שלדת המטוס בנויה ברובה מחומרים מרוכבים ובכך היא מאפשרת משקל קל יותר וחסכון בדלק
בשנת 2002 ביצעה החברה האמריקנית בואינג מחקר שוק, לצורך קבלת החלטות על ייצור מטוס נוסעים בינוני בגודלו. בסוף תהליך המחקר, החליטה החברה לפתח מטוס דו-מנועי, ארוך-טווח, הבנוי מחומרים מרוכבים ומצויד במנועים יעילים במיוחד וחסכוניים בדלק. הוחלט לבנות מטוס רחב-גוף שיכיל עד 300 נוסעים. זאת בניגוד להחלטת המתחרה הגדולה מאירופה, איירבאס (Airbus), שהחליטה על בניית מטוס ענק – האיירבאס A-380, שיוכל להטיס בתצורה סטנדרטית 555 נוסעים. מטוסי ה-787 יחליפו בחברות תעופה רבות את מטוסי ה–767 המיושנים.
בראשית 2003 החל לפעול צוות הפיתוח למטוס, שקיבל את הכינוי “דרימליינר”, ובסוף אותה שנה נבחרו השותפים לפרויקט, שיבנו חלקים מהמטוס. חברות רולס רויס וג'נרל אלקטריק נבחרו לייצר את המנועים. גוף המטוס בנוי ברובו הגדול (80%) מחומרים מרוכבים מתקדמים וקלים – בעיקר סיבי פחמן מחוזקים באֶפּוֹקסי. חלוקת המשקל לפי חומרים: חומרים מרוכבים 61%, אלומיניום 20%, טיטניום 11%, ופלדה 8%.
ב-8 ביולי 2007 התקיים בסיאטל טקס הגלילה של המטוס (לאמור – חשיפת המטוס לראשונה לאחר השלמת ייצורו). המטוס, בואינג 787, אמור להיות חסכוני בדלק, ידידותי יותר לסביבה ונוח יותר לנוסעים, בשל טכנולוגיות חדשניות מרובות ששולבו בו. יצוין כי חברות תעופה הזמינו קרוב ל-700 מטוסי 787 עוד בטרם נבנה המטוס הראשון. בכך הפך המטוס להצלחה מסחרית מרשימה. רשימת הזמנות כה ארוכה פירושה, שלקוחות רבים ימתינו שנים בטרם יקבלו לידיהם את המטוס. החברה הישראלית ארקיע הזמינה ארבעה מטוסי בואינג 787, והראשונים שקנתה יגיעו בשנת 2012. החברה קיימה בת”א אירוע לציון השקת המטוס החדיש, בו נכחו אנשי תעופה, תיירות, עסקים וממשל. האירוע התקיים מספר שעות לאחר האירוע שנערך בסיאטל, שם ממוקם המפעל שמייצר את הבואינג 787. בעבר החזיקה גם חברת אל על באופציה לרכש מטוסי 787, אך היא ביטלה אותה, וכעת שוקלת שוב להזמין מטוס זה.
נתונים טכניים:
• מהירות שיוט: כ-900 קמ”ש
• טווח טיסה: 6,500 עד 16,000 ק”מ (בהתאם לדגם)
• אורך: כ-56 מטר
• גובה: 16.5 מטר
• מוטת כנפיים: כ-60 מטר
• משקל מרבי: 164 עד 227 טון (בהתאם לדגם)
• משקל מטען: 16 טון
• תקרת גובה: 13,000 מטר
• מחיר בסיסי: 120 מיליון דולר
מהנדסי בואינג שמו דגש חזק במיוחד על רווחת הנוסעים. כך, לדוגמה, חלונות המטוס יהיו גדולים בארבעים אחוז מחלונות במטוסים אחרים – כיוון שגוף המטוס, העשוי חומרים מרוכבים, יוכל לעמוד בתכנון זה, בעוד שמטוסים מקובלים הבנויים מאלומיניום אינם חזקים דיים לחלונות כה גדולים. גם הלחות בתא הנוסעים תהיה גבוהה יותר, ותקל על הטסים במטוס. במטוסים רגילים יש צורך לשמור על לחות נמוכה, על מנת למנוע קורוזיה של חלקי המטוס העשויים מתכת, אולם בחומרים מרוכבים אין בעיית קורוזיה.
4 תגובות
השימוש בחומרים מרוכבים מאפשר גם לשמור על לחץ אוויר יותר גבוה בתוך המטוס, מה שמקל משמעותית על הנוסעים.
האופנה חזרה! אפשר כבר לבנות מחדש את
הסוסיתא והסברה.
ד”ר זיקוקי – שכחת את ריקודי הלימבו במעברים.
מעבר ללחות הגבוהה אפשר לשחרר מס’ פנתרים שחורים במטוס – להשלמת החוויה הטרופית