תיקן רובוטי ישמש חלילן מהאמלין לבני מינו בשר ודם

תיקן רובוטי שהוחדר ללהקת תיקנים אמיתיים, שיכנע את החרקים האמיתיים להתחבא במקומות בלתי שגרתיים

מדענים ממספר מדינות באירופה הצליחו להחדיר רובוט עצמאי זעיר בצורת תיקן לזירה שבה הורשו תיקנים אמיתיים להסתובב חופשי. הם רצו לראות האם התיקן הרובוט יתקבל בידי החרקים והאם הוא יוכל להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות הקולקטיבי שלהם. הממצאים פורסמו בכתב העת סיינס.

הרובוט, שנבנה על ידי ז'וזה האלוי (Halloy) מהאוניברסיטה החופשית של בריסל, בלגיה ועמיתיו, לא נראה לגמרי כמו תיקן, אך באמצעות כיסוי הרובוטים בנייר מסנן הספוג בפרומונים של תיקנים, החוקרים הצליחו לשטות את בעלי החיים לחשוב שהרובוט הוא חבר בקבוצתם.

בדף הבית של חוזה הלואי באתר האוניברסיטה הוא כותב כי תחום המחקר של החוקרים במעבדתו הוא המעבר מיכולת אינדיבידואלית להתנהגות קולקטיבית ברמות שונות של מערכות חיות ומלאכותיות כגון אוכלוסית מולקולות, תאים, אורגניזמים או רובוטים. “מטרתנו היא להבין את התכונות הדינמיות של אוכלוסיות כאלה שיכולים לייצר מערכות המתארגנות מעצמן ברמת הקולקטיב. התכונות הדינמיות של מערכות מסוג זה מאופינות בעיקר בהתנהגות סטוכסטית של סוכנים, תגובה לא לינארית לתמריצים ורשת של משובים רגולטוריים. במחקרים שלנו אנחנו משלבים ניסויים כמותיים ומודלים מתמטיים. אנו גם מנסים לחקור מערכות רבות ככל האפשר, לפי הזמינות הניסויית ובאמצעות שיתופים ברמה הלאומית והבינלאומית, במטרה לנסות ולראות מה ייחודי לכל מערכת ומה ספציפי לכל המערכות.

התיקנים הם חרקים חברתיים בעלי נטיה ל”ארגון עצמי”. פירוש הדבר הוא כאשר משחררים אותם באיזור מסוים, הם נוטים להתאסף בנקודה אחת, בדרך כלל מחסה אפל כאשר מקום כזה זמין עבורם.

הניסויים בוצעו בזירה בקוטר מטר אחד שבו הותקנו שתי מחסות, הגג של אחד מהם הורכב מדיסקים מפלסטיק שכוסו בידי מסננים אדומים. באמצעות הוספת שכבה של סמננים יכלו המדענים להפוך את אחד מהמחסות הללו כהה יותר מהמחסה השני.

האלוי ועמיתיו תכנתו בתחילה את הרובוטים שיאמצו את אותם ההעדפות לאפלה כמו שאר התיקנים, ולאחר מכן הם תכנתו אותם להעדיף מחסות מוארים יותר. כ-60% מהפעמים, הרובוטים המליצו לקבוצת החרקים להעדיף את המחסות המוארים יותר. “מצד אחד אנחנו מעוניניים להבין את החברה של בעלי החיים הללו. מצד שני, המהנדסים מעונינים בבניית מערכות אוטונומיות” מסביר האלוי את הסיבה למחקר.

“המטרה היא ליצור קבוצות המורכבות מבעלי חיים ומסוכנים מלאכותיים המתקשרים ומשתפים פעולה כדי לבצע משימות קולקטיביות.” כותב האלוי באתר שלו. “הסוכן משפיע ומושפע בידי בעלי החיים באמצעות ערוצי תקשורת רלוונטיים (קולות, מישוש, אותות כימיים וכו'). במקרה זה לקחנו תיקנים אמריקניים המסוגלים לקבל החלטה משותפת. הפרטים בקבוצה מעורבת כזו יכולים לחלוק תבונה קולקטיבית ולשתף פעולה. אנו יכולים לפקח על התוכניות ההתנהגותיות של הרובוט, ולפכיך אנחנו יכולים לתמרן את הבחירה הקולקטיבית של קבוצות מעורבות. באמצעות שימוש בסוכנים מלאכותיים אלה, אפשרי לבקר את ההתנהגות הקולקטיבית של קבוצות מעורבות, לדוגמה, לעודד או לדכא התנהגויות הנובעות מהתארגנות עצמית.”

דניאלה רוס, מ-MIT מעריכה כי העבודה יכולה להיות בעלת השלכות גם בתחום החשוב יותר לאדם מהיישוב – הדברת חרקים – כלומר הובלתם למלכודות. רובוטים גדולים יותר יוכלו להשתמש בתבנית הכללית הזו לצורך רעיית עדרים של פרות, עזים וכבשים.

לדף המתאר את המחקר באתר של האלוי (אנגלית וצרפתית).

לידיעה בנושא בבי.בי.סי