ידענים: חקר הסרטן - בסיסי | יונקים

מאת 7 במאי 2007 3 תגובות

מחקרים על כלבי מחמד הלוקים בסרטן עשויים לעזור במלחמה במחלה בבני אנוש ובאותה עת להיטיב גם עם ידידו הטוב ביותר של האדם

מאת דיוויד ג' ווטרס וקתלין ווילדסין

תארו לעצמכם אדם בן 60 המתאושש בביתו לאחר ניתוח של סרטן הערמונית, ולצדו גולדן רטריבר קשיש. הוא אולי יודע שלפני כמה שנים הציב מנהל המכון האמריקני לסרטן אתגר לחוקרי הסרטן, ודרבן אותם למצוא דרכים "למגר עד 2015 את הסבל והמוות שהסרטן מביא." אך האיש אינו יודע, מן הסתם, שחיית המחמד שלצדו עשויה למלא תפקיד חשוב במשימה זו.

כדי להגשים את היעד השאפתני עד 2015 יזדקקו חוקרים לכל כלי מחקר אפשרי, ובכלל זה לפתיחות לרעיונות חדשים. למרות ההתקדמות חסרת התקדים בהבנת היכולות של תאים סרטניים, תרגום הידע הזה להצלת חיים אטי באופן שאינו מתקבל על הדעת. חוקרים גילו תרופות רבות המרפאות מחלות סרטן שנגרמו באופן מלאכותי במכרסמים, אך בבני אדם חומרים אלו בדרך כלל מתקשים לצלוח את המבדקים. השימוש במכרסמים כדי לדמות סרטן של בני אדם פשוט אינו עומד בדרישות. אם בדעתנו למגר את הסרטן, עלינו לסלול דרך חדשה כדי להתקדם.

כעת, שימו לב לעובדות האלה: ביותר משליש ממשקי הבית בארצות הברית יש כלבים, ומדענים מעריכים שהשנה יאבחנו שכארבעה מיליון מהם לוקים בסרטן. כלבי מחמד ובני אדם הם שני הזנים היחידים המפתחים באופן טבעי סרטן ערמונית קטלני. סרטן השד הפוגע בכלבות מחמד מתפשט בעיקר לעצמות, בדיוק כמו בנשים. וסרטן העצמות השכיח ביותר של כלבי מחמד, אוסטאוסרקומה, הוא אותו סוג סרטן הפוגע בבני נוער.

חוקרים המתמחים בתחום החדש של אונקולוגיה השוואתית סבורים שהקבלות אלו פותחות פתח לגישה חדשה למלחמה בבעיית הסרטן. מדענים אלו משווים בין סוגי סרטן המתפתחים באופן טבעי בבעלי חיים ובבני אדם, וחוקרים הן את קווי הדמיון שביניהם והן את ההבדלים.

כיום, אונקולוגים השוואתיים מגייסים כלבים כדי לפתור את הבעיות שמעכבות את מיגור הסרטן עד 2015. הם מנסים, בין השאר, לגלות טיפולים טובים יותר, להחליט מהם מינוני התרופות היעילים ביותר, לזהות גורמים סביבתיים הגורמים להתפתחות סרטן, להבין מדוע יש אנשים בעלי עמידות לגידולים סרטניים ולמצוא דרכים למנוע סרטן. בעוד "שעון הסרטן 2015" ממשיך לתקתק, שואלים אונקולוגים השוואתיים מדוע לא להפוך את נושא הסרטן בכלבים ממקור של עצב היום למשאב לאומי מחר, כדי לעזור גם לחיות מחמד אחרות וגם לאנשים?

למה רקסי?

במשך עשרות שנים, בדקו מדענים את רעילותן של תרופות חדשות לסרטן על כלבי מעבדה מסוג ביגל לפני שהחומרים נבדקו על בני אדם. לאונקולוגים השוואתיים יש סיבה טובה לחשוב שכלבי מחמד החולים בסרטן עשויים לשמש מודל טוב לבדיקת היעילות של תרופות נוגדות-סרטן מבטיחות.

 אחת הסיבות לכך היא הדרך שבה מתנהלים מבדקים בבני אדם. יש צורך להבטיח שהתועלת הפוטנציאלית של התרופה תעלה על הסיכונים הכרוכים בנטילתה. משום כך, חוקרים מנסים להעריך את יעילותה כנגד כל הסיכויים ולהביס גידולים גדולים במצב מתקדם, שלא הגיבו לתרופות אחרות בטיפולים קודמים. לעומתם, אונקולוגים השוואתיים יכולים להרשות לעצמם לבחון רעיונות טיפול חדשים כבר בשלבים התחלתיים של המחלה ולתת את התרופות בדיוק באותה דרך שהיו נותנים אותן לבני אדם. כשתרופות ניסיוניות מתגלות כיעילות בחיות מחמד, הדבר עוזר לחוקרים להחליט אילו תרופות עשויות לעזור לחולים אנושיים. אונקולוגים השוואתיים סבורים שהממצאים בכלבים יהיו בעלי יכולת חיזוי טובה יותר מאשר מחקרים במכרסמים ויעזרו לגלות במהירות אילו חומרים יש לבחון במבדקים קליניים רחבי היקף בבני אדם ואילו לא.

כלבי מחמד יכולים ללמד אותנו הרבה יותר על סרטן של בני אדם, בין השאר משום שיש להם נטייה ללקות באותם סוגי סרטן כמונו, ויש לזה דוגמאות רבות. הלימפומה השכיחה ביותר בכלבים דומה לסוג הקרוי בבני אדם "לימפומה של תאי B שאינה הודג'קין" מדרגה בינונית וגבוהה. אוסטאוסרקומה, סרטן העצמות הנפוץ ביותר של גזעי כלבים גדולים, דומה ביותר לאוסטאוסרקומה בבני נוער מבחינת מיקומו והאגרסיביות שלו. מבעד למיקרוסקופ, אי אפשר להבחין בין תאים סרטניים שנלקחו מבני נוער הלוקים באוסטאוסרקומה לבין תאים שנלקחו מתאים סרטניים בעצמותיו של גולדן רטריבר. סרטן שלפוחית השתן, מלנומה (סוג של סרטן עור) וסרטן הפה הם דוגמאות נוספות לסוגי סרטן התוקפים הן את הכלבים והן את בעליהם. סוג שונה של דמיון מתבטא בכך שכלבות שעוקרו לפני הגעתן לבגרות מינית חשופות פחות לסרטן השד מאשר כלבות שלא עוקרו. באופן דומה, לנשים שעברו ניתוח להסרת השחלות, שקיבלו וסת ראשונה בגיל מאוחר או שהווסת שלהן פסקה בגיל צעיר יש סיכון נמוך יותר ללקות בסרטן השד.

מאפיין נוסף של סרטן בכלבים שדומה לזה שבבני אדם הוא הגרורות – אותה התפשטות מסכנת חיים של תאי סרטן לאזורים שונים ברחבי הגוף.  האופן שבו תאים סרטניים מתפשטים לאיברים מסוימים נותרה אחת התעלומות הבוערות ביותר בחקר הסרטן. כשסוגים מסוימים של תאי סרטן מתפשטים לאיברים מרוחקים, הם נוטים להגיע לרקמות מסוימות ולא לאחרות, מסיבות שאינן לגמרי ברורות. מכיוון שגרורות הן הסיבה לרוב מקרי המוות מסרטן, מעוניינים החוקרים להיטיב להבין מה משפיע עליהן. מחקרים בכלבי מחמד הלוקים בסרטן הערמונית או בסרטן השד עשויים להתגלות כמועילים במיוחד בהקשר זה, משום שסוגי סרטן אלו מתפשטים פעמים רבות בכלבים כמו בבני אדם – לעצמות השלד. ואכן, במחקרים בכלבי מחמד כבר מנסים להבין מהם הקשרים בין תאי סרטן לבין עצמות שהופכים את השלד לאתר מועדף לגרורות.

יש גם סיבות מהותיות יותר לסברה שכלבים הם מערכת מודל טובה לסרטן של בני אדם. חוקרי אבולוציה מציינים שכלבים ובני אדם בנויים כמו מכוניות מירוץ, כשרבייה מוצלחת היא המקבילה של קו הגמר. אנו בנויים לנצח במירוץ, אבל לאחר מכן אין זה משנה אם נתפרק לגורמים. עיצוב זה מקשה עלינו לתקן את הנזקים הגנטיים המצטברים בגופנו. בסופו של דבר, הנזק עלול להפוך תאים בריאים לתאים סרטניים. בעבר הרחוק, אבותינו הקדמונים לא חיו זמן ארוך דיו ולכן לא חלו בסוגי סרטן תלויי גיל. אבל תנאי ההיגיינה והרפואה המודרניים הפכו הן את אריכות הימים והן את מחלת הסרטן בגיל מבוגר לנפוצים. שיקולים אלו נכונים רובם גם עבור חיות המחמד שלנו. אנו מגנים עליהם מפני טורפים ומחלות, ולכן תוחלת החיים של כלבי המחמד גבוהה מזו של אבותיהם הפראיים והם חשופים יותר לסרטן בערוב ימיהם. כלומר, כשמדובר בסיכון גבוה לחלות בסרטן במהלך החיים, חיות מחמד ובני אדם מצויים באותה סירה.

לבד מהיותם חולים בסוגי סרטן הדומים לאלו בבני אדם, כלבי מחמד הם מקור מידע בעל ערך מסיבות נוספות. בהשוואה לבני אדם, יש להם תוחלת חיים קצרה, כך שמדענים יכולים לקבוע מהר יותר אם שיטת מניעה חדשה או טיפול חדש עשויים לשפר את סיכויי ההישרדות בבני אדם. ולבסוף, על אף שהווטרינרים כיום מצוידים טוב יותר מבעבר כדי לטפל בסרטן, הטיפול הסטנדרטי בסרטן בכלבים נותר בלתי יעיל. מכיוון שרוב מקרי הסרטן שמאובחנים בכלבים מסתיימים במוות, בעלי כלבים להוטים פעמים רבות לשתף את כלביהם במבדקים קליניים העשויים להציל את חייהם. מבדקים אלו עשויים גם לספק את העדויות הנדרשות כדי להתחיל מבדקים קליניים בבני אדם על תרופה חדשה ומבטיחה.

לקדם את הטיפול בסרטן

כמה מחקרים שמסתמכים על טיפול בסרטן בכלבים כבר נערכו או נערכים כעת. חלק מהמחקרים המוקדמים ביותר התמקדו בהצלת גפיהם של בני נוער עם סרטן עצמות. לפני 25 שנים, אבחון של אוסטיאוסרקומה (סרטן עצמות) בבני נוער הוביל לכריתת הרגל או היד החולה, לכימותרפיה בלתי יעילה (תרופות המוחדרות לזרם הדם כדי לתקוף גידולים סרטניים בכל מקום בגוף), ולמוות כמעט ודאי. היום אפשר להימנע מכריתת גפיים על ידי הסרה של רקמת העצם הפגועה והחלפתה בשתל עצם ומתכת, תהליך שנוסה קודם לכן על כלבים בידי סטיבן ווית'רו ועמיתיו באוניברסיטת קולורדו. קבוצתו של ווית'רו פיתחה חידושים טכנולוגיים שהפחיתו את הסיכון לסיבוכים, כמו הנחת מלט עצם בחלל מוח העצם של השתל. החוקרים גם הראו שמתן כימותרפיה היישר לעורק, לפני הניתוח, עשויה להפוך גידול שאי אפשר לנתחו לגידול שאפשר להוציאו בניתוח. עבודתה של קבוצת המחקר העלתה במידה ניכרת את שיעור הצעירים הנרפאים כיום מאוסטיאוסרקומה.

למרות שאפשר לשלוט, לעתים קרובות, בהשפעתו המקומית של גידול בעזרת ניתוח או הקרנות, קשה יותר להילחם בגרורות. לשם כך, יש צורך בטיפול תרופתי. תרופות חדשות המצויות כיום בשלבי פיתוח אמורות לפגוע בתהליכים תאיים חשובים המבקרים את ההישרדות של גרורות סרטניות ואת התרבותן וכן את רגישותן לתרופות אנטי-סרטניות. תרופה ניסיונית אחת, ATN-161, המעכבת יצירת כלי דם חדשים המזינים את הגידול ואת הגרורות, נבדקת כעת על כלבים גדולים עם סרטן עצמות שהתפשט לריאות. גם יכולתה של ATN-161 להגביר את השפעתן של תרופות קיימות נבדקת. אם יסתיימו מבדקים אלו בהצלחה, הם יכולים לסלול את הדרך למבדקים קליניים בבני אדם.

חוקרי סרטן מתעניינים גם בתרופות מוכרות יותר, ובכללן בתרופות נוגדות דלקת  שאינן סטרואידיות (NSAIDs) כמו ibuprofen. לחלק מן ה-NSAIDs יש פעילות אנטי-סרטנית ניכרת נגד כמה סוגי סרטן בכלבים. לדוגמה, במחקרים על כלבי מחמד שלקו בסרטן בשלפוחית השתן, הייתה לתרופהpiroxicam  מקבוצת ה-NSAID פעילות אנטי-סרטנית מרשימה ביותר שהוליכה לעריכת מבדקים קליניים בבני אדם כדי לבדוק אם טיפול זה עשוי למנוע הידרדרות התאים הקדם-סרטניים בשלפוחית לגידול מסַכן חיים.

פיתוח שיטות חדשות לטיפול בסרטן אינו כרוך רק במציאת תרופות חדשות, אלא גם בשיפור הדרך שבה התרופה ניתנת לחולה. האם לתת את התרופה דרך הווריד או בשאיפה? זהו סוג המידע שדרוש למדענים הבוחנים חומרים חדשים לטיפול בסרטן ריאות. יש לדאוג לכך שהכמות הנכונה של התרופה תגיע לגידול, שאם לא כן אפילו חומרים שהשמידו ביעילות תאים סרטניים בתרבית לא יצלחו בבני אדם. יותר מזה, לשיגור התרופה היישר למטרה, מה שמכונה טיפול אזורי, יש יתרון נוסף והוא הימנעות מההרעלה הכרוכה בטיפול מערכתי.

חוקרים השתמשו בכלבי מחמד כדי לחקור מתן ציטוקין המכונה אינטרלויקין-2 (IL-2), מולקולה קטנה השייכת למערכת החיסון, כדי לטפל בסרטן ריאות. התרופה ניתנה בשאיפה דרך האף. תוצאות חיוביות בניסויים אלו הוליכו למבדקי היתכנות של שאיפת IL-2 בבני אדם עם גרורות סרטניות בריאות, וניסויים אלו בתורם הוליכו למבדקים עם ציטוקין אחר, G-CSF. כלבי מחמד יכולים גם לעזור לחוקרים במציאת המינונים ודרכי מתן התרופה היעילים ביותר עבור תרופות שכבר מצויות במבדקים קליניים בבני אדם.

אתגר נוסף הוא קביעת מידת התפשטות הסרטן, כלומר השלב שבו מצוי הגידול. גם כאן יכולים להיעזר בכלבי מחמד. קביעה מדויקת של שלב הגידול חיונית לצורך תכנון הטיפול היעיל ביותר, שבמידת האפשר אינו כרוך בחשיפה לחומרים רעילים, שלא סביר שיוכלו לעזור בשלב נתון של המחלה. לדוגמה, הסיכוי של נער או נערה להירפא מאוסטיאוסרקומה גדל כשיש זיהוי מדויק (והסרה על ידי ניתוח) של גרורות בַּרֵיאות.

רופאים בדרך כלל קובעים את קיומן ואת רמת ההתפשטות של גרורות כאלו בעזרת שיטות הדמיה בלתי פולשניות, כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT). כדי לקבוע עד כמה שיטה זו מדויקת, אחד מאתנו (ווטרס), בשיתוף עם חוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אינדיאנה, אספו צילומי CT של ריאות מכלבי מחמד שלקו בסרטן העצמות ופיתחו גרורות, ואז בדקו את הרקמה בניתוחים שלאחר המוות כדי לוודא שמה שנחשב כ"גידול" בסריקה אכן היה גידול. התוצאות הראו שהדמיה בעזרת CT משוכלל, מאותו סוג המשמש לקביעת שלב הגידול של סרטן עצמות בבני נוער, ממעיטה במידה ניכרת בהערכת מספר הגרורות בריאות. זוהי דוגמה לאופן שבו כלבי מחמד מדגימים את רמת הדיוק המוגבלת של שיטות מקובלות ושל שיטות ניסיוניות, ועוזרים לשפר את שיטות הדור הבא לזיהוי ולאבחון סרטן.

מניעת סרטן

חוקרי סרטן אינם מסתפקים בשיפור האבחון והטיפול בסרטן. הם מבקשים גם למנוע את המחלה. למרבה הפליאה, מניעה היא מושג חדש באופן יחסי בקרב חוקרי סרטן. קרדיולוגים ידעו כבר מזמן שאפשר להציל מיליוני אנשים על ידי מניעת מחלות לב, אבל השקפה זו רק מתחילה לקנות אחיזה בתחום הסרטן. המונח "מניעה כימית" נטבע לפני 30 שנה בנוגע למתן תרכובות כימיות למניעת סרטן, אבל רק באוקטובר 2002 התכנסו מדענים מכל רחבי ארה"ב לדון בפעם הראשונה באופן מעמיק בידע העכשווי בנושא.

היום עוסקים בנושא בקצב הולך וגובר וחוקרים בודקים מגוון רחב של חומרים העשויים למנוע סרטן. אבל מאז ומתמיד היה זה אתגר למצוא את המינון הנכון של חומר מבטיח כלשהו. ואכן, כישלון במציאת המינון הנכון של גורם מניעתי היה הרה אסון במקצת המבדקים הקליניים המוקדמים בבני אדם. לדוגמה, בשני מבדקים גדולים למניעת סרטן ריאות, הייתה דווקא עלייה בשכיחות הסרטן בקבוצת האנשים שקיבלו מינון גבוה של החומר נוגד החמצון בטא-קרוטן בהשוואה לאנשים שקיבלו תרופת דמה (פלצבו).

האם כלבים יכולים להאיץ את ההתקדמות במחקרים העוסקים במניעת סרטן? לאחרונה, סייעו מחקרים בכלבים להגדיר את המינון של סלניום, יסוד הדרוש לגוף בכמויות זעירות ונחשב לנוגד חמצון. סלניום ממזער את הנזק הגנטי הגורם לסרטן בבלוטת הערמונית המזדקנת. הלקח הנלמד מן הכלבים הוא, שכשלוקחים תוספי מזון כמו סלניום כדי להפחית את הסיכון לחלות בסרטן, כל המרבה בהם אין זה בהכרח משובח. בכלבים קשישים שקיבלו מינון בינוני של סלניום נמצא פחות נזק בדנ"א בתאי בלוטת הערמונית מבכלבים שקיבלו מינון נמוך או גבוה יותר. אונקולוגים השוואתיים סבורים שמחקרים על כלבים הנערכים לפני מבדקי מניעה בקנה מידה גדול בבני אדם עשויים לייעל את תהליך מציאת המינון המיטבי של חומרים מונעי סרטן ולאפשר לאונקולוגים להטיל רימון יד מכוון היטב על האויב הסרטני.

כלבי מחמד יכולים לסייע במניעת סרטן בבני אדם בדרך נוספת. במשך שנים, כלבים ששימשו למחקר במעבדה הגדילו את הידע לגבי ההשפעות המיידיות וארוכות הטווח של מינונים גבוהים של חומרים הגורמים לסרטן. אבל כלבי מחמד יכולים לשמש כאמצעי

ניטור, פשוט על ידי כך שהם חיים את חייהם, ולספק לנו מידע על חומרים מסרטנים בבית ובחצר. אם משהו מסרטן, תופיע המחלה בחיות המחמד בעלות מחזור החיים הקצר, הרבה לפני שהיא תופיע בבני אדם.

קחו למשל אזבסט. רוב המקרים האנושיים של מזותליומה (סרטן של הרקמות המדפנות את בית החזה והבטן) נובעים מחשיפה לאזבסט. התסמינים יכולים להופיע אפילו 30 שנה אחרי החשיפה הגורלית. חוקרים גילו לאחרונה שגם בכלבי מחמד קשורה המזותליומה בעיקר לחשיפה לאזבסט, כנראה מכיוון שהכלבים התלוו לבעליהם בעת שנחשפו לחומר בזמן העבודה או עקב עיסוק בתחביב. היות שבכלבים הזמן בין החשיפה לאבחון קצר באופן יחסי, פחות משמונה שנים, הופעת סרטן אצלם עשויה להתריע בפני אנשים לחפש ולסלק מקורות אזבסט שעדיין נותרו. כמו כן, ניטור קפדני של אנשים שנחשפו, ואותרו בזכות כלביהם, עשוי להוליך לאבחון מוקדם יותר של המזותליומה ולאפשר ריפוי של הסרטן.

כלבי מחמד עשויים לסייע בזיהוי סכנות סביבתיות נוספות. יש כמה "מוקדים" מתועדים היטב שבהם קיימת שכיחות גבוהה של סוגי סרטן מסוימים. לדוגמה, אצל נשים הגרות במחוז מארין שבקליפורניה התגלתה השכיחות הגבוהה ביותר של סרטן השד במדינה. מדענים מנסים בדרך כלל לאתר את הגורמים המסרטנים במוקדים האלה על ידי השוואת הגנטיקה ואורח החיים בין אנשים שלקו בסרטן לבין אנשים בריאים. כדי לעזור במאמצים אלו, אונקולוגים השוואתיים מקימים כעת מאגרי מידע לכלבי מחמד באזורים אלו. אם גם הכלבים וגם האנשים החיים בקהילה מסוימת נוטים ללקות בסרטן, הדבר יחזק את החשד שמחלות ממאירות אלו נבעו מגורם סביבתי.

בדיקת רקמות של כלבים יכולה אפילו לעזור בזיהוי גורם הסיכון. כימיקלים רעילים רבים, כמו חומרי הדברה, מתרכזים ברקמות השומניות של הגוף. כך שיש טעם לקחת דגימות של רקמות מכלבים בזמן שהם ממילא עוברים ניתוח כלשהו (למשל סירוס) או בעת נתיחה שלאחר המוות. לאחר מכן, אם מספר גבוה מהרגיל של אנשים באזור יחלו בסרטן מסוג מסוים, יוכלו חוקרים לבדוק את הרמות של כימיקלים שונים בדגימות כדי לבדוק אם אחד מהם מתבלט  ויכול להיחשב כגורם מסרטן אפשרי.

מדוע דוד ביל לא חלה בסרטן

מכיוון שסרטן בכלבי מחמד נפוץ כל כך, ייתכן שהחיות יוכלו לעזור בפתרון תעלומה עתיקה. כמעט לכולם יש דוד ביל כלשהו שעישן שתי חפיסות ליום ומעולם לא חלה בסרטן ריאות. אלו גורמים משפיעים אפוא על עמידות לסרטן? אחת הדרכים למצוא את התשובה היא למצוא אוכלוסיות עמידות לסרטן ולחקור בקפידה את הגנטיקה, את התזונה ואת אורח החיים שלהן.

ואכן נמצאה אוכלוסייה כזאת – אנשים בני מאה שנה ומעלה. מתברר שרוב האנשים שחיים עד גיל 100 מתים מסיבות אחרות ולא מסרטן. אבל כמעט בלתי אפשרי לאסוף מידע מהימן מאישה בת 102 לגבי הרגלי התזונה והפעילות הגופנית שלה כשהייתה נערה או בשנות ה-40 לחייה. משום כך, אחד מאתנו (ווטרס) שאל שאלה פשוטה: האם תופעה זו של עמידות לסרטן בקשישים מופלגים קיימת גם בכלבי מחמד? התשובה היא כן. כעת יכולים אונקולוגים השוואתיים לראיין את הבעלים של כלבים קשישים ולסרטט תולדות חיים מדויקים של כלבים שהגיעו לזקנה מופלגת. שלבו יכולת זו עם היכולת לאסוף דגימות ביולוגיות (כמו דם לצורך ניתוח גנטי ולצורך בדיקות פעילות של איברים שונים) מכלבים זקנים במיוחד ומצאצאיהם למשך כמה דורות, וקיבלתם מעבדת שדה ייחודית לניתוח הגורמים הגנטיים והסביבתיים המקנים עמידות לסרטן.

אפשר לנסות לפתור את תעלומת העמידות לסרטן בדרך נוספת, על ידי השוואת הנטייה לפתח סרטן אצל כלבים ואצל בני אדם. בבני אדם, השמנת-יתר וצריכת שומן מן החי הם גורמי סיכון ידועים לסרטן המעי הגס. לעומת זאת, סרטן המעי הגס בכלבים אינו נפוץ, למרות שכלבי מחמד רבים שמנים ואוכלים מזון עתיר שומן. מדענים שוקלים כעת להשתמש בכלבים כ"מודל שלילי" לסרטן המעי הגס בתקווה לזהות גורמים המסוגלים להקנות עמידות לסרטן אצל אנשים שאורח החיים שלהם מעודד את התפתחות המחלה. זיהוי גורמי עמידות עשוי להוליך לפיתוח דרכי טיפול חדשות באנשים שאינם עמידים לסרטן.
הרחבת המאמצים

בעבר, מחקר באונקולוגיה השוואית נערך בבתי חולים אוניברסיטאיים ובמעבדות שבהם מתמחים אונקולוגים וטרינריים. אבל ארגונים נוספים החלו להכיר ביכולתו של סוג מחקר זה לתרום לטיפול טוב יותר בבני אדם, ומכונים אלו עורכים כעת מחקרים באונקולוגיה השוואתית.

בשנת 2001, החלה קרן ג'רלד פ' מרפי לסרטן להאיץ גילוי של שיטות משופרות למניעה ולטיפול בסרטן הערמונית ובסרטן העצמות הן בבני אדם והן בכלבים. הקרן לסרטן בבעלי חיים בניו יורק מימנה מחקרים באונקולוגיה השוואתית וייסדה לאחרונה מאגר של דגימות ביולוגיות של בעלי חיים בריאים וחולים כדי שחוקרים יוכלו לזהות סמנים ביולוגיים המורים על סיכון ללקות בסרטן. ב-2003 המכון האמריקני לסרטן פיתח את התכנית לאונקולוגיה השוואתית, המתכננת מבדקים הנערכים על כלבים שחלו בסרטן באופן טבעי וגם מספקת לחוקרים כימיקלים איכותיים המיועדים למחקר בכלבים כדי לחקור את הביולוגיה המולקולרית, הביוכימיה והגנטיקה של גידולים בכלבים.

יותר מזה, קביעת הרצף של גנום הכלב הסתיימה. חוקרים יוכלו כעת לבדוק אם גן שיתגלה כמעורב בסוג סרטן כלשהו בכלבים, מעורב גם בגידולים בבני אדם. כלבי טרייר סקוטיים עם סרטן השלפוחית, רוטוויילרים עם סרטן העצמות וכלבי גולדן רטריבר עם לימפומה, כל זן יוכל לעזור בהבנת הצירוף הקטלני של גנים וסביבה שהוביל לסרטן.

כמובן, יש מגבלות בשימוש בבעלי חיים כדי לדמות סרטן של בני אדם, בין אם מדברים על מכרסמים, על כלבים או על מינים אחרים. אין חיית מודל אחת אידאלית לחקר סרטן. המדע הטוב ביותר נעשה באמצעות שאלת שאלות טובות ושימוש בכלי המחקר היעילים ביותר לצורך קבלת תשובות משמעותיות. לפעמים, פירוש הדבר הוא להיעזר בכלבים כדי להשיג את הידע החמקמק הזה.

הדמיון המסקרן בין סוגי הסרטן של אנשים ושל כלבי מחמד, שהיה פעם קוריוז, עוזר כעת להפוך את הסרטן מרוצח למטרד שאפשר לחיות אתו. אונקולוגים השוואתיים אינם גורמים לכלבים לחלות בסרטן, אלא מטפלים בכלבי מחמד הסובלים מאותם סוגי סרטן קטלניים המתפתחים באופן טבעי בבני אדם ובידידם הטוב ביותר. הם נעזרים בשותפים הכלביים שלנו כדי לעקוב אחרי הרוצח באופן שיוכל להציל הן את חיות המחמד והן את בני האדם.
 סקירה כללית / סרטן בכלבים 
מיליוני כלבים יאובחנו השנה כחולי סרטן. אצל רבים מהם, הגידול ייראה ויתנהג בדומה לגידולים בבני אדם. הוא יתפשט למשל, לאותם איברים.

חקר גידולים אלו יכול לעזור לחוקרים להיטיב להבין את הביולוגיה של הסרטן אצל בני אדם. כמו כן, טיפולים ניסיוניים בכלבים יכולים להורות על הטיפולים הראויים ביותר למחקרי המשך בכלבים ובבני אדם. טיפולים אלו יכולים גם ללמד על המינונים ועל דרכי מתן התרופות היעילים ביותר.

מחקרים כאלו צפויים לשפר את דרכי המניעה ואת הטיפול בסרטן הן בבני אדם והן בשותפים הכלביים שלהם.

 

חיית המודל האידאלית: מושג מוטעה
יש מומחים הטוענים שגילוי תרופות לסרטן התקדם בקצב אטי להכעיס משום שאין מודלים מתאימים של בעלי חיים לסרטן באדם. אבל ייתכן שהבעיה אינה בחיות עצמן אלא בדרך שבה אנו משתמשים בהן ומה אנו מאלצים אותן לגלות לנו.

המילון מגדיר מודל כ"חיקוי". אם כן, על פי ההגדרה, חיית מודל לסרטן אינה זהה לאדם הלוקה בסרטן. מודלים במכרסמים מיוצרים לעתים קרובות על ידי הזרקת תאים סרטניים לחיה או על ידי הפגזתה בחומרים מסרטנים במינונים הגבוהים מאלו שאדם ייחשף אליהם כל חייו. ספק אם גידולים שנוצרו בדרך זו ידַמו במדויק את התהליך המורכב המתפתח אצל בני אדם לאורך 20 או 30 שנה. גידולים סרטניים הנוצרים באופן טבעי, כמו אלו בכלבי מחמד, מספקים את ההזדמנות לחקור מורכבות זו בדרך פחות מלאכותית. 

אבל אין חיית מודל אחת המסוגלת לענות על כל השאלות החשובות הקשורות למניעה או לטיפול בסוג אחד של סרטן של בני אדם. טוב יעשו החוקרים אם יקדישו זמן לניסוח שאלות ספציפיות ויתנו לשאלות להכתיב את בחירת מערכת המודל. עבור חלק מן השאלות, יתאימו תרביות תאים או מחקרים במכרסמים. כדי לענות על שאלות אחרות, חוקרים יצטרכו לחקור בני אדם. במובן זה, מבדקים קליניים על בני אדם הם סוג של מחקר בחיית מודל. כלומר, אוסף מוגדר של אנשים משמש כדי לייצג את האוכלוסייה האנושית בכללותה.

 

על המחברים

דייוויד ג' ווטרס
(Waters) וקת'לין וילדסין (Wildasin) מעוניינים לעורר חשיבה מקורית על סרטן. ווטרס הוא פרופסור לאונקולוגיה השוואתית באוניברסיטת פרדו, מנהל עמית של מרכז פרדו להזדקנות ולמהלך החיים, ומנהל בפועל של קרן ג'רלד פ' מרפי לסרטן בווסט לפאייט שבאינדיאנה. הוא השלים תואר ראשון ותואר ברפואה וטרינרית באוניברסיטת קורנל, ותואר שלישי בכירורגיה וטרינרית באוניברסיטת מינסוטה. וילדסין היא כתבת מדעית ורפואית בקנטקי.

 

עמידות לסרטן: לקחים מקשישים מופלגים
הסיכון לחלות במרבית סוגי הסרטן, הן בכלבים והן באנשים, עולה עלייה ניכרת עם הגיל. משום כך השתרשה הסברה שסרטן הוא תוצאה של הצטברות תלוית זמן של נזק גנטי. אבל מחקרים עדכניים על אנשים החיים עד גיל מאה מגלים פרדוקס מסקרן: הקשישים המופלגים צפויים למות מסרטן הרבה פחות מאשר אנשים הנפטרים בשנות ה-70 או ה-80 לחייהם. האם גם כלבים שהם קשישים מופלגים מראים עמידות למוות מסרטן? כדי לענות על שאלה זו, עמיתי ואני ראיינו וטרינרים ובעלי כלבים כדי לאסוף את ההיסטוריה הרפואית של קבוצה גדולה של כלבי רוטוויילר החיים בצפון אמריקה. מצאנו שההסתברות למות מסרטן בתוך שנתיים עלתה עם הגיל במהלך שנות הבגרות, עד שהכלבים הגיעו לגיל 10 שנים בערך, אבל לאחר מכן חלה ירידה בהסתברות. יותר מזה, לכלבים זקנים במיוחד (מעל 13 שנים), היה סיכוי נמוך בהרבה למות מסרטן בהשוואה לכלבים בעלי אורך חיים רגיל, אפילו שהסיכון למות מסיבות אחרות עלה בהתמדה.
ממצאים אלו מעלים את האפשרות המרתקת שמחקרים שישוו בין כלבים קשישים במיוחד לבין כלבים רגילים עשויים לגלות גנים שמבקרים עמידות לסרטן. לאחר מכן יהיה אפשר לראות אם שינויים ברצף הגנים (פולימורפיות) המקנים עמידות לסרטן ואריכות ימים מופלגת בכלבים קיימים גם בבני אדם החיים עד זקנה מופלגת. אם כן, מדענים יוכלו לנסות ולהבין איך התהליכים המולקולריים המבוקרים על ידי גנים אלו משנים את העמידות לסרטן ברמת הרקמות.

טיבה המדויק של עמידות לסרטן בקשישים מופלגים עדיין אינו מוגדר היטב. נתיחות לאחר המוות של כלבים קשישים נערכות כעת כדי לחקור את הנושא. מחקרים אלו אמורים לקבוע אם עמידות לסרטן משקפת עיכוב מוחלט של אירועים ביולוגיים שגורמים לסרטן, למשל על ידי תיקון מוגבר של הדנ"א, או אם גידולים אמנם נוצרים – אבל הם מסוגים שאינם מסכני חיים. בעזרת הבנה טובה יותר של הבסיס הגנטי והפתולוגי של עמידות לסרטן בקשישים מופלגים, ייטיבו מדענים לפתח שיטות טיפול יעילות שיפחיתו את הסיכון של האדם הממוצע לחלות בסרטן.

 

ועוד בנושא

Exceptional Longevity in Pet Dogs Is Accompanied by Cancer Resistance and Delayed Onset of Major Diseases. D. M. Cooley, D. L. Schlittler, L. T. Glickman, M. Hayek and D. J. Waters in Journal of Gerontology, Vol. 58, No. 12, pages B1078–B1084; 2003.
Phase I Dose-Escalating Study of SU11654, a Small Molecule Receptor Tyrosine Kinase Inhibitor, in Dogs with Spontaneous Malignancies. C. A. London et al. in Clinical Cancer Research, Vol. 9, pages 2755–2768; 2003.

Phase I Dose-Escalating Study of SU11654, a Small Molecule Receptor Tyrosine Kinase Inhibitor, in Dogs with Spontaneous Malignancies. C. A. London et al. in Clinical Cancer Research, Vol. 9, pages 2755–2768; 2003.

 

Spontaneous and Genetically Engineered Animal Models: Use in Preclinical Cancer Drug Development. K. Hansen and C. Khanna in European Journal of Cancer, Vol. 40, pages 858–880; 2004.

 

התוכנית לאונקולוגיה השוואתית של המכון האמריקני לסרטן (כולל מידע על מבדקים קליניים לכלבים):

http://ccr.cancer.gov/
resources/cop/
 
 

3 תגובות ל “ללמוד על הסרטן מכלבי מחמד”

  1. אבי בליזובסקי

    שלום דבי, כנראה שנהיה חלוקים גם בנושא זה. כמובן יש להקטין למינימום ההכרחי את הניסויים, והיכן שניתן להשתמש בחיות ירודות יותר יש לעשות זאת, כמו גם להשתמש כמה שניתן בתרביות רקמה אנושיות (למשל בניסוי מוצרי קוסמטיקה), אך יש גבול גם לשנאת המדענים. הרי יש תחומים חדשים של רפואה, האם לעצור אותם וכך למנוע תרופות למחלות קשות?

  2. דבי סגל

    שמי דבי ואני יו"ר עמותת "יד מושטת לבעלי חיים" ובעלת נסיון בגידול טיפול ועוד בבעלי חיים זה ארבעים שנה. ד"ר יחיעם שורק צודק בדעתו שאין להשתמש בחיות חסרות ישע למטרת ניסויים אשר אמורים להשליך מהם על בריאותם של בני האדם. במרבית הניסויים השלכה שכזו אינה אפשרית ואינה תורמת למסקנות כלפי בני אדם. לעיתים היא אף הפוכה לגמרי. החיות סובלות סבל שאין לנו האנשים הזכות לקיימו רק משום שאנו מין שהעוצמה והשכל עומדים לרשותינו ואנו יכולים עקב כוחנו לבצע הכל בשם המדע. ובכן:
    אסור לנו להתעל בחיות ואסור לנו למנוע מהן חופש אשר ניתן להם ע"י הטבע/הבורא !
    אין לפגוע במישהו רק משום יכולתנו ומשום שאף אחד אינו אוסר עלינו זאת!
    יש לדבריי גם השלכות אשר קשורות בנפש!
    הנפש קיימת וכן הנשמה אצלנו ואצלם! גם אם רבים יחלקו על-כך בשם המדע ה"נאור" שאמור להכחיש את קיומן של אנרגיות שטרם יכולים לאתרן או להוכיח את הימצאותם.
    הגיעה השעה שאנו ניקח אחריות על מחלותינו היות ורובן אם לא כולם הינם תוצרים של פגיעתנו בגופנו ותוצר של התנהלותנו. (גם סרטן וגם תאונות לכאורה)
    היות וקצרה היריעה מלהוכיח כאן את דבריי אני מזמינה את קוראי ובמיוחד את מתנגדי הגישה הזאת גם אם הם נעולים על גישה הפוכה התומכת בביצוע ניסויים בבע"ח ליצור עימנו קשר ואנו מבטיחים לכם שינוי בגישה ובלבד שתהיו מוכנים להשקיע מזמנכם בהקשבה לבעיור בורותכם!
    המייל שלנו לפנייתכם : [email protected] !
    בברכת בריאות וזוויות חשיבה רחבות – דבי.

  3. ד"ר יחיעם שורק

    מדוע, חברים יקרים, יש לערוך את הניסויים על בעלי חיים ואחר כך על בני אדם?
    מדוע שהתהליך לא יהיה הפוך?
    מדוע להשתמש בחיות חסרות ישע ולהפקירן לניסויים, כשחלקם סובלים מכך נוראות?
    מתי נתחיל להתייחס לבעלי החיים כשותפים האמיתיים שלנו על פני כדור ארץ זה?
    מומלץ לעיין בנידון בספרם של המדענים והחוקרים זאב ונדב לוי – אתיקה, רגשות ובעלי חיים, בהוצאת ספריית הפועלים וההוצאה לאור של אוניברסיטת חיפה.

הוספת תגובה

  • (will not be published)