הנוסע בזמן ובחלל הציורי ביותר חוגג 75. הוא זכה לראות רבות מתחזיותיו מתגשמות והוא עדיין מתבונן בהחלט אל העתיד
ארתור סי קלארק ידוע לעולם בזכות כתיבתו עבור סטנלי קיובריק את אחד המסעות הקלאסיים שהתקיימו על המסך הגדול : 2001- אודיסאה בחלל, וכמנחה הסדרה עולם המסתורין של ארתור קלארק שהופקה בשנת 1980.
אבל לכל המבוגרים שקראו את דן דייר ב”הנשר מתחת לכלי המיטה תחת אור לפידים” או שרצו הביתה מהקולג' כדי לצפות ב ” מסע בין כוכבים” , קלארק הוא האליל. ספרי המדע הבדיוני שלו עזרו ליצור אלפי קריירות מדעיות קלארק חווה, אולי יותר ממה שמדען זוכה פרס נובל יכול לזכות בו, הרומניקה והפליאה של החיפוש אחר החדש.
בניגוד לחזיונות המסוכנים של רבים מסופרי המדע הבדיוני האופנתיים, הטקסט הקלארקיאני הקלאסי לא חזה אסונות אלא עתיד קוסמי מזהיר, החובק בתוכו את כל הזמנים. מאמריו שערכו ספקולציות אודות התפתחויות בטכנולוגיה הגבוהה, מפליאים באופטימיזם הטהור שלו. כמו סופרי מדע בדיוני רבים, קלארק בן הטיפש עשרה, הושפע רבות מספרות המדע הבדיוני שהיתה פופולרית בשנות השלושים. אבל הארגון שעזר לו לתעל את גורלו הספרותי היה החברה הבינפלנטרית הבריטית, חבורה של שרופי חלל, שלקחה את המסע הבינכוכבי ברצינות. כאשר קלארק הלך לעבוד בלונדון בגיל 19 , הוא פגש חברים אחרים בקבוצה, ביניהם ואל קליבר , חבר קרוב שנעשה מאוחר יותר המהנדס הראשי במחלקת הטילים של רולס רוייס, והיה אחראי על הטיל הבריטי blue streak.
החבורה הקטנה של מי שראו את עצמם צוערי החלל ישבו ותכננו את הטיל שלהם. היו להם בעיות רבות. קלארק נזכר שהיה עליהם לבנות מכשיר הדרוש לניווט בחלל – קואלוסטאט. “חשבנו שהחללית צריכה להסתחרר על מנת להעניק ליושבים בה כח משיכה מלאכותי”, הוא אומר, “והחללית הקטנה שתכננו, כדי להגיע לאופטימום, היתה צריכה להסתובב יותר מהר. כך שכדי להותיר את הסיבוב בשנים, היו צריכים להיות לנו מראות מסתובבות שבנינו והדגמנו תוך כדי הריסת חלקים מהגרמופון שלי, אותו היינו צריכים להקריב”. לבסוף, הקואלוסטאט נבנה וקלארק משחזר במידה לא קטנה של סיפוק, שהוא הוצג במוזיאון המדע בשנת 1939.
קלארק על מסעות חלל
מעורבות בחברה הבינפלנטרית עזרה לו ליצור את מרבית הרעיונות הנוגעים לטיסה בחלל בהם השתמש בספריו. למרות הקיצוצים האחרונים בתכניות נאסא, קלארק מתלהב כתמיד אודות מסע בחלל. “אי שם במאה הבאה נהיה גזע יורד חלל. נראה שבקרוב נוכל לבנות מערכת תחבורה המונית במחיר של עשירית ממעבורת החלל הנוכחית”. קלארק מאמין שבסופו של דבר מסע בחלל לא צריך להיות יקר יותר מטיסה במטוס . “המחיר של הגעה לחלל הוא טריביאלי, פחות ממאה דולר לאדם במונחים של אנרגיה. המחיר הנוכחי הוא קנה מידה של חוסר התחרות”, הוא טוען. אחת הטכנולוגיות המועדפות על קלארק כדי לעשות את הטיסה בחלל זולה , היא מעלית החלל – פריט מתוך ספרו הקלאסי “מזרקות גן העדן”, שפורסם בשנת 1979, ואשר הוא מקווה שבעתיד הקרוב יהפוך לסרט.
המעלית של קלארק היא בעלת ארבע מסילות, אנכית, המעלה נוסעים מכדור הארץ למסוף בחלל. היא מונעת ע”י היתוך גרעיני ויכולה לשנע מספר רב של אנשים. ” אם מעלית החלל תוכל אי פעם להבנות, העלות של ההגעה לחלל תהיה אפס, בגלל שאתה מקבל את כל האנרגיה חזרה במסע בכיוון חזור”, מסכם קלארק, ” אבל יש עוד כמה בעיות בנושא, שלא להזכיר את זה שלמעלית עלולים להגרם סיכונים בתנועה”. הפלגה מסביב למערכת השמש תהיה קלה. ” נוכל להגיע לכל מערכת השמש בתוך ימים, לבסוף”, אומר קלארק. מסע בתוך מערכת השמש היה במרכזם של רבים מהקלאסיקות של קלארק. הנובלה הראשונה שלו שפורסמה בספר היתה “חולות מאדים” , שנכתבה בסוף שנת 1940. היה זה ספר המדע הבדיוני הראשון שניסה לתאר את מאדים כעובדה, בניגוד לתיאורים האגדיים של סופרים כמו אדגר רייס בורוס. הספר תאר את “מאדים השטוח, והבילתי מעניין מבחינה גאולוגית”. כאשר , בשנת 1971 גילתה מארינר 9 את הר אולימפוס מונס- הגבוה פי שלושה מהר האוורסט – על מאדים , הודה קלארק שהוא נבוך בבירור” . קלארק משלים עתה ספר לא בדיוני , שייקרא “מראות אולימפוס ועשותו דמוי ארץ”. הרעיון של הספר בא מתמונות שנוצרו ע”י תכנית מחשב הקרוייה vistapro.
התכנית מאפשרת לך לקחת מפות אמיתיות של מאדים מנאסא, וליצור מהם נוף ריאליסטי, כפי שנראה במצלמה” צבעונית המסתכלת מנקודת מבט שתבחר”, אומר קלארק בהתרגשות. המציאות של שינוי אקלימי של מאדים מרתיעה בכל אופן. “ראשית לקול עליך להעלות את הטמפרטורה ולהעלות את לחת האויר.” כדי לעשות זאת מציע קלארק לשקול ייצור אפקט החממה. קלארק מודה בכך שהפיכת מאדים לכוכב דמוי ארץ היא רחוקה מנקודת מבט של הבעיות שלנו על כדור הארץ . “אני מאושר לראות שיש דאגה גדולה לאיכות הסביבה בחלקו בגלל שגדלתי באיזור הכפרי של סומרסט, ואני שמח שעדיין לא פגעו בו”. אבל, הוא מוסיף, “אני חושב שנהיה ברי מזל אם נגיע למאדים בשנת 2020.”
קלארק על יישוב הגלקסיה
חזונו של קלארק אודות גורלה של האנושות חצה תמיד גבולות חלל. “אינני רואה סיבה מדוע לא ניישב את הגלקסיה בזמן קצר יחסית, כלומר בכמה מיליוני שנים. הדבר יהיה זמן קצר לציויליזציה מתקדמת, בגלל דבר אחד שהקידמה לא תאפשר – מוות”. האם היישויות האלמותיות נמצאות כבר שם? קלארק משוכנע ב-99 אחוזים שהחיים מתקיימים אי שם במקום אחר ביקום. רוב הזרים המפורסמים שלו, כמו ב0 2001 וברב המכר”מפגש עם ראמא”, תוארו כבעלי עוצמה, בלתי מוכרים וקרוב לוודאי מוזרים לאנושות. הם, במקרה הטוב, נדיבים ודמויי אלים, כמו שמגלה קלארק בנובלה הרומנטית שבה מבקרים יצורים זרים “קץ הילדות”, ובסרט ההמשך של “האודיסאה 2010”. קלארק מתעניין מאד בתכניות של נאסא, לחיפוש אחר יצורים מעולמות אחרים – seti ,המתחילה בימים אלה (המאמר הוא מסוף 1992, בינתיים המבצע הוקפא על ידי הסנטורים).
קלארק על מדע פרוע
למרות שהוא אוהב לעשות ספקולציות על מסעות בינכוכביים, קלארק עדיין מאמין שהם צריכים לציית לחוקי הטבע. “אני בטוח לחלוטין , שלעולם לא נוכל לנסוע במהירות גבוהה ממהירות האור” הוא מתריע. קלארק גם לא מאמין במסע בזמן: ” היכן כל אותם נוסעים בזמן?” . למרות זאת , קלארק לא דוחה את כל הרעיונות של המדע הפרוע. הוא מתלהב בדיוק כמו כל אדם אחר מספקולציה נועזת – האפשרויות של השגת כמויות בלתי מוגבלות של אנרגיה זולה מהיתוך קר. לפני שלוש שנים ,שני כימאים – מרטין פליישמן וסטנלי פונס, טענו להתכת איזוטופים של גרעיני מימן במים, תוך שימוש בתא אלקטרוסטטי פשוט. בתיאוריה , היתוך יכול לשחרר מאסות של אנרגיה, אם מישהו יוכל באמת לגרום לו לעבוד. בכל אופן, מעט מדענים הצליחו לשחזר את התוצאה הכימית – כך שהם באופן כללי לא מקובלים. קלאראק לא כל כך בטוח. “היו קבוצות רבות של מדענים יפניים שטענו שהגיעו לתוצאות הניתנות לשיחזור.אני באופן אישי אין לי שום ספק שיש כמה תופעות המאפשרות ליצור יותר אנרגיה מזו הנכנסת לתהליך. הדבר יכול להתגלות כמבוי סתום אבל העדויות החיוביות כעת מתגברות על העדויות השליליות”, אתה לא תוכל, כמובן לעולם להוכיח שמשהו לא קיים, והדבר הזה מהווה את אחת הבעיות עם חיים מחוץ לכדור הארץ, לעולם לא תוכל להיות בטוח שאין חיים באיזה שהוא מקום ביקום, אלא אם תחקור את כל היקום. הדבר ייקח לנו קצת זמן. אפילו אז לא נוכל להיות בטוחים שמשהו נמצא בדלת הבאה.” בינתיים ימשיך קלארק לחקור את היקום שלוו והדבר יחדש את המרץ שלו – למרות סדרת התקפות של תסמונת הפוסט-פוליו , שהותירה אותו זמנית משותק חלקית וחסר כח. הוא חתם זה עתה על חוזה על ארבעה ספרים לא בידיוניים, ורמזים על כמה סרטים ותכניות טלויזיה נמצאות אף הן בדרך. ” הקריירה שלי רק מתחילה להתרענן, כך אני מרגיש צעיר ב-20 שנה, בחלקו בגלל שחידשתי את הצלילה. עשיתי את הצלילה הראשונה מזה שנים לעומק של 30 מטר”.
כיצד הפסדתי מיליארדי דולרים בזמני החופשי
התקופה של הטלקומוניקציה היא המקום בו היתה לקלארק השפעה מכרעת . הוא היה הראשון שהציע שלווייני תקשורת שיימצאו במסלול גאוסטיונרי – שבהם יהיו חסרי תנועה ביחס לפני כדור הארץ , יכולים לשדר מידע מסביב לעולם. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, כתב קלארק בירחון “עולם האלחוט, מאמר שטען שטילים יכולים להציב לוויינים במסלולים שיישארו יציבים ביחס לכדור הארץ”. שלוש תחנות שתחזרנה את האותות במרחק 120 מעלות זה מזה במסלול הנכון תוכלנה לאפשר כיסוי עולמי של טלויזיה וגלי מיקרו”. קלארק הוסיף באירוניה :” אני חושב שזה לא הולך להיות השימוש המבזה לתכנונים הפוסט מלחמתיים”. המאמר היחיד הזה “ייזכר קרוב לוודאי כאשר כל ספרי המדע הבידיוני שלי יישכחו”, מעיר קלארק . ומאז הוא מתייחס לכך כתאונה ” איך הפסדתי מיליארדי דולרים בזמני החופשי”. הוא אומר” לעיתים קרובות נשאלתי למה לא רשמתי פטנט על הרעיון. התשובה היתה פשוט חוסר דימיון. לא חלמתי לרגע באותם החודשים האחרונים של המלחמה , שהגירסה הראשונה של לוויין תקשורת תמריא כעבור 13 שנה בלבד, וששימוש מסחרי יתחיל בתוך 20 שנה”.
קלארק מאמין כעת שבתקשורת ” נוכל לעשות כמעט כל מה שנרצה” . הוא אומר :” הגורמים המגבילים הם לחלוטין כלכליים ופוליטיים. אחד הדברים שאנו עומדים לראות הוא שלכולם תהיה מערכת ניידת. הטלפון הסלולארי הוא רק התחלה מגושמת של המהפכה.”
אי השראה
קלארק החליט להעתיק את ביתו לאי סרי-לאנקה באמצע שנות החמישים, כאשר הוא התאהב באי ובאנשיו:””לחיות בסרי לנקה השפיע על מספר לא קטן של ספרי” . בנוסף, לחלל החיצון, החלל הפנימי – מתחת לגלים עניין אותו. “התחלתי לצלול בים בגלל ההתענינות שלי בחלל”. אני מעריך שתחת המים אתה יכול לקבל שווה ערך לא רע לחוסר משקל”. הניסיון הראשון שלו בצלילה מסביב לריף האלמוגים הגדול גרם לו לכתוב את הנובלה הראשונה שלו שהתרחשה כולה בכדור הארץ :”בתחום המעמקים”, המספרת על חקלאות ימית. ” יש לי חברה העורכת ספארי תת ימי , אומר קלארק ,”יש לנו המון תיירות צלילה”. סרי לנקה הרויחה מהבן המאומץ שלה. ב – 1984 , עזרו חברות התקשורת האמריקאיות לממשלת האי להקים את מרכז ארתור סי קלארק לטכנולוגיות מודרניות, המלמדת מדענים ואנשי טכנולוגיה ממדינות מתפתחות.
הסיפורים שהיציתו קריירה
קלארק משחזר , שהיו אלה המגזינים הראשונים של החובבים, כמו סיפורים מופלאים , וסיפורי אויר מופלאים , עם העטיפות המצויירות שלהם, שהניעו את העניין שלו באסטרונומיה. קלארק נזכר :”המאורע החשוב ביותר כמה שהחלל היה חשוב למישהו אז, היה במינהד (עיר הולדתו של קלארק) ראיתי עותק של הספר הראשון באנגלית על מסע בחלל, חקר החלל מאת דיויד לאזר, ב-1931 ואני שכנעתי את דודתי נלי לקנות אותו עבורי. היתה זו ההכרות האינטימית הראשונה שלי עם מסע בחלל וזה לא הכל היה בדיוני.”
2001 אודיסאה בחלל
הבמאי סטנלי קובריק השתמש בלמעלה מ – 200 תמונות אפקטים מיוחדים מרהיבים בסרט 2001- אודיסאה מהחלל כדי לדמות את החיים בחלל ועל סיפון הדיסקאוורי – שדרשה פיתוח טכנולוגיות צילום חדשות.
קלארק ידוע קרוב לודאי בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם סטנלי בסרט 2001- אודסיאה מהחלל, שהופץ בשנת 1968. סופו המסתורי של הסרט שעמם חלק מהצופים וגרם סקרנות לאחרים. האפקטים המיוחדים שבסרט עזרו ליצור תצרופת חושית שהיתה כמו גילו העדויות של חיים תבוניים וכמו טיסה בחלל.
האפקטים המיוחדים היו למעשה, העלות העיקרית של הסרט. אחת הטכנולוגיות המעניינות והאמביציוניות ביותר היתה הצנטריפוגה הגדולה שתוכננה לדמות את פנים ספינת החלל המסתובבת ,כדי ליצור שדה משיכה מלאכותי. התא נבנה על ידי ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח, ואלכסיליאונוב , האדם הראשון שהלך בחלל, דיווחו שניהם על מחשבות אודות התנאים במסע בחלל כפי שהוצגו בסרט כמדוייקים לחלוטין.
מבוסס על מאמר של נינה האלל, פוקוס דצמבר 1992
