בדיקה של 64 בארות שסיפקו מים לקיסריה העתיקה מלמדת, שגובה פני הים בחופי ישראל כמעט לא השתנה ב-2000 השנה האחרונות
רן שפירא, הארץ, וואלה!
2000 שנה של מים שקטים
אחת התוצאות של התחממות כדור הארץ היא עלייה הדרגתית, אך מתמדת, בגובה פני הים. על פי מדידות שנעשו במאה העשרים, בחלק מהאזורים בעולם פני הים עולים בכמילימטר בשנה ומדענים חוששים כי בעתיד יוצפו שטחים נרחבים של חוף באזורים שקועים בעולם, כמו הולנד. אבל מחקר שפירסם לאחרונה צוות מדענים מאוניברסיטת חיפה, מרשות העתיקות, מהמרכז למיפוי ישראל ומאוניברסיטת קנברה שבאוסטרליה, מספק מידע מרגיע על המגמות, המתונות יחסית, בשינוי פני הים בחוף הישראלי (אך אין להסיק ממנו על אזורים אחרים, אפילו לא בים התיכון).
החוקרים, בראשות ד”ר דורית סיון מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, חישבו את גובה פני הים במשך 19 מאות וכך הרחיבו מאוד את המידע על שינויים שהתחוללו בחופי הארץ בתחום זה. עד למחקר זה, הנתונים על גובה פני הים בחופי ישראל כללו מידע רק מאמצע המאה ה-19, כשהתחילו מדידות של מפלס פני הים. ד”ר סיון ועמיתיה אספו את הנתונים מבארות שנחשפו בחפירות שניהל בנמל הקדום של קיסריה פרופ' אבנר רבן המנוח מאוניברסיטת חיפה.
העיר, שנבנתה על ידי הורדוס בשנים 10-22 לפני הספירה, היתה מיושבת ברציפות עד שחרבה בסוף התקופה הצלבנית, ב-1265. ד”ר סיון ועמיתיה בדקו 64 בארות שנחפרו בכל שנות המחקר הארכיאולוגי בקיסריה כולה. בארות אלה סיפקו מים לתושבי העיר מאז היווסדה.
הארכיאולוגים קבעו את זמן השימוש בכל באר ומדדו את עומק בסיסה. התארוך התבסס על שברי חרסים שנמצאו בתחתית הבארות ועל הסטרטיגרפיה (שיכוב) בעיר העתיקה. חרסים הושלכו אל הבארות כשאלה חדלו לשמש לאספקת מים ונהפכו למכלים לאשפה ביתית.
באר אמורה לשמש מקור אמין למים חיים גם בתקופות שבהן מפלס המים נמוך, כלומר, בעונת הקיץ, או בשנים מעוטות משקעים. לדברי ד”ר סיון, באר הקרובה לחוף נחפרת עד לשכבה של מי תהום מתוקים, שתחתיה יש שכבה של מים מלוחים. חופרי הבארות היו צריכים להקפיד שתישמר בהן שכבה של מים מתוקים גם בקיץ, כשמפלס מי התהום יורד.
החוקרים סבורים שכדי שבאר תעמוד בדרישות אלה, עומק המים הראויים לשתייה בתוכה צריך להיות, בכל תנאי, 40-30 סנטימטרים. על סמך קביעה זו יכלו לאמוד את המפלס המינימלי של המים בתקופה שהבארות היו בשימוש.
כדי שנתונים אלה יאפשרו להעריך את גובה פני הים באותה תקופה, יש להבין את הקשר בין מפלס המים בבארות בקיסריה לגובה פני הים כיום. מבדיקות יסודיות של התנודות בגובה מי התהום באחת הבארות, ומהשוואתן לתנודות מפלס הים באותו פרק זמן, הסיקו החוקרים שיש התאמה בין התנודות במי התהום לתנודות במפלס הים. לפי המדידות, מפלס המים בבאר גבוה עד כ-80 סנטימטרים מפני הים, והפרש זה נשמר כל תקופת פעילותה של הבאר. המדידות בבאר נערכו באמצעות מד גיאות ושפל דיגיטלי, שסופק על ידי המרכז למיפוי ישראל.
הנתונים על היחסים בין מפלס מי התהום למפלס הים כיום היו המפתח לשחזור מפלס הים בעבר. על פי עומק בסיס הבארות הוערך גובה המים המינימלי שנדרש בעבר כדי שהן יתפקדו היטב, ומכאן חושב גובה מפלס הים המשוער באותה תקופה.
במאמר שפירסמו לאחרונה בכתב העת “PlanetarySciences Letters Earth and” כותבים החוקרים כי מדידת עומק בסיס הבארות איפשרה את שחזור מפלס הים בעבר, ומכאן את שחזורו בתקופות ההיסטוריות – מהמאה הראשונה לספירה ועד אמצע המאה ה-13 לספירה. מכאן הסיקו על המאות הבאות. ככלל, גובה פני הים היה יציב יחסית ב-19 המאות האחרונות – עד המאה העשרים – עם תנודות קלות של כ-40-30 ס”מ מעל ומתחת למפלס הנוכחי בתקופות שונות.
בניגוד לכך, במאה הקודמת מדידות מכל רחבי תבל הראו שפני הים עולים בהדרגה. מהנתונים מהבארות בקיסריה מתברר שהעלייה בגובה פני הים במאה ה-20 היא תופעה חריגה וחדשה יחסית. עדיין יש לבדוק עד כמה התופעה הזאת חדשה.
