חזון אחרית הגרעין

אבן הפינה של פרויקט ,SESAME מאיץ הסינכרוטרון האזורי, תונח בחודש הבא בירדן. מה שהופך את התקדמות המאיץ שייצר קרינת איקס לצורכי מחקר לנס מדעי אינה פריצת דרך טכנולוגית אלא העובדה שחברות בו כעשר מדינות מאסיה ואפריקה, כולל ישראל, איראן, פקיסטן וגם הרשות הפלשתינית

 
מאיץ הסינכרוטרון BESSY-1 בברלין
אחד הפרויקטים הבלתי אפשריים ביותר בעולם המדע, שבדרך כלשהי, נשגבת מההבנה, ממשיך להתפתח הוא פרויקט. SESAME הפרויקט כולל הקמת מאיץ מסוג סינכרוטרון, שבו אמורים לעבוד זה לצד זה מדענים מהמדינות המזרח התיכון.
קידום הפרויקט החל לפני כחמש שנים, ובאחרונה בא לישראל יו”ר המועצה הזמנית של הפרויקט, פרופ' הרוויג שופר, לצורך דיונים על תנאי השתתפותה של ישראל ודיווח על התקדמות הפרויקט. הוא בישר כי ב-6 בינואר יתקיים טקס הנחת אבן הפינה באלאן בירדן, חצי שעה צפונית מערבית מעמאן, שם יותקן המאיץ.

הרעיון שישראלים, פלשתינאים ואיראנים יפגשו בעוד כחודש לטקס חנוכה חגיגי וידידותי, נראה ביום חמישי בשבוע שעבר, אז נפגש שופר עם מדענים מקומיים, סוראליסטי במיוחד, מכיוון שבאותו יום בבוקר התרחש הפיגוע במומבסה ובערב הפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן.
“אני לא נאיבי, כמובן”, הסביר שופר בראיון לאחר מכן. “איני חושב ש-SESAME יעזור לכם לפתור את כל הבעיות באזור. אבלSESAME הוא גם לא ניסוי מעבדה שיימשך שנתיים, אלא פרויקט שימשך כעשרים שנה. אני משוכנע שמדע באמת יכול לתרום תרומה עצומה להבנה בין עמים. אם זה שני אנשים עובדים יחד, זה נשאר מדע, אבל אם זה הרבה אנשים? גם הממשלות לומדות לעבוד יחד”.

מאיצי סינכרוטרון נמצאים כיום בחזית המחקר המדעי בעולם, וקצב הקמת סינכרוטרונים חדשים הולך וגובר. המכונה מייצרת אלומות של קרינת איקס בעוצמה גבוהה מאוד. בקרינה הנפלטת משתמשים למחקרים מגוונים בתחומים רבים, בהם ביולוגיה מבנית וחקר חלבונים, פיתוח תרופות, ארכיאולוגיה וחקר חומרים. במאיץ חלקיקים, מאיצים חלקיקים וחוקרים את החלקיקים הנוצרים כתוצאה מההאצה או מהתנגשויות בין החלקיקים המואצים; לעומת זאת, בסינכרוטרון החלקיקים המואצים אינם מעניינים כלשעצמם, והם משמשים רק אמצעי לפליטת קרינת איקס, שהיא מטרת המתקן. החלקיקים מואצים לאורך תעלה במסלול מעגלי, ובאמצעות קרינת האיקס הנפלטת מהם מבצעים את המחקרים השונים.

SESAME הן ראשי תיבות באנגלית ל”אנרגיית סינכרוטרון למדע ניסויי ויישומים במזרח התיכון”. במועצה הזמנית של המיזם חברות ישראל, הרשות הפלשתינית, איראן, פקיסטן, יוון, טורקיה, מצרים, ירדן, מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין ועומן. במעמד של “משקיפות” נמנות בין השאר ארצות הברית, גרמניה, יפאן, רוסיה, איטליה ושוודיה.

המאיץ הועבר מגרמניה

משה דויטש, פרופסור לפיסיקה מאוניברסיטת בר אילן וחבר במועצה הזמנית של SESAME אומר כי כבר קשה היום לשחזר מי בדיוק הגה לראשונה את הרעיון להקמת פרויקט מדעי כזה במזרח התיכון לקידום השלום. אך בדרך כלל מייחסים זאת לפרופ' סרג'יו פוביני, ממעבדת הפיסיקה האירופית סר”ן בז'נווה, שהעלה את הרעיון לפני יותר מחמש שנים בפגישה של “שיתוף פעולה מדעי במזרח התיכון”, פורום מדענים לקידום ההידברות בין עמי האזור.

מאוחר יותר, גוסטב פוס, מראשי מאיץ הסינכרוטרון BESSY-1 בברלין, והרמן ויניק, מומחה למאיצי סינכרוטרון מאוניברסיטת סטנפורד, הגיעו לפגישה נוספת של הפורום. הם סיפרו כי העבודה ב-BESSY-1 נמצאת בפני סיום, וכי המאיץ יפורק כדי לפנות מקום לבניית סינכרוטרון חדש. המאיץ כבר היה בן כעשרים שנה, אך עדיין עבד היטב. “למה שלא נשדרג אותו ונעבירו למזרח התיכון?” הם שאלו.

הרעיון התקבל, והמשיך להתפתח בחסות אונסק”ו, ארגון האו”ם לשיתוף פעולה בינלאומי בתחומי חינוך, מדע ותרבות. חלקי המאיץ הועברו לפני כשנה לירדן, ולדברי פרופ' שופר “היום זהו זמן קריטי לפרויקט”. על המדינות שרוצות להשתתף כחברות במאיץ להתחייב לכך, ולהקציב את התקציב הדרוש. בחריין, איראן, ירדן, הרשות הפלשתינית וטורקיה, אומר שופר, כבר התחייבו.

פרופ' חגית מסר ירון, המדענית הראשית של משרד המדע והמתאמת את הפעילויות בנושא, אמרה כי ישראל הבטיחה “להעביר תשובה רשמית עד סוף דצמבר”. גורמים המעורבים במשא ומתן אומרים כי בפגישה עם שופר ביום חמישי, “רוח הדברים היתה חיובית” וכעת “משפטנים עוברים על סיכומי הדברים”.

להקמת SESAME עדיין חסרים כ-8 מיליון דולר (שכנראה יגוייסו מהאיחוד האירופי). לאחר שדרוגו, תגיע עוצמתו ל- GeV 2(ג'יגה אלקטרון וולט, יחידת האנרגיה שבה מודדים עוצמת מאיצים). לשם השוואה, עוצמת הסינכרוטרון ESRF בגרנובל, צרפת, מגיעה ל-,GeV 6 ועוצמת מאיץ ספרינ”ג ביפאן ל-.GeV 8 לדברי פרופ' עדה יונת, העוסקת במכון ויצמן בחקר ביולוגיה מבנית, ישראלים עובדים היום בסינכרוטרונים בכל עולם, וישראל שותפה ב-,ESRF שעונה על הצרכים המדעיים.

עם זאת, אומרת יונת, גם “מבחינה מדעית גרידא נוכל להנות מ-.SESAME מבחינת עוצמה הוא נמוך ביחס למאיץ בגרנובל, אבל מתקנים כמותו עדיין יכולים לספק צרכי מחקר רבים. סינכרוטרונים נמדדים לא רק לפי העוצמה, אלא גם לפי הרבה דברים אחרים, כמו היכולת לשנות את אורך הגל, מתן פולסים מהירים ועוד. בתחום של ביולוגיה מבנית אפשר לדרג את SESAME כבינוני מבחינת יכולת הביצועים שלו, אבל יש סינכרוטרונים בינונים שעושים בהם דברים נפלאים”. לדברי שופר, ב-SESAMEיהיה אפשר לבצע כ-%80 מהמחקרים בתחום הסינכרוטרון.

“אנחנו לא הולכים ל-SESAME בגלל צורך, אנחנו הולכים בגלל תועלת”, אומרת יונת. לדבריה ולדברי פרופ' יואל זוסמן, גם הוא חוקר ביולוגיה מבנית במכון ויצמן, SESAME יכול לשדרג את תנאי המחקר של מדענים ישראלים: יש יתרון גדול בכך שבכך שיש מאיץ לא רחוק; זה חוסך את כל אריזת הדגימות לפני טיסה, אומרת יונת. “לניסוי במאיץ רחוק, יטוס בדרך כלל הפרופסור עם סטודנטים בודדים. פה, בגלל שאפשר יהיה להגיע ברכב, אפשר יהיה לקחת יותר סטודנטים, ומשמעות הדבר היא יותר אנשים שתהיה להם השכלה, שירכשו ידע בכל השלבים של המחקר, שיוכלו אחר כך לטפל בתוצאות בצורה אינטליגנטית, לתכנן ניסויים טובים יותר ויהיו מוכנים למדע עכשווי”.

עם זאת, לדברי יונת ונשיא האקדמיה הישראלית למדעים, פרופ' יעקב זיו, בגלל שישראל כבר משלמת מדי שנה כמיליון דולר על השתתפותה במאיץ בצרפת, לא יהיה אפשר להשקיע סכום כסף גדול גם ב-.SESAME הסכום שביקש שופר, ושעליו יש הסכמה כללית בישראל, הוא כ-70-50 אלף דולר בשנה, בשלוש השנים הראשונות.

חששות כבדים

שופר ניהל בשנות ה-80 את סר”ן, המעבדה האירופית לפיסיקת חלקיקים המחזיקה היום במאיץ החלקיקים הגדול בעולם. שאיפתו היא לממש ב-SESAME את החזון שהוגשם בסר”ן. סר”ן הוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, מתוך כוונה לשקם את אירופה ולחדש את השיח בין המדינות באמצעות פרויקט מדעי. כאשר המעבדה הוקמה, לפני כחמישים שנה, רבים מהאנשים שעבדו שם – ובוודאי אבותיהם – נלחמו זה בזה אך שנים ספורות לפני כן. המעבדה, הנראית כמו פלנטה רב-לאומית (זה היה המקום הראשון שבו נפגשו מדענים מארה”ב ורוסיה או מסין וטאיוואן), עומדת היום בחזית המדע.

אך האם החזון של “שלום בין כל העמים”, שעבד כה טוב במעבדת הפיסיקה האירופית סר”ן, תקף גם למזרח התיכון? “אני בספק לגבי יכולת העבודה המשותפת כאשר האקלים הפוליטי כה קשה”, אמר פרופ' לסלי לזרוביץ, העוסק בחקר חומרים במכון ויצמן, בפגישה עם שופר.

לכמה מעמיתיו היו הסתייגות חריפות בהרבה. מירון אמוסיה, פרופסור לפיסיקה אטומית ממכון רקח לפיסיקה באוניברסיטה העברית, התנגד באופן עקרוני להשתתפות ישראל בפרויקט ו”סיוע לערבים”. לדבריו, “הם יוכלו לנצל את העבודה בסינכרוטרון לפיתוח” טכנולוגיות שישמשו נגד ישראל. פרופ' אמנון מרינוב, פיסיקאי מהאוניברסיטה העברית, שישב לצדו, אמר שאינו “חושש מהמכונה הזאת בעצמה, אלא מזה שהם ילמדו אנשים להשתמש בטכנולוגיות של מאיצים ואז יבנו מאיץ דומה באנרגיות וזרמים יותר גבוהים”.

פרופ' שופר הופתע במידה מסוימת מעוצמת ההתנגדות. “לא תהיה עבודה סודית ב-,SESAME הכל חייב להתפרסם. ואם ישראל, כמו שאנו מקווים, תבחר להשתתף כחברה בפרויקט, היא גם תשתתף בוועדות ובכל ההחלטות”, אמר.

לדברי אליעזר רבינוביץ, פרופסור לפיסיקה באנרגיות גבוהות מהאוניברסיטה העברית וחבר במועצה הזמנית של הפרויקט, הבסיס לעמדה העוינת שהוצגה בפגישה היא הגישה האומרת ש”אסור ללמד אותם קרוא וכתוב ואסור ללמד אותם לטוס, כי אז גם לא היו פוגעים במגדל התאומים. דעתי שלי היא שיש כל כך הרבה ערוצי התנגשות בין המעורבים השונים, שחיוני שיהיה גם ערוץ אחד של תקשורת, ואין ערוץ יותר טוב מתקשורת מדעית. לטוס אפשר ללמוד גם במקומות אחרים, ובפקיסטן למשל לא חיכו ל-SESAME כדי לבנות פצצת אטום. על כל פנים, ההחלטות בישראל נעשות על ידי כל הגורמים המוסמכים, כולל הוועדה לאנרגיה אטומית”.

לדברי פרופ' יונת, דווקא מפגש בונה, לשם שינוי, חיוני היום מתמיד. “לדעתי כל דבר שמעלה את רמת החיים והידע, אפילו במקצת, של שכנינו הוא לטובתנו. כי חלק גדול מהיאוש שלהם נובע מזה שאין להם אופקים של תקווה. עם SESAME אנו מסייעים בהגדלת אופקי התקווה והאפשרויות”.

בתשובה לשאלה האם נתקל בחשדנות דומה גם במדינות אחרות, אמר שופר: “כמובן בכל מדינה יש יונים ונצים. אני חייב לומר שעד כה הטיעונים האלה לא עלו. כולם הסכימו על עבודה משותפת ופתרון בעיות. לפני כשנה הייתי באיראן לראשונה, ואז ראיתי כמה עמדות מוטעות יש לנו, המערביים, לגביהם, וכמה המציאות שם הרבה יותר מורכבת ממה שאנו חושבים”.

אל תיבת הדואר של פרופ' דויטש הגיעה אתמול ההזמנה לטקס הנחת אבן הפינה בירדן. “מה הסיכוי שבאמת אגיע לשם? את השאלה הזאת”, אמר דויטש, “כבר צריך להפנות לממונים על הביטחון. הרצון להשתתף קיים”.
 

ישראלים ואיראנים יקימו מאיץ אלקטרונים בירדן  
  
 
1.6.2002
 
מאת: תמרה טראובמן 
 
 
 מאיץ האלקטרונים בגרמניה. המאיץ בירדן מכונה “שומשום”

למרות העימות האלים בין הישראלים לפלשתינאים והמתיחות הגוברת
באזור, מדענים ופוליטיקאים ממדינות במזרח התיכון, בהן ישראל,
הרשות הפלשתינית ואיראן, נפגשו בשבוע שעבר בפאריס במטרה להקים
מאיץ אלקטרונים (סינכרוטרון), שבו יעבדו במשותף מדענים מהאזור.

מאיצי סינכרוטרון מאוד פופולריים היום בעולם. הם משמשים
למחקרים בתחומים מגוונים: ממחקר מבנה החלבונים בגוף האדם
ופיתוח תרופות, ועד חקר מזהמים בסביבה, ניתוח ממצאים
ארכיאולוגיים, מזעור מעגלים אלקטרוניים, וחקר חומרים חדשים.

המאיץ המזרח תיכוני מכונה “שומשום”, ראשי תיבות באנגלית ל-
Synchrotron-light for
Experimental Science and
“Applications in the Middle East
.” עדיין לא נמצא כל המימון הדרוש להקמתו, אך השותפים
בפרויקט אופטימים, ובאחרונה אף הגיעו מגרמניה לירדן, שבה יוקם
המאיץ, החבילות עם חלקיו.

רעיון הקמת המאיץ עלה לראשונה ב-,1997 בפגישה של פיסיקאים
מהמזרח התיכון, שהתקיימה בטורינו, איטליה. גרמניה עמדה אז בפני
הפסקת עבודתו של סינכרוטרון בשם BESSY-1(לצורך הקמת
סינכרוטרון חדש על גביו), והציעה לתרום אותו למזרח התיכון,
כ”פרויקט מדעי משותף לקידום השלום”.

“כבר אז המצב לא היה רגוע. (בנימין) נתניהו כבר עלה לשלטון,
ולכן נפגשנו בטורינו ולא במזרח התיכון”, אומר פרופ' אליעזר
רבינוביץ, פיסיקאי מהאוניברסיטה העברית, שנכח באותה פגישה
וכיום חבר במועצה הזמנית הבינ”ל של “שומשום”. לדבריו, למרות
העליות והירידות שהתרחשו מאז ביחסים בין ישראל לשכנותיה,
“הצלחנו בפגישות לדבר על פיסיקה ולקדם את הפרויקט”. העיכובים
השונים, אומר רבינוביץ', נגרמו בעיקר מסיבות כלכליות, ולא
פוליטיות.

על פגישת המועצה האחרונה, שהתקיימה בפאריס, אומר רבינוביץ':
“זה כמו לחיות ביקום מקביל. בעוד שבישראל מתקיים עימות,
בפרויקט אנחנו מצליחים לשתף פעולה. כפיסיקאי תמיד חלמתי על
יקומים מקבילים, ופה זה מתגשם”.

בפגישה בפאריס נקבע כי בדצמבר יתקיים טקס הנחת אבן הפינה בירדן
– טקס חנוכת המאיץ הקודם, שתוכנן לפני כשנה, בוטל מסיבות
כלכליות. המאיץ צפוי לעבור שדרוג שיכפיל את עוצמתו.

הפגישות מתקיימות בחסות אונסק”ו, ארגון האו”ם לחינוך, מדע
ותרבות, ומלבד ישראל, חברות במועצת שומשום גם איראן, ירדן,
הרשות הפלשתינית, מרוקו, עומאן, פקיסטאן, יוון וטורקיה. לכמה
מדינות אחרות יש מעמד של “משקיפות” במועצה, כולל ארמניה,
קפריסין, כווית, סודאן, ארצות הברית, גרמניה, בריטניה, צרפת,
רוסיה ויפאן.

משאת הנפש של נשיא המועצה, פרופ' הרוויג שופר, היא לשחזר את
ההצלחה של סר”ן, המעבדה האירופית לפיסיקת חלקיקים, שבעבר עמד
בראשה. סר”ן הוקמה לפני 48 שנה, מתוך חורבות מלחמת העולם
השניה, במטרה לחדש את שיתוף הפעולה בין המדינות ולשקם את
אירופה. גרמנים, צרפתים, בריטים, איטלקים ואירופים אחרים, שהם
או אבותיהם נלחמו זה בזה רק לפני שנים ספורות, החלו לשתף פעולה
במסגרת פרויקט מדעי.

היום סר”ן היא מרכז בינלאומי מוביל בפיסיקה, ומדעניו שוקדים
כעת על הקמת מאיץ החלקיקים בעל העוצמה הרבה ביותר שנבנה אי
פעם.

בפגישה של מועצת שומשום נקבע כי על המדינות הרוצות להצטרף
באופן רשמי כחברות בשומשום להעביר מיד 50 אלף דולר, להתחייב
להעביר מדי שנה סכום שייקבע בעתיד בתקנון הפרויקט. בין המדינות
שכבר העבירו סכום זה איראן.

האקדמיה הישראלית אמנם העבירה לפני כשנתיים כ-25 אלף דולר, אך
כעת נראה שישראל אינה מעוניינת להעביר סכומי כסף נוספים, אלא
לשלם את חלקה – או לפחות את רוב הסכום – באופנים אחרים, כמו
עבודת מדענים וטכנאים.

לדברי נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, פרופ' יעקב זיו,
“הישראלים מאוד מעוניינים בפרויקט. לשימוש במדע כשגריר של שלום
יש חשיבות עצומה”; אך מבחינה מדעית, ישראל כבר שותפה במאיץ
סינכרוטרון אירופי מתקדם יותר, הנמצא בצרפת. דמי השתתפות
בסינכרוטרון האירופי הם כמיליון דולר בשנה, ולישראל, אומר זיו,
אין אפשרות, וממילא גם אין צורך, לשלם סכום דומה בעבור חברות
בשומשום.

עם זאת, מדענים ישראלים, בעיקר ביולוגים, אומרים שהם מתכוונים
לעבוד במאיץ, אם יוקם. לדבריהם, שיפוץ הסינכרוטרון יהפוך אותו
למכונה “ראויה” וגם לקרבה היחסית שלו יש יתרון, מכיוון שניתן
להגיע אליו לעתים תכופות יחד עם סטודנטים.
 

מאת תמרה טראובמן 
אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL