דברים שיורמים יודעים: האם לחיות יש חיות מחמד?

הטור הפעם יוקדש לשאלתו של ג’: האם חיות יכולות לגדל חיות מחמד?

סיפור המדע הבדיוני של ברטראם צ’נדלר “הכלוב” מספר על קבוצת ניצולים מחללית טרופה המוצאים עצמם בכוכב מרוחק מוחזקים בידי בני ציוויליזציה זרה הכולאים אותם ב”גן חיות”. הם מנסים להראות לשוביהם כי הם יצורים אינטיליגנטים כשהם קולעים לעיניהם סלים ומשרטטים להם את משפט פיתגורס ללא הועיל: החייזרים ממשיכים לראות בהם חיות אקזוטיות. ישועתם מגיעה במקרה כאשר הם לוכדים מכרסם שחדר למכלאה שלהם ומכניסים אותו לכלוב מאולתר. אז נפתחת סוף סוף דלת הכלוב והמקומיים מכירים באנושיותם משום ש”רק יצורים תבוניים שמים יצורים אחרים בכלובים”.

ובכן ג’, האם שידר לנו אי פעם בעל חיים “אנושיות” באמצעות הפיכת יצור אחר לחיית מחמד?

מי שהיינו מצפים שידמו לנו ביכולת הזו הם קרובי משפחתנו קופי האדם. בשנת 2001 דיווח סטושי הירטה ( Satoshi Hirata) על התנהגות מוזרה של נקבת שימפנזה צעירה ביערות גינאה. הקופה לכדה שפן עצים (גרסת הג’ונגל לשפן הסלעים שלנו), היא נשאה אותו אל הקן, סרקה אותו, חיבקה וישנה איתו בחיקה. האימוץ הזה נמשך כמעט יום תמים וניתן לזהות בו מאפיינים מובהקים של יחס לחיית מחמד. אירוע דומה לא נצפה שנית בטבע אם כי חוקרים אחרים דיווחו על שימוש בינשופים כ”בובות” אלא שהציפורים המסכנות מתו מיד בתחילת המשחק. תצפיות אחרות מלמדות על בחינה מדוקדקת, נשיאה וטיפול בשיער של חיות מתות. שימפנזים ננסיים (בונובו) נצפו כשהם משתעשעים בקופים אותם לכדו כשהם אוחזים בזנבם ומנסים לשדל אותם למשחק כאילו היה מדובר בבני מינם אלא שהתיאור מזכיר יותר התעללות של פרחחים בחתול רחוב מאשר אימוץ חיית מחמד. אימוץ ממושך נצפה ביערות ברזיל כשקופת קפוצ’ין – קוף הנחשב ל”אינטיליגנט” שבקופי רחבי האף של אמריקה אימצה גור מרמוסט (קוף גמדי). הנקבה נשאה את הגור המאומץ עד לבגרות והוא נצפה לאורך זמן ממושך כחבר לכל דבר בלהקה המאמצת. קופי הקפוצ’ין הצעירים שיתפו את המרמוסט במשחק ואפילו התאימו את תנועותיהם למימדיו הזעירים של “מרמוסט המחמד” של הקבוצה . גם מבעד ליובש התיאור המדעי סיפור האימוץ נוגע ללב אלא שדווקא היחס השוויוני לגמרי אל הגור הזר מקשה על הגדרתו כ”חיית מחמד”; גם המסורים שבמגדלי הכלבים או החתולים האנושיים אינם מתייחסים לחבר בעל הזנב כאדם ממש.

קוף בטבע צריך לעבוד קשה למחייתו ואולי אין לו את הזמן והמשאבים לתחביב תובעני כגידול חיית מחמד אבל מה בדבר השימפנזים הבטלנים בגני החיות? בדומה לגיבורי סיפורו של צ’נדלר רבים מהם מוחזקים במכלאות פתוחות והשטח המוגן והעשיר במזון הזה מושך אליו לא מעט בעלי חיים קטנים מהסביבה הקרובה. חוקר הקופים סטיב רוס ריכז נתונים מעשרות גני חיות בצפון אמריקה ומסתבר שהקופים אכן פוגשים לעיתים קרובות בעכברים, סנאים, ארנבות, ברווזים, צפרדעים ומינים אחרים. מה שידרו לנו קרובי המשפחה באמצעות יחסם לבעלי החיים שבאו לחלוק עימם את החצר? ובכן מי שקרובים לנו ביותר, השימפנזים היה גם התוקפנים ביותר. כמעט בכל חצר שימפנזות הומת בעל חיים (רק כמחצית האורנג-אוטנים וכרבע מהגורילות נהגו כך). מצד שני כמעט שליש מהשימפנזים הגיבו לפחות פעם אחת ב”מגע ידידותי” עם האורחים כלומר בנסיון לליטוף או משחק ושלושה רבעים מהם עקבו בסקרנות אחר הפולש. ובכל זאת, באף מקרה לא תועד ניסיון לאמץ או לכלוא חיה מצד קוף כלשהו בגן חיות. ההתנהגות החקרנית – סקרנית הייתה בעיקר נחלתם של הצעירים: העניין שגילו הבוגרים בחיות התועות היה גסטרונומי בלבד.

אבל יש מי שטוען בתוקף שלפחות חיה אחת החזיקה בחתלתול מחמד. מדובר בגורילה “קוקו” שגודלה בסביבה אנושית לחלוטין בניסיון ללמד אותה שפת סימנים. קוקו אימצה חתלתולה וטיפלה בה כבגור גורילה במשך כמה חודשים עד שנהרגה בתאונה. לטענת החוקרת שטיפלה ותקשרה עם קוקו הגורילה הגיבה באבל ממושך כאשר חתולתה מתה וסימנה “עצוב” “בכי” ו”רע” כאשר נשאלה על הארוע או כשראתה תמונת חתול. אלא שקוקו גדלה בחברה אנושית מתורבתת והדיווח על חיבתה לחתולים מגיע ממי שמאמינה שהגורילה הזו הבינה 1000 מילים והייתה למעשה כמעט אנושית -טענות שמדענים אחרים מקבלים בספקנות רבה. לכן קשה לראות באימוץ הזה הוכחה ליכולת של חיות “רגילות” לאמץ חיות מחמד.

בניגוד לחיות המחמד לחיות המשק החקלאי יש מקבילה בעולם החי. כמה מיני נמלים מגדלות כנימות באופן המזכיר באופן מטריד את ענף הבקר לחלב. הכנימות שואבות את מוהל הצמחים ומפרישות את עודפי הסוכר בצורת “טל דבש” – נוזל מתוק צמיגי ומרוכז. הנמלים חולבות את המזון עתיר הקלוריות הזה ומספקות לעדרים שלהן הגנה, מחסה, תחבורה לכרי מרעה פוריים ואפילו טיפול מסור בצאצאים. אבולוציה ארוכה הפכה את הכנימה והנמלה ליצורים המותאמים לחיים בצוותא. באופן דומה, מאז בייתנו את הפרה הפכה מערכת העיכול של חלק מהאנושות סבילה ללקטוז והפרות הפכו מצידן מניבות יותר – תהליך ששיאו בפרת ההולשטיין: עטין מהלך חסר יכולת הישרדות מחוץ לרפת. אבל הכנימות, ממש כפרות החולבות שלנו אינן חיות מחמד. בדומה לדרך בה אנו מתייחסים לפרות הנמלים אינן מהססות לאכול את הכנימות הנאמנות כשהן נזקקות לחלבון יותר מלפחמימות.
ובכן ג’: חיות מחמד יש כנראה רק לאדם אבל למה שנראה את “מותר האדם” דווקא בדרך המשונה בה אנו הופכים בעלי חיים לצעצועים? בשאלה הזו יעסוק אחד הטורים הבאים.

תודה ל Dr. Steve Ross על עזרתו.
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

• דברים שיורמים יודעים: הקוקיה, הברבור והברווזון המכוער
• דברים שיורמים יודעים: למה הרגליים ארוכות?
• ‫כשבעלי חיים מתאבלים
• ‬קופי בונובו הצליחו להעביר מסרים מורכבים ולהשתמש בכלים