“חלום בן 25 שנה עומד להתגשם”

כך מספר בראיון לאתר הידען פרופ’ עקיבא בר-נון מהחוג למדעי כדור הארץ בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב, חבר צוות הרוזטה ומהוגי הרעיון לשיגורה * רק שהנחתת לא תתהפך עם נגיעתה בקרקע

עגינת הנחתת פילאה על גלעין השביט 67P צ’וריומוב-גארסימנקו, ב-12 בנובמבר 2014 תהיה ציון דרך חשוב עבור המדע – הפעם הראשונה שבה חללית צפויה לנחות נחיתה רכה על גרעין של שביט. עבור פרופ’ עקיבא בר-נון מהחוג למדעי כדור הארץ בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב תהיה זו סגירת מעגל חשובה כאשר לפני 25 שנה היה שותף בקבוצה שהגתה את הרעיון לשגר חללית שתלווה שביט בדרכו במערכת השמש ותשלח נחתת אל פני השטח שלו. “היום אנו רואים את הבייבי שלנו עשרה קילומטרים מעל השביט וזו בהחלט שמחה גדולה.”

פרופ’ עקיבא בר-נון היה חבר בועדה המדעית שהחליטה מהן מטרותיו המדעיות של מבצע רוזטה, ומאז תחילת הפרויקט הוא חבר בקבוצה של אוניברסיטת ברן בשוייץ. “לקבוצה שלנו קוראים רוזינה שבראשה קתרין אלטווג (Kathrine Altwegg), והתפקיד שלנו הוא לרחרח כל הזמן מעל השביט ולגלות מה נפלט ממנו. כאמור אנו עושים זאת באמצעות שני ספקטרומטרי מסה (Mass Spectrometer) יוצאים מן הכלל. מלאכת מחשבת שוויצרית. אנו בודקים את הרכב הגזים המשתחררים מן השביט, בעת חימומו, כאשר הוא מתקרב אל השמש ויוצר את ההילה העצומה של אדי מים, גזים ואבק.” החללית רוזטה תמשיך לבדוק את הגרעין במסעו של השביט סביב השמש עד דצמבר 2015.

“פרויקט רוזטה התחיל כפרויקט משותף לנאס”א ולסוכנות החלל האירופית. רצינו לנחות ולהביא דוגמה מהשביט בחזרה לכדור הארץ. ירדנו מזה מהר מאוד מכיוון שהמהנדסים אמרו לנו שעד שלא נדע פחות או יותר מה החוזק של הקרקע, אי אפשר יהיה לתכנן שום דבר והם צדקו. בהעדר כבידה אפילו שימוש במקדחה פשוטה קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי כי אין מה שיחזיק את המקדח צמוד לקרקע. לכן שונתה התוכנית לריחוף מעל הגרעין ונחיתה עליו, בהובלת סוכנות החלל האירופית.”

גם הנחיתה עצמה היא אתגר, ויותר מאשר נחיתה על גוף שמימי כמו הירח או מאדים, היא מזכירה ציד לוויתנים: “אנו שולחים צלצלים, יורים אותם לתוך הקרקע כדי שיתקעו בה ויחזיקו את החללית קשורה לקרקע. הכל תלוי אם החללית לא תתהפך ברגע שהיא תפגוש בקרקע, אם היא תעלה במקרה על איזה גוש קרח גדול או מדרגה גבוהה בקרח, כמוה אנו רואים הרבה בצילומים מקרוב של גרעין השביט.

פילאה לא תמריא בחזרה מהשביט אבל היא בהחלט תפעיל את המעבדה הכימית המשוכללת המסוגלת לנתח את הרכב החומרים ומבוססת על ספקטרומטר מסות, מהמשוכללים שנבנו אי פעם.
.
סוכנות החלל האירופית פרסמה רשימה של החומרים שגילו ספקטרומטרי המסה בעת התקרבות רוזטה לשביט: מים, פחמן חד-חמצני (CO), פחמן דו חמצני (CO2), אמוניה (NH3), מתאן (CH4), מתאנול (CH3OH), פורמלהיד (CH2O), מימן סולפידי (H2S), מימן ציאנידי (HCN), דו תחמוצת הגופרית (SO2), פחמן דו גופריטי (CS2) “יש שם חומרים מריחים כמו מימן גופריתי (ביצים סרוחות) אמוניה כמו ברפתות ישנות, מימן ציאנידי שהוא בעל ריח של שקדים מרים”.

בכל זאת, מדובר בטכנולוגיה בת 15 שנה
פרופ’ בר-נון: אמנם זו טכנולוגיה בת 15, אבל אני לא מכיר ספקטרומטרי מסה כל כך מתוחכמים. ההפרדה שלהם מעולה. ספקטרומטר מסה בוחן את מסת המולקולה או האטום. כששלחנו את החללית ג’יוטו לכוכב השביט האלי, ההפרדה היתה של יחידת מסה אחת. ולכן לא ניתן היה להבדיל בין חנקן ( (N2 לבין פחמן חד חמצני CO שיש להם מסה מאוד קרובה. למכשיר החדש יש הפרדה של 1 ל-3,000, הוא מפריד בקלות רבה בין שני הגזים הללו. ובאמת שניהם התגלו, ועוד הרבה חומרים אחרים.”
מה הלאה, האם מקום הנחיתה, דווקא על החלק הקטן של השביט בטוח?
“כמה שהחלק הקטן משני החלקים המחוברים ביניהם המרכיבים את גרעין השביט נראה קטן, הוא עדיין די גדול, יש עליו משטחים מספיק גדולים. אני סומך על האנשים שהחליטו איפה לנחות שהם חשבו טוב מה כדאי לעשות. מבחינה זו אפשר לסמוך עליהם. נצטרך לחכות ל-12 בנובמבר, בשעה שבע בערב כשתגיע לכדור ארץ הידיעה שפילאה נחתה. מיד אחרי שהיא נוחתת היא תבצע מדידות ותשדר את תוצאותיהן לסוכנות החלל האירופית. מכיוון שהיא נמצאת במרחק 25 דקות אור מכדור הארץ, כל הנחיתה חייבת להיעשות אוטומטית,ולא נתן לשלוט בחללית מהארץ.
לסיכום אומר פרופ’ בר-נון: “הצלחנו יפה בטיטאן, כשהחללית הויגנס נחתה על פניו, ואני מקווה שנצליח גם עכשיו עם פילאה.”

עוד בנושא באתר הידען

• רוזטה יכולה “להריח” שביט
• ראיון עם פרופ’ עקיבא בר-נון ערב שיגור הרוזטה, פברואר 2004