חוסר הרצון של חברות התרופות לפתח אנטיביוטיות חדשות מסיבות כלכליות עלולה להחזיר אותנו עשרות שנים לאחור בכל הנוגע לתוחלת החיים

11 תגובות

1. אלון- מילים כדורבנות!
   מסכים עם רוח דבריך ולזה התכוונתי בתגובתי הקודמת
   שבוע טוב
   סבדרמיש יהודה

2. יש נטייה לקדש את הרעיון של “שוק חופשי” בנושאים מסויימים, ולא באחרים.
   למשל ברור שנושאי ביטחון (שהועלו ע”י חן) הם נושאים שיש עליהם רגולציה כבדה,
   הכוונה של הממשלה, ומימון כבד ע”ח משלם המיסים – במקום ע”י כוחות השוק.

   הקפיטליזם הלא מרוסן, וחוסר הרגולציה שבא איתו – כבר דירדרו את תחום הרפואה למחוזות קפקאיים.

   1) לובי חזק של חברות התרופות דואג שלהשאיר את אופקי הרווח פתוחים: אין הגבלות על נרקוטיקה, מיסוי נמוך, ובכלל דואגים שהרגולציה תשאר רחוקה מהם.

   2) המצאות של מצבים כרוניים מגוכחים ומתן תווית למצבים אמורפיים לא ברורים. האוכלוסיה שלמדה לפתור בעיות עם מוצרי צריכה כמו תרופות יוצרים תלות בתרופה שאמורה לפתור את המצב. בפועל הם הופכים להיות שבויים של חברות התרופות.

   3) שוחד בוטה של רופאים! נציגות המכירות של חברות התרופות (שידועות כנשים מאוד יפות) הן מפתות מקצועיות, שדואגות לסבסד לינה וארוחות של נופש שמתחזה לכנס. בפועל הרופאים מקבלים הטבות הנאה, וב”כנסים” האלה שוטפים להם את המח! אותן מוכרות הרבה פעמים אחר כך הן גם הצינור דרכו בית החולים מזמין את התרופות/ציוד – וכך כמובן נוצר מעגל ברור של פיקוח: הרופא יודע שבפעם הבאה לא יזמינו אותו אם לא ישתף פעולה… והקטע הקפקאי כאן – שכולם יודעים את זה!

   4) מחקרים מוטים ע”י מימון מכוון.

   התחום הזה כבר עבר את סף ההפקרות בארה”ב, והוא על הסף כאן בארץ.

   כל התחום הזה צריך לעבור רפורמה – בדומה ליפן – ולהפוך להיות כפוף באופן ישיר לממשלה. הרופאים צרכים לקבל את שכרם מהמדינה. וכך גם לגבי התקציב של בית החולים. כיווני מחקר מתואמים ומכוונים ע”י משרד יעודי. חבל על כל המו”פ הכפול שמבוזבז במילחמות בין חברות התרופות.

   מי שמכיר איך נושא הביטחון מנוהל בארץ יודע איך ניתן ליפעול בתיאום – תוך שמירה מסויימת על תחרותיות.

   אסור להשאיר את הרפואה מנווטת ע”י הכוחות המכווינים של הכלכלנים…

3. אני מניח כי לאו דווקא הגורם היחיד לחוסר רצון בפיתוח התרופות החדשות זה הפסד של הרווח העתידי.
   אין כל ספק כי אחת הבעיות היא שהמו”פ ברפואה עולה המון כסף, תהליך נמשך זמן רב כולל כל מיני אישורים למיניהם.
   אני מסכים כי ישנה בעיה המתוארת בכתבה, אך בעיה הזו היא רק אלמנט בודד מתוך כמה מרכיבים.

4. גם אם כל הכסף שהושקע אי פעם למטרות צבאיות, היה מושקע ברפואה, הנדסה וכו’.. תארו לעצמכם איפה היינו נמצאים עכשיו.
   אין מה לעשות האדם הוא יצור אבסורדי ומפגר..(יש יוצאי דופן).

5. לא מבין למה אין להם תועלת כלכלית לפתח אנטיביוטיקות.

   אם אנשים ימותו בגיל צעיר, אז הם לא יוכלו למכור להם בהמשך תרופות רווחיות (סכרת, סרטן וכו’) עד גיל מאוחר.

   יש משהו לא הגיוני בכל הסיפור הזה.

6. סבדרמיש יהודה
   הדרך להלחם בתופעה היא שבירת מונפולים-וכדי לעשות את זה בין השאר צריך לאפשר סף כניסה נמוך יותר על ידי הפחתה ברגולציה.
   חברות תרופות מתחרות זו עם זו ולכן אם אחת תמצא תרופה לנגיד איידס לה לא תהיה בעיה לשלוח את המתחרות שלה לעזאזל (ולהשיג לחוקרים שלה פרס נובל עם היוקרה שהוא מספק).

   לממשלות (ליתר דיוק לממשלות של מדינות רווחה) אין ממש אינטרס להעלאת תוחלת החיים מכיוון שזה מזקין את האכלוסיה -למזלנו ממשלות רווחה בדרך כלל לא חושבות כל כך רחוק אחרת תוחלת החיים הייתה בגיל פנסיה.

7. שימו לב שלחברות התרופות אין אינטרס לפתח תרופות לסכרת, איידס, לחץ דם וכדומה, כי זה ידפוק להם את ההכנסות, לצערי גם למדינה ומוסדותיה אין אינטרס להגדיל את תוכלת החיים בגלל עלות תשלומי הפנסיות והביטוח הלאומי.
   ובנוסף
   האינטרס של חברות התרופות לקבוע רף נמוך יותר לדרגות הסיכון של סוכר, לחץ דם וכדומה
   לדוגמא, פעם סוכר בדרגה 140 היה לא נורא כעת הקביעה היא 100 וכך מוכנסים אוכלוסיות שלמות אל תוך מקבלי הכדורים היום יומיים. השאלה אם יש פיקוח על הקביעות השרירותיות ומי צריך לקבוע אותן
   סתם, חומר למחשבה
   לילה טוב
   סבדרמיש יהודה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.