בעולם העתידי בעוד מאה שנה, אלף שנה, מאה אלף שנה, מיליון שנה ויותר.

השנה ,2096 וכך כותב בקסטר: “במבט ראשון דומה כי מעט מאוד נשתנה. הרכיבים הבסיסיים של עיר – כבישים, בניינים, וכלי-רכב – דומים לאלה שמוכרים לנו. אבל הבה נתבונן מקרוב. בימים אלה ממש מפתחים מדענים חומרים חדשים, חכמים. שוו בנפשכם בנין שיכול לחרוג מרעידת אדמת כמו נוסע שיוצא מרכבת מיטלטלת בשעה של שיא בתנועה. תארו לעצמכם גשר של כביש או אדמה שנבנו מבטון שמאחה את עצמו. אין עוד עבודות תחזוקה בדרכים. זו עיר רגישה, כמעט בעלת-חיים, מגיבה לצרכיה”. והמכוניות, הן חכמות יותר. אפשר באמצעותן להתקשר ללוויינים כדי לתכנן את מסלולי הנסיעה שאין בהם פקקי תנועה. הן גם מדברות זו עם זו, כדי שהמכוניות מאחור יוכלו להגיב מהר ובתבונה לשינויים לפניהן. “טכנולוגיית המידע מצויה בכל. מחשבים זעירים טבועים בכל מקום ובכל דבר, גם בתוכנו”, כותב בקסטר.

קריסת האקולוגיה נבלמה ואף נסוגה. כלי טיס ענקיים טסים מעל לקטבים כדי לאחות את שכבת האוזון. בעלי החיים הגדולים האחרונים על פני כדור הארץ – קרנפים ופילים – חיים מתחת לכיפה ענקית הסוגרת על שמורת טבע באפריקה. כדור הארץ יהיה ביוספירה ענקית, מנוהלת כמו פארק לאומי. אלה אמנם תנאים קלאוסטרופוביים, אך ייתכן שאין בררה.

אם נשרוד עד ,2096 נהיה, קרוב לוודאי, בריאים ומאריכי ימים, וגם מדינות עניות ייהנו מצמיחה כלכלית ומרמת חיים גבוהה. אך זהו מצב גבולי – צפוף בכדור הארץ, והוא מגיע לגבולות ייצור המזון והאנרגיה. חומרים חדשים יאפשרו טיסות זולות וזמינות לחלל, ובשנת 2096 יערכו שם סיורים לחיפוש מקורות מחיה חדשים.

אנו זזים קדימה 900 שנים, לשנת .2996 מכאן מסתיימת עבודתם של החוזים הטכנולוגיים, ומתחילה תחזיתם של סופרי המדע הבדיוני. לפי בקסטר, האדם יצא מגבולות כדור הארץ. בחלל הקרוב לכדור הארץ ולירח יוקמו מושבות, ומכרות ומשקים ישתרעו ברצועת האסטרואידים. האנשים שחיים שם הסתגלו לתנאי החיים הקשים בחלל, ואין להם זיקה רגשית לכדור הארץ. עם זאת, רוב האנושות עדיין תחיה על פני כדור הארץ.

בשנת 4000 עשוי לתתרחש עידן הקרח הבא. יצורי אנוש לא יוכלו לשרוד בקיפאון הזה ויהיו זקוקים לעולם חדש. מכל כוכבי הלכת של מערכת השמש, מאדים הוא המועמד הסביר ביותר להתיישבות. ואכן, בשנת 2996 כבר תהיינה מושבות בדמות כיפות ירוקות על פני ערוציו ומכתשיו.

בשנת 100,000 נהיה עדים למבצעים הנדסיים שיבצע האדם בכל מערכת השמש. פני מאדים ישתנו. חציו הדרומי יהיה ירוק, ואוקיאנוס כחול ענק יכסה את מחציתו הצפונית. הרי הגעש הענקיים, המזדקרים מעל לאטמוספרה הסמיכה והחמה עדיין ישתרעו בו.

גם כוכבי לכת וכוכבים אחרים ישתנו. נוגה, כוכב חמה והירחים של צדק, כולם ילכו ויתמלאו. רשת תחבורה מהירה תתפרס על פני מערכת השמש ותאפשר באמצעות חורי תולעים בחלל לנוע מכדור הארץ לצדק בתוך ארבע עד חמש שעות. הודות ל”רכבת תחתית” זו תיראה מערכת השמש קטנה כפי שכדור הארץ נראה בעינינו היום.

ד”ר הראל, שעבד בעשר השנים האחרונות במעבדה להנע סילוני (JPL) בנאס”א מתייחס להצעה להאריץ את מאדים (מלשון להפכו לדמוי כדור הארץ), הצעה שהעלה בעבר עמיתו ד”ר קארל סייגן (הידוע מסדרת הטלוויזיה “קוסמוס”): “מאדים הוא הכוכב היחיד במערכת השמש שתנאיו דומים לאלה של כדור הארץ. בעבר הייתה לו אטמוספרה דומה לשלנו, והיום יש לו אטמוספרה רווית דו-תחמוצת הפחמן. בקוטבי מאדים יש קרח העשוי מדו-תחמוצת הגופרית. אין עליו מים, אבל יש סימנים בדמות תעלות וערוצי נחלים המצביעים על כך שבעבר היו בו מים בשפע”.

לפי התגלית שהכריזה עליה נאס”א לאחרונה, לפני 3.6 מיליארד שנים חיו, קרוב לוודאי, יצורים מיקרוסקופיים על המאדים (ראו: “אולי אנחנו לא לבד” בגיליון זה).

הראל סבור כי בטווח הארוך רק את מאדים ניתן יהיה להאריץ. “כוכבי הלכת האחרים אינם מועמדים טובים לכך, מקצתם גזיים, חסרי קרקע מוצקה דוגמת צדק ושבתאי, ובמקצתם הטמפרטורות בלתי נסבלות – קרות מדי או חמות מדי. אני מאמין שבטווח הארוך אפשר יהיה להתיישב במאדים.

לשם כך יש למלא את כוכב הלכת במים, וליצור אטמוספרה המכילה חמצן. קרל סייגן הציע בעבר כי הדרך הטובה להארצת מאדים היא לנטוע במאדים צמחייה עמידה גם בתנאים של היום. תנאי האקלים נוחים שם – הטמפרטורות נוחות והקרקע סלעית”.

והאנושות ממשיכה להתקדם. מושבות מאוישות מרחפות בחלל הרחק ממערכת השמש. זה יהיה מסע חד-כיווני, משום שיעברו מאות שנים עד שספינת חלל כזאת תגיע לכוכב קרוב. למעשה, דורות של בני אדם יחיו בחלל קודם שינחתו על כוכב קרוב. כאשר ספינת חלל תגיע ליעדה, ימצאו אנשיה עולם ריק. אט-אט יקימו הנוסעים מושבה בכוכב, דור חדש שיקום יבנה ספינות משוכללות יותר וימשיך במסע, הרחק יותר בגלקסיה, בחיפוש אחר בית משלו.

הראל שולל את האפשרות של מסע בן דורות בחללית סגורה לכוכב אחר. “אינני רואה סיכוי שנוכל אי פעם לעבור למערכות שבהן יש שמשות עם כוכבי לכת אחרים, זאת מכיוון שמערכות שמש קרובות למערכת כמו שלנו נמצאות במרחקים של שנות אור. לקחת אוכלוסיה ולהעביר אותה לשם זוהי משימה בלתי אפשרית. אינני רואה שום טכנולוגיה שתאפשר אפילו התקרבות למהירות האור גם בעוד שנים רבות מאוד. בלי טכנולוגיה כזו, כל מסע, אפילו למערכת השמש הקרובה ביותר, יארך אלפי שנים”.

בקסטר רואה בעיני רוחו את הגלקסיה שלנו בעוד מאה אלף שנה: “קוטר הגלקסיה יגיע למאה אלף שנות אור, וקצב התפשטותה יהיה איטי, הרבה יותר איטי ממהירות האור. המושבות המתפתחות יקיימו קשרי גומלין ביניהן – נהיה עדים למלחמות, לעלייתן ולנפילתן של אימפריות. אך לאחר שיתחיל תהליך זה, תימשך ההגירה ללא הפוגה, בכל הכיוונים מכדור הארץ והלאה”.

הגענו אל שנת מאה מיליון. מערכת השמש כולה מאוכלסת בני אדם. ההתנחלות ניכרת לעין אם מסתכלים אל שמי הלילה, שם רואים רצועות וטבעות סביב לכל כוכב לכת. אלו הן מושבות שמקיפות את הכוכבים ומנצלות את תפוקת האנרגיה שלהם. כוכבים ועולמות אלה אורגנו כך שימלאו את צורכי האנושות.

בני האדם שבעידן זה לא ייראו אנושיים. הם יתפתחו לצורה יעילה יותר, כמו רובוט. צורה מכנית דמויית עץ, עם גפיים שמסתעפים כמו ענפים. בני אדם אלה יהיו מסוגלים לחיות בחלל הפתוח ולהיזון ישירות מאור הכוכבים. כך תוכל מערכת השמש לקיים אוכלוסייה גדולה. ייתכן שזאת פסגת האנושות, “הגבריות של הגזע”, כדברי וולס. אבל עדיין לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אנחנו פרימיטיווים, וצאצאי האנושות של העתיד אינם מובנים לנו, משום שהם עברו תהליכי הנדוס גנטי, שבאמצעותם הפכו לסדרת גזעים שכל אחד מסתגל לסביבה אחרת, ולכל היותר הם יכולים לדבר ביניהם אך לא להתרבות הדדית.

הראל דווקא מסכים עם בקסטר בנקודה זו: “יכול להיות שבעתיד הרחוק, הביוטכנולוגיה תספק לנו זנים שונים של אנשים. נוכל לפתח זן של אנשים שיהיה עמיד בתנאים מסוימים. אלו השלכות ישירות של המחקר הגנטי. השתלות של גנים הם עובדה קיימת, וקרוב לוודאי שנוכל לייצר אנשים לפי הצורך, בין אם נרצה בכך ובין אם לא.

מה צופן העתיד בעוד 5 מיליארד שנה? “השמש, שהלכה והתלהטה, מתקרבת לסוף קיומה. היא תגדל לענק איום אדיר, וכדור הארץ יתכווץ עד שייעלם. האנושות לא תיכחד משום שהתפשטה למערכות כוכבים אחרות, לרבות כוכבים צעירים שנוצרים והולכים. אך בסופו של דבר יידלדל אוצר הטבע של מערכת השמש – המימן”, כותב בקסטר.

הראל סבור, לעומת זאת, שהאנושות, כפי שהיא היום, כבולה למערכת השמש, ולכן במקום התנחלויות הוא מעריך שיהיו כאלה שיוכלו להתקין שמשות מקומיות שיספקו אנרגיה לאזורים בכדור הארץ או בכוכבי לכת אחרים, תוך חיקוי מנגנון פעולתה של השמש. לדעת בקסטר, כך או כך, לאחר דעיכת השמש ידעך היקום. כעבור מאה מיליארד שנה לא יוכלו עוד להיווצר כוכבים חדשים. ולאחר מאה אלף מיליארד שנה יקיץ הקץ על אחרוני הכוכבים, שיתכווצו ויהיו לננסים. היקום ייראה חשוך וקר מאוד. החלל יכיל כוכבים ננסיים מצטננים וחורים שחורים.

האם עדיין נוכל לשרוד? המושבות השוכנות בתוך כדורים מלאכותיים יכתרו את מה שנותר מהכוכבים, בתוך כדורים מלאכותיים דקים. אבל מלאי האנרגיה יהיה דליל, ולא יאפשר חיים ערניים. בני אדם ייאלצו להסתפק בקיום של מציאות מדומה, שבה התודעה גלומה במחשבים ענקיים.

לאחר אלף מיליארדי-מיליארדי-מיליארדים של שנים נראה את התפוררות החומר עצמו. הכוכבים המתים יתאדו. לא ייוותר דבר מן היקום, למעט חורים שחורים מכותרים ענן דליל של אלקטרונים, פוזיטרונים וניוטרונים. אם לא תימצא דרך להפיק אנרגיה מהתפשטות החלל והזמן, זה יהיה קץ כל הקצים, והיקום יחזור לשחר ימיו.

ההערה המקורית כפי שהופיעה בגלילאו והיתה נכונה כמובן לשנת 1996
הערה: אבי בליזובסקי, בוגר הטכניון בכלכלה וניהול. כתב עיתון הארץ לענייני מחשבים ותקשורת, כותב הטור העתידני “שנות אלפיים”.

הרחבה של החלק האחרון של הכתבה שתוארה בגלילאו בקיצור ואשר שהופיעה בכמה חלקים ב”הארץ”.

האם יש אפשרות לחיים מחוץ לכדור הארץ? בשנה החולפת נצפו שלושה כוכבי לכת, שגודלם והיחסים ביניהם דומים באופן מפתיע למערכת השמש הפנימית שלנו – מין העתק של השלישייה כוכב-נוגה-ארץ

מאת: אבי בליזובסקי
11/10/1996

בכתבה קודמת (שלצערי לא מצאתי, אך תקצירה במאמר מגלילאו לעיל) תואר חלק מהמסע אל העתיד (עד לשנת 2996) שעורך סופר המדע האלף השלישי הבדיוני סטיוון בקסטר במכונת הזמן של הרברט ג’ורג’ וולס, עם קוראי המגזין הבריטי “פוקוס”. הפעם המסע יגיע לקצו.

פני המאדים השתנו (בני האדם הקימו בו מושבות והתאימו אותו לצרכיהם), ועכשיו חציו הדרומי ירוק וחציו הצפוני מכוסה באוקיינוס כחול ענקי. אבל כמה מיסודותיו הישנים נותרו עדיין: הרי געש ענקיים המזדקרים מעל לאטמוספירה הסמיכה. גם כוכבים אחרים עוברים שינויים כמו נוגה, מרקורי והירחים של צדק. רשת תחבורה מהירה המתפרסת על פני מערכת השמש מאפשרת באמצעות חורים חמים ופערים בחלל לנוע מכדור הארץ לצדק בתוך כארבע שעות. “רכבת תחתית” זו מקטינה תיאורטית את מימדיה של מערכת השמש.

והאנושות ממשיכה להתקדם. באלף הבא משוגרות חלליות למסעות במערכות שמש אחרות בחלל. ספינת החלל המהירה ביותר תהיה זקוקה לעשרות אלפי שנים כדי להגיע לכוכב השבת הקרוב ביותר. חללית הסיור הראשונה שתשוגר לחקור את הכוכבים תהיה רובוט ממוזער, אולי בגודל צלחת הוקי. היא תצבור תאוצה במהירות כזו שתאפשר לה לשלוח תמונות של כוכבים קרובים בתוך עשרות שנים. החללית המאוישת הראשונה תשוגר בעוד כמה מאות שנים, אך לא נשיג עדיין את מהירות האור.

ספינות החלל של האלף הבא יהפכו למקום מחיה מלאכותי למשך דורות עד שינחתו על כוכב קרוב. כאשר הספינות יגיעו ליעדן, אנשיהן ימצאו כוכבים ריקים. למרבה הצער, לפי בקסטר, לא מצפה לנו בהן אף חיזר. קוטר הגלקסיה יגיע למאה אלף שנות אור. קצב התפשטותה יהיה אטי הרבה יותר ממהירות האור. המושבות המתפתחות יקיימו ביניהן קשרי גומלין – נהיה עדים לעלייתן ולנפילתן של אימפריות כשההגירה מכדור הארץ לגלקסיה תימשך ללא הפוגה.

עכשיו נזנק לעתיד רחוק עוד יותר ונחצה מאה מיליון שנה. כל מערכת השמש מאוכלסת בבני אדם. כשמביטים בלילה לשמים אפשר לחזות בהתנחלות נרחבת זאת. מסביב לכל כוכב לכת נצפות טבעות ורצועות. אלו הן מושבות שסובבות את הכוכבים ומנצלות את מלוא תפוקת האנרגיה שלהם. בני האדם אירגנו את הכוכבים והמושבות כך שיענו לצרכיהם.

במאה מיליון שנה האדם מספיק לחולל שינויים רבים, אומר בקסטר. “לכן, למרבה הצער, אני משוכנע שלא נפגוש תרבויות חוצניות בין הכוכבים. אם תרבויות אלה היו קיימות, כבר היינו רואים אותן. “קשה לנו להבין את בני האדם של העידן הזה. הם לא נראים אנושיים. הם יתפתחו לצורה מועילה יותר, כמו רובוט: צורה מכנית דמויית עץ עם גפיים שמסתעפות כמו ענפים. כמה מהם יהיו מיקרוסקופיים. בני האדם החדשים יהיו מסוגלים לחיות בחלל הפתוח ולהיזון ישירות מאור הכוכבים. כך תוכל מערכת השמש לקיים אוכלוסייה גדולה יותר”.

בהמשך המסע השמש הולכת ומתלהטת. בעוד מיליארד שנה לא נוכל להמשיך ולהתקיים על כדור הארץ. באטמוספירה לא יהיה די פחמן דו חמצני לקיום הפוטוסינתזה בצמחים. כעבור חמישה מיליארדי שנים השמש תגדל לענן אדום אדיר, וכדור הארץ יתכווץ עד שייעלם. האנושות תוכל להתפשט למערכות כוכבים אחרות. אך המימן הולך ומידלדל, וכעבור מאה מיליארד שנה לא ייווצרו עוד כוכבים חדשים. לאחר מאה אלף מיליארד שנה יקיץ הקץ על אחרוני הכוכבים, שיתכווצו ויהיו לננסיים.

תחנה נוספת במסע. היקום עכשיו חשוך מאוד וקר. בחלל כוכבים ננסיים בתהליך של התקררות וחורים שחורים. האם עדיין נוכל לשרוד? המושבות השוכנות בתוך כדורים מלאכותיים מכתרות את מה שנותר מהכוכבים.

אבל מלאי האנרגיה דליל כל כך, שלא מתאפשרים חיים ערניים. בני אדם יסתפקו בקיום של מציאות מדומה, בתודעה גלומה במחשבים ענקיים. הדמדומים יימשכו מיליארדי מיליארדים של מיליארדי שנים – לעומתם ייראה העידן שלנו קצר כהבזק מצלמה – אך בסופו של דבר יגיעו לקצם.

תחנה אחרונה. החומר יתפורר, הכוכבים יתאדו. מהיקום לא ייוותר דבר, למעט חורים שחורים. אם לא נמצא דרך להפיק אנרגיה מהתפשטות החלל והזמן, זה יהיה קץ כל הקצים. אנו מתחילים איפוא את המסע הארוך הביתה, אל השחר הקצר, הנפלא, של היקום.