הפה, הטלפיים והגפיים

למרות השמות הדומים, מחלת הפה והטלפיים של חיות המשק איננה מחלת הפה והגפיים התוקפת ילדים. כל האינפורמציה בכתבה הבאה

דרור בר-ניר
מעת לעת מוטל הסגר על אזור חקלאי, שמחלת הפה והטלפיים מתפרצת בו בעדרי בקר וצאן או בחיות משק אחרות. גם בני-אדם חולים לפעמים במחלה ששמה זהה. בכתבה זו נכיר את המחלות והגורמים להן, וניווכח שאין כל קשר בין המחלה בבעלי-חיים למחלה בבני-אדם – אף שפעם חשבו אחרת! כדי להבדיל בין המחלות נכנה את המחלה בבני-אדם, שלא מקובל להשתמש לגביהם במונח “טלפיים”, בשם החדש יחסית “מחלת הפה והגפיים”.
מחלת הפה והטלפיים בבעלי-חיים

לפני כחודש, ב-2 באוגוסט 2007, התקבלו דיווחים ראשונים על התפרצות מחלת הפה והטלפיים בחווה בבריטניה, במחוז סָרִי (Surrey, ראו מפה). יומיים ושלושה אחר-כך נמסר על שתי חוות נוספות באזור שהתפרצה בהן המחלה. החיות הפגועות הושמדו, וככל הנראה יושמדו גם כל הבקר, הצאן והחזירים ברדיוס של 3 ק”מ מהחוות הנגועות. ברדיוס של 10-3 ק”מ הונהג הסגר מחמיר. הזן הייחודי של הנגיף, O1-BFS, שגרם להתפרצות הנוכחית, “נמלט” ממעבדת מחקר קרובה – Pirbright, אם כי בזמן כתיבת שורות אלה לא ברור כיצד – אם באמצעות הרוח, אם באמצעות שיטפון שהציף שטח מזוהם במעבדה, או באמצעות אדם או חפץ ש”נשא” עמו את הנגיף והגיע לחווה הראשונה, במרחק 4.5 ק”מ ממנה. זן זה גרם למגפת הפה והטלפיים בבריטניה ב-1967, והוא משמש לייצור חיסונים.
נגיף מחלת הפה והטלפיים

הנגיף הגורם למחלה, המכונה FMDV – Foot and Mouth Disease Virus, שייך לסוג Apthovirus (שבו יש עוד נגיף אחד, Equine Rhinitis virus) מקבוצת נגיפי הפיקורנה (picornaviruses). לקבוצה זו שייכים גם הנגיפים הגורמים לנזלת (rhinoviruses) והנגיף הגורם לדלקת כבד מסוג A (Hepatitis A).

FMDV הוא נגיף RNA חד-גדילי, הבנוי מקופסית איקוזהדרית – בת 20 פאות, שקוטרו 30-22 ננומטרים. אורך הגנום שלו הוא 7,200-8,400 נוקלאוטידים.

קיימים שבעה זנים (סרוטיפים) ראשיים של הנגיף, שלכל אחד מהם יש לפתח חיסון נפרד. סרוטיפים O, A ו-C הוגדרו באירופה. שלושה מן הסרוטיפים מוגבלים בתפוצתם לדרום אפריקה. הסרוטיפ האסייתי נמצא באסיה וגם באזורנו (במזרח התיכון, שגם הוא, כידוע, חלקו באסיה).

ההתפרצות הנוכחית התרחשה לאחר כשש שנים “נקיות מהמחלה” בבריטניה. ההתפרצות הקודמת של המחלה, שהתרחשה בשנת 2001 לאחר 20 שנים “נקיות”, היתה חמורה בהיקפה וטראומטית מבחינה כלכלית. מיליוני חיות הומתו ונשרפו, ונגרמו נזקים כספיים בהיקף של 20 מיליארד דולר. בסוף התהליך הוכרזה בריטניה כנקייה מהנגיף, והותר לשווק ממנה מוצרי חלב ומוצרי בשר חזיר.
המשותף – שסועי פרסה

מחלת הפה והטלפיים בחיות משק היא מחלה נגיפית מידבקת מאוד, הגורמת לנזקים כלכליים אדירים. הנגיף יכול להדביק ולגרום למחלה במינים רבים ושונים של יונקים אוכלי צמחים מ-10 משפחות שונות. המשותף לכולם הוא היותם שסועי פרסה (Cloven hoofed) – פרסתם שסועה לשניים – ולכן הם שייכים לתת-סדרת שסועי הפרסה (או מכפילי הפרסה – Artiodactyla).

הנגיף גורם-המחלה מועבר במגע ישיר בין בעלי-חיים או במגע עם עצמים מזוהמים. בני-אדם ומכוניות, ציוד וטרינרי וחקלאי יכולים גם הם להעביר את המחלה. כאשר כמות הנגיף המופרשת מדרכי הנשימה של החיות החולות היא גדולה, וספוחה לטיפות קטנות, אזי רוח נמוכה, אך יציבה לאורך זמן, יכולה להעביר את הטיפות נושאות-הנגיף מרחק עשרות קילומטרים. במצב כזה, גם הסגר איננו מונע הדבקה.


מימין לשמאל: נגיף קוקסקי ונגיף מחלת הפה והטלפיים – הנגיף יכול לחדור דרך מערכת הנשימה ומערכת העיכול

בעלי-חיים נגועים מפרישים את הנגיף 4-5 ימים לפני הופעת סימני המחלה הראשונים. חיסון בעלי-החיים אינו מונע את הדבקתם בנגיף, אך הם חסרי תסמינים או מפתחים את המחלה בצורה קלה יחסית, ולכן הם יכולים לשמש כנשאים ולהדביק בעלי-חיים שאינם מחוסנים. תועדו גם מקרים שבהם הזרעה מלאכותית בזרע נגוע החלה התפרצות.

לאחר דגירה של יומיים עד שבועיים, מופיעים בפרות נגעים שלפוחייתיים על הלשון, החניכיים, הלחיים, השפתיים, הנחיריים, החרטום, בין חלקי הפרסה, העטינים והפטמות. הפרשה מוגברת של ריר דביק וקצפי היא הסימן הקליני הבולט הראשון. טמפרטורת הגוף עולה, ולאחר כשבוע או שבועיים השלפוחיות פוקעות, נשחקות, מתכייבות ואחר-כך מחלימות. מצבן הגופני הכללי של החיות מידרדר, עקב הירידה באכילה בגלל הכאבים בפה. נקבות הרות מפילות. תפוקת החלב יורדת. בעגלים יש פגיעה בשריר הלב, הגורמת למוות. הפרות נראות רע וכמעט אינן זזות ממקומן.

הסימנים בכבשים ובעיזים בולטים פחות, ולכן המחלה מאובחנת בדרך-כלל מאוחר יותר.

האבחון הקליני של המחלה בכל בעל-חיים אינו מספיק, ונדרש זיהוי מעבדתי. זיהוי זה מתבצע על-ידי שימוש בנוגדנים מתאימים או בטכנולוגיית ה-PCR. כלומר, זיהוי ספציפי של ה-RNA הנגיפי.
אין טיפול למחלת הפה והטלפיים

במדינות שבהן אין נוהגים לחסן כנגד הנגיף (למשל בריטניה), משמידים את כל החיות החולות ואת כל אלו שהיו במגע עם החיות החולות, וגם את כל חיות המשק העלולות לחלות ברדיוס של 3 ק”מ ממקום התפרצות המחלה.
נגיף קוקסקי
גם הנגיפים הגורמים למחלת הפה והגפיים שייכים לקבוצת נגיפי הפיקורנה, אך לתת-קבוצת נגיפי המעיים (enteroviruses). לרוב המקרים אחראי הנגיף המכונה קוקסקי A16 (coxsackievirus A16). לפעמים גורמים למחלה נגיפי מעיים אחרים.

במדינות שבהן נוהגים לחסן (למשל בישראל), התמותה נמוכה יחסית ומרבית החיות מתאוששות מאליהן עם הזמן, אם כי ניכרת ירידה בתפוקת החלב ובמצבן הגופני הכללי. החיות המחלימות יכולות להיות נשאיות של הנגיף למשך תקופה ממושכת ולהוות מקור להדבקה מחודשת אם יועברו לעדר חדש. הנגיף עצמו יכול להישאר פעיל במשך כחודש – במזון ועל עצמים שונים בסביבה. הנגיף יכול גם להדביק חיות בר ולהתקיים בהן (במצב נשאות) תקופות ממושכות. זהו הגורם העיקרי המונע את הכחדת המחלה.

גם בני-אדם יכולים להידבק במחלה, כפי שכבר שִיעֵר ולנטיני (Valentini) בשנת 1695, וכפי שדיווח הרטוויג (Hertwig) ב-1834. הרטוויג מספר על שלושה רופאים וטרינרים שהוכיחו זאת: הם שתו 250 מ”ל של חלב מפרות נגועות (אז לא היה עדיין פסטור), בכל יום במשך ארבעה ימים ברצף. הרופאים אכן חלו, אך מחלה זו נדירה מאוד, והיא מתוארת כשפעת קלה המלווה במעט שלפוחיות בפה, ברגליים ובידיים. בבני-אדם זוהי מחלה קלה ונדירה, ואין לה שום קשר למחלה בעלת השם הדומה שתתואר בהמשך.

בחלקה השני של הכתבה: המחלה בהיסטוריה, והאם חלב מפוסטר עוזר?»