אחרי 70 שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, מגיעים הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה.
פרופ’ זאב הרצוג
לא רק אזרחי ישראל ובני העם היהודי, סביר להניח שרבים מתושבי העולם כולו יזדעזעו למקרא העובדות הידועות זה מכבר לארכיאולוגים החופרים בארץ ישראל. בעשרים השנים האחרונות מתחוללת מהפכה של ממש ביחסם של חוקרים ישראלים אל המקרא כאל מקור היסטורי. מרבית העוסקים בדיונים מדעיים בתחומי המקרא, הארכיאולוגיה וההיסטוריה של עם ישראל, שעד עתה חיפשו בשטח את ההוכחות לאמיתות סיפורי התנ”ך, מסכימים כעת כי שלבי התהוותו של עם ישראל היו שונים לחלוטין מאלה המתוארים בו.
קשה לקבל זאת, אבל לחוקרים ברור היום שעם ישראל לא שהה במצרים, לא נדד במדבר, לא כבש את הארץ במסע צבאי ולא הנחיל אותה לשנים-עשר שבטי ישראל. עוד יותר קשה לעכל את העובדה המתבררת, שהממלכה המאוחדת של דוד ושלמה, המתוארת במקרא כמעצמה אזורית, היתה לכל היותר ממלכה שבטית קטנה. בנוסף לכך, צפויה אי נוחות לכל מי שיצטרך לחיות עם הידיעה כי ליהוה, אלהי ישראל, היתה בת זוג, וכי הדת הישראלית הקדומה אימצה את המונותאיזם רק בשלהי תקופת המלוכה ולא על הר סיני.
כבן העם היהודי וכתלמיד האסכולה המקראית, אני מודע לגודל התסכול הנובע מהפער בין הציפיות להוכחת התנ”ך כמקור היסטורי, לבין העובדות הנחשפות בשטח. אני חווה את ההכרה הזאת “על בשרי” ואני בודק, מבקר ומתקן קודם כל את פרשנויותי ומסקנותי הקודמות, לצד ביקורת ופרשנות מחודשת של עבודות עמיתי.
אני מתכוון להציג לפניכם בקיצור את תולדותיה הקצרים של הארכיאולוגיה של ארץ ישראל, להדגיש את שלבי המשבר והמהפכה שמתרחשים בעשור האחרון, ולבסוף אנסה לברר מדוע העובדות המתבררות אינן מחלחלת אל תודעת הציבור הרחב.
הארכיאולוגיה מתגייסת
הארכיאולוגיה של ארץ ישראל התפתחה כמדע בשלב מאוחר יחסית, בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-.20 התרבויות האימפריאליות של מצרים, מסופוטמיה, יוון ורומא היו היעד הארכיאולוגי הראשון לחוקרים שחיפשו עדויות מרשימות מן העבר, לרוב בשירות המוזיאונים הגדולים בלונדון, פאריס וברלין. השלב הזה פסח למעשה על ארץ ישראל הקטנה, שהיתה גם מגוונת ומקוטעת מבחינה גיאוגרפית. בארץ לא היו תנאים להתפתחותה של ממלכה נרחבת, וממילא לא יכלו לקום בה מפעלי ראווה כמו המקדשים המצריים, או הארמונות המסופוטמיים.
הדחיפה העיקרית למחקר הארכיאולוגי בא”י היתה דתית, ומקורה בזיקה של הארץ לכתבי הקודש. אסכולת ביקורת המקרא, שפרחה בגרמניה החל במחצית השנייה של המאה ה-,19 עירערה על ההיסטוריות של סיפורי המקרא וטענה כי ההיסטוריוגרפיה המקראית נוסחה, ובמידה רבה גם “הומצאה” בימי גלות בבל. חוקרי המקרא, בעיקר הגרמנים, טענו כי תולדות עם ישראל כרצף של אירועים, החל מימי אברהם יצחק ויעקב, דרך הירידה למצרים, השיעבוד, יציאת מצרים וכלה בכיבוש הארץ והתנחלות שבטי ישראל – אינם אלא שחזורים מאוחרים של העבר, שייעודם תיאולוגי.
רק הארכיאולוגיה יכלה להפריך את התאוריה הזאת והיא יצאה לדרך. ראשוני החופרים ביריחו ושכם היו חוקרי מקרא שחיפשו בתחילת המאה את שרידי הערים המקראיות. תנופה גדולה קיבל המחקר עם הגעתו של ויליאם פוקסוול אולברייט, חוקר של ארץ ישראל והמזרח הקדום. אולברייט, אמריקאי, בנו של כומר ממוצא צ’יליאני, החל לפעול בארץ ישראל בתחילת שנות העשרים וגישתו המוצהרת קבעה כי הארכיאולוגיה היא האמצעי המדעי העיקרי להפרכת הטענות הביקורתיות נגד ההיסטוריות של סיפורי המקרא, בעיקר של אסכולת ולהאוזן.
אולברייט האמין כי המקרא הוא מסמך היסטורי, שאמנם עבר שלבי עריכה אחדים, אך ביסודו משקף את המציאות הקדומה. הוא היה משוכנע שאם ייחשפו השרידים הקדומים בארץ ישראל, הם יספקו הוכחות חד-משמעיות לאמיתותם ההיסטורית של המאורעות הנוגעים לעם ישראל בארצו.
הארכיאולוגיה המקראית שהתפתחה בעקבות אולברייט ותלמידיו, הובילה לעריכת חפירות נרחבות בתלים המקראיים החשובים: מגידו, לכיש, גזר, שכם, יריחו, ירושלים, העי, גבעון, בית שאן, בית שמש, חצור, תענך, ועוד.
ידין משוטט בארצות המקרא
בשנות החמישים, השישים והשבעים שיגשגה הארכיאולוגיה באסכולה המקראית, ללא התלבטות וללא דיון בשאלות תאורטיות. הדרך היתה סלולה וברורה: כל ממצא שנחשף תרם לבניית התמונה הכוללת. ספרי היסוד בארכיאולוגיה תמיד נקשרו אל המקרא, או ל”ארץ הקודש”: יגאל ידין כתב את “תורת המלחמה בארצות המקרא”, יוחנן אהרוני את “אטלס כרטא לתקופת המקרא” ועוד.
הארכיאולוגיה של ארץ ישראל מילאה את ייעודה: יצירת תמונה הרמונית של העבר, המבוססת על התאמה בין המקורות הספרותיים לממצא הארכיאולוגי בשטח. החוקרים התמחו בצדדים נבחרים של הממצא, כמו כלי חרס, כלי נשק, תעודות בכתב, ארכיטקטורה, חפצי אמנות וכדומה, והציגו רצף טיפולוגי מרשים בפירוטו ובאמינותו. תכופות טענו כי אנו מיטיבים להבחין בין כלי החרס של המאה ה-11 לעומת אלה של המאה העשירית לפני הספירה, הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להבדיל בין המאות העשירית וה-11 לספירה!
הקבלות בין הארכיאולוגיה להיסטוריה המצרית, כמו למשל הזכרת מסע שישק לארץ ישראל במקרא ובתבליטים מצריים, איפשרו את ביסוס הכרונולוגיה הישראלית. ובקיצור, תמונת הפאזל הלכה ונשלמה.
הארכיאולוגים שאימצו בהתלהבות את הגישה המקראית חשפו את “תקופת המקרא”, שקיבלה משמעות נרחבת מעבר לתחומיה הכרונולוגיים, ובספרי המבוא שולבו גם פרקים הנוגעים לפרה-היסטוריה של ארץ ישראל בתקופות שקודמות במאות אלפי שנים לתקופת המקרא.
וכך, חקרנו ותיארנו ולימדנו את תקופת האבות (וגם את “ביצורי החקסוס”), את מבנה הערים הכנעניות האדירות ואת הריסתן בידי בני ישראל במסע כיבוש הארץ, את גבולות נחלותיהם של שבטי ישראל, את יישובי ההתנחלות שהתאפיינו ב”בורות התנחלות” ו”קנקני התנחלות”,
את “שערי שלמה” בחצור, מגידו וגזר, את “אורוות שלמה” (או אחאב), את “מכרות שלמה” בתמנע, ויש אף כאלה שהגדילו (ועדיין מגדילים) לעשות ומצאו את הר סיני בהר כרכום בנגב, או את מזבח יהושע בהר עיבל.
תמונת הפאזל מתערפלת
אט אט החלו להיווצר בקיעים בתמונה. באופן פרדוקסלי נוצר מצב שבו התגליות הרבות החלו לערער את האמינות ההיסטורית של התיאור המקראי, במקום לחזק אותה. שלב המשבר החל. זהו השלב שבו התיאוריות אינן מצליחות לפתור מספר גדל והולך של אנומליות, ההסברים נהיים מסורבלים ובלתי אלגנטיים, ותמונת הפאזל מתערפלת, ומתברר כי אינה ניתנת להשלמה. אציג כמה דוגמאות להתמוטטות התמונה ההרמונית.
תקופת האבות: החוקרים התקשו להסכים ביניהם מהי התקופה הארכיאולוגית ההולמת את תקופת האבות. מתי חיו אברהם, יצחק ויעקב? מתי נקנתה מערת המכפלה ושימשה לקבורת האבות והאמהות? על פי הכרונולוגיה המקראית, שלמה הקים את המקדש 480 שנה לאחר יציאת מצרים (מלכים א’, ו’ 1(. אך לכך יש להוסיף 430 שנה של שהייה במצרים (שמות י”ב, 40( ואת תוחלת החיים המופלגת של האבות, ומתקבל תאריך במאה ה-21 לפנה”ס להגירת אברהם לכנען.
בחפירות לא נתגלו שום עדויות שיכולות לאשש כרונולוגיה כזאת. אולברייט טען בתחילת שנות ה-60 בזכות הקבלתה של תקופת נדודי אברהם לתקופת הברונזה הביניימית (המאות 22 עד 20 לפנה”ס), אולם בנימין מזר, אבי הענף הישראלי של הארכיאולוגיה המקראית, הציע לזהות את הרקע ההיסטורי של תקופת האבות, אלף שנה מאוחר יותר, במאה ה-11 לפני הספירה, כלומר כבר במהלך “תקופת ההתנחלות”.
אחרים שללו את ההיסטוריות של הסיפורים וראו בהם אגדות על אבות שסופרו בממלכת יהודה. בכל מקרה, הקונסנזוס החל להתערער.
יציאת מצרים, הנדודים במדבר והר סיני: התעודות המצריות הרבות הידועות לנו כלל אינן מזכירות את שהיית בני ישראל במצרים, או את אירוע יציאת מצרים. בתעודות רבות נזכר אמנם הנוהג של רועים-נוודים (המכונים שאסו) להיכנס לתחום מצרים בעתות בצורת ורעב ולהתנחל בשולי הדלתה של הנילוס, אולם לא היה זה אירוע יחיד: אירועים כאלה התרחשו לעתים מזומנות במשך אלפי שנים ולא היו תופעה יוצאת דופן (פרופ’ אברהם מלמט, מאחרוני המצדדים בהיסטוריות של התיאור המקראי, הרחיב את נוסח המקרא “שלח את עמי” ל-,Let my people go and go and go שפירושו: “תן לעמי ללכת, וללכת, וללכת”.
דורות של חוקרים ניסו לאתר את מיקומו של הר סיני ואת תחנות שבטי ישראל במדבר. למרות המחקרים המאומצים לא נתגלה אפילו אתר אחד שיכול להתאים לתמונה המקראית.
עוצמתה של המסורת מניעה גם כיום חוקרים “לגלות” את הר סיני בצפון חיג’אז, או – כפי שכבר הזכרתי – בהר כרכום שבנגב. אירועים מרכזיים אלה בתולדה הישראלית אינם זוכים לאישור בתעודות חיצוניות למקרא, או בממצא הארכיאולוגי. מרבית ההיסטוריונים מסכימים כיום כי במקרה הטוב, השהייה במצרים והיציאה ממנה היו נחלתן של משפחות אחדות, וסיפורן הפרטי הורחב ו”הולאם” לצורכי האידיאולוגיה התיאולוגית.
כיבוש הארץ: אחד היסודות המעצבים של עם ישראל בהיסטוריוגרפיה המקראית הוא הסיפור על כיבוש הארץ מידי הכנענים. והנה, הקשיים החמורים ביותר נתגלעו דווקא בניסיונות לאתר את העדויות הארכיאולוגיות לסיפורי המקרא על כיבוש הארץ בידי בני ישראל.
חפירות חוזרות ונשנות שקיימו משלחות שונות ביריחו ובעי – שתי הערים שכיבושן מתואר בפירוט הרב ביותר בספר יהושע – איכזבו קשות. למרות מאמצי החופרים התברר כי בשלהי המאה ה-,13 בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, בתקופה המוסכמת כתקופת הכיבוש, בשני התלים כלל לא היו קיימות ערים וכמובן שלא היו חומות שניתן היה להפילן.
חוקרי מקרא הציעו כבר לפני יובל שנים לראות בסיפורי כיבוש אלה אגדות ותו לא, אולם ככל שהלכו ונתרבו האתרים שנחשפו והתברר כי היישובים חרבו או ניטשו בפרקי זמן שונים, התחזקה המסקנה כי אין יסוד עובדתי לסיפור המקראי על כיבוש ארץ ישראל על ידי שבטי ישראל במסע צבאי בהנהגת יהושע.
הערים הכנעניות: המקרא מאדיר את עוצמתן ואת ביצוריהן של הערים הכנעניות שנכבשו על ידי בני ישראל: “ערים גדלת ובצרת בשמים” (דברים ט’ 1(. בפועל, בכל האתרים שנחשפו התגלו שרידים של יישובים בלתי מבוצרים, כאשר במקרים רבים היו באתר רק מבנים מעטים של ארמון השליט ולא עיר של ממש. התרבות העירונית בארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת התפוררה בתהליך שנמשך מאות שנים ולא נבע מכיבוש צבאי. יתרה מכך, התיאור המקראי אינו מכיר את המציאות הגיאופוליטית בארץ. ארץ ישראל היתה נתונה לשלטון מצרי עד אמצע המאה ה-12 לפנה”ס. המצרים ניהלו את שלטונם ממרכזי מינהל שהוקמו בעזה, יפו ובית-שאן. ממצאים מצריים התגלו גם ביישובים רבים משני עברי הירדן. נוכחות בולטת זו כלל אינה נזכרת בתיאור המקראי, וברור כי היא לא היתה מוכרת למחבר התיאור ולעורכים שלו.
אז מי אנחנו
הממצא הארכיאולוגי סותר בבירור את התמונה המקראית: ערי כנען לא היו אדירות ולא היו מבוצרות וראשן לא היה בשמים. גבורת הכובשים, מעטים מול רבים, וישועות האל שנלחם לעמו הן שחזור תיאולוגי חסר בסיס עובדתי.
מוצא הישראלים: שילוב המסקנות מן הפרשות הקודמות הנוגעות לשלבי ההתהוות של עם ישראל עורר את הדיון בשאלת היסוד – הזהות של עם ישראל. אם אין עדויות על יציאת מצרים, על מסע במדבר, ואם הסיפור על כיבוש צבאי של ערים בצורות מופרך על ידי הארכיאולוגיה, מי היו אותם בני ישראל?
הממצא הארכיאולוגי אימת עובדה חשובה: בתחילת תקופת הברזל, בשלב המזוהה עם “תקופת ההתנחלות”, נוסדו באזור ההר המרכזי של ארץ ישראל מאות יישובים קטנים, שחיו בהם חקלאים עובדי אדמה ומגדלי צאן. אם לא הגיעו ממצרים, מנין הופיעו המתיישבים הללו?
נדמה לי שכיום אין כבר תומכים למודל המקראי של “הכיבוש הצבאי” (האחרון היה יגאל ידין). חוקרים אחדים עדיין מחזיקים בדעה שהישראלים היו נוודים שהגיעו מעבר הירדן והתנחלו “בהתנחלות שקטה” באזורי ההר של הארץ (מודל שפותח על ידי החוקרים הגרמנים אלברכט אלט ומרטין נות ואומץ על ידי בנימין מזר ויוחנן אהרוני).
שני חוקרים אמריקאים, ג’ורג’ מנדנהול ונורמן גוטוולד פיתחו את “התיאוריה הסוציולוגית”, לפיה המתיישבים החדשים הם כנענים תושבי הכפרים באזור החוף, שקצו בשלטון העריץ של מלכיהם. האיכרים מרדו תוך נטישת ממלכות העיר בעמקים והתנחלו באזור ההר, שלא היה מיושב קודם לכן.
ישראל פינקלשטיין הציע לראות במתיישבים את הרועים הפסטורלים שנדדו באזור ההר בכל תקופת הברונזה המאוחרת (נמצאו בתי הקברות שלהם, ללא יישובים). על פי שחזורו קיימו הרועים במהלך תקופת הברונזה המאוחרת כלכלת חליפין של בשר תמורת דגנים עם תושבי העמקים. עם התפוררות המערך העירוני והחקלאי בעמקים, נאלצו הנוודים לייצר את הדגנים בעצמם ומכאן התמריץ להתנחלותם.
הממלכה המאוחדת ומעמדה של ירושלים: הארכיאולוגיה גרמה לתפנית גם בשחזור המציאות בפרק הזמן המכונה “תקופת הממלכה המאוחדת” של דוד ושלמה. תקופה זו מתוארת במקרא כפסגת העצמאות המדינית, הצבאית והכלכלית של עם ישראל בימי קדם; בעקבות כיבושי דוד השתרעה האימפריה של דוד ושלמה מנהר הפרת ועד עזה (“כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, בכל מלכי עבר הנהר” מלכים א’, ה’ 4(. אבל הממצא הארכיאולוגי ביישובים רבים הראה, כי מפעלי הבנייה המיוחסים במקרא לתקופה זו דלים בעוצמתם ובהיקפם. שלוש הערים, חצור, מגידו וגזר, הנזכרות בין מפעלי הבנייה של שלמה, נחפרו בהיקף רחב בשכבות המתאימות. חצור היתה מבוצרת רק במחצית שטחה של העיר העליונה, בשטח של 30 דונם בלבד (מתוך שטח כולל של 700 דונם שהיו מיושבים בתקופת הברונזה); בגזר היתה ככל הנראה רק מצודה מוקפת בחומת סוגרים (חומה בנויה משני קירות עם רווח ביניהם, שהוקמה במקום חומה מלאה בתקופות של מחסור במשאבים) בשטח מצומצם ומגידו כלל לא היתה מבוצרת בחומה.
ירושלים הקטנה
התמונה מסתבכת עוד יותר לאור ממצאי החפירות בירושלים, בירת הממלכה המאוחדת. חלקים נרחבים של העיר נחפרו ב-150 השנים האחרונות. בחפירות התגלו שרידים מרשימים מתקופת הברונזה התיכונה ומתקופת הברזל ב’ (ימי ממלכת יהודה). מימי הממלכה המאוחדת (גם לפי הכרונולוגיה המוסכמת) לא נמצאו שרידי בנייה, והתגלה רק קומץ של חרסים. לאור השתמרות השרידים מתקופות קדומות ומאוחרות יותר, ברור כי ירושלים בימי דוד ושלמה היתה עיר קטנה, אולי היתה בה מצודת מלך קטנה, אך בכל אופן זו לא היתה בירת האימפריה המתוארת בספרי המקרא. מחברי התיאור המקראי הכירו את ירושלים במאה השמינית לפני הספירה, על חומותיה ושרידיה העשירים שנחפרו בחלקי העיר השונים, והשליכו את תמונתה המאוחרת לימי הממלכה המאוחדת. ירושלים זכתה למעמדה המרכזי אחרי חורבן שומרון, יריבתה הצפונית, בשנת 722 לפנה”ס.
הממצא הארכיאולוגי, אם כן, משתלב היטב במסקנות חוקרי המקרא הביקורתיים. דוד ושלמה היו שליטיהן של ממלכות שבטיות שחלשו על אזורים קטנים: הראשון בחברון והאחרון בירושלים. במקביל לכך החלה להתארגן ממלכה נפרדת בהר שומרון, הבאה לידי ביטוי בסיפורים על מלכות שאול. ישראל ויהודה היו מלכתחילה שתי ממלכות נפרדות, עצמאיות, ולעתים קרובות יריבות זו לזו. מכאן, הממלכה המאוחדת הגדולה היא יצירה היסטוריוסופית דמיונית, שחוברה בשלהי ימי ממלכת יהודה לכל המוקדם. אולי ההוכחה המכרעת לכך היא העובדה שאיננו מכירים את שמה של ממלכה זו.
לצד הבחינות ההיסטוריות והפוליטיות מתעוררים גם ספקות בנוגע לאמינות הנתונים אודות האמונה והפולחן. התיאוריות על האימוץ המאוחר של המונותאיזם בממלכות ישראל ויהודה קיבלו חיזוק עם גילוי כתובות בעברית עתיקה המזכירות זוג אלים: יהוה ואשרתו.
בשני אתרים, כונתילת עג’רוד בדרום הר הנגב ובחר אל-כום בשפלת יהודה, התגלו כתובות בעברית המזכירות את ‘יהוה ואשרתה’, ‘יהוה שמרן ואשרתה’, ‘יהוה תמן ואשרתו’. הכותבים הכירו זוג אלים: יהוה ובת זוגו אשרה, ומברכים בשם זוג האלים. הכתובות הן מן המאה ה-8לפנה”ס והן מאששות את ההנחה שגם המונותאיזם, כדת ממלכתית, איננו אלא חידוש של שלהי ימי ממלכת יהודה, אחרי חורבן ממלכת ישראל.
איום על זכותנו
הארכיאולוגיה של ארץ ישראל משלימה בסוף המאה העשרים את תהליך המעבר לעצמאות מדעית. היא מוכנה להתעמת עם ממצאי מחקר המקרא וההיסטוריה הקדומה כדיסציפלינה שוות ערך. אך במקביל מתרחשת תופעה מרתקת של התעלמות מצד החברה הישראלית. רבים מן הממצאים המוזכרים לעיל מוכרים וידועים כבר עשרות שנים. הספרות המקצועית בתחומי הארכיאולוגיה, המקרא וההיסטוריה של עם ישראל מרבה לדון בהם בעשרות ספרים ובמאות מאמרים. גם אם לא כל החוקרים מקבלים את כל הטענות המובאות בדוגמאות שהצגתי, הרי שרוב החוקרים מאמצים את עיקרן.
ובכל זאת, אין הדעות המהפכניות הללו חודרות לתודעת הציבור. לפני כשנה פירסם עמיתי, ההיסטוריון פרופ’ נדב נאמן, מאמר במוסף “תרבות וספרות” של “הארץ” תחת הכותרת “להוציא את התנ”ך מארון הספרים היהודי”, ואמות הספים לא נעו.
ההיסטוריוגרפיה המקראית היתה לאחת מאבני היסוד בהבניית הזהות הלאומית של החברה הישראלית היהודית. האוכלוסייה החילונית בישראל, אשר דחתה את היסודות ההלכתיים של היהדות המבוססים על התלמוד, אימצה אל לבה את התנ”ך. ההיסטוריוגרפיה המקראית המבוטאת בתורה ובספרי יהושע, שופטים, מלכים ודברי הימים, שהתחברה כיצירה אידיאולוגית תיאולוגית, הפכה בישראל החילונית לבסיס התרבות. הידוק הזיקה לארץ ולנופיה תועל אל הארכיאולוגיה, שהפכה ל”תחביב לאומי” וחשפה את שרידי האבות והמלכים של עם ישראל.
הרצף המקראי של שלשלת הדורות מאברהם דרך משה ושלמה ועד לחורבן הבית הראשון הוא אבן פינה בלימודי ההיסטוריה והתנ”ך ומשוקע בלימודי הספרות וידיעת הארץ בבתי הספר היסודיים. חגי ישראל העיקריים, פסח, שבועות וסוכות, הנחגגים ממלכתית מגיל הגן, מעוגנים בתיאור המקראי של אירועי יציאת מצרים, הנדודים במדבר ומתן התורה בהר סיני. במשך שנים, הרבה לפני פרוץ הוויכוח על “ארץ ישראל השלמה”, שימשו המקרא והארכיאולוגיה יסוד להידוק הקשר עם הארץ, ובסיס לתחושת הבעלות עליה.
ערעור על מהימנות התיאורים המקראיים נתפש כערעור על “זכותנו ההיסטורית על הארץ” וכניתוץ של מיתוס העם המחדש את מלכות ישראל הקדומה. יסודות סמליים אלה מהווים מרכיב כל כך חשוב בהבניית הזהות הישראלית, עד כי כל ניסיון לתהות על אמיתותם נתקל בעוינות, או התעלמות.
מעניין לציין, כי נטייה כזאת בקרב החברה הישראלית החילונית הולכת יד ביד עם הלך הרוח בקרב קבוצות נוצריות משכילות. בהרצאותי בחו”ל לפני קהילות של חובבי מקרא נוצרים חשתי בעוינות דומה: במקרה זה הפגיעה היא ביסודות אמונתם הפונדמנטליסטית הדתית.
מתברר כי החברה הישראלית בשלה בחלקה להכיר בעוול שנעשה לתושבי הארץ הערבים, מוכנה לקבל את שוויון הזכויות של הנשים בחברה, אך אינה חסונה דיה לאמץ את העובדות הארכיאולוגיות המנתצות את המיתוס המקראי. בסיכומו של דבר, “ישראל” נזכר כשבט (ללא טריטוריה) בכתובת מצרית בודדת מימי מרנפתח (1208 לפנה”ס) ואחר כך נעלם. הכינוי “בית דוד” מופיע כשמה של ממלכת הודה מהמאה התשיעית בכתובת ארמית מדן ובכתובת מואבית מדיבון. את הקיום ההיסטורי של ממלכות ישראל ויהודה ניתן אם כן להתחיל ולהכיר החל מהמאה התשיעית לפני הספירה. יחסית לעמים אחרים, המשויכים לתרבות המערבית, זו תקופה קדומה למדי ואולי זו נחמה מסוימת למי שנזקק לה.
פרופ’ זאב הרצוג מלמד בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב. השתתף בחפירות חצור ומגידו עם יגאל ידין ובחפירות בתל ערד ובתל באר-שבע עם יוחנן אהרוני. ניהל חפירות בתל מיכל ותל גריסה ולאחרונה החל בחפירות בתל יפו.
פירסם ספרים על שער העיר בארץ ישראל ושכנותיה, על חפירות תל באר-שבע, חפירות תל מיכל, וספר מסכם על הארכיאולוגיה של העיר.
פורסם ב”הארץ” בתאריך 29/10/1999
אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ.
39 תגובות
לדון – דווקא הנאצים כן הכירו ביהודים כגזע ולאום נפרד ומיוחד. וכך גם יתר האנטישמים – הם בעצם אלו שהגדירו את היהודים כגזע, כעם, כלאום… שונה מיתר האנשים בעולם, ולא רק עוד דת .
זה שארכיאולוגים במילניום הקודם לא מצאו ממצאים מתקופות שקדמו לדוד המלך הביא לעליה של תאוריה אחרת מהמקובלת -בכל מקרה מדובר על מאמר ישן, בתקופה ההיא באמת לא היו ממצאים מלפני בית שני ולכן אריכאולוגים חשבו שאולי הסיפור האמיתי שונה מהסיפור שמסופר בתנ”ך , אבל מאז ועד היום כן נמצאו ממצאים במיוחד מתקופת הברונזה מתקופת דוויד המלך, וגם מתקופות מוקדמות יותר .
בכל מקרה מי שרואה את התנ”ך כספר היסטוריה או ספר מדעי צפוי לקונפליקטים עם ממצאים מדעיים ואכיאולוגיים כי מי שכתבו את התנ”ך לא התכוונו לכתוב ספר היסטוריה או ספר מדעי אלא ספר שמחנך לאמונה דתית.
בהחלט יכול להיות שהסיפור האמיתי העובדתי שונה מהסיפור שמסופר בתנ”ך וזה לא גורע שום כלום מהתנ”ך כספר דת מחנך. היא גם אף אחד לא חשב שהמיתולוגיה היוונית או עלילות גילגמש או הבהדוואד גיטה (ההודי) הן סיפרי היסטוריה מדוייקים ועובדות מדעיות וכן הלאה.
אתם מבינים שהם לקחו את התאוריות של הנאצים שמטרתם היתה להצדיק את השמדת היהודים והפכו את זה למדע שלהם!!!!! אי אפשר לברוח בסוף היום ובמיוחד במדע לא מדויק כארכיאולוגיה אנשים מגלים את מה שהם רוצים לגלות וזה מסתדר להם עם האמונות שלהם.
עדי
חשוב להפריד בין האמונה לבין העובדות בשטח.
וכאשר העובדות בשטח מתאימות לאמונה הרווחת, האמונה הופכת מדבר וירטואלי לדבר מוחשי יותר.
כיום יש הרבה ממצאים ארכיאולוגיים שמחזקים את שכתוב בתנך. (כנראה שזאת הסיבה שבגללה המגיבה “אלמונית” החליטה לשלשל מהפה שלה – מתקצרות דרכיה ודרכיהם של ההולכים בדרך הלא-ישרה).
ראשית אפתח ואומר שהדבר הראשון והבולט ביותר בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ; הכתיבה והכותרות המתלהמות והמתסיסות, החד-משמעיות והבלתי-מדויקות (לא תואמות לתוכן הכתבה) מצביעות על חוסר מקצועיות וחטא לתפקיד ההיסטוריון/ הארכאולוג/ החוקר, שכן נראה כי הן נכתבו במטרה לעורר תשומת לב ולמשוך קוראים במבעים שהם כמעט “מסחריים” ואינטרסנטיים ולא אובייקטיביים. אני אינני דתייה, ואולם יש לי זיקה רבה לאחד הנכסים האנושיים הגדולים, והוא המקרא. אני לא רואה סיבה לכתוב אמירות כה נחרצות, חסרות כל הסתייגות, בכתבה מבוססת-מאמר מחקרי, למעט ניסיון לפופולריות זולה, וחבל, כי תוכן הכתבה אכן מרתק ומעניין, ואילו נכתב אחרת, אולי היה מעורר יותר הקשבה ופחות מגננות ואנטגוניזם. בנוסף לכל אלה, חשוב לזכור כי העיסוק בכל הנוגע לתאולוגיה חייב להיעשות ברגישות יתרה למען אלפי המאמינים שאין לזלזל בהם, ומתוך כבוד וניסיון שלא לפגוע ברגשותיהם של בני אדם, יש לנקוט במשנה זהירות וחכמה.
בעניין תוכן הכתבה, מצאתי נקודות מרתקות ומעניינות, ואולם מן הסתם אין הן מרחיבות מספיק את הנאמר, ועל כן נכון יותר לקרוא את המאמר המקורי או את הספר שיצא בנדון. בניגוד לכותרת הכתבה הנחרצת, נראה כי הממצאים הארכאולוגיים הרבה יותר מסויגים. לא בטוח במאה אחוז שלא היה עם עברי שירד למצרים, ובין אם מדובר בשבט קטן או כמה משפחות – גם ממצא זה יכול להיחשב משמעותי ולא ניתן לזלזל בו. ובין אם אותן ערים כנעניות בתקופת יהושע לא היו הערים הגדולות והמבוצרות המתוארות במקרא, אין זה שולל את קיומן, למעט מתן הארה נוספת של אותה תקופה או אמירה על כותב הדברים המקראי.
ואולם, אחד הדברים המרכזיים שלא נאמרים ולא מיוחסים בדבריו של פרופ’ הרצוג הוא עצם חוסר החפיפה האפשרית בין הארכאולוגיה וההיסטוריה. בטענה זו אני מצטרפת לחוקרת המקרא חנה יפת במאמר התגובה שלה להרצוג. הארכאולוגיה לא תמיד יכולה למצוא הוכחות וממצאים חומריים לתרבויות אנושיות, בוודאי שלא קל לעשות זאת ככל שמדובר בזמן קדום יותר. אין זה אומר שאותן קהילות ותרבויות לא התקיימו, כי אם זה מצביע על חוסר הידע או היכולת לחקור את אותה תקופה/אותן קהילות. מנגד, קיימים ממצאים ארכאולוגיים שלא ידועים רקעיהם וה”אמת ההיסטורית” מאחוריהם, ומה זה אומר? על כן חשוב לציין את מוגבלות המחקר החומרי ומוגבלות חקר ההיסטוריה בכלל.
בנוסף, ולא פחות חשוב מכך, נשאלת השאלה החשובה בנוגע לרלוונטיות המחקר ההיסטורי/ארכאולוגי בענייני מיתוסים וסיפורים קדומים. האם רלוונטי לשאול על סיפורי נסים אם התרחשו או לא? בשורשי התאולוגיה “האמת” היא בעיני המתבונן. אמונה חזקה מידע בעיני, ועל כן לא בטוח שהניסיון להוכיח את קיום האירועים הכתובים יצליח לשנות במשהו את אמונתם ותפיסתם של אנשים ואת מקור האחיזה שלהם בחיים, הנחמה שלהם והתשובה שלהם – ואין לזלזל בכך.
לסיכום אומר שיש חשיבות רבה למחקר ארכאולוגי. מרתק לראות בעין ולמצוא את זכריהן של תרבויות קדומות, ומנגד מעניין שלא למצוא ולא לגלות דברים להם ציפינו (ומשמעויות הדבר).. ואולם יש לקחת בערבון מוגבל את הידע שלנו בתחום זה, ודווקא משום שטבעם של דברים חומריים להיות זמניים, ולא תמיד נותרת עדות לזכרם. בדיוק כשם שיש להציג את המחקר הארכאולוגי בזהירות וביקורתיות, יש להתייחס באותו אופן לפרשנות ההיסטורית את הטקסט המקראי הקדום. ולאורך כל הדרך אל לנו לשכוח את השאלה מה קודם למה – “אמת” אובייקטיבית או אמונה? חומר או תפיסה? בעיני אין ולא חייבת בהכרח להתקיים סתירה בין חקר ההיסטוריה (ובו גם חקר התרבות החומרית, אשר בו תחום הארכאולוגיה) ובין עולם הרוח והתאולוגיה הנשענות על סיפורים שלא תמיד ניתן להוכיחם או לא תמיד מתיישבים עם השכל הישר, היות ושני עולמות אלה משלימים זה את זה ולא באים זה על חשבון זה. אמונה היא דבר עמוק ונבנה, ולא זקוקה להוכחה פיזית שתאשש את חשיבותה לקיום האנושות.
יהודים זאת דת מזויפת והתנך הוא שקר.
אני בחורה שהייתי יהודיה והתאסלמתי לא מזמן רק מפני שמצאתי את כל האמת באיסלאם וביהדות מצאתי רק שקר.
כמה שאלות מאוד פשוטות שאשמח לקבל עליהן תשובות (שאני אשמח להודיע מראש שאת התשובות אני כבר יודעת)
1. בהתבסס על מקרה שקרה לי לא מזמן, בן אדם דתי (לא כיפה סרוגה – אלא חרדי !) מול העיניים שלי התפלל תפילת שמע ל5 כיוונים שונים (כשאני הייתי יהודיה אני זוכרת דבר אחד קטן, תפילת שמע מתפללים לכיוון הכותל) ובזמן שהוא מתפלל הוא מבקש צדקה מאנשים (שאסור בכלל לדבר בזמן תפילה!!) זה בסדר…?
2. אם החנות פתוחה בשבת – החנות אינה כשרה. לפי הדת היהודים אסור לקנות בחנות כזאת. בן אדם חרדי קונה מהחנות. האם זה בסדר? (לעצום את העיניים ולצחוק על אלוהים )
3. היהודים הוגלו מהארץ כעונש על כל החטאים שעשו בארץ ישראל. אלוהים סילק אותם לגלות!! באיזה זכות הם באים וכובשים את הארץ וגורמים לאנשים שכאן שחיו כל כך המון שנים לאבד את כל הבתים שלהם ואת כל הזכאות שלהם?!?! זאת לא מדינת היהודים. אז תעופו מכאן!! או שתתאסלמו ותתחילו להאמין בדת הנכונה!!
4. יד לאחים גורמת לבחורות לנסות ולהתרחק מערבים (למנוע התבוללות) כשמסבירים דברים שקריים על האיסלאם (להרביץ לאישה – זה אסור בכלל לפי הדת!! בנוסף באיסלאם חובה לעשות לילד ברית מילה – יד לאחים הוציאה סירטון בו האישה אומרת שבעלה הרביץ לה כי לא נתן לעשות לילד ברית מילה – שקר!! )
5, צדקה תציל ממוות… אני באתי ממשפחה מבוססת כלכלית טוב. הייתי כל שנה תורמת כסף כדי שהדתיים יקנו אוכל ויחלקו אותם לעניים לקראת חגים. יום אחד עברתי ומסקרנות רציתי לראות מה הדתיים עושים עם הכסף שאני הבאתי.. יודעים מה עושים? לוקחים קונים אוכל, לוקחים לעצמם את הטוב ביותר, ואת הגרוע ביותר? זורקים לעניים כמו לכלבים!! (פשוט גועל נפש)
6. עבדתי לא מזמן במפעל. הרב במפעל היה צריך להוציא חלק מהתפוחים שקיבלו למטן תפילה. למה לא נתן את התפוחים לאנשים שאין להם והעדיף לזרוק לפח !!!!!8!!! קילו של תפוחים?!!?! (זה אסוווררר!! כמה אנשים יכולת להאכיל עם ה8 קילו האלה?!?!?)
כל הנבואות שרשומות בתנך הם נבואות שיקריות. התנך הוא שקר. דת היהודים היא שקר.
אני יורקת עליכם ומקווה שכל היהודים בעולם הזה ימותו!!!
לידען שאינו יודע מי יודע מה – נא לפנות ליו טיוב לסדנת ההרצאות של פרופ’ עודד ליפשיץ – אוניברסיטת תל אביב – ואלי קצת תקבל שכל מארכיאולוג בעל-שם עולמי וחוקר מקרא, ואז אולי תשנה קצת את דעתך המשובשת…
https://www.youtube.com/watch?v=skfeCM3x_Pw&list=PLNiWLB_wsOg56IVOunaES9qw3FAVJrZXA
זה רק מוסיף עוד הוכחה שהדת היא יצירה של האנשים שחיו לפני 3000 שנה , המצאות וסיפורי עם ואולי תקוות לחסרי אונים שחיו פעם והגיעו מהמדבר , המצאת בית המקדש כמו המצאת 12 השבטים וסיני ומצרים ופלשתינה וחורבן ומקדש … הכל שטויות וחרטה .
אולי בעוד 2000 שנים יתעוררו בני העם המחרטט !
אולי …
בלי להכנס למסקנה של הכותב (שנכתבה ללא שום ההתייחסות רצינית לחולקים עליו כראוי לכתבה “מדעית”…), איך מרשה לעצמו לכתוב את שם ה’ בעודו יודע שדבר זה אסור על פי ההלכה ופוגע בהחלט מעט קוראים?! ואולי זה מעיד משהו על מטרתו ועולמו??
הגיע הזמן להפסיק למחזר טענות ישנות שמשקפות את האג’נדה של אוניברסיטת תל אביב. כמה הוכחות צריך בשביל ל”הוכיח” את האמיתות ההסטורית של התנ”ך?חורבת קיאפה תוכיח. תל דן יוכיח. מצבת מישע מלך מואב תוכיח. המזבח בהר עיבל (אותו מצא פרופ’ אדם זרטל ז”ל מקיבוץ השומר הצעיר)
אם נרחיק עוד יותר ניקח את הסנכרון של עמנואל וליקובסקי בספרו עולמות בתוהושבו הוא מסנכרן לחלוטין את הממצא הארכיאולוגי והידע שלנו על התרבות המצרית עם מה שנאמר בתנ”ך אבל כמה נוח, העולם האקדמי דחה את התיאוריה של וליקובסקי כנראה בגלל שזה פשוט מאיים על השקפת עולמם.
בכלל, קל מאוד לתקוע חץ ואח”כ לסמן את העיגולים ואז להפתעתנו נגלה שהחץ בדיוק באמצע… התנ”ך הוא קודם כל ספר תיאולוגי, את ההיסטוריה צריך ללקט בין השיטין. מי שכופר באמונתו היהודית מגיע ל”מסקנה” שהתנ”ך לא היה ולא נברא, ושבעצם הוא ספר מאוד מאוחר … כמה נוח… ואח”כ קוראים לגיבוב השטויות של אוניברסיטת תל אביב “מדע”! ו”היסטוריה”!
אני גר באיזור בו יש הרבה בתים הבנויים מאבנים
יש לי שכן. יש לו רכב עם עגלה מאחור
הוא מוכר אבנים לבניה.. של בתים או גדרות.
תשאלו מהיכן הוא משיג אבנים.. הוסף מסתובב ומחפש . כל בית שהורסים אותו.. הוא מיד מופיע אוסף את האבנים ומוכר.. זכר לאותו הבית לא נשאר.. חבר שלו. מוכר כל מיני דברי עתיקות.. וחבר שלהם בכל הזדמנות שרואה מיטה או ארון או כיסא או אהיל יפה לוקח ומוכר יד שניה.. עוד מאה שנה לא ישאר זכר והוכחה לבתים הללו.
ושעכשיו הבה נלך אחורה כמה אלפי שנים. בתקופה בה כל אבן מסותת הייתה בעלת ערך הרבה יותר מהיום.. וכל כד.. וכל בגד. וכל כסא ..דמיינו לכם מה קרה לאחר גלות של שבעים שנה כאשר אנשים אחרים התישבו במקום עם ישראל.. ובנו זה ה את ביתו כאן ו זה שם. ו שזז ה לקח את החמור שלו עם עגלתו ומכר בשוק את הממצאים שלו..מובן.
ברור שלא ימצאו כי הם לא יודעים איך קוראים תנ”ך – אם אדם אומר שעם ישראל היה במצריים 430 שנה ולא מכיר את רש”י ואת הברייתא של סדר הדורות – שכבר מסבירים שאין הכוונה לשהיה במצריים 430 שנה – עם חישוב שהם עושים – אלא זה נספר מלידת יצחק – ובמצריים שהו רק 210 שנה שמתוכם רק 80 שנה שעבוד בפועל
אז זה רק מראה על הבורות של ארכיאולוגים … – להפך לא מזמן מצאו בגולן שכבה שמראה שהיה רעב קשה בארץ – והם חישבו את השנים שזה אמור להיות כמו פה – והגיעו למסקנה שזה לא מסתדר עם התנ”ך – בדקתי את אותם שנים בהתאם למסורת היהודית – כפי שמופיע למעלה – וזה מסתדר בול עם אותם שנים שהמקרא מספר על הרעב שהיה במצריים ובני יעקב היו צריכים ללקט אוכל ממצריים …
התנך הוא אחד מספרי הקודש. הוא ספר אלגורי. ולא ספר היסטוריה, גיאוגרפיה או ספרות יפה. כל נסיון למצוא לו סימוכין ״בחוץ״ מעיד על חוסר הבנה מהותית. הכתבה רק מאששת את מה שברור מאליו.
התנך הוא ספר קודש אלגורי לפנימיות האדם ולקשר בינו לבין הבורא ולא ספר היסטוריה גיאוגרפיה או ספרות יפה. כל קשר לעול
הכתבה מטעה את הקוראים.
וכל פעם שמתגלה ממצא ארכיאולוגי חדש מתברר שהתנ”ך צדק.
עם ישראל אכן התהווה למרגלות הר סיני. זהו זיכרון היסטורי מכונן שאנו זוכרים עד היום.
אכן לא היו 12 אחים בני יעקב, אבל היו 12 שבטים עיקריים לברית השבטים המכונה ישראל. הם הגיעו מכיוונים שונים, ממצרים, מעבר הירדן, מלבנון וסוריה של היום, ואפילו מתוך ארץ ישראל. אבל אין ספק שההתקבצות למרגלות הר סיני היא זו שהפכה שבטים, חלקי שבטים וחמולות לעם ישראל.
כל סיפורי המקרא לפני מאורעות “יציאת מצריים” הם זכרונות הסטוריים של כל אותם חלקי שבטים. הם אינם מדוייקים, אינם כרונולוגיים, אבל מבוססים על זכרונות אמיתיים, שסופרו לאורך הדורות מסביב למדורות.
מי שיודע לקרוא נכון את אותם זכרונות יודע בדיוק מהו סיפור “יציאת מצריים” איפה זה “הר סיני”, ומה גרם לשבטים רבים להתקבץ סביבו.
רק מי שיודע לקרוא נכון את התנ”ך יודע שסיפורי התנ”ך הם אמת לאמיתה.
עמיש
אז אתה אומר שאלוהים באמת רצח את כל הילדים והתינוקות האלה בסיפור המבול?
יש לי שאלה, האם אתם עדיין ממשיכים להפיץ את הטיפשות שלכם שהתנ”ך אינו מבטא סיפור היסטורי אמיתי?
הגרסא התנכי”ת היא שתהיה גלות עקב חטאנו אך העם מחד גיסא לא יעבור תהליך התבוללות שיחסל אותו ומאידך הארץ תשמור אמונים בשיממותיה (“ושממו עליה אויבכם היושבים בה”)לעם עד שיחזור כי למרות שתהיה פריקת עול הוא ישמור בקנאות מצוות מילה(לביבילוגרפיה חפשו ביוטיוב”סודה של ארץ ישראל”של המחב”ת נויגרשל).אנו רק צריכים לשאול את עצמנו שתי שאלות במדינת ישראל 2013 :(1)האם הגרסא התנכית צדקה?(2)למה להעדיף כרונולוגיה של כהן דת מיצרי אנטישמי בן המאה ה3 לפנה”ס בשם מנתון(שעליה מבוססת הכרונולוגיה המיצרית על 30 ששולתיה ובעיקבותיה כל כרונולוגית המזרח הקדום (שהאגיפטולוגים דוחים חלק מדבריו ומקבלים חלק אחר לפי צורכי הטזה שלהם)על פני גרסת התנ”ך ? למה לאגיפטולוגים מותר לקצץ 2000 שנה בתולדות מצריים בלי למצמץ(שושלות מנתון מגיעים ל5000 שנות הסטוריה ומהן מקוצצות 2000+) אבל דניאל משה לוי או יהושוע עציון (המחרים מחזיקים אחרי ויליקובסקי)הם פסדו מדע???מי שרוצה אמת שיקרא הכל וישפוט בעצמו!
כשאדם נתקל בעובדות הסותרות את השקפת עולמו הוא מזדעזע. כל המגיבים הדתיים שהגיבו על הכתבה הישנה הזאת מעידים על זעזוע. השקפת העולם שלהם נבנתה על סיפורים מיתולוגיים. העובדות הארכיאולוגיות לגביהם הן סערת אבק החודרת לעינים ולאף ומתחת לבגדים.
אחמדיניג’אד רוצה להרוג את הקיום הפיזי של היהודים ואילו הפרופסור רוצה את הרוח. מי יותר גרוע אתם תחליטו אבל רק שתדעו שהוא חבר של פרופסור אלי זיו שאמר לי שהרצוג פשוט ממציא דברים שלא קיימים וקובע כעובדות ואם תחקרו אותו לשרשם הוא יהיה נבוך. מילה שלי.
ההיסטוריה היהודית לא התחילה לפני 3,300 שנה במעמד הר סיני, אברהם ומשה הם מיתוסים, זה לא חדש, וזה לא פצצה, לא רעם ביום בהיר, לא הלם ולא תדהמה, מדברים על זה בקול רם כבר לא מעט זמן.
ההיסטוריה היהודית החילה מאוחר יותר מאשר המסורת מייחסת לה.
ביג דיל.
ראשית אולי כדאי שלא תשים עלי תויות:
אני לא דתי, ואיני מקבל את תפיסת העולם של “הדתיים”
אני פשוט חושב שכמסמך היסטורי, כתיעוד האמת התמימה של קורותיו של עם מסוים, מאורעות התנ”ך לא הוכחשו מעולם ע”י מי שבאמת בוחן את הממצאים, והיריעה קצרה לכן בחרתי במספר דוגמאות קטן, שבכוונת מכוון הכותב התעלם מהן.
ראיתי מישהו שהגיב מזכיר את המבול. הרי ברור שבעיניים של איש קדמון, כל אסון טבע הוא מידי אלוהים. אפילו היום חצי מהאנושות חושבת כך על אסונות טבע. אני מתייחס לתיעוד היסטורי נטו, כפי שהמאמר התכוון.
אני מצטער אם נעלבת, באמת חשבתי שהכותב מכנה עצמו “הידען”, וזה נראה לי אבסורד.
אני מעונין בשם המדע להצביע על העיוות: אנחנו ממהרים לפסול את אמינותו של התנ”ך אבל מאמצים בחום את התיעוד של דיקטטורים מצריים ואשוריים, שמכנים עצמם אלים, ולא בוחלים בשום שקר בכדי להוכיח את “אלוהותם”. התנ”ך אינו מאדיר שמו של אדם ואינו סוגד לו.
הדבר דומה למצעדי הניצחון שערך סדאם חוסיין אחרי “ניצחונו” ב 1991. צא ולמד, שכותב המאמר אם היה חי עוד 1000 שנה, היה מצהיר כי עיראק היתה אימפריה שהביסה את המעצמה האמריקאית השליטה בעולם, בשלהי המאה ה 20…
אתה מתיימר לייצג את המדע? ובמה הדברים שלי סותרים את המדע?
עליך להבין,ישראלי בשטח “אנחנו” אתר של מבוללים תוצר של ..”הרוצח וגם היורש”-אנחנו עובדים בשם המדע שאינו מכיר בשום גורם להוציא הגורם עצמו..א/מת..:)
קודם כל אני עורך האתר ולכן אני אחראי למה שמתפרסם. גם אם לא אני זה שכתבתי פיזית מאמר זה או אחר.
אתה שוב אומר בדרכים אחרות שחוקרים אמיתיים הם אלה המוכיחים את האמונה, לא את האמת, ודורש מאתר שבא לייצג את המדע להתיישר לפי הדרישות שלך.
תשמע אני לא מכיר את האתר הזה, הגעתי ישירות אל המאמר מגוגל כשחיפשת משהו בענייני המחקרים שלי
כשכתבתי “מה הוא יודע” התכוונתי לכותב המאמר “התנך אין ממצאים בשטח”, שמתי לב ששמו שונה מהשם שלך. אם אתה עומד מאחורי המאמר אני אומר גם לך: עשית שקר בנפשך.
שורה תחתונה לא קיבלת תגובה עניינית להערות שלי למאמר
מאחר ואני כתבתי בשם חוקרים אמיתיים שבוחנים אוביקטיבית את ה”ממצאים בשטח”
ולא קובעים מראש שאין דבר כזה “עם ישראל” (באלף השני לפנה”ס) ואז מציירים את המטרה סביב לחץ שכבר נורה
כלומר מה שאתה מציע, בואו לא נחפש את האמת, נסתפק בסיפורי עם. מה זה קשור לשמאל או ימין?
שאלת המקור ממש לא רלוונטית להיום. ברומא מספרים שהעיר נבנתה על ידי רומוס ורומולוס שזאבה הניקה אותם. אם לא נמצא זאבה שמניקה תינוקות אנושיים, האם המסקנה היא שלא היה עם רומאי ושהאיטלקים של היום אינם צאצאיו?
וכך גם אם לא נמצא את מושב האלים על האולימפוס. האם זה אומר שלא היה קיים מעולם עם יווני?
לא יאומן שפרופסור כותב מאמר כזה.
האמת התעייפתי כבר מאשני שמאל קיצוניים שכל כך ממהרים לקבל את הנרטיב הפלשתיני והערבי, שהם מוכנים לצטט את טענתם: לא היה עם ישראל, התנ”ך הוא שקר.
מעניין שגם האיסלאם וגם הנצרות מבססים את תורתם על תורת ישראל. מעניין שהפרופסור שוכח להזכיר מאות ממצאים שתומכים בדיוק מופלא בתיעוד ההיסטורי המקראי, כמו למשל מצבת מישע (אחאב בן עמרי) , תעודות מארי (יבין מלך חצור) וכמובן בית המקדש וירושלים, שגם אם נוצרו “רק” לפני 3000 שנה, הרי שלא צצו יש מאין.
המצרים ניסו תמיד להעלים את זכר ישראל. השמאלנים הקיצוניים מעדיפים לבקש אישור לקיומנו ההיסטורי משונאי ישראל שעדיין חוגגים את ניצחונם הגדול באוקטובר 1973, ניצחון שהיה לתבוסה, אבל יש מוזיאון “שמוכיח” את קיומו. ואכן, התברר כבר בשנות החמישים בארה”ב ובעשורים האחרונים ביתר שאת, כי המצרים עיוותו את ההיסטוריה שלהם בכדי שתוכיח כי הם “ראשית כל העמים”. ולכן הוכחות לבני ישראל וליציאת מצרים לא תמצאו בשושלת 15 או 20, מאחר והן פעלו מאות שנים אחרי המאה ה 15 לפנה”ס. יציאת מצרים במאה ה 15 לפנה”ס התרחשה בימי השושלת הרביעית.
מי שהעלה את יוסף לדרגת אמחתפ, אל החוכמה, היה פרעה ג’וסר משושלת השלישית, למרות שהמצרים טוענים כי הוא פעל 1000 שנה קודם לכן.
השאלה למי אנחנו בוחרים להאמין: לחוקרים ישראלים ואמריקאים או לחוקרים מצרים (למעשה חוקרים גרמנים וצרפתים מהמאה ה 19 שכמובן יישרו קו עם המצרים)…
כולי תקווה שמאמרים נבזיים ולא מקצועיים כמו הנ”ל לא יחלחלו למוחות צעירי ישראל, חבל שהעם המבריק בהיסטוריה, שליד את העולם לא להשתחוות לפסלים ובע”ח, כל כך שונא את עצמו לפעמים עד כדי הכחשה עצמית.
מעניין להשוות מאמר זה למאמרו של פרפ. זרטל . ראה למשל אתר “דעת אמת”-שתיקת
המדענים. משנת 2008
אנונידוס:
לא קראת את דברי או שמא התעלמת במתכוון מן הטעויות שציינתי שמופיעות בתורה עצמה ומן הסתירות בין האמונה לבין ספר מלכים ב – פרק כב?
אני הראשון שיסכים אתך שחז”ל היו בעצם טז”ל אבל … טוב נו – חבל על הזמן להתקשקש אתך.
זה שהכתבה בת 11 שנהרק מראה לך כמה זמן קיים האתר, באופן יותר מוחשי מאשר הכתובת למטה ושהוא היה אז חלק מפורטל IOL.
הסיבה שאין תגובות היא שמאז אותה תקופה עברו על האתר 3 או 4 דורות טכנולוגיים וזה בכלל לא היה אפשרי אז.
התגובה העילגת של הדוס האנונימי העלתה כאילו מאוב מאמר מעניין המכיל דברים נכונים ולא נכונים ביחד.
אני רוצה להזכיר כמה ממצאים ארכיאולוגיים שדווקא תומכים בחלקים של ההיסטוריוגרפיה המקראית.
1. כדאי להתחיל עם הערתו של פרופ’ הרצוג על “יהוה שומרון ואשרתו”, התומך בעדות מרכזית של התנך שיהוה היה האל החשוב בארץ.
2. כתובת מצרית מסוף המאה השלושערה לפני הספירה מזכירה את השם ישראל, ומאשרת קיום אתני זה תקופה קדומה.
3. כתובת מישע מלך מואב מ850- בערך מזכירה את השמות עומרי מלך ישראל, נבו, דוד (“כלי דודה”), יהוה, איש גד, ועוד שמות המופיעים בתנך.
4. כתובת תל דן מזמנה של כתובת מישע מזכירה את בית דוד ואת מלך ישראל.
5. כתובת השילוח מזכירה את חפירת מנהרה בירושלים בזמן חזקיהו.
6. כתובת על רדיד כסף המכילה נוסח דומה מאוד לנוסח ברכת כהנים שבתנך.
7. הקריאה של הרצוג בתנך לא זהירה די הצורך. הוא טוען שלא היו ערים אדירות בארץ. אדירות בעיני מי? בדואים שגרו באוהלים, או ארכיאולוגים שחפרו או קראו על ממצאים בארצות אחרות?
בעיקרו של דבר, נראה שניתן לאשש חלק ניכר מההיסטוריוגרפיה התנכית, גם הקדומה, לצד ההכרח לכנות חלקים חשובים של התנך כסיפורי בדים.
יש לציין כי קיימת מחלוקת בין הארכיאולוגים החופרים בירושלים, לגבי ממצאים שהתגלו מאז אותה כתבה ניתן לראות בקישור הבא http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F
מה הקשר חז”ל מודים שהם חשופים לטעויות הם בעצמם חוזרים בהם ואומרים אחד על השני שהם טעו ובמלכים לא כתוב שלא הכירו את מצוות התורה רק שספר תורה חייב להכתב בקריא וכתב וזה הם לא זכרו אבל גם היום הרבנים הרציניים זוכרים ת’חומש בעל פה כ”ש אז אבל קריא וכתב נדי שיזכרו כי זה לא מהותי ואף אחד לא מחפש להידבק בכח לשטויות מלא דתיים יש להם ת’דעה שלהם (אם באמת מעניין אותך להתכתב עם דתי שלא יכתוב שטויות שלח כל מה שאתה חושב שהדת טועה בו לדוגמא ר’ יהודה חולק על חכמים וכתב כבר אז שהם לא נוצרות מזיעה וכינים רואים גם בימינו את ביציהם והרבה רבנים כבר משחר הימים כתבו שכינים אסור להרוג והכינים שדנו בהם החכמים היו קטנים בהרבה
איזה קשקוש עילג!
וכמובן – גם הארנבת מעלה גירה, הפרת והחידקל יוצאים ממקור משותף, קין נשא אישה שלא נולדה ולא נבראה ונוח בנה תיבה בגודל תל אביב כדי לאחסן בה את כל סוגי בעלי החיים כפול שתיים.
כמובן גם שכל התורה והמצוות הועברו ללא פגם מימי משה ועד ימינו למרות שבמלכים ב פרק כב כתוב שאיש לא הכיר את מצוות התורה עד שמצאו איזה ספר בבית המקדש.
כמובן גם שחז”ל צדקו בכל השטויות שלהם וכינים אכן נוצרות מזיעת אדם ועכברים מן העפושים.
כמובן שקנה הנשימה של הפרה מתפצל לשלשה חלקים שאחד מהם מגיע לכבד.
אנחנו לא מבינים שכל זה אמת לאמיתה רק בגלל שאנחנו מסתכלים גם על העולם הממשי ולא רק על השטויות שהגו פרימיטיביים לפני אלפי שנים.
אתה מדבר כל כך באויר אין סתירות אם אתה מקבל את הסיפורים הדתיים במלואם רק אם אתה מקבל אותם בחלקם לדוגמא הנטישה של כמעט כל תושבי הערים שנכבשו בכיבוש יהושע ע”י צרעות כמ”ש הנני משלח בהם את הצרעות אט אט ינוסו בפניך פן תרבה עליך חיית השדה” ואתם פשוט עושים את זה כל הזמן מחפשים פסוק בלי לקרוא את כל הפסוקים שקשורים לעניין ואם הייתם קוראים הכל הייתם רואים שהממצאים פשוט הכי מתאימים בעולם לסיפורי התורה כמו כאן שבאמת רואים שהמון תושבים מאותם ערים פשוט נטשו את עריהם או כמו הממצאים שיהודים נתנו יחס אלילי גם לאלוהים וגם לעוד דברים כמו שאליהו בספר מלכים “עד מתי אתם פוסעים על שתי הסעיפים” אם ה’ הוא האלוהים לכו ועבדוהו ואם הבעל הוא האלוהים לכו ועבדו אותו ואשרתו כתוב בכל הכתוביות לא אשתו ואשרה מוזכרת בנביאים בתור עבודה זרה בהרבה מקומות וגם רוב זמן בני ישראל בארצם מלכיהם לא ראו ביהדות את הדת שלהם ידוע לכל קורא תנ”ך ומה שמצאו שלא נראה שזו הייתה הדת השלטת רק מוכיח את התנ”ך ואין זה נוגע כלל לעניין משה או יהושע שהלא הפולחנים היהודים היו מנוקזים רק למקום אחד לפי היהדות וכן כתבי הדת באותה תקופה היו מועטים והתורה שבעל פה הייתה אסורה בכתיבה ולזה ראיות הסטוריות ברורות שהיה הרבה מאוד חומר של מדע דתי שלא נכתב והתחיל להיכתב בתור חלק נפרד מהכתוב כדי שלא ישתכח