ייתכן שהוכחה לקיומם של יקומים מקבילים השונים באופן קיצוני מן היקום שלנו עדיין מצויה מעבר לגבולות המדע
בעשר השנים האחרונות, משכה טענה יוצאת דופן את תשומת לבם של הקוסמולוגים: היקום המתפשט שאנו רואים סביבנו אינו היקום היחיד, אלא יש מיליארדי יקומים אחרים נוספים. אין יקום אחד אלא “רב-יקום”. במאמרים בסיינטיפיק אמריקן ובספרים, כמו ספרו האחרון של בריאן גרין, “המציאות הנסתרת”, מדענים מובילים מדברים על מהפכה סופר-קופרניקאית. בראייתם, לא רק שכוכב הלכת שלנו הוא אחד מיני רבים, אלא גם היקום שלנו כולו הוא חסר משמעות בראייה קוסמית כוללת. הוא רק אחד מיני אין-ספור יקומים, כל אחד עסוק בשלו.
למונח “רב-יקום” יש כמה מובנים. האסטרונומים מסוגלים לערוך תצפיות למרחק של כ-42 מיליארד שנות אור – האופק החזותי הקוסמי שלנו. אין לנו כל סיבה להניח שהיקום נגמר שם. מעבר לאופק יכולים להיות אזורים רבים, אולי אפילו אין סוף אזורים, דומים לזה שאנו רואים. בכל אחד יש התפלגות התחלתית שונה של חומר, אך אותם חוקי פיזיקה פועלים בכולם. כמעט כל הקוסמולוגים היום (ובכללם אני) מקבלים את קיומו של סוג כזה של רב-יקום, הקרוי בפי הקוסמולוג מקס טֶגְמַרק “רמה 1″. אבל כמה קוסמולוגים מרחיקים לכת מזה. הם מציעים סוגים שונים לגמרי של יקומים, שיש בהם פיזיקה שונה, היסטוריות שונות, אולי מספר שונה של ממדים מרחביים. רובם יהיו חסרי חיים, אך בכמה מהם החיים דווקא ישגשגו. אלכסנדר וילֵנְקין הוא תומך נלהב של רב-יקום כזה, מ”רמה 2”. הוא מתאר תמונה דרמתית של אין-סוף יקומים, שבהם מספר אין-סופי של גלקסיות, של כוכבי לכת ושל אנשים הנושאים את שמכם וקוראים את המאמר הזה.
רעיונות דומים הועלו כבר בימי קדם בתרבויות רבות. המרכיב החדש הוא הטענה שהרב-יקום הוא תורה מדעית, על כל המשתמע מכך לגבי הקפדנות והדקדקנות המתמטית ויכולת הבחינה הניסיונית. אני ספקן לגבי טענה זו. איני מאמין כי קיומם של אותם יקומים אחרים אכן הוכח או שהוא אי פעם יוכח. התומכים ברעיון הרב-יקום לא זו בלבד שהם מרחיבים במידה ניכרת את תפיסת המציאות הפיזיקלית שלנו, אלא אף מגדירים מחדש למעשה את משמעות המושג “מדע”.
מעבר לאופק
המצדדים בַּמושג רב-יקום, במובן הרחב שלו, מספקים הצעות שונות שמסבירות כיצד נוצר ריבוי כזה של יקומים והיכן הם מצויים. לפי מודל האינפלציה הכאוטית של אלאן ה’ גוּת’, אנדריי לינדֶה ואחרים, אותם יקומים עשויים להיות באזורים בחלל שמרוחקים מאוד מזה שלנו. ייתכן שהם קיימים בעידנים שונים בזמן, כפי שהוצע במודל היקום המחזורי של פול ג’יי שטיינהרט וניל טוּרוֹק. ייתכן שהם קיימים באותו מרחב שלנו, אך בענף שונה של פונקצית הגל הקוונטית, כפי שהציע דיוויד דויטש. ייתכן גם שאין להם מיקום, ושהם מנותקים לגמרי מן המרחב-זמן שלנו כפי שהציעו טגמרק ודניס שיאמה.
מתוך שלל האפשרויות האלה, המקובלת ביותר היא זו של האינפלציה הכאוטית, ולכן אני אתרכז בה. עם זאת, רוב ההערות שלי תופסות גם לגבי כל ההצעות האחרות. הרעיון הוא שהחלל הוא מרחב שמתפשט לנצח, שאפקטים קוונטיים יוצרים בתוכו יקומים חדשים כל הזמן, כמו ילד שמפריח בועות סבון. מושג האינפלציה נטבע כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20, והפיזיקאים שכללו אותו מאז, תוך התבססות על תורת המיתרים: התורה המקיפה ביותר שעומדת לרשותם לתיאור הטבע. תורת המיתרים מאפשרת לבועות להיראות שונות מאוד זו מזו. למעשה כל בועה מתחילה את חייה לא רק בהתפלגות אקראית של חומר, אלא גם בסוגים אקראיים של חומר. היקום שלנו מכיל חלקיקים כמו אלקטרונים וקוורקים הפועלים זה על זה באמצעות כוחות כמו למשל הכוח האלקטרומגנטי. ביקומים אחרים ייתכן שיש חלקיקים וכוחות שונים מאוד, כלומר, חוקים שונים באופן מקומי של הפיזיקה. לסך כל החוקים המקומיים המותרים קוראים בשם “הנוף” של תורת המיתרים (the landscape). בכמה גרסאות של תורת המיתרים, הנוף הוא עצום, מה שמבטיח מגוון רחב מאוד של יקומים.
פיזיקאים רבים המדברים על הרב-יקום, בעיקר המצדדים בתורת המיתרים, אינם חושבים יותר מדי על יקומים מקבילים כשהם לעצמם. בעיניהם ההתנגדויות למושג הרב-יקום אינן חשובות. נכונוּת התיאוריות שלהם נמדדת על פי העקביות הפנימית שלהן ובעתיד, יש לקוות, גם בניסיונות מעבדה. הם משתמשים ברב-יקום כהנחת עבודה, בלי לעסוק בשאלה שמעסיקה את הקוסמולוגים: איך הוא נוצר?
לקוסמולוג הבעיה הבסיסית בכל הצעות הרב-יקום היא קיומו של אופק קוסמי חזותי. האופק הוא הגבול שעד אליו אנו מסוגלים לראות, מאחר שאותות הנעים אלינו במהירות האור (שהיא סופית), לא היו מספיקים להגיע אלינו מאזורים רחוקים יותר גם אם יצאו משם עוד כשהיקום נוצר. כל היקומים המקבילים מצויים מעבר לאופק ולכן איננו מסוגלים לראותם, ולעולם לא נהיה מסוגלים, בלי קשר להתפתחויות טכנולוגיות. למעשה הם רחוקים מכדי שתהיה להם השפעה כלשהי על היקום שלנו. מסיבה זו אף לא אחת מן הטענות של התומכים ברעיון הרב-יקום אינה ניתנת לאימות באופן ישיר.
תומכי הרעיון טוענים, שאנו יכולים לומר באופן כללי מה קורה במרחק הגדול פי 1,000 מן האופק הקוסמי שלנו, פי 10 בחזקת 100, פי 10 בחזקת מיליון או פי אינסוף – הכול מתוך נתונים הנמדדים בתוך האופק שלנו. זוהי אֶקְסְטְרַפּוֹלַציה יוצאת דופן. ייתכן שהיקום מתכנס ונסגר בקנה מידה גדול מאוד, ואין שם שום אינסוף. ייתכן שכל החומר ביקום נגמר במקום כלשהו ומעבר לכך יש חלל ריק. ייתכן שהמרחב והזמן נגמרים בסינגולריות שתוחמת את היקום. פשוט אין לנו שום דרך לדעת מה קורה במציאות, מאחר שאין לנו, ולעולם לא יהיה לנו, מידע לגבי אותם אזורים.
שבעה טיעונים מוטלים בספק
רוב התומכים ברעיון הרב-יקום הם מדענים זהירים, המודעים לבעיה הזאת, אך עדיין מאמינים שאנו יכולים לעשות ניחושים מושכלים לגבי מה שקורה ביקומים האחרים. את הטיעונים שלהם אפשר לסווג ל-7 קבוצות, שכל אחת מהן מובילה לבעיה.
המרחב הוא אין-סופי. אין כמעט מחלוקת על כך שהמרחב משתרע מעבר לאופק הקוסמי שלנו ושיש אזורים רבים של המרחב המצויים שם, ואיננו מסוגלים לראותם. אם רב-יקום מוגבל כזה קיים, אנו יכולים לעשות אקסטרפולציה של מה שאנו רואים אל אותם אזורים שמחוץ לאופק, ברמת אי-ודאות שהולכת וגדלה ככל שהאזורים רחוקים יותר. כך אפשר לחשוב על שוֹנוּת שהולכת וגדלה, ואולי גם על פיזיקה אלטרנטיבית באזורים שאנו לא מסוגלים לראות. הבעיה עם סוג כזה של אקסטרפולציה מן הידוע אל הבלתי ידוע, היא שאיש אינו יכול להוכיח שאתה טועה. איך יכולים מדענים להחליט האם התיאור שלהם של אזור במרחב-זמן שמחוץ לאופק הוא אקסטרפולציה סבירה או בלתי סבירה של מה שאנו רואים? האם ליקומים אחרים יכולים להיות רק התפלגויות חומר ראשוניות שונות, או אולי הם גם יכולים להיבדל בקבועי הפיזיקה היסודיים, כמו למשל בעוצמת הכוח הגרעיני? כל תשובה יכולה להיות נכונה, כתלות בהנחות.
הפיזיקה הידועה חוזה קיומם של אזורים אחרים. תורות מאוחדות שונות חוזות קיומם של ישויות שונות, כמו שדות סקלריים – קרובי משפחה משוערים של שדות אחרים הממלאים את המרחב, כמו השדה המגנטי. שדות כאלה אמורים לגרום לאינפלציה קוסמית ולהמשיך ליצור יקומים לנצח. לתורות המאוחדות בסיס תיאורטי מוצק, אך טבעם של אותם שדות משוערים אינו ידוע, וקיומם טרם הוכח בניסוי, לא כל שכן תכונותיהם. בפרט, פיזיקאים לא הראו בדרך משכנעת שהדינמיקה של אותם שדות תגרום לכך שבבועות יקום שונות יפעלו חוקים שונים של פיזיקה.
תורת אינסוף היקומים עומדת במבחן תצפיתי חשוב. קרינת הרקע הקוסמית חושפת איך נראה היקום בסוף עידן ההתפשטות החמה שלו. תבניות בקרינה הזאת מעידות על כך שהיקום שלנו אכן עבר תקופה של אינפלציה. אך לא כל סוגי האינפלציה ממשיכים לנצח ויוצרים אין-סוף יקומי בועה. התצפיות אינן מבדילות בין סוגים שונים של אינפלציה. יש קוסמולוגים, כמו שטיינהרט, הטוענים שאינפלציה נצחית הייתה מובילה לתבניות שונות בקרינה מאלו שאנו רואים. לינדה ואחרים חולקים על כך. מי צודק? הכול תלוי במה בוחרים להניח לגבי הפיזיקה של השדה האינפלציוני.
הקבועים היסודיים מתאימים בדיוק לקיום חיים. היקום שלנו מתאפיין בתכונה מופלאה: לקבועים הפיזיקליים שבו יש ערכים המתאימים בדיוק לקיומם של מבנים מורכבים, ובכלל זה של דברים חיים. סטיבן וינברג, מרטין ריס, לאונרד ססקינד ואחרים טוענים שרב-יקום אקזוטי מסביר את צירוף המקרים לכאורה: אם כל הערכים האפשריים מתקיימים במספר רב דיו של יקומים, ודאי יימצאו ביניהם גם כאלה שמתאימים לקיום חיים. בהיגיון זה נעשה שימוש גם כדי להסביר את צפיפות האנרגיה האפלה שמאיצה את התפשטות היקום היום. אני מסכים שהרב-יקום הוא הסבר קביל של ערך הצפיפות הזאת. אפשר אפילו לטעון שזה ההסבר המדעי היחיד שיש לנו היום. אך אין שום אפשרות לבחון אותו בתצפיות. זאת ועוד, רוב הניתוחים של הנושא מניחים שהמשוואות הבסיסיות של הפיזיקה זהות בכל מקום, ורק הקבועים משתנים, אבל אם מקבלים את רעיון הרב-יקום, אין זה בהכרח המצב.
הקבועים היסודיים מתאימים לתחזיות תורת הרב-יקום. הטיעון הזה מעדן את הטיעון הקודם, ולפיו היקום מתאים לחיים, בדיוק כפי שיש לצפות שיהיה. המצדדים בטיעון העריכו את ההסתברויות לערכים שונים של צפיפות האנרגיה האפלה. ככל שהערך גבוה יותר, הוא סביר יותר, אך כן גם היקום שייווצר הוא עוין יותר לקיום חיים. הערך שאנו מודדים צריך להיות בדיוק גבוה דיו, אך לא גבוה מדי, ואכן נראה שזה המצב. הטיעון נכשל משום שאפשר להפעיל שיקולי הסתברות רק אם הרב-יקום קיים. אבל אם הוא אינו קיים, אי אפשר להפעיל עליו שיקולים כאלה. הטיעון מניח את התוצאה הרצויה מראש ולכן הוא פשוט אינו קביל אם קיים רק יקום פיזיקלי אחד. ההסתברות היא מבחן לעקביות הפנימית של הצעת הרב-יקום, אך אינה הוכחה לקיומו.
תורת המיתרים חוזה מגוון של יקומים. תורת המיתרים הפכה מתורה שמסבירה הכול לתורה שבה כמעט כל דבר אפשרי. כפי שהיא היום, התורה חוזה שתכונות חיוניות רבות של היקום שלנו הן מקריות בלבד. אם היקום הוא אכן יחיד, נראה שקשה להסביר את אותן תכונות. איך נוכל להבין, למשל, את העובדה שלפיזיקה יש בדיוק אותם מאפיינים שמאפשרים לחיים להתקיים? אם היקום שלנו הוא, לעומת זאת, אחד מני רבים, תכונות כאלה דווקא הן הגיוניות לגמרי, אין סיבה מיוחדת לקיומן, הן פשוט אלו שהתקיימו באזור שלנו בחלל. אילו היינו חיים באזור אחר, היינו מגלים תכונות אחרות, אילו בכלל היינו יכולים לחיות שם (קיום חיים היה בלתי אפשרי ברוב האזורים). אך תורת המיתרים אינה תורה שעמדה במבחן הניסיון. היא אפילו אינה תורה שלמה. אילו הייתה לנו הוכחה שתורת המיתרים נכונה, התחזיות התיאורטיות שלה היו יכולות לשמש טיעון קביל ומבוסס ניסיונית, לקיומו של רב-יקום. אין לנו היום הוכחה כזאת.
כל מה שיכול לקרות – קורה. יש פיזיקאים ופילוסופים, שבבואם להסביר מדוע הטבע מציית לחוקים מסוימים ולא לאחרים, משערים שהטבע מעולם לא עשה בחירה כזאת: כל החוקים שאפשר לדמיין חלים היכן שהוא. הרעיון מושפע במידה מסוימת מתורת הקוונטים, שכפי שאמר עליה מאריי גל-מן, טוענת כי כל דבר שאינו אסור חייב להתקיים. חלקיק נע בכל המסלולים האפשריים, ומה שאנו רואים הוא הממוצע המשוקלל של כל אותן אפשרויות. ייתכן שהדבר נכון ליקום כולו, ולכן הרב-יקום קיים. הבעיה היא שלאסטרונומים אין הסיכוי הקלוש ביותר למדוד את ריבוי האפשרויות הזה. למעשה, איננו יכולים אפילו לדעת מהן אותן אפשרויות. יש משמעות להשערה המוצעת רק אל מול עיקרון מארגן שאינו ניתן להוכחה הקובע מה מותר ומה לא, למשל, שכל מבנה מתמטי בהכרח תופס באזור פיזיקלי כלשהו (הצעתו של טגמרק). ואולם, אין לנו מושג אילו דברים עיקרון כזה מחייב, חוץ מן העובדה שהוא חייב לכלול את העולם שאנו רואים סביבנו. ואין לנו כל דרך לוודא את קיומו או טבעו של עיקרון מארגן כזה. במובנים מסוימים זהו רעיון מושך, אך השימוש המוצע בו למציאות הוא בגדר השערה בלבד.
מחסור בראיות
על אף שהטיעונים התיאורטיים לוקים בחסר, קוסמולוגים הציעו גם מבחנים ניסיוניים שונים ליקומים מקבילים. קרינת הרקע הקוסמית עשויה לטמון בחובה עקבות של יקומי בועה אחרים, אם למשל היקום שלנו התנגש בעבר עם בועה אחרת, כפי שצופה תרחיש האינפלציה. קרינת הרקע גם יכולה להכיל שרידים של יקומים שהיו קיימים לפני המפץ הגדול במחזור אינסופי של יקומים. בדרכים כאלה באמת אפשר למצוא הוכחות אמיתיות ליקומים אחרים. יש קוסמולוגים שאפילו טענו שראו שרידי יקומים כאלה. ואולם, הטענות האלה מעוררות מחלוקת קשה, והרבה מן האפשרויות ההיפותטיות של יקומים מרובים לא יובילו לראיות תצפיתיות. לכן בתצפיות כאלה אפשר לבחון רק סוגים מסוימים של מודלים ליקומים מרובים.
מבחן ניסיוני נוסף הוא לחפש שינויים באחד או יותר מן הקבועים היסודיים, מה שיחזק את ההנחה שחוקי הפיזיקה אינם כה בלתי ניתנים לשינוי ככלות הכול. יש אסטרונומים שטוענים שמצאו שינויים כאלה. אך רובם חושבים שהראיות האלה מפוקפקות.
מבחן שלישי הוא מדידת צורתו של היקום הנראה: האם הוא כדורי (בעל עקמומיות חיובית), היפֶּרבּוֹלי (בעל עקמומיות שלילית) או “שטוח” (חסר עקמומיות)? בתרחישי רב-יקום בדרך כלל היקום אינו כדורי, כי כדור נסגר על עצמו, ויש לו נפח סופי. לרוע המזל, המבחן הזה אינו נקי. ליקום שמעבר לאופק שלנו יכולה להיות צורה שונה מצורת החלק הנראה. יותר מזה, לא כל תורות הרב-יקום פוסלות גאומטריה כדורית.
מבחן טוב יותר הוא הטופולוגיה של היקום: האם הוא נראה כמו חישוק או בייגלה? אם כן, יהיה לו גודל סופי, מה שוודאי יפריך את רוב גרסאות האינפלציה ובפרט את תרחישי היקומים הרבים המבוססים על אינפלציה כאוטית. צורה כזאת תגרום לתבניות מחזוריות בשמים, כמו למשל מעגלי ענק בקרינת הרקע הקוסמית. תצפיתנים חיפשו תבניות כאלה ולא הצליחו למצוא. אך אי אפשר לראות בכישלון הזה נקודה לזכות הרב-יקום.
לבסוף, פיזיקאים יכולים לצפות להוכיח או להפריך כמה מן התורות החוזות רב-יקום. הם עשויים למצוא הוכחות תצפיתיות נגד גרסאות כאוטיות של האינפלציה או לגלות אי-עקביות מתמטית או ניסיונית שתאלץ אותם לנטוש את הנוף של תורת המיתרים. תרחיש כזה יחליש מאוד את המוטיבציה לתמוך ברעיון הרב-יקום, גם אם לא יפסול את הרעיון לגמרי.
מרחב תמרון גדול מדי
כללו של דבר, הטיעונים לטובת הרב-יקום אינם חותכים. הסיבה העיקרית היא הגמישות הקיצונית של ההצעה: היא יותר רעיון מאשר תורה מוגדרת היטב. רוב ההצעות הן עבודת טלאים של רעיונות שונים, ואינן קוהרנטיות כשהן לעצמן. המנגנון הבסיסי לאינפלציה נצחית אינו גורם לפיזיקה להיות שונה בכל אזור של הרב-יקום. כדי שהדבר יקרה, הוא צריך להיות מצומד לתורה ספקולטיבית אחרת. על אף שאפשר לחבר בין השתיים, אין החיבור מחויב המציאות.
הצעד המרכזי בהצדקת הרב-יקום הוא אקסטרפולציה מן הידוע אל הבלתי ידוע, מן הניתן לבחינה אל הבלתי ניתן לבחינה. כשעושים אקסטרפולציה לדברים שונים, מקבלים תוצאות שונות. מאחר שתורות רב-יקום יכולות להסביר כמעט כל דבר, אפשר להסביר כל תצפית על ידי גרסה כלשהי של רב-יקום. “ההוכחות” השונות למעשה מובילות אותנו לכך שעלינו לקבל הסבר תיאורטי ולא להתעקש על בחינה ניסיונית של הרעיון. אך עמידה במבחן ניסיוני הייתה עד היום הדרישה המרכזית במדע. אם נהיה ותרנים יותר בדרישה לנתונים מוצקים, נמצא שנוותר גם על הסיבה המרכזית להצלחתו של המדע במאות השנים האחרונות.
יש אמנם אמת בכך שלהסבר אחד משביע רצון באשר לקשת שלמה של תופעות יש משקל גדול יותר משיש לערב רב של טיעונים נפרדים לאותה תופעה. אם ההסבר האחד מניח את קיומם של דברים בלתי ניתנים לצפייה, כמו יקומים מקבילים, אנו עשויים להרגיש מחויבים לקבל את קיומם. אך יש כאן סוגיה מרכזית: כמה דברים בלתי ניתנים לצפייה דורש אותו הסבר? האם אנו מניחים יותר או פחות דברים מאשר מספר התופעות שאנו מנסים להסביר? במקרה של הרב-יקום אנו מניחים קיומם של מספר עצום, אולי אפילו אינסוף, דברים בלתי ניתנים לצפייה כדי להסביר רק את היקום האחד שלנו. קשה מאוד ליישב הנחה כזאת עם העיקרון של הפילוסוף האנגלי ויליאם מאוקאם מן המאה ה-14: “אין להניח יותר דברים ממה שצריך.”
התומכים ברעיון הרב-יקום נותנים טיעון נוסף: אין שום חלופה טובה לרעיון. גם אם מדענים יראו בריבוי היקומים המקבילים רעיון סר-טעם, אם זה ההסבר הטוב ביותר שיש בנמצא, ניאלץ לקבל אותו. מצד אחר, אם נוותר על הרעיון, נצטרך חלופה קבילה. החיפוש אחר רעיונות חלופיים תלוי בסוג ההסברים שאנו מוכנים לקבל. פיזיקאים תמיד קיוו שחוקי הטבע יהיו בלתי נמנעים, כלומר שהדברים הם כמות שהם, כי אין שום דרך אחרת שבה היו יכולים להיות. אך אנו לא הצלחנו להראות שזה המצב. יש גם אפשרויות אחרות. היקום יכול להיות פשוט מקרי. או במובן כלשהו, הדברים נועדו להיות כמות שהם, כלומר יש כוונה או מטרה כלשהי העומדת בבסיס הקיום. המדע אינו יכול לקבוע בשאלה הזאת, מאחר שאלו סוגיות מטאפיזיות.
המדענים הציעו את רעיון הרב-יקום כדרך לפתור שאלות עמוקות לגבי מהות הקיום, אך ההצעה מותירה את השאלות הבסיסיות ללא מענה. כל אותן שאלות שעולות בעניין היקום, עולות שוב בעניין הרב-יקום. אם הרב-יקום קיים, האם הוא נוצר מתוך כורח, מתוך מקריות או מתוך כוונה? זוהי שאלה מטאפיזית ששום תורה פיזיקלית לא תוכל לענות עליה – לא לגבי היקום ולא לגבי הרב-יקום.
כדי להתקדם, אנו צריכים לשמר את העיקרון שבחינה ניסיונית היא לבו של המדע. אנו צריכים סוג כלשהו של קשר סיבתי בין הדברים שאנו מציעים – שאם לא כן איפה הגבול? הקשר יכול להיות גם קצת עקיף. אם משהו הוא בלתי נצפה אך קיומו מחויב כדי להסביר את המאפיינים של דברים אחרים שקיומם הוכח, אפשר לראות בכך הוכחה לקיומו. אך אז חובת ההוכחה הכרחית לטיעון. האתגר שאני מציב לתומכי הרב-יקום הוא: האם אתם יכולים להוכיח שהיקומים המקבילים הבלתי נצפים הם אכן הכרחיים כדי להסביר את העולם שאנו
רואים? והאם הקשר הוא הכרחי ובלתי נמנע?
ספקן ככל שאני, לדעתי שקילת רעיון הרב-יקום היא הזדמנות מצוינת לבחון את טבעו של המדע ואת המהות הבסיסית של הקיום: למה אנחנו כאן? היא מובילה לתובנות חדשות ומעניינות ולכן היא תכנית מחקר מועילה. בחינת הרעיון דורשת מאתנו ראש פתוח, אבל לא פתוח מדי. זוהי מלאכה עדינה. יקומים מקבילים אולי קיימים ואולי לא. השאלה נותרת פתוחה. אנחנו נצטרך לחיות עם העמימות. אין שום פסול בהשערה פילוסופית המבוססת על מדע, כמו רעיון הרב-יקום. אך אנו צריכים להכיר בכך שזה מה שהוא.
על המחבר:
ג’ורג’ פ’ ר’ אליס (Ellis) הוא קוסמולוג ופרופסור אמריטוס למתמטיקה באוניברסיטת קייפ טאון בדרום אפריקה. הוא אחד מן המומחים המובילים בעולם לתורת היחסות הכללית של איינשטיין וכתב יחד עם סטיבן הוקינג את ספר המופת “מבנה המרחב-זמן בקנה מידה גדול” (הוצאת אוניברסיטת קיימברידג’ 1975)
57 תגובות
אביתר, איננו מכירים תהליך שמביא חומר דומם להיות מולקולה המשכפלת את עצמה. וגם לו היינו מכירים תהליך אחד כזה זה לא היה מספיק. כדי לחשב הסתברות עלינו להביא בחשבון את כל התהליכים (לעניינינו מדובר בתהליכים כימיים) האפשריים המביאים ליצירת חיים. וזאת בטח שאיננו יודעים ואין לנו את הכלים לדעת זאת (בינתיים).
שם: לא ברור לי כל כך מה כתבת בדיוק. אך לפי איך שאני מתרשם אתה רוצה לשלול את המושגים שאנו בני האדם המצאנו לצורך חקר העולם ואת היסוד שבשאלת השאלות והבנת הדברים. וזה נראה לי תמוה.
הטענה על ייחודו של היקום נובעת מהטענה שלו קבועים פיסיקליים היו שונים אך במעט+לו תנאי ההתחלה היו שונים אך במעט, לא היינו יכולים לבוא לידי קיום. ואני מתכוון לחיים בכלל ולבעלי תודעה שמנסים להבין את העולם בפרט.
ובעלי תודעה אינם אותם מחוות פיזיקליות שאתה מזכיר, אפשר לתכנת מחשב שבתגובה לפוטון באורך גל מסוים ינגן הקלטה של “אני רואה אדום”, ורק מי שאינו מבין כיצד עובד המחשב יטעה לחשוב שהמחשב חווה צבע אדום.
לנקודה וכל מי שחושב שביקום מתקיימים תנאים נדירים לקיומנו,
לא צריך להניח יקומים מקבילים או אלטרנטיביים כדי להבין שגם הרעיון שהיקום מכוונן במיוחד לקיומם של חיים וגם הרעיון ההפוך, שהכוונון של היקום גרוע לקיומם של חיים – שניהם רעיונות לא קוהרנטיים:
מה מקור המושג “תנאי”?
יצורים חיים מפתחים עם הזמן מיומנות להגשים את הרצונות שלהם בסביבת החיים שלהם. הם לומדים לגרום להתרחשויותת רצויות, למנוע התרחשויות בלתי רצויות, או להיערך בהתאם כאשר הם מזהים שהתרחשות מסוג מסוים עומדת להיתרחש.
יצורים חיים אנושיים בעלי שפה מסוגלים באמצעות אקטים של השמעת קולות שונים, להפוך את הנטיות הללו, שקודם לכן היו אימפליציטיות בלבד לאקספליציטיות. אנחנו עושים זאת למשל באמצעות הביטוי “תנאים ל…” כדי לסמן מצבים שכאשר הם מתקיימים, אנחנו נוטים להסיק שמתקיימים מצבים אחרים. כך אנחנו אומרים שאכילת מזון במצבי רעב תשמר את התנאים לחיים, ושבתוך לוע הר געש אין תנאים לחיים. כלומר שמי שיפול לשם ימות מייד.
זה המקור ואופן השימוש בביטויים “ישנם תנאים ל…” ו-“לא מתקיימים תנאים ל…”.
הדבר הראשון שברור מכך הוא שמי שיגיע למסקנה שהתנאים לפעילות שלו ברגע זה אינם מתקיימים, פשוט יטעה אוטומטית. בשום רגע נתון אי אפשר לעסוק בחיפוש התנאים לתסריטי התרחשות שונים ולהיווכח שהתנאים לרגע ההווה שלנו לא מתקיימים. מראש, התנאים לקיומנו כאן ועכשיו מתקיימים בהכרח.
המשמעות היחידה של ה”fine tuning” היא שאם אנחנו עוברים על כל המקומות ביקום בכל הרגעים בהיסטוריה שלו, ושואלים את השאלה האם מתקיימים בהם התנאים לחיים, ואנחנו מתעקשים לשם כך להשתמש בפרמטרים הפיזיקליים שכביכול “מכווננים במיוחד”, אז אנחנו חייבים לדייק במיוחד בערכים שאנחנו מציבים במקומם במשוואות, אחרת נגיע למסקנה שבשום מקום וזמן ביקום לא התקיימו תנאים לחיים **כולל על כדור הארץ כאן ועכשיו**, וזו פשוט טעות. אלא שהמשמעות של העובדה הזו היא בסך הכול שיש לנו כאן משימה שדורשת דיוק והקפדה בביצוע שלה. אנחנו מכירים עוד המון משימות אחרות כאלו: למשל, הליכה על בול עץ מעל נהר או הליכה על חבל, אבל העובדה שקיימות משימות כאלו היא טריוויאלית ולא אומרת שום דבר על ייחודו, כביכול, של היקום.
קיומם של ה”פרמטרים המיוחדים” הנ”ל עם חוקי הטבע שקשורים אליהם לא צריך להפתיע אותנו מכיוון שהאירועים בהם כל מושגי הפיזיקה נכנסו לשפה שלנו, הם אירועים פיזיקליים לכל דבר: מישהו נקט במחווה פיזית והצביע על משהו בעולם ואז נקב בצליל, “שמש”, “מים”, “פחמן”, “אלקטרון”, “הכוח הגרעיני החזק”, וכדומה. האירועים בהם המושגים הללו נכנסו לשימוש יכולים להיות מתוארים בפיזיקה של היקום שלנו – כניסה של פוטונים לעין, פעילות אלקטרוכימית במוח, ונטיה להגיב מעתה והלאה בצורה מסוימת לגירויים מסוימים.
האנלוגיה הנפוצה, בהקשר הזה, בין התנאים לחיים ביקום שלנו ובין הינצלות מכיתת יורים, היא מוטעית מהיסוד כי בסיטואצית ההוצאה להורג, פשוט זיהינו מהיכרותינו את העולם, שהתנאים לאי-הריגתנו התקיימו מראש. אבל, כאמור, זו סיטואציה אחרת לגמרי מהמצב בו אנחנו מדברים על היקום כמכלול שבו התנאים לקיומנו מתקיימים בהכרח.
שמוליק , חן
אני טוען שכוחם של המאמינים ובעיקר של הזרמים הקיצוניים שביניהם גדל והולך,
למנהיגים הדתיים יש תשובות ברורות ומוחלטות הרבה הרבה יותר מהמדע
לתשובות אלו אין כל קשר עם האמת או אם מציאות כלשהי,
והן לא מתבססות בכלל על עובדות, רק על אגדות וסיפורים,
למרות כל זה אחוז המאמינים גדל והולך.
כנראה שרוב בני האדם ניתנים לשכנוע די בקלות, הם לא בורים הם תמימים..
שמוליק
למה לריב? לא מספיק היקום שלנו שרב עם כל היקומים האחרים?
בטח שכן…הסיכוי להיווצרות מולקולות המשכפלות את עצמן וכך הלאה..
ישראל שפירא אתה גאון.
אני חושב שתוכל לקבל מינוי של רב נגד לצידו של רב יקום.
אביתר, אין שום חישוב רציני של הסתברות ליצירת חיים.
כדי לחשב הסתברות יש לקחת את כל התהליכים האפשריים ליצירת חיים ולהכפיל כל אחד מהתהליכים בסיכוי שהוא יתרחש.
1)אנו לא מכירים שום תהליך שמביא ליצירת חיים. 2) אנו לא מכירים את כל התהליכים האפשריים שיביאו ליצירת חיים.
לכן אין שום חישוב שכזה.
אתה רואה את היקום מ “נקודת” המבט שלך, בלי שום קשר למציאות.
ומיחס לו תכונות אופי המקבילות לבני אדם.
שנעשה מתוך צורך אישי, רגשי, ורוחני.
ולא מתוך עובדות, שקיפות, וראיה בלתי משוחדת.
לפי מה שקראתי בספרים ההסתברות ליצירת חיים למרות כל כוכבי היקום וזמן היווצרותו עדיין יש פה הפרש משמעותי..
דני, כמו שאתה אומר : “זה שהם מרוחקים מאיתנו אלפי ומליוני שנות אור, ואין בנמצא את הטכנולוגיה לחקור אותם, זה לא אומר שאין בהם חיים.”
כך אתה יכול באותה מידה לומר :”ליקום יש תבונה , וכן מעניין אותו מהחיים, היקום חושב, ויש לו שיקולים בין טוב לרע, והוא גם עושה ניסויים, ויוצר ובורא חיים.” וזה שאין לך את הטכנולוגיה לחקור זאת זה לא אומר שזה לא קורה.
מרדן
תודה על ההבהרה. נראה לי שאתה צודק.
כבוד הרב יקום עכשיו וילך הביתה.
אריאל אני חושב שהתמשתי באנלוגיה שלך באופן נכון.
ולגבי הטיעון שלך על כמות הכוכבים הגדולה שמספקת סבירות ליצירת חיים, כנראה שעובדה זו רק מחזקת את הטענה שלי, שלאחר הדוגמא שלך אני יכול לנסח אותה כך: אם ביקום שלנו הסיכוי ליצירת חיים הוא כל כך קטן, אז ביקום אחר שבו החוקים היו שונים אפילו באפסילון, הסיכוי ליצירת החיים היה אפס ממש.
יעל,
אני מבין שגם את נפלת במלכודת התגובה הממתינה כי השתמשת במילה גסה (בפעם הבאה נסי לכתוב את השם בלי האות וו).
על כל פנים, רציתי רק להגיד שדעתי כדעתך.
נראה לי גם שפריצת דרך כמו זו שאת מדברת עליה אפשרית בדיוק באותו אופן בו גילוי המספר “הדמיוני” i פרץ את הדרך לגילויים רבים במתמטיקה ובטכנולוגיה
רב מימדים – לא תיאוריה מדעית
קרוב יותר לאמונה דתית מאשר מדע.
דני.
אם התגובה שלך מופנת אלי אז אין בינינו ויכוח.
התגובה שלי נוסחה בציוריות מה. זו הסיבה שהמילה ‘ניסיון’ נמצאת במרכאות.
ישראל שפירא,
הראה לי כי דוקא אתה לא הבנתה מה זה “רב יקום”…
לפי ההבנה שלי הכוונה שיש יקומים רבים ועצמאיים,
בדיוק כמו שיש גלקסיות רבות ועצמאיות…
ליקום אין תבונה כמוך, ולא מעניין אותו מהחיים, היקום לא חושב, ואין לו שיקולים בין טוב לרע, והוא גם לא עושה ניסויים, ולא יוצר ובורא חיים.
אתה מיחס תכונות שלך ליקום
אף אחד לא אמר שאין חיים בכוכבים אחרים, וגם האטמוספריה בהם לא חייב להיות מדויק אחד על אחד כמו בכדור הארץ, כדי שהחיים יכלו לשגשג.
זה שהם מרוחקים מאיתנו אלפי ומליוני שנות אור, ואין בנמצא את הטכנולוגיה לחקור אותם, זה לא אומר שאין בהם חיים.
נקודה.
ברגע ששחררתי את התגובה שלי היה לי ברור שמישהו יקח את האנלוגיה שלי רחוק יותר ויעוות את המשמעות שלה.
זו רק אנלוגיה.
היא באה להראות את סדר הדברים. קודם נוצר יקום. אחר כך נוצרו בו חיים. זה לא שבמפעל אחד יצרו את היקום ובמפעל אחר יצרו את החיים ומכיוון שהם נוצרו ע”י אותו מפרט אזי הם מתאימים זה לזה.
“ניתן להראות שלו החוקים היו שונים אך במתי מתי מעט מילארדיות האחוז, או שהאירועים ההיסטוריים על כדור הארץ היו שונים במתי מעט, לא היינו באים כלל לידי קיום”.
צודק מאוד !
ולראיה הסתכל על מליארדי הכוכבים האחרים ביקום שלנו.
עכשיו תדמיין שעל כל אחד ואחד מהם היה “ניסיון” ליצור חיים. מיליארדי “ניסיונות” על גבי מיליארדי כוכבים. מיליארדי אפשרויות.
אעפס, רובם של “הנסיונות” הללו לא הפיק חיים רק בגלל שיחסיי ה־ חמצן/חנקן/מימן לא היה מדוייקים כדי מילארדית האחוז או בגלל שהאירועים ההיסטורים פנו לכיוונים חסרי מוצא. אבל בא לו ניסוי אחד “מוצלח”, וטוען, ביומרת ליבו, שהוא יותר מאשר אחד למיליארד.
נקודה, אין בינינו ויכוח.
אתה אומר “אין שום שרשרת הגיונית שמובילה לכך שמשהו התחיל מלא משהו”, וזה בדיוק מה שגם אני אומר. בהמשך שנינו מגיעים למסקנה ההגיונית היחידה. אתה עוצר בה ואני ממשיך מעט הלאה. המסקנה היא “אי-אפשר” וההמשך המתבקש הוא שיש להרחיב את ההגיון.
ההגיון הוא מערכת חוקים כלשהי שניתן להציג אותה כמערכת משוואות אלגבריות במרחב בן שני ערכים, “אמת” ו”שקר”. המרחב הזה אינו מושלם, כי ישנן פעולות שמהן ניתן להגיע רק לאחד מן הערכים האלה אך לא לשני. כמו שבאלגברה התברר כי קיימים מספרים (שמסיבות היסטוריות מכונים “דמיוניים”) שערכיהם הינם שורשים ריבועיים של מספרים שליליים, כך גם בלוגיקה מתברר כי קיים ערך שהחלתו על עצמו יוצרת “שקר”.
הפיתוח של זה מעניין ומרתק, אך אעצור כאן כדי שלא תגיד שאני אומר דברים שמובנים רק לי.
היקום מותאם לקיום חיים מנקודת המבט שלך, היות ואתה קיים, אתה יכול לומר את זה.
ואילו היו פני הדברים שונים אך במעט, כנראה שמשהו אחר, במקום אחר, היה אומר את זה במקומך.
את היקום זה ממש לא מעניין מי חי ומי לא, ולמה
ואין שום הוכחות לכך שחיים לא יכולים להתקיים בכוכבים, גלקסיות, ויקומים אחרים.
נקודה.
אנחנו שומעים רבות על כך שהיקום מותאם במיוחד לקיום חיים, ואילו היו פני הדברים שונים אך במעט, לא היינו פה בכלל.
אז אולי לבורים והעצלנים שביננו, תוכל להבהיר למה הכוונה, כולל דוגמאות ספציפיות, או אולי איזה לינק נחמד, כדי שיהיה לנו מושג בסיסי במה מדובר.
אריאל, אינך יכול להשוות בין מים שמשווים את צורתם לכוס ששם אין שום משמעות מיוחדת לשום צורת כוס ואתה יכול לשפוך את המים באיזה אופן שתחפוץ ותמיד הכוס יתמלא בהם, לבין כך שאנו נוצרנו. ניתן להראות שלו החוקים היו שונים אך במתי מתי מעט מילארדיות האחוז, או שהאירועים ההיסטוריים על כדור הארץ היו שונים במתי מעט, לא היינו באים כלל לידי קיום.
כלומר, היקום נועד לנו. כמובן ניתן לטעון שהיקום קיים גם לחתולים באותה מידה, אבל לא נראה לי שיש להם תודעה אז הם לא קיימים במובן הזה שאנו קיימים.
יובל חייקין,
אין שום שרשרת הגיונית שמובילה לכך שמשהו התחיל מלא משהו, זה לא יתכן. אפשר לומר את זה אבל זה חסר היגיון ולכן חסר משמעות. אם יש עכשיו משהו זה אומר שתמיד היה משהו.
חן,
אני אומר קצת יותר מכך שהיקום מותאם לנו, זה נראה שהיקום מכוון לנו. לו דבר קטן היה שונה לא היינו קיימים. אבל גם ברור שלא אנו המטרה, כי אנו נמות ביום מן הימים. אבל עדיין זה נראה שהכל מכווננן כך שנהיה.
נכון, הרב יקום הוא סוג של מפלט, אך עדיין ידרש ההסבר מדוע בכלל החוקים הם כאלו.
אלון ר.
תודה על ההבהרה. לא הייתי בטוח, עכשיו אני כן.
הרב הגדול.
אני חושב שלא הבנת נכונה את פירוש המושג “רב יקום”. אין הכוונה ל “הרב יקום וישא את דברו”. זהו פשוט מושג יסוד בהיררכיה של יקומים, שבה הדרגה הנמוכה היא סגן יקום, מעליו יקום משנה, תת יקום, יקום, והדרגה הבכירה היא רב יקום, שעל פי דברו יקום או יפול דבר.
ברשות מרנן ורבנן
ישבתי וקראתי בעיון במאמר החשוב והקדוש הזה.
בכתבה קראתי עשרות פעמים את הבקשה כי הרב יקום,
למרות זאת אני מבקש לומר שהרב ישב ולא יקום כי הוא התעייף מהכתבה.
ולכבוד ראש חודש אפריל,
אני מאחל חודש טוב לכל בית ישראל
זה אחד באפריל? מדברים על אלוהים ואף אחד לא צועק בצרחות שאין? המדע לא יכול לענות על כל השאלות? מה קורה פה? אולי בסוף תצטרפו אליי בישיבה..
אריה ,
לא התכוונתי לדייק במספרים אלה באנלוגיה.
עיקרון אי הוודאות קובע שהיקום פועל באופן דטרמיניסטי
כפי שנאמר הכל צפוי והרשות נתונה
אלון ך.
אני לא מבין למה אתה בא לפה וסתם מגיב בפסוקים כשלאף אחד לא אכפת??
אלוהים לא קיים אין כזה דבר קסמים אין מישהו בשמיים ששולט עלינו אז בבקשה אל תגיב שטויות
מירום – מאיפה הבאת את המספרים של המינים בעולם. ככל הזכור לי – מספר המינים הידועים מיליון וחצי וההערכה לכלל המינים הקיימים – שלושים מיליון (לא “יודעים בוודאות שיש מיליארדים”). לגבי המינים שנכחדו – נדמה לי שקראתי פעם הערכה של מאה שנכחדו על כל אחד שקיים וזה מביא אותנו לכשלושה מיליארד שהיו קיימים אי פעם.
אני אחזור על עמדתי הידועה הנושא-
המתנגדים לרעיון ה”רב-יקום” עושים שימוש בתער אוקהם בטענה שאם מתקיימים הרבה יקומים, אז הרבה יותר קשה להסביר אותם מאשר להסביר יקום אחד בודד. אך אם נחשוב על זה טיפה, נראה שדווקא הרבה יותר קל להסביר את קיומו של היקום אם קיימים אינסוף יקומים, מאשר לו היה קיים יקום בודד.
אם היה מתקיים רק אורגניזם אחד בכל הפלנטה, ולא היה נראה שאי פעם התקיים איזשהו אורגניזם נוסף- אז היינו בבעיה. אבל מאחר ואנו יודעים בוודאות שקיימים מיליארדי (רף נמוך) של מינים בעולם ועוד מספר הרבה יותר גבוה של מינים שנכדחו, אז ההסבר לקיומו של האורגניזם הבודד הופך להרבה יותר פשוט.
במקרה של תיאורית הרב יקום, תער אוקהם בפירוש בא בעכריהם של מתנגדי התיאוריה!
ערסנט
עם מסקנות כאלה, למה אתה פה( הכוונה בכתבה הזאת)?
סכימת מאזן האנרגיה ביקום שווה אפס
סכימת מאזן החומר ביקום שווה אפס
הווה אומר, היקום מלא מחומר ואנטי חומר, אנרגיה חיובית ואנרגיה שלילית, חומר ממשי וחומר לא ממשי (מדומה), חומר אפל וחומר מואר, אנרגיה אפלה ואנרגיה מוארת, בקיצור, לכל דבר ביקום יש את האנטי דבר שמסכם אותו לאפס.
מההנחה הזו אפשר להסיק שאותו כח עליון, אלהים, יכול ברצונו על ידי כח הדיבור שלו, לברא יקומים רבים ככל שיחפוץ…
לערנסט,
זה שאיננו יודעים את ההסבר המדעי לכל תופעת טבע אין זה מחזק את מעמדה של הדת או של אלוהים.
להיפך, המדע לומד עוד ועוד עם הזמן, לעומת הדת שאין לה קשר באלוהים כלל וכלל נסוגה ולא מסבירה דבר.
אם הדת תתחזק זה אך ורק מבורות ונבערות, כמו התחזקות האסלאם בעולם.
ישנה התפתחות עצומה במגוון תחומים טכנולוגיים מדעיים ותרבותיים.
הרבה יותר נתונים מידע ממצאים נסוים.תורות תאוריות גילויים פיתוחים,
השאלות המרכזיות החשובות נותרו ללא מענה מאז שחר ההיסטוריה האנושית,
לגבי יקום/עולם,חיים,זמן,טבע,התחלה/סוף ועוד.
טעות היא לקחת נוסחה או תאוריה/תורה מדעית מפותחת ככל שתהיה
ולהסיק ממנה על חוקיות היקום.
וככל שהזמן עובר והמחקר מעמיק ומתפתח ויותר ויותר מצב של האין תשובה,
תתחזק יותר ויותר הדת, אין לה צורך להוכיח, להציג ממצאים ולעשות ניסויים,
רק לדבר לכתוב ולשכנע.
תאוריה חייבת לעמוד בתנאי של כלי מעשי או תאורטי שיוכל לאושש או להפריח אותה.
כל עוד היא לא עומדת בתנאי זה, היא סתם סיפור.
רב יקום נכון באותה מידה כמו שאלוהים קיים.
שניהם סיפורים ותו לא, ישקיע בהם המאמין הכסיל.
מרדן…
אתה צודק. על פי ההגיון המנחה אותנו (או זה שבנינו על סמך ניסיון) “שום דבר לא צומח משום דבר”. אלא שבשאלה המסוימת הזאת ההגיון הפשוט אינו רלוונטי. זו שאלה שדנים בה כבר אלפי שנים וטרם נמצא לה פתרון במסגרת ההגיון. הפתרונות המקובלים באים מן הדת והתיאולוגיה, אך לא מן המדע. כל עוד אנו דבקים בחוקי השימור “ההגיוניים” (מאסה, אנרגיה וכו’), לא נמצא פתרון לשאלת מוצא היקום. צריך להרחיב את מערכת חוקי ההגיון, ואפשר לעשות זאת ממש כפי שהרחבנו את שדות המספרים לקבלת השורש הריבועי של מספרים שליליים.
ישראל.
מה שכתבתי מופיע בישעיהו פרק מ’ פסוקים כ”ה כ”ו:
כה וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה–יֹאמַר, קָדוֹשׁ. כו שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
שאלה לאלון ר.
ידוע לך במקרה מה כתוב ב: ישעיהו מ, כה-כו?
אבל אולי, ורק אולי
בין ה- לא מוגדר ( לפני המפץ הגדול) ואחריו, יש איזה קשר כלשהו.
אם רק נוכל להבין אותו, אולי לא נמצא סיבה, אבל אולי נצליח להגיע לצורת חשיבה כלשהי, שתעזור לנו להבין מה באמת הולך פה, או לפחות איך אנחנו אמורים להסתכל על הדברים.
כל כך הייתי רוצה לפגוש חוצנים, לשמוע מה יש להם להגיד בנושא 🙂
ליובל חייקין,
המסקנה שלך כי הכל החל “מלא-כלום” אינה הגיונית…
ספק רב אם האנושות תוכל אי-פעם לענות על האלה הזו…
בודאי לא עכשיו…
נקודה,
אתמול בלילה התחילו להציף אותי כל מיני מחשבות:
איפה היקום הזה נמצא? איפה אנחנו מוגדרים? למה בכלל מוגדר משהו?
שמתעמקים בזה, זה כל כך מתסכל ומופלא בו זמנית.
וזה לא בידיוק נכון להגיד שהיקום מותאם לנו, החוקים שעליהם הוא מבוסס יצרו אותנו בסופו של דבר, אבל תראה על איזה פני שטח חסר משמעות אתה כן יכול להתקיים, היקום בהחלט לא כאן בשבילך.
אותי מעניין אם איך מכמה יסודות בסיסיים ( מימן, חנקן) וכוחות טבע מסויימים, יצרו בסופו של דבר את ה DNA וכו’..
זה מדהים שעדיין לא יודעים איך נוצר תא חי, הרי זה חייב להיות איזשהו תהליך שיוצר מיקס בין יסודות מסויימים בתנאים מסויימים, הלא כן?
ברגע שנבין את זה, הדברים יהפכו להרבה יותר פשוטים.
אם זאת תמיד אפשר לשאול את השאלה שכנראה אליה התכוונת, למה כל זה הוגדר בצןרה כזאת?
אולי נצטרך להגיע להבנה שאנחנו פשוט מוגבלים תפיסתית.
כמו שעולם מכניקת הקוונטים נראה לנו מוזר ( אלקטרון יכול להופיע בו זמנית בשני מקומות), כך גם השאלות הללו על מעבר ליקום. כל השערה כלשהי שנעלה היא תיהיה תחת השראת היקום הזה, ככה שלעולם לא נוכל לדעת.
מעבר לזה שאלות ״ הלמה?״ , זה בסך הכל מונח שהאדם יצר, זאת לא מילה בלקסיקון של היקום..
נקודה,
שאלה טובה. האופן שבו אנו מבינים את היקום, כשרשרת התפתחויות מן הפשוט אל המורכב, מובילה למסקנה כי הכל החל מן הלא-כלום
נקודה.
אני אנסה לענות לך על השאלה השניה באמצעות דוגמא.
קח כוס ריקה ושפוך לתוכה מים.
המים שבכוס מתאימים בדיוק לצורת הכוס. זה לא צירוף מקרים וגם לא כוח עליון. צורת הכוס, כפי שהיא, קבעה את צורת המים
היקום הוא כפי שהוא. זה אנחנו שמותאמים בדיעבד לאופי היקום.
אתם קצת מפספסים אולי…
בוא ונניח לרגע שאין אלוהים, כי מי יצר את אלוהים?
עכשיו נניח לרגע שהיקום נוצר במפץ הגדול, אז מי יצר את “חוקי הפיזיקה” שגורמים לסינגולריות ליצר מפץ גדול? למה שסינגולריות תייצר דווקא את היקום עם הקבועים שיש ביקום שלנו? ואם לא צריך “סיבה” או “תנאים” ליצירת יקום, אז מי בחר את הבחירה שכן צריך תנאים או לא צריך סיבות? למה לא רואים עדויות לתופעות “לא סיבתיות” אם זה ה”טבע” הקדם יקומי?
זה קצת “פילוסופיה של המדע”… פעם כל המדע היה פילוסופיה, היום המדע מחפש נואשות פריצות דרך.
יש 2 שאלות קשות שלא ניתן לענות עליהן תשובה, והמאמר מנסה לתת תשובה רק לשאלה השניה:
1) למה בכלל יש משהו, למה אין פשוט כלום.
2) איך זה שאנחנו נוצרנו, למה היקום מותאם בדיוק להיוצרותינו אנו.
אני מתחיל לחשוב שהדתיים ידעו את התשובה כל הזמן.
משהו שהוא מעל לטבע, ומעבר לתפיסה שלנו.
דרך אגב, לא מזמן ראיתי תוכנית בערוץ ההסטוריה על יקומים מקבילים, עד שהגיע קטע מסויים שנאמר שם ״ תארו לכם יקום שבו מלחמת העולם השנייה לא התרחשה, או שארועי ה 11 בספטמבר לא התרחשו״, באותו רגע כיביתי את הטלוויזיה בעצבים על פגיעה באינטלגנציה!! כל מי שדיבר שם בתוכנית הוא מטומטם מבחינתי. כבר רציתי לשלוח מכתב ביקורתי לערוץ ההסטוריה על ביטול הפרק הזה.
אני אפילו לא יתחיל לפרט למה כל הקונספט (כמו שהם הציגו) פשוט מטומטם.
מאמר מעניין… תודה!
למגיב אלון ר. הטיעון שלך לא הגיוני את אלוהים המציאו בני אדם במסופוטמיה לפני 6000 שנה והיקום קיים כ- 14 מליארד שנים,לכן הטיעון שלך הוא עורבה פרח.
המאמר הזה נשמע בדוק כמו:
האם אפשר לדבר על דברים שאי אפשר לדבר עליהם.
הרי זה בדיוק מה שעשיתי הרגע.
אבל הרי אני לא יכולה לעשות את זה.
המאמר לעומת זאת כן מסביר בברור למה אלוהים לא עונה כשחיידקים שואלים אותו אם הוא קיים או סתם משמיצים אותו.
אם תיאוריית המפץ הגדול מתנפצת (אני לא בטוח), וגם אם לא,
עדיין לא תיתכן אפשרות אחרת מלבד גורם שמיימי על,
בעל כוחות לא מוגבלים, ובלתי נתפס בשכל בן אנוש, שעומד מאחורי כל המפעל הזה,
שכעת ברור שהוא הרבה מעל ומעבר לתפיסתה של המדע.
“שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכלם בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר” (ישעיהו מ, כה-כו)”
א- אפשר לצפות ל 42 מליארד שנות אור ? מה עם מגבלת תאורית היחסות ?
ב- המאמר קובר את תאוריית “המפץ הגדול”
אלון ר.
נו מה קורה? צדקתי?
אם לא, אז בטח התכוונת ל: “המלך שאול מופז”. נכון?
לייבניץ טוען שזה הטוב שבעולמות האפשריים, מכיוון שאלוהים הוא טוב.
טענה זו שקולה לחלוטין לכל שאר הטענות המטאפיזיות.
אלון ר.
אני מסמיך אותך לרבנות ביקום מקביל ותעבוד שם את הרב אלוהים שלך. בהצלחה.
ולעיניינינו
לעולם לא נוכל להוכיח קיומו של יקום מקביל כי כל שמץ של הוכחה שיגיע משם יהפוך מיידית את שני היקומים ליקום אחד
יום טוב
סבדרמיש יהודה
אלון ר.
אני יודע: התשובה היא “שאול מופז”.
המדע סוגר את עצמו מכל הכיוונים.
כל פיסת מידע נוספת על היקום, על היקומים הסובבים אותו, ועל מגבלות המין האנושי להעריך את מה שכבר קיים סביבו, מחזקת את ההכרה הברורה שכל מה שסביבנו נוצר בידי כח עליון, אלוהי, נשגב מהעין מהלב ומהמח, ובלתי נתפס.
“שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכלם בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר” (ישעיהו מ, כה-כו)”
הבעיה שלי עם רעיון הרב-יקום היא לא בעצם קיומו, אלא ברכיב משני שהמדענים מספחים אליו. בכל פעם שאנחנו מקבלים החלטה או ניצבים מול כמה אפשרויות במקביל, היקום מתפצל לכל האפשרויות. וזה לא רק אנחנו – אפילו חלקיקים קוונטיים מפצלים את היקום עם ה”החלטות” שלהם.
ליקום יש כמות סופית של אנרגיה ומאסה. אני לא יודע מאיפה המדענים מצליחים לחלץ כל כך הרבה אנרגיה, שתפצל את היקום על כל נפיחה שמישהו משחרר או לא משחרר לאוויר. זה מגוחך. אין לי שום בעיה עם הרעיון שיש הרבה יקומים בנוסף לזה שלנו; אבל ליצור שלם יקום רק בגלל שאטום זז ימינה במקום שמאלה? זה כבר מטפיזיקה ולא פיזיקה.
אבל קטונתי. כנראה שיום אחד עוד אוכל את הכובע.