סיקור מקיף

דר. יחיעם שורק

בפרק זה נסקור את התפתחות כלי המיתר
בפרק זה, על סעיפיו השונים אבקש להבליט את הנקודות הבאות: הבחנה בין כלי הזמר במקרא לבין אלה שבתקופה הנדונה על ההשלכות השונות לכך; מידת השפעת היוונות וההלניזם על כלי המוסיקה; האם היו כלים מוסיקליים יהודיים מקוריים? אופייה של המוסיקה היהודית.
במוזיקה היהודית שלאחר החורבן היו משוקעים סממנים של השפעה יוונית-הלניסטית ורומית, ומתוכה עולים היבטים שונים פרי מעורבותם של חז"ל
היהודים במרחב היווני-הלניסטי היו מעורבים יותר בכל הקשור למנהגים יווניים שחדרו ליהדות כמו הגמנסיון ובעיקר המוזיקה
כבר הוזכר מספר פעמים הקשר האמיץ שנרקם בין הפילוסופיה היוונית וההלניסטית לבין המוזיקה - האסכולה הפיתגוראית שייחסה למוזיקה ערך מוסרי עליון, האסכולה האפלטונית שעמדה על הזיקה בין המוזיקה לבין טבע האדם ומצבו המוסרי, וכמוה אף האריסטוטלית. הפילוסופיות הללו חדרו ליהודה בימי השלטון הרומאי
המלך הורדוס ביקש בהתאם למדיניות הרומית לשלב את המלכות היהודית בראשותו בתרבות העולמית של האימפריה הרומאית-הלניסטית
לעומת אינספור מקורות הנוגעים למוזיקה במקדש, על מוזיקת החול המידע דל ובכל זאת המחקר מעלה דברים מעניינים
הקריאה מונעמת בתורה ובתפילות היתה יסוד חשוב, אימננטי, בהקניית התורה ומדרשיה וחז"ל ירדו לעומק חשיבותה של הנעימה ששימשה אמצעי חשוב לחידוד הזיכרון ופרחה מתקופת המשנה והלאה
ראשיתו של מוסד בית הכנסת נעוץ בכינוסי העם במקדש בימי עזרא הסופר וקריאת התורה מפיו. תחילה נועדה ההתכנסות לקריאה בתורה ואילו היסוד הליטורגי נוסף מאוחר יותר וכמותו המדרש ולימוד התורה.
רבי יוחנן בן זכאי, שעבר מירושלים ליבנה וערך שינויים גדולים בפרקטיקה הדתית לאחר החורבן, אחראי גם להעלמותה של המוזיקה הקולית של בית המקדש, והמעבר של מוזיקה קולית בלבד לבתי הכנסת, למעט חריג אחד - השופר
השופר המככב בראש השנה וביום הכיפורים היה כלי מרכזי מבין כלי הנשיפה בבית מקדש. לצד החצוצרות. הוא עבר הסבה מתפקידיו הקודמים כמודיע על אירועים חשובים - הכתרות מלכים ומלחמות והפך להיות כלי פולחני, ומקרן של יעל הוא קודם לקרן של איל
המוזיקה בבית המקדש היוותה מרכיב חשוב בחגיגות שלושת הרגלים, עם עולי הרגל הרבים שהגיעו לירושלים
אחד התחומים הקרדינליים שהבליטו את דמות המקדש השניה היה העליה לרגל שלוש פעמים בשנה. העליות, הן כמסגרת והן כאמצעי, בהן באו התחומים הרבים של זיקת העם למקדשו לידי ביטוי וגילוי. הרבה מהמוזיקה במקדש התמקדה בימי העליות הללו לרגל
כבר עמדנו למעלה על חשיבותו של הגוף המכונה "צוערי הלוייה". נצביע כאן על גוף אחר שהתכנה "פרחי הכהונה". פרחי הכהונה תפסו מקום בולט במיוחד בסוגית יום הכיפורים, שהרי בטקס זה עלתה דמותו של הכהן הגדול, שלא כבאירועים אחרים שהתקיימו במקדש.
הדבר הבולט במסורות הוא, שהשירה בבית המקדש היתה חלק בלתי נפרד מן העבודה ממש, מעבודת בית המקדש ועד כדי הבחנה כי אף "שירה" היא-היא "עבודה". עבודה זו, יצויין, מקורה מיוסד על התבססות המוסיקה במקדש משך כל ימי הבית השני.
בעבר הצבענו על היסוד המשפחתי החשוב המצוי במערכת המוסיקלית של המקדש. תופעה זו היתה מקובלת במצרים ובמסופוטמיה השכנות. עד כדי כך זו התגבשה לקראת הקמת גילדות מוסיקליות בעלות יסוד משפחתי. מסתבר שהיו הרבה תפקידים מוזיקליים
מנבל וכינור, דרך צלצל, חצוצרות וכמובן עד שופרות - לכל כלי היו הוראות מיוחדות בתקופת בית שני
במקדש השני בירושלים הוקרבו, פעמיים ביום, קרבנות לשלום הקיסר ולשלומה של רומא, כנוהג שהתפשט מימי הקיסר אוגוסטוס ואילך – תקופה המקבילה לשלטונו של המלך הורדוס) והיה קשור אמיצות במוסיקה, בדרך שעד אז נחשבה כעבודה זרה
בתקופת המלכים היהודיים האחרונים השלטון הרומי מיעט להתעסק עם העניינים הפנימיים, ולכן התאפשר המשך סדיר בכל הנוגע לבית המקדש ובתוכו - הניהול המוזיקלי
מנהגי המוזיקה בבית המקדש בימי המקבים והחשמונאים בהשפעה יוונית
בפרק זה אסקור את התפתחות המוזיקה המקדשית משלהי ימי עזרה ונחמיה ועד לפרוץ מרד המקבים
המוזיקה במקדש של ימי שיבת ציון עברה מספר גלגולים תוך שהיא הופכת ממוזיקה קולנית-קצבית למוזיקה עריבה ונעימה
בית המקדש השני התאפיין בליווי מוזיקלי למזמורי ההלל, ובטקסים מוזיקליים שנועדו לעולי הרגל
לוגו אתר הידען
חיפוש