שני אסטרונומים יצרו מודל שלראשונה מסביר את השונות והשכיחות של הגלקסיות ביקום
לראשונה, שני אסטרונומים מסבירים את השונות בצורתן של הגלקסיות הנראות ברחבי היקום. המדענים, ד”ר אנדרו בנסון מהמכון לטכנולוגיה בקליפורניה, וד”ר ניק דבראוקס מאוניברסיטת אמברי-רידל באריזונה, התחקו אחר האבולוציה של גלקסיות.
גלקסיות הן אוסף הכוכבים, הפלנטות, הגז והאבק שמרכיבים את מרבית החומר הנראה בקוסמוס. הגלקסיות הקטנות ביותר מורכבות ממיליונים, והגלקסיות הגדולות ממיליוני מיליונים.
האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, פיתח לראשונה את הטקסונומיה של הגלקסיות בשנות ה-30, ומכאן נגזר המונח “סיווג האבל”. ישנן 3 צורות עיקריות: גלקסיות ספירליות, בהן זרועות של חומר נשלחות אל מחוץ לדיסקת מרכז קטנה ובולטת. גלקסיות ספירליות דמויות מוט, בהן הזרועות נשלחות כמו שני מוטות החוצה מהמרכז, וגלקסיה אליפטית, בה הכוכבים מפוזרים באופן אחיד, צורתה עגולה וללא זרועות או דיסקה. בגלקסית שביל החלב למשל, יש בין 200 ל-400 מיליארד כוכבים והיא מסווגת כגלקסיה ספירלית דמוית מוט.
להסביר את סיווג האבל זה מסובך. הסוגים השונים נובעים ממסלולי אבולוציה שונים אך עד כה המדענים לא מצאו הסבר מפורט.
בנסון ודבראוקס שילבו מידע מסיקור השמיים באיפרה-אדום (2MASS) עם המודל הממוחשב המתוחכם שלהם GALFORM, על מנת ליצר היסטוריה אבולוציונית של היקום כפי שהתרחש על פני 13 מיליארד שנים. להפתעתם, החישובים הללו יצרו לא רק את צורתן השונה של הגלקסיות, אלא גם את המספר היחסי שלהם.
“הינו המומים לגמרי מכך שהמודל צפה גם את הכמות והשכיחות של סוגי הגלקסיות באופן כה מדויק,” אומר דבראוקס. “זה בהחלט מחזק את הביטחון שלנו במודל”, מוסיף בנסון.
גלקסיות נתמכות ע”י הילות גדולות מאוד של חומר אפל, ובנסון ודברואקס מאמינים שדבר זה מהווה חלק חשוב באבולוציה. המודל שלהם מציע שמספר ההתמזגויות בין ההילות לבין הגלקסיות גורם לתוצר הסופי- גלקסיות אליפטיות נוצרות בעקבות התמזגויות מרובות בעוד שגלקסיות דיסקיות נובעות מחוסר התמזגות. גלקסית שביל החלב שלנו על צורתה המוארכת מעידה על היסטורית אבולוציות מורכבת, עם קריסות מעטות ותקופה אחת לפחות בה הדיסק הפנימי קרס כדי ליצור את המבנה המוארך המרכזי שלה.
“ממצאים חדשים אלו מציבים כיוונים חדשים למחקר עתידי. מטרתנו כעת היא להשוות את תחזיות המודל לתצפיות של גלקסיות רחוקות יותר בתמונות מטלסקופ החלל האבל, וכן מטלסקופ החלל ווב ג'יימס בעתיד”, אומר דבראוקס.
80 תגובות
רוח רפאים:
אני כבר עייף מן העניין.
כאן מדובר בספירלה שיש לה תפקיד בחישוב מתמטי של הסתברות האור – לא מוזכרים שם מסלולים של חלקיקים ולא טרחתי לבדוק.
אתה מתחיל לשנות כל פעם את הבעיה ועכשיו אתה מדבר על אינטראקציות שונות של מספר חלקיקים ולא על מסלול של חלקיק.
אם מגמה זו תמשך – תגיע בסופו של דבר לשאלה "האם יש ספיראלות בטבע"
ובכן, לשאלה זו, כידוע לך, התשובה חיובית.
אגב – שני הקישורים שהזכרת בתגובתך האחרונה הם למעשה אותו קישור ולא ראיתי בקישור זה התייחסות לספירלת קורנו למרות שכנראה זה מופיע באיזה מקום כי הקישור עוסק בהשתברות האור.
איך שלא יהיה, כבר אין לי כוח.
עוד כמה לינקים מעניינים שקשורים לאותה ספירלה
http://hyperphysics.phy-astr.gsu.edu/Hbase/phyopt/fraunhofcon.html#c1
http://hyperphysics.phy-astr.gsu.edu/Hbase/phyopt/fresnelcon.html#c1
עשיתי חיפוש בגוגל וכמה אתרים שהיו קשורים לאותה ספירלה דיברו בין היתר על בוזון T
על אור (כנראה פוטונים) על כל מיני חלקיקים ותהליכים שהיו קשורים באותה ספירלה.
זה מעניין לראות איך הספירלה מתחברת לנושא של החלקיקים. (אומנם המאמרים די ישנים משנת 2002 והלאה משהו כזה).
מיכאל
בתגובה 55 שלי ניסיתי להסביר את מה שמצאתי מאוחר יותר
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Cornu_Spiral.svg
מדובר על ‘ספירלת קורנו’ או משהוא כזה , שכמו שהבנתי אלו שתי ספירלות.
בכל מקרה בטח שמת לב שביניהן עובר קו ישר, על סוג-המצב-הזה דיברתי בתגובה.
מה שנסיתי להסביר זה שנניח יש שני חלקיקים בשני מקומות שונים במרחב (אבל די קרוב אחד לשני)
האם יתכן מצב שהחלקיק/ים יעברו במסלול כמו באותה ‘ספירלה קורנו’? או יקימו איזה שהיא אינטרקציה בינהן במפגש על הקו הישר אחרי שעברו מסלול של ספירלה או לוליין לוגרתמי וכדומה?
מיכאל
אתה בהחלט יודע להסביר באמת בדרך גם קצת החכמתי.
הצורה של הספירלה מעניינת אותי מאוד מכיוון שמתארים את הצורה הזאת עוד מלפני אלפי שנים, אפילו במערות מצאו סימנים כאלה.
משום מה קיימת מין מחשבה כזאת (גם בקרב האנשים הקדמונים) שהצורה המסוימת הזאת מסמלת תחילה של משהו כגון היווצרות וכדומה.
אני אישית בשנים האחרונות מוצא דפוס פעולה כזה בלא מעט דברים שקשורים ל"התחלה".
וזה גורם לי לחשוב אולי במבנים הקוונטיים גם קיימת סימטריה כזאת שאולי קשורה לאיזו שהיא "התחלה".
אולי בתהליכי אינטרקציה מסוימים בין חלקיקים.
בתוך האורביטל נכנס לפעולה עיקרון אי הוודאות אותו הזכרת ואי אפשר לדבר על מסלול.
בכל מקרה – גם אילו אפשר היה לדבר על מסלול באזור זה – הוא לא יכול היה להיות ספירלה לוגריתמית מן הסיבות שאמרתי – האחת היא שאין שום כוח שיכול לגרום לסוג כזה של תנועה והשנייה היא שמדובר באזור תחום.
עם הסיבה השנייה אפשר להתמודד ולומר שלא מדברים על ספירלה שלמה אלא רק על מקטע מתוכה (שהרי זה מה שעושים גם כשמדברים על שבלולים ועל גלקסיות אבל אינני רואה איך אפשר להתמודד עם הראשונה.
בכל מקרה לא ממש ברור לי מדוע אתה כל כך רוצה שהמסלול יהיה ספירלה לוגריתמית.
העולם מלא פונקציות ונראה לי שמשום מה החלטת להתעלם מכולן ולהתמכר ללוליין לוגריתמי.
מיכאל
אתה צודק בקשר לעניין של התחום.
מצטער שאני לא יכול להסביר את עצמי באופן הברור ביותר מפני שחסר לי לא מעט ידע בנושא.
הכוונה שלי הייתה שהמסלול שעושה האלקטרון בתוך העננה (התחום -האורביטל) הוא מסלול לולייני לוגריתמי. (שיכול להתחיל במסלול שלו לפני ההגעה לגרעין ולהמשיך במסלול גם אחרי שנתלש מהגרעין ואולי גם בשינוי צורתו ,לפני ואחרי, אולי לחלקיק אחר כמו אנטי-חלקיק?!)
אם הסברתי עצמי נכון והבנת למה אני חותר אשמח לתשובה.
רוח רפאים:
אני יודע מהו אורביטל אטומי לפי וויקיפדיה אבל מה ששאלת לא מסתדר עם הגדרה זו ולכן שאלתי למה אתה מתכוון כשאתה משתמש בביטוי.
לפי ההגדרה שציטטת – אורביטל אטומי הוא אזור מוגבל תחום בשעה שלוליין לוגריתמי הוא קו שאינו תחום.
יש הבדל בין קו לבין אזור ויש הבדל בין תחום ללא תחום.
מיכאל
"אורביטל אטומי הוא אזור במרחב תלת ממדי שמסביב לגרעין האטום, שבו הסיכוי למצוא אלקטרונים הוא מרבי." – ויקיפדיה
שוב תודה על ההסברים.
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1407438/IMG_4864_wa.jpg
רוח רפאים:
אינני יודע מה אתה מכנה "אורביטלים".
לא ידוע לנו על שום כוח שיכול לגרום לתנועה מסוג זה ומצבה של תנועה זו הוא בדיוק כמצבה של תנועה של אלקטרון בצעד תימני.
מיכאל
קודם כל תודה על ההסברים, רק שאלה אחרונה:
זאת אומרת (באופן השערתי) שבאורביטלים אחרים (כאלה שעוד לא ידוע לנו עליהם בתנאי שהם באמת קיימים) יכול להתקיים מצב כזה?
או שבוודאות מצב כזה לא יכול להתקיים?
רוח רפאים:
לפי מה שידוע לנו – לא.
הכוח האלטרומגנטי מניע גופים על פני ישרים, אליפסות, פרבולות והיפרבולות (כמו כוח המשיכה) – מי שמכיר את החומר יודע בדיוק איך מסלולים אלה נבחרים לפי מיקומם ומהירותם ההתחלתית של החלקיקים.
קרא כאן כדי לראות מהם הכוחות המעורבים בקביעת "מסלול" האלקטרונים האטום.
http://en.wikipedia.org/wiki/Atom#Electron_cloud
כוחות אלה – כמו גם הכוחות המוכרים האחרים, כל אחד לחוד ובכל שילוב אפשרי, לא יניבו תנועה על לוליין לוגריתמי.
מיכאל
יכול להיות שאותו כוח שגורם לאלקטרון לנוע סביב הגרעין זה הכוח שגם גורם לתאוצה של החלקיק?
או האם קיימת אפשרות שהכוח הזה (אולי אלקטרומגנטי) באיזה שהם פרקי זמן (בגלל כוח אחר שמשפיע על השדה המגנטי) גורם לתאוצה מזערית בחלקיק שמניע אותו מעלה ומטה ברמה אבל דרך מסלול לולין לוגריתמי?
רוח רפאים:
כדי שמשהו ינוע במסלול מסוים נחוץ כוח שיגרום לו לשנו כיוון (כי שינוי כיוון זו תאוצה וליצירת תאוצה נחוץ כוח).
לא ידוע על שום כוח שיכול לגרום לתאוצה שתניע גוף על לוליין לוגריתמי ולכן לצפות שחלקיק ינוע על פני לוליין לוגריתמי זה כמו לצפות שינוע על פני כל עקומה אחרת (למשל סינוס או R^15*2-31.5)
מיכאל הבנתי אותך. חשבתי אולי החלקיק (נגיד אלקטרון) מבצע הקפה סביב הגרעין במהירות גבוהה מאוד אבל ברגע שהוא עולה או יורד ברמה הוא עובר דרך מסלול של לולין לוגריתמי ומבצע זאת במהירות יותר גבוהה מאשר במצב של הקפה סביב הגרעין.
אבל כנראה שאין אפילו דרך למדוד את זה, אז אני אבין אותך אם לא תרצה לענות על זה.
רוח רפאים:
אין אלקטרונים בגרעין האטום אלא רק במעטפת שלו. הגרעין מורכב רק מפרוטונים וניטרונים.
לכן, בדרך כלל – לא ייפלט אלקטרון מן הגרעין.
למה רק בדרך כלל? כי בדעיכת בתא של ניוטרונים בגרעין רדיואקטיבי יכולים להיווצר אלקטרונים.
אינני רואה כל סיבה שאלקטרונים אלה ינועו על לוליין לוגריתמי.
כדי שגוף ינוע בקו שאיננו ישר צריך לפעול עליו כוח שישנה את כיוונו.
לא נראה לי שיהיה מצב טבעי כלשהו שניע אלקטרון לאורך ספיראלה לוגריתמית.
במעטפת האטום האלקטרונים בדרך כלל קופצים מרמה לרמה כאשר מוסיפים להם אנרגיה ובמקרים אלה הם נשארים באחד ה"מסלולים" הרגילים סביב הגרעין ולכן אינם מתארים לוליין לוגריתמי.
גם אם האטום חוטף מכת אנרגיה מספיק חזקה שמעיפה ממנו אלקטרון לחלוטין – אינני רואה כל סיבה שזה ינוע על פני לוליין לוגריתמי.
חזי
המתמטיקה מנסחת את מה שנאמר במילים ומתרגמת את המשפט למספרים כדי שאפשר יהיה למדוד ולהגיע לפתרון הכי מדויק. ולא כל דבר (אבל כמעט הכל) אפשר לפתור בעזרת מתמטיקה.
זה בתרגום חופשי שלי. מיכאל מוזמן לתקן איפה שטעיתי בניסוח.
מיכאל
האם לפי דעתך קיים סיכוי לכך שהאלקטרון "נפלט" מגרעין האטום כשהוא עובר במסלול ספירלי?
אני יודע שהיום אין דרך לדעת את מיקומו המדויק של האלקטרון ובטח שאין דרך לדעת את מה ששאלתי,
אבל אתה כאחד שמבין בזה אולי תוכל להביא דעתך בנושא, האם קיים סיכוי כזה?
חזי,
לפיזיקה ישנם מספר צדדים : תצפיות, תפישה אנושית, אינטואיציה,
מדידות, הדמיית מצבים וניסויי מעבדה, חישובים (מתמטיקה),
פילוסופיה, חיזויים, מזל, תגליות, תיאוריות ומודלים.
אולי התכוונת לומר שהתיאוריה בפיזיקה עולה מונים רבים
על פני תפישתינו ותחושותינו ואף הולכת ומתרחקת, שזה אגב
נכון בחלקו. לדוגמה, להסביר איך נוצרת מערכת שמש אולי אפשר
אך לחוות 4.5 מיליארד שנה או לעבור מרחק של 150 מיליון
קילומטר או להבחין באטום הם הרבה מעבר לתפישתינו.
ואולי זו הסיבה שהמתמטיקה נהייתה יותר ויותר מסובכת
עם השנים וכפועל יוצא המרחק בין החוויה האנושית לתיאוריה
ממשיך לגדול.
אך זו עדיין לא סיבה לנסות לשים את המתמטיקה בצד רק בכדי
לא להתאמץ יותר מדי.
שאלה אחרת וקצת יותר פילוסופית היא האם היקום הוא מורכבות
פשוטה ביסודה או שתרגומו ע"י האדם הוא זה שהופך אותו לכה סבוך ?
איך שלא תהפוך את זה, אין פה קיצורי דרך או אי התמודדות
עם המאמץ להבין את הטבע ובטח שלהפריד את המתמטיקה לפיזיקה
לא יקדם אותנו……
חזי:
אז מסתבר שגם היסטוריה אינך יודע.
ניוטון הוא זה שעשה את הפיזיקה למתמטית יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה.
למעשה הוא פתח חלקים שלמים חדשים במתמטיקה רק לשם כך.
חוץ מזה – כמובן שדבריך הם סיסמה ריקה.
מהי לדעתך "פיזיקה שהיא פיזיקה ולא מתמטיקה"?
בעצם – עזוב – דעתך אינה מעניינת אותי.
מיכאל,
אני מציע שמתמטיקה תשאר מתמטיקרה ולא תהפוך לפיזיקה…
ומציע שפיזיקה תחזור להיות פיזיקה,
כמו שהיתה בימי ניוטון…
בדיחה טובה, חזי.
מה אתה מציע?
הבעיה של הפיזיקאים בימינו,
שהם מנסים לכופף את הפיזיקה לנוסחאות מתמטיות…
תראו את תאוריית המיתרים…
מיכאל
ניסיתי להסביר את השאלה. אנסח את זה באופן אחר:
האם קיים סיכוי שהדפוס שבה פועלת הספירלה הוא דפוס שמאפיין "יצירה" כלשהיא בטבע?
זאת אומרת כמו קו שממנו אפשר ליצר (או לצייר) כל דבר שמורכב מקו או קווים, גם הספירלה בדפוס
שלה מתנהגת כמשהוא שמאפיין יצירה או תהליך שיכול להיות גם מורכב וגם שמשתנה בזמן?
דרך אגב, איך בני גורן כמורה למתמטיקה להתחלה? שמעתי שיש כמה וכמה טעויות בספרים שלו.
צר לי אבל אין לי מושג מה אתה מנסה לומר ומה אתה שואל.
בכל מקרה – הדרך להבין את הדברים לעומק מתחילה בללמוד מתמטיקה ברצינות.
זה פער שלא אוכל לגשר עליו בתגובות כאן.
מיכאל אתה כאחד שמבין בזה אולי תוכל להגיד איפה אני טועה בהשערה (אולי בכל ההשערה):
אם נניח שבחישובים הספירלה גדלה ולא קטנה אפשר יהיה להגיד שהספירלה גדלה ביחד עם קו (ישר) שמתארך ימינה,שמאלה,למעלה,למטה. ככה אפשר לחשב את ההתחלה והסוף של הספירלה כי קיימת לה התחלה וסוף על פני הקו. במצב כזה ההתחלה של ספירלה היא ‘נקודתית’ והסוף שלה הוא גם’ נקודתי’ אבל בדרך מתקיים תהליך של ‘קו שמתעקם’.
זאת אומרת שהספירלה היא כמו קו רק לא ישר אלא מתעקם.
בגלל שהספירלה יכולה להתקיים רק אם יש לה נקודת התחלה אז על פני הקו יכולות להיות אינסוף נקודות כאלה. בזמן שהקו מתארך וגדלה הספירלה ביחס לקו כך גם יכולים להיווצר על הקו (מתוך נקודות ההתחלה שעל פני הקו) עוד ועוד ספירלות. אם זה קורה הספירלות יכולות לקיים ‘אינטרקציה’ ביניהן על פני הקו ולכל הכיוונים.
בדומה לעיקרון שחלקיק יכול להתנהג גם כגל ולהיפך, יכול להיות דבר כזה שהספירלה תתנהג גם כקו, רק שהיא עוברת ממצב של קו ישר לקו מעוקם וחוזר חלילה?
מה שכתבתי ב53 כמובן היפותטי
אם ניקח לדוגמא מצב שבו יש קצה לספירלה אז היא מגיע לנקודה סופית שבה היא עוצרת את תנועתה ומתחילה תנועה של חזרה ובאותה דרך שבה התקדמה לנקודה הסופית, אל עבר נקודת ההתחלה.
רק ש בדרך חזרה היא משנה גיאומטרית את צורתה לקו יש עד שהיא מגיע לנקודת ההתחלה ומשם ממשיכה הלאה (לא בחזרה) במבנה ספירלי אבל בכיוון הנגדי לתנועתה מקודם.
מיכאל אתה צודק בקשר "הגדרה של הכל" בעזרת "דפוס פעולה" שכזה. (אם להגיד באופן גס)
אתה צודק גם בקשר לקו ישר – חשבתי על זה, אולי הקו הישר יכול "להתנהג" כסוף/התחלה של ספירלה
כאשר היא מגיע לנקודה מסוימת בה היא מתיישרת ומשנה כיוון לצד הנגדי (איפה שהסוף הופך להיות התחלה ואיפה שהיתה התחלה הופך לסוף) ואחרי זה היא מתחילה באותו דפוס פעולה רק לצד הנגדי.
שאלון:
הגלקסיות הספיראליות אינן נראות כמו ספירלה לוגריתמית מלאה.
למעשה – כפי שאמרת – יש בהן מספר חלקים שכל אחד מהם נראה דומה (וברמות הדיוק של התמונה שמורכבת מהרבה נקודות מפוזרות אין להגזים באינטרפרטציה) לקטע מספירלה לוגריתמית.
באופן כללי, כל מסה שמוחזקת באמצעות הגרביטציה נמצאת בשווי משקל סביב מרכז הכובד כך שעובדה זו לא מפתיעה.
כעיקרון, הגלקסיה נוצרת בהדרגה כתוצאה מאינטראקציה כבידתית ומאבדן אנרגיה בהתנגשויות בין רכיביה ויודעים להסביר מדוע היא מקבלת בסופו של דבר צורה של דיסקה שסובבת סביב המרכז.
המנגנונים שיוצרים את המבנה הספיראלי פחות ברורים כיום.
להרחבת התמונה קרא כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Galaxy_formation_and_evolution
רוח רפאים:
אפשר בהחלט להגדיר הכל ולחשב את כל מה שכרוך (תרתי משמע) בספירלה לוגריתמית.
הבעיה מתעוררת רק כשמנסים לשרטט אותה באופן פיזי.
אגב – גם לקצותיו של קו ישר אי אפשר להגיע.
שמתי לב שגלקסיות ספירליות רבות מתחילות בעיגול או
אליפסה במרכזן ולאו דווקא מנקודת מוקד. אם אכן זה נכון אז
האם ניתן לתאר זאת ע"י ספירלה לוגריטמית או שהיא צריכה
להתפתח ממוקד מסויים ?
דבר נוסף היא הסימטריה בין "הידיים" של הגלקסיה. נראה כאילו
ישנו שוויי משקל או לפחות נטיה לייצוב בכך שהידיים מופיעות
בצורה הופכית ובצד הנגדי אחת של השניה.
אשמח לתשובות.
תודה
מיכאל נכון שכל אחד רואה את זה, אבל אני אגיד לך למה זה מעניין אותי, כי כמו שאמרת יש בעיה עם הספירלה שאי אפשר לקבוע את נקודות ה"קצה" של שתי הקצוות.
זה נראה לי שקיים "דפוס פעולה" מסוים רק שאי אפשר להגדיר את ההתחלה והסוף של זה.
זה נדמה שהספירלה מתנהגת כאורגניזם במובן מסוים כמו אוטומט תאי.
רוח רפאים:
בעיקרון כן – אם אתה מחליט שה"התחלה" היא במרכז.
אחת הבעיות עם הספירלות האלו היא שאי אפשר באמת לצייר אותן מן ה"התחלה" הזאת.
למעשה יש לספירלה "קצה" אחד במוקד ו"קצה" אחר באינסוף.
לאינסןף אי אפשר להגיע מסיבות ברורות אבל גם למוקד אי אפשר להגיע עם הציור (בגלל אינסוף הסיבובים עליהם דיברתי).
מצד שני – אינני יודע מדוע זה נראה לך כל כך מעניין – מה שאמרת הוא הרי דבר שכל מי שמסתכל בספירלה רואה
מיכאל ציינת כאן משהו מעניין, כמו שהבנתי אותך ככל שהספיראלה גדלה כך היא בעצם גם מבצעת סיבוב סביב הנקודה (של ההתחלה) רק במרחק הולך וגדל מנקודת ההתחלה.
הבנתי אותך נכון?
א.בן-נר:
אם שמת לב אז ציינתי שחקרתי את הנושא לכל זווית אפשרית בין החיבור למוקד לבין המשיק.
זה כולל את כל הזוויות המתקבלות במצולעים אבל גם הרבה זויות אחרות שאינן מתקבלות כזווית של מצולע משוכלל.
לכן, מן הסתם, התשובה היא שיש לי פתרון מלא לכל המקרים שתיארת וגם לאחרים שהם חלק מן ההכללה היותר רחבה שעשיתי אני.
התשובה מוצגת בחלקה בקישור שהבאתי מוויקיפדיה.
אם זה לא מספק אותך ואתה רוצה לראות את הדרך (שחלקה מוצג מאופן זה או אחר בקישורים מן הערך בוויקיפדיה) אצטרך להתאמץ יותר ולבנות קובץ עם ציורים ונוסחאות שאוכל להראות לך אבל אני מקווה שלא נצטרך להגיע לזה (מה גם שאינני יודע מה הרקע שלך במתמטיקה שעליו אוכל להסתמך בתיאור הפתרון)
חזי:
זה די מצחיק.
אם אינך מסכים עם תורת היחסות אז מדוע אתה שואל אנשים שכן מסכימים אתה – ובמה הדבר שונה מלבדוק בוויקיפדיה מה כתבו אנשים אחרים שמסכימים אתה?
כמובן שאתה יכול להחליט שתורת היחסות שגוייה אבל כדי לשכנע בכך אחרים אתה צריך להצביע על שגיאה לוגית או על תחזית לא נכונה.
כל זה – גם אם יקרה – לא ייגרום, כמובן, לתיאוריות שלך להיות נכונות וכבר הצבעתי בפניך על חוסר ההיגיון שבהן (ועל חוסר היושר שבהצגתך אותן, למשל, כאשר אתה שואל איך זה שחורים שחורים מסתובבים כל כך מהר – כאילו שלך יש הסבר לתופעה נצפית שהיחסות אינה מסבירה בשעה שמכיוון שלא רואים חורים שחורים הידע היחיד שיש לנו על סיבובם של החורים נובע מתורת היחסות ומעולם לא צפינו בו ולמרות שגם אתה לא צפית בו וכל האמונה שלך בדבר הסיבוב נובעת – מבלי שתבחין בכך – רק ממסקנות תורת היחסות – אתה מתריס כלפי תורה זו שאינה יכולה להסביר את הסיבוב שאלמלא חזתה אותו היא ולא אתה לא היית מדבר עליו).
מיכאל,
אני יכול לחפש גם,
אלא שיש בעיה:
אני טוען שהתאוריות של אינשטיין אינן נכונות, לפחות בחלקן.
לכן כל הסבר שמסתמך על תאוריות אילו אינו מקובל עלי.
בגלל זה,
אני מנסה לברר כאן איך תאוריות-היחסות מסתדרות עם התצפיות כיום בחלל…
למיכאל. ניתן להרחיב את הבעיה לכל מצולע משוכלל בעל N קדקודים
N שלם וגדול מ-1.
מבלי שאני יודע לפתור את הבעיה הכללית (ויתכן כי לא קיים פיתרון אנאליטי ל-N גדול מ-4) אני מניח כי הפיתרון הוא פונקציה של
הרדיוס- R(רדיוס המעגל החוסם של המצולע המשוכלל) של N
וש-"פיי" מופיע בפיתרון.
הזוית שבה כל חיפושית הולכת כל רגע היא=2/(N/פיי*2 – פיי).
היש בידך פיתרון ? אם כן, אודה לך אם תעלה אותו בהמשך.
האם משה ודוד הם אדם אחד או תאומים זהים ?
ואולי תאומים סיאמים ?
רק עוד מילה על לוליינים לוגריתמים:
אחת התכונות המרתקות שלהם קשורה במשהו ל"פרדוקסים" של האינסוף שקבלו ביטוי במספר מאמרים של מריוס כהן ובתגובות שבעקבותיהם.
https://www.hayadan.org.il/toward-infinity-0703081/
סיפרתי על השאלה עם ארבעת החיפושיות העוקבות זו אחרי זו (https://www.hayadan.org.il/astronomers_explain_hubble_sequence-1701107/#comment-259619 )
התשובה היא שעד לנקודת המפגש הן עוברות דרך שאורכה כאורך צלע הריבוע ההתחלתי.
זה לא היה נשמע מעניין במיוחד אלמלא היו חייבות לעשות זאת תוך שהן מקיפות את מרכז הריבוע אינסוף (!) פעמים.
בגלל הדמיון העצמי נראית כל הקפה כהקטנה של קודמתה ביחס קבוע ולכן סכום אורכי ההקפות הוא טור גיאומטרי מתכנס. כמובן שלא כך פותרים את הבעיה אבל כך אפשר להסביר את סופיות הדרך למי שאין לו חשק להיכנס למשוואת הדיפרנציאליות (הפשוטות – אבל רק למי שמכיר את הנושא).
תגיד לי, חזי:
קשה לך לחפש בויקיפדיה בעצמך?
http://en.wikipedia.org/wiki/Black_hole#Observational_evidence
מיכאל,
בתגובה ל 30
האם באמת נחזתה התופעה של "חור-שחור-סופר-מסיבי-במרכזי-גלקסיות" ?
מתי ומי חזה את התופעה ?
אגב:
העובדה שהפלנטות נמצאות באותו מישור ומסתובבות סביב עצמן ברובן (כולן חוץ מנוגה שהפך את כיוונו כי חטף זפטא איומה) באותו כיוון נקבעה עוד הרבה לפני היווצרות השדות המגנטיים – עוד כאשר מערכת השמש לא הייתה אלא ענן גזים שהחל לקרוס ולהסתובב.
http://en.wikipedia.org/wiki/Formation_and_evolution_of_the_Solar_System
זו תוצאה של שימור התנע הזוויתי (בכמה רמות – בתהליך היווצרות המערכת ובהמשך בתהליך היווצרות הפלנטות)
שאלון:
תשובתי בעניין זה נשארת כשהייתה.
מדובר במרחקים גדולים – כאלה שבהם גם השדה המגנטי חלש ביותר וגם השפעות שני הקטבים של המגנט מנטרלות זן את זו לחלוטין.
תודה מיכאל על ההסבר המפורט מתגובה 28.
שאלתי על מסלולו של הלוויין בעל שני הקטבים המגנטיים (17, 18)
באה מההבנה ששני גופים בעלי שדות מגנטיים מפעילים כח
באופן הדדי האחד על השני ואינני יודע אם כוח זה עשוי
להיות עשוי להיות בעל חשיבות במערכות שמש או גלקסיות,
או שהוא זניח לחלוטין.
למשל במערכת השמש שלנו רוב מסלולי הפלנטות נמצאים בקירוב
של מספר מעלות לקו המשווה של השמש (למעט פלוטו), וקטבי
הפלנטות מצביעים "צפונה" (למעט אורנוס) יחד עם הקוטב הצפוני
של השמש (בסטיה של עד 59 מעלות) ועד כמה שידוע לי כאשר
"קווי המשווה המגנטיים" של שני מגנטים קבועים (כדוריים למשל)
נמצאים באותו הגובה, ניתן לקרבם ולהרחיקם ללא כוחות משיכה
או דחיה בינהם, אך כאשר מגביהים או מנמיכים אחד מהם וחוזרים
על אותה הפעולה, נוצרים דחיה או משיכה.
לכן מעניין אותי אם מסלולן של הפלנטות נמצאים בסוג של
comfot zone מגנטי אשר בו הן לא נמשכות או נדחות ע"י השדה
המגנטי של השמש, או במילים אחרות האם הסיבה שהפלנטות מקיפות
את השמש במסלולן הקיים מקנה להן יציבות מסויימת ?
והשאלה השניה הקשורה באותו נושא, היא שאם קטבי כדור הארץ
היו מתהפכים וקטבי הירח היו נשארים כמות שהם, לא היתה נוצרת
משיכה בינהם ? או האם היה סיכוי שהם יתקרבו אחד אל השני משום
שקוטביהם הפוכים ?
תודה.
אני רואה שבינתיים נמחק (בצדק) חלק מן הדיון המטופש שהתנהל כאן אבל אני חושב שיכול להיות שבתגובות האחרונות דווקא התחילה להיווצר כאן הבנה.
דוד משה:
עוד קצת מאמץ ובאמת אפסיק לכעוס.
אינני משפיל איש שלא הרוויח את זה ביושר.
בתגובה 16 האשמת אותי במספר האשמות שווא (מחיקה, אי עמידה במילה) והתלוננת על כך שאני בכלל מגיב.
זו הסיבה היחידה להתדרדרות הדיון.
העלבונות שהטחתי בך לא נבעו מטעויותיך (שהיו גם היו) אלא מיחסך אלי.
לעולם אינני מעליב איש שלא ניסה להעליב אותי או גילה אי יושר באופן אחר.
אתה יכול לבדוק זאת.
וביחס לאגדה האורבנית על יחס הזהב והלוליינים הלוגיתמים – חשוב על תהליך זהה לזה שעליו דיברת רק במקום לקחת מלבן שיחס צלעותיו הוא יחס הזהב – קח מלבן שיחס צלעותיו הוא 2.
מה תקבל?
עוד לוליין לוגריתמי! אבל אחר!
האם זו סיבה לטעון שכל הלוליינים הלוגריתמים קשורים במספר 2?
כמובן שלא.
עכשיו – שים לב: אם תיקח את שורש שתיים ותעלה אותו בריבוע תקבל את 2 (בדיוק! לא בערך עם הפרש של 0.1! לא "בקירוב" אלא בדיוק!) האם זו סיבה לטעון שיש קשר בין כל הלוליינים הלוגריתמים לשורש 2?
ואגב – אני מקווה שאינך מזלזל בחשיבותם של 2 או שורש 2! גם אני אינני מזלזל ביחס הזהב וב e.
אני פשוט אומר שהם לא שייכים למקומות שאינם שייכים אליהם.
אני חושב שאתה עושה דבר חשוב מאד.
אבל צריך לשמור על היושר והנקיון המוסרי לא רק מדע.
וויכוח נועד לעודד סקרנות ולא להרתיע ולהשפיל.
גם מכאל עושה דבר מאד חשוב שהוא משקיע מזמנו ומעודד וויכוחים.
יחס של צניעות ופשטות לא יקטינו אותו להפך.
למי ששטויותיו של דודמשהמתחזה לא עייפו אותו אני מוצא לנכון לספר שאת הספיראלות הלוגריתמיות גיליתי בעצמי עוד כשהייתי תלמיד תיכון.
זה היה כאשר מישהו שאל אותי את השאלה הבאה:
ארבע חיפושיות מוצבות על קודקודיו של ריבוע וכל אחת מהן מתחילה לרדוף אחרי שכנתה בכיוון השעון. מה אורך הדרך שתעבורנה החיפושיות עד שתפגשנה אם כולן הולכות באותה מהירות.
הבחנתי בעובדה שדרכה של כל חיפושית ניתנת לתיאור על ידי העובדה שבכל רגע היא הולכת בזווית של 45 מעלות לקו המחבר אותה למרכז הריבוע.
אחרי שפתרתי את השאלה, שאלתי את עצמי מה קורה כאשר הזווית שונה מ 45 מעלות וכך עליתי על כל תכונותיהן של הספיראלות הלוגריתמיות.
בהמשך גם מצאתי דרך לתכנן מחשב מכאני שעושה שימוש ברעיון הספיראלה הלוגריתמית כדי להכפיל ולמצוא לוגריתם אבל כדי להסביר את זה נחוצים ציורים אז אמנע מכך בשלב זה.
כמובן שדברי חזי אינם נכונים.
מכיוון שמדובר בתופעה שנחזתה גם משיקולים תיאורטיים הרי שבוודאי דובר בתחזיות המתבססות על מה שאנחנו (לא חזי) כבר מבינים מזמן.
תצפיות שנערכו מאששות את התחזיות.
תגובה ל 25 שאלון,
נכון מה שכתבתה.
עצם העובדה שהתופעה שנחזתה היתה חדשה,
לא השכילו לתת לה שם חדש,
אלא קראו לה "חור-שחור-סופרמסיבי".
השם הזה מאוד מטעה,
כי מייד מתחלים ךחשוב על חור-שחור שהיה מוכר לפני כן.
האמת שאנחנו עדיין לא יודעים מה התכונות של ה "סופר-מסיבי" ולא יודעים אם יש לו בכלל מהמשותף ל "חור-שחור".
חשוב לקחת בחשבון את אי-הידיעה שלנו בנושא זה…
דוד:
הייתה לי תקלה ברשת האינטרנט ולכן לא עניתי עד כה.
האם לא קראת את מה שכתבתי?
יש הרבה מאד לולינים לוגריתמים ורק אחד מהם קשור (אף הוא בקשר מאולץ) ליחס הזהב.
במילים אחרות – אין שום קשר בין מבנה הגלקסיות ליחס הזהב.
אתה מתאר "שיטה" לבניית לולין לוגריתמי: אולי תואיל להסביר לנו איך תגרום לכך שבכל פעם שתפעיל את אותה שיטה בדיוק יתקבל לולין אחר?
נראה לי שפשוט אין לך מושג על מה אתה מדבר.
מי שרוצה לקבל מושג מוזמן לקרוא למשל כאן:
http://en.wikipedia.org/wiki/Logarithmic_spiral
חפשו את המילה golden
היא מופיעה בטקסט רק פעם אחת.
חפשו גם את הפרק על לולינים לוגריתמים בטבע.
כמובן, דוד, שזכותך לא להאמין לי ולא לוקיפדיה ולא למריו ליביו שכתב את הספר חיתוך הזהב.
משה:
נראה לי שאתה דוד בתחפושת.
הטקסטים פשוט יותר מדי דומים וקשה לי להאמין ששני אנשים ימציאו בדיוק את אותן שטויות.
משה (=דוד)
לא הבטחתי להפסיק להגיב ובסופו של דבר נעתרתי לבקשתם של שפויים ממך.
מפריע לך שאני מגיב?
אני שמח!
כפי שהסברתי – כל המוטיבציה שלי בהשתתפות בדיונים אלה היא למנוע את התופעות שאתה מדגים כל כך טוב של טיפשות משולבת עם בערות, יוהרה וחוצפה (וגם התחזות).
שאלון:
כל כוכב כמו השמש מיצר "רוח שמש".
קרוב למרכז הגלקסיה יש הרבה כאלו אבל לא מדובר כאן במשהו שהגלקסיה מייצרת.
חורים שחורים שיש הן במרכז הגלקסיה והן במקומות אחרים (למרות שבמרכז הגלקסיה הם בד"כ גדולים יותר) אינם פולטים קרינה או חומר.
יש, עם זאת, מספר תופעות בסביבתם הגורמות ל"רוחות" שונות.
דיסקת הספיחה המסתובבת סביבם קורנת בצורה מאד חזקה (בחורים שחורים שיש להם דיסקת ספיחה – כלומר כאלה שיש בסביבתם חומר שנמצא בתהליך של נפילה לתוכם).
קרינה אחרת שהוזכרה כבר היא קרינת הוקינג-בקנשטיין.
זו קרינה שעדיין לא נצפתה בטבע אבל קיומה משוער משיקולים תיאורטיים.
גם זו אינה קרינה שנוצרת בחור השחור עצמו. היא נוצרת כתוצאה משילוב של כח המשיכה של החור השחור עם תכונות הריק שסביבו שנובעות מעקרונות של תורת הקוונטים. מסתבר שה"ריק" לעולם אינו ריק לגמרי.
הוא רוחש היווצרות של חלקיקים ואנטי חלקיקים שמייד לאחר שהם נוצרים הם נפגשים ומתאיינים.
משערים שכוח המשיכה העצום בשפת החור השחור יוצר כוחות גאות כה חזקים שהם מסוגלים להפריד בין החלקיקים לאנטי חלקיקים שנוצרו אתם לפני שהם נפגשים מחדש ומתאיינים ולגרום לכך שאחד מהם ישאב לתוך החור השחור (כשהוא נושא עמו את "חשבון" האנרגיה השלילי) והשני ייפלט לכיוון החלל.
יעקב בקנשטיין שהוא אחד המדענים שהקרינה נקראת על שמו הוא מדען ישראלי שעובד כיום באוניברסיטה העברית.
ביחס למגנט, לדעתי לא תהיה השפעה ניכרת על המסלול.
רוח רפאים:
אתה מאמין למשה (=דוד) כי אתה רוצה.
ברור שאינך מבין את דבריו כי גם הוא אינו מבין אותם.
אי אפשר להבין את דבריו כי הם אינם נכונים.
כמובן שגם אתה יכול לבחור אם להאמין למתמטיקאי או לאידיוט מתנשא.
מישה אני לא אומר שהמספר הזה יענה על כל התשובות או שהמתמטיקאים יכולים לנבא שהמספר הזה יופיע.
אני אומר שהמספר הזה יכול להיות שיתגלה גם באיזה נוסחה שמתארת את מבנה הגלקסיה (לא חייבת להיות שביל החלב), בעתיד. כמובן שהנבואה ניתנה לשוטים אבל גם ככה אין אנשים חכמים כולנו טיפשים יש יותר ויש פחות. חוץ מזה כשהמתמטיקה נעצרת במבוי סתום אז מתחילה המטאפיזיקה לפי דעתי ומכאן השאלות שלי. אגב איך מסבירים שצירופים של 0 ו 1 יכולים לגרום לwindows לעבוד? אני לא יודע איך. אבל באותה צורה אפשר להסביר כל דבר פשוט לא כולם יכולים להסביר את זה.
רוח ר פאים – הגילויים של הקשרים הללו בין סימטריות ותכונות גאומטריות לבין העולם הפיסי הוא מיקרי לחלוטין לכאורה.התבניות של הגלקסיות לא אומרות כלום על כלום. הוא מיקרי במובן הזה שאין לאף מדען שום דרך לנבא מראש שסוג מסויים של קבועים או יחסים מתמטים מובהקים עשויים להמצא בתוך תופעות פיסיקאליות.
איש אינו יודע להסביר מדוע ניתן לתאר תופעות פיסיקאליות באמצעות פונקציות טריגונומטריות, מספרים מרוכבים,הלוגריתם הטיבעי e ועוד ועוד. בדיוק מאתה סיבה שאיש לא יודע להסביר את הקשרים שבין משפטים שונים בגאומטריה. כוונתי שיכולים להוכיח שישנו קשר בין כל המשפטים הללו אבל אף אחד לא יכול להסביר את מהות הקשר באופן שהוא יוכל לנבא איזה עוד משפטים קיימים עפ"י איזה שהיא סיבה מכוננת. לפיכך כל גם המתמטיקה היא מדע אקראי מהבחינה שהיכולת להוכיח קשרים אינה נותנת שום יכולת לנבא את כל הקשרים האחרים שעוד לא ראינו.
בדיוק באותה מידה שלאורך כל ההסטוריה גילוי של כל קשר וקשר מתמטי נוצר באופן מיקרי והוביל להבנה נוספת אבל אף אחת מההוכחות לא פתחה בבת אחת את כל הדרך הלאה.
נניח שאתה מתחיל ללמוד גאומטריה מתחילתה. אתה לומד כמה מישפטים ראשונים. לא קיים בעולם איש שיכול לומר לך כעת אתן לך שיטה שעל פיה תוכל לנבא את כל המישפטים האחרים בבת אחת.
אתה תצטרך ללמוד את כולם עפ"י סדרם כדי לרכוש לך מיומנות וידע שלמים.
פרקליטו,
חור שחור הוא לא סלע שאפשר להכניסו למעבדה ולבדוק
את תכונותיו הפיזיקליות, אלא תופעה שנחזתה מתמטית ורק
לאחר מכן נצפתה סביבתה אשר אמורה להצביע על קיומו של החור.
רק לפני מספר שנים העלו את ההשערה שבמרכזה של כל
גלקסיה מצוי חור שחור מסיבי. כך שכנראה עוד ארוכה דרכנו
להבין מה בדיוק קורה במרכזן של גלקסיות ועוד נראה הרבה
הסברים שונים ומשונים לכך.
יש עוד צורות של גלקסיות חוץ מהשלוש ולמה דווקא התמקדו על הגלקסיות האלה? מעניין מה זה אומר לגבי היווצרות החיים האם צריך שגם הגלקסיה תהיה במבנה מסוים כדי שתיווצר האפשרות?
בן כנען
אני לא בטוח שאני מבין את המרכאות סביב חור שחור, וכל זה.
למיטב ידיעתי חור שחור נחשב לעובדה קיימת, ואף "נצפה" – כאשר המרכאות כאן נובעות מכך שהצפייה היא לא ישירה מאחר וזהו חור שחור, אבל ההשפעות שציפו שיווצרו כתוצאה מחור שחור, למיטב ידיעתי אכן נצפו סביב איזורים בהם מעריכים כי קיימים החורים השחורים.
בנוסף, אני לא יודע אם מבחינתך קרינת הוקינג היא "רוח החור השחור", אבל התיאוריה אכן חוזה קרינה שנפלטת מהחור השחור, ובמקרה זה, אכן עדיין אין עדויות תצפיתיות לקיומה של הקרינה, מכל מיני סיבות טכניות שלא בטוח שיפתרו בקרוב. אבל למרות שבצורה פשטנית החור "לא מקיא דבר", התיאוריה היא שאת הקרינה הזו הוא אמור להקיא.
לשאלון, תגובה 17, השאלה הראשונה
זו שאלה טובה
כפי שבמרכזה של מערכת השמש נמצאת השמש, כך במרכז שביל החלב נמצא גוף מאסיבי פעיל. כיום מעריכים כי הגוף הזה הוא "חור שחור" ומייחסים לו תכונות אשר חלקן טרם קיבל אישוש. אחת התכונות הבלתי מוכחות האלה היא היותו בולע כל ולא מקיא דבר. דבר קיומה של "רוח החור השחור", אם וכאשר יתגלה, יסתור מן הסתם את ההנחה הזאת.
משה אני מאמין לך למרות שעדיין לא הבנתי מה אתה אומר.
אז מה אתה אומר בעצם? שיש אפשרות למציאת יחס הזהב גם באיזה נוסחה שמחשבת את המבנה הספירלי של הגלקסיה?
כשאני פותח את הפקק באמבטיה והמים מתחילים להסתחרר פנימה לתוך פתח הניקוז גם אז נוצרות זרועות כאלו. לכו תדעו, אולי בכל פעם שאתם מרוקנים אמבטיה אתם יוצרים גלקסיה.
🙂
רח רפאים:
הלולין נקרא לוגריתמי כי היחס בקוראורדינטות פולאריות בין הרדיוס לזווית הוא מעריכי.
זה קשור ביצירת הדימיון העצמי שנובע מהסימטריה הרקורסיבית.
חפש בגוגל תמונות logarithmic spiral ותראה את הלולין שנוצר על כוכב מחומש או מלבני זהב מקוננים. הכוכב המחומש בנוי על יחס הזהב בין צלעותיו.
בקשר לשאלה השניה, מסלולו של הלוויין אלכסוני ביחס לקו
המשווה, וכדי לחדד את השאלה הוא גם סובב סביב עצמו כאשר
קטביו מופנים אל קטבי כדה"צ בזוויות שונות (וזאת על
מנת להוציא את המערכת משיווי משקל מגנטי, על מנת לראות
האם מסלולו יהיה שונה ללא קטביו המגנטיים).
תודה.
תודה.
אם כך, האם ישנה תופעה מקבילה בגלקסיות לרוח השמש ?
ושאלה נוספת אשר קשורה בעקיפין במנגנון המסובב ובמסלולים :
אם אנו משגרים לוויין סביב כדור הארץ (נאמר 500 ק"מ מעל קו
המשווה) וצורתו של הלוויין כדורית בעלת שני קטבים מגנטיים
חזקים במיוחד (נאמר 3 – 2 טסלה). האם לוויין זה יבצע את אותו
המסלול כאשר "נכבה" את השדה המגנטי ? או שהאינטראקציה בינו
לבין קטבי כדור הארץ עלולה ליצור מסלול שונה ?
אני מנסה להבין האם ישנן השפעות לשדות מגנטיים על מסלולים
כגורם נוסף לגרוויטציה ולמאסה ?
המגיב מ-6 10 11 13 שהפסיק כאילו להגיב אבל לא עומד במילתו וממשיך להגיב וגם מוחק כל מי שדעתו חולקת על דעתו של הבילתי מגיב.
מה אתה חבר של שרה
הלולין הבנוי על צלעם של מלבני זהב מקוננים או משולשי זהב מקוננים הוא לולין לוגריתמי.
לולינים לוגריתמיים נולדים מחיתוך הזהב.
בפילוטקסיה כגון פיזור הגרעינים על חמנית או הבליטות שעל האננס וכדומה הלולינים גם הם לוגריתמיים.
ונוטים להתכנס לזוית הזהב 137.5 (360-360/1.618 )
במערכות פיסיקאליות רבות עקומות ספיראליות נוטות להתכנס לזוית הזאת.
כן הדבר בקונכיות ובמבנה גלקסיות הלולין הלוגריתמי מקורו בסימטריה פנימית שמייצגת את חיתוך הזהב.
מיכאל רוטשילד:
לולינים לוגריתמיים נולדים מחיתוך הזהב.
הלולין הבנוי על צלעם של מלבני זהב מקוננים או משולשי זהב מקוננים הוא לולין לוגריתמי.
בפילוטקסיה כגון פיזור הגרעינים על חמנית או הבליטות שעל האננס וכדומה הלולינים גם הם לוגריתמיים.
ונוטים להתכנס לזוית הזהב 137.5 (360-360/1.618 )
במערכות פיסיקאליות רבות עקומות ספיראליות נוטות להתכנס לזוית הזאת.
כן הדבר בקונכיות ובמבנה גלקסיות הלולין הלוגריתמי מקורו בסימטריה פנימית שמייצגת את חיתוך הזהב.
שאלון:
בוודאי שיש קשר.
גם את מערכת השמש וגם את הגלקסיות מסובב כוח הגרביטציה.
זה לא קשור לרוחות השמש או לרוחות אחרות.
מעניין אם ישנו קשר בין המכניזם שמסובב מערכות שמש
וזה המסובב גלקסיות ?
http://sdo.gsfc.nasa.gov/assets/img/site/parker_spiral.png
עד כמה שידוע לי לא מיוחס לרוח השמש איזשהו כח דינמי
אשר משפיע על מסלול הפלנטות, אך ישנו דימיון מסויים למבנה
הגלקסיות הספירליות, לכן העלתי את השאלה.
אגב, מריו ליביו ענה לי בינתיים ואישר את דברי.
לא מצאתי טעם לומר לו שאם כאלה הם פני הדברים הרי שהכללת דוגמת הגלקסיות בספרו "חיתוך הזהב" עלולה לקדם אגדה אורבאנית שגויה אבל לפחות אתם תדעו שאין קשר בין חיתוך הזהב למבנה הגלקסיות ולמעשה אין כנראה קשר בין מרבית המבנים הלולייניים שמופיעים בטבע לחיתוך הזהב.
רוח רפאים:
דברי לא כוונו אליך כי אתה לא הבעת עמדה והתייחסתי לדבריך יותר כבדיחה.
מי שהביע עמדה בנושא זה הוא המגיב האנונימי מספר 2.
אגב נזכרתי למי אתה דומה:
http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1407438/IMG_4864_wa.jpg
מיכאל
כמו שאמרת יש ספירלה לגוריתמית (אני מבין שזה משהו שקשור לנוסחאות מתמטיות) שנקראת ספיראלת הזהב. והמבנה של הגלקסיה הוא ספירלי. אז חשבתי שאולי המספר זהב ישתרבב איפשהו בחישובים של אחת הגלקסיות שאולי בעתיד יבדקו ויגלו, לאו דווקא בגלקסיה שלנו.
אבל גם מאוד יכול להיות כמו שאתה אומר, כלומר שזה קיים רק בשכל של בן אדם כאילו ‘משאלת לב’ כזאת.
c
לדעתי הקישור שעושים אנשים בין יחס הזהב לבין מבנה הגלקסיות הוא עורבא פרח.
לגלקסיות יש מבנה של ספיראלה לוגריתמית.
אחת מן הספיראליות הלוגריתמיות נקראת ספיראלת הזהב כיוון שהיא גדלה פי יחס הזהב על כל 90 מעלות סיבוב אבל הספיראלות של הגלקסיות אינן כאלו.
ספיראלה לוגריתמית מאופיינת על ידי זווית קבועה בין הקו המחבר את הנקודה למוקד לבין המשיק באותה נקודה.
המשלים של זווית זו ל 90 מעלות נקראת בלעז pitch (אינני יודע אם יש לה כינוי עברי).
בספיראלת הזהב ה pitch הוא מעט יותר מ 17 מעלות.
בשביל החלב הוא 12 מעלות.
בגלקסיות באופן כללי הוא נע בין 10 ל 40 מעלות.
בקיצור – עוד אגדה אורבאנית שנראה לי שמריו ליביו, במקרה זה, תרם משהו להפצתה.
שלחתי אליו אימייל בנושא ואם יענה אשתף אתכם בתוכן תגובתו.
בכל מקרה – ברור שלא נכון ש"המבנה החלזוני של הגלקסיות נובע מיחס הזהב" וזה לא רק בגלל שמבנה הגלקסיות אינו נובע ממספר אלא בגלל ששום דבר בגלקסיות אינו קשור במספר הנקרא יחס הזהב.
יש השפעות להתנגשויות של גלגסיות או שתהליך ההתכנסות תמיד יהיה דומה למודל?
נכון, תודה אבי לוז.
"בגלקסית שביל החלב למשל, יש בין 2 ל-4 מיליארד כוכבים"
בפירסומים השונים נוקבים במספר כוכבים בסדר גודל של מאה עד מאתיים מיליארד כוכבים!
אבי לוז
אתה צודק המבנה החלזוני נובע ניחס הזהב
בטח ימצאו איזה חיתוך זהב גם במבנה של הגלקסיות.