אילו היו דארווין ולמרק נפגשים

דיאלוג דמיוני בין דארווין ולמרק, כעבודת גמר של תלמידה מביה”סהתיכון שליד האוניברסיטה העברית .1988
מתוך עלון למורים לביולוגיה

מרינה ביקוב

ין, ידידי היקר, שללא עזרתך, ייתכן ולא הייתי מגיע לעולם לתורת
האבולוציה שלי. גיבשת בצורה כל כך יפה את רעיון ההתפתחות
מצורות פשוטות לצורות מורכבות יותר – מהחומר האנאורגאני ועד
האדם ממש.

למרק: אמנם הרעיון היה טוב, אך, לצערי, היה זה רק רעיון. לא
הצלחתי לגלות את המנגנונים האחראים להתפתחות שדיברתי עליה ולכן
גם לא הצלחתי לשכנע איש בנכונות דברי. אין זה פלא, הרי דיברתי
ברעיונות מופשטים, כגון נטייה טבעית ליצירת אורגניזמים מורכבים
יותר.

דרווין: איך יכולת, אם כך, להיות בטוח בנכונות דבריך?

למרק: העובדות דברו בעד עצמן – אני מתכוון למאובנים של קיוויה
למשל. כמו כן, כאשר עסקתי במיון של צמחים ובעלי חיים, נוכחתי
לדעת שהשיטה המקובלת של המיון מהאורגניזמים המפותחים תוך ירידה
אל האורגניזמים הפרימיטיביים ביותר היא קשה ומסורבלת ומתאימה
למציאות פחות מאשר היתה מתאימה השיטה ההפוכה – עלייה
מהאורגניזמים הפרימיטייבים אל האורגניזמים המפותחים. ההסבר
הטוב ביותר לתופעה זו היה, כנראה, שהמינים התפתחו מהיצורים
הפשוטים ביותר ועד האדם, זה מתוך זה בדרך טבעית ורציפה. אך
בנקודה זו נעצרה מחשבתי.

דרווין: הדבר מובן לחלוטין; הרי לא היו לך כל נתונים שעל פיהם
היית יכול להמשיך ולהתקדם. לי לעומת זאת היה את חיבורו של
מאלתוס, שיצא לאור שנים אחרי מותך, ובו אומר המחבר, שמספר בני
האדם החיים בעולמנו זה מוגבל ע”י כמות המזון המצוייה. הוא גרס
שהצלת העניים ע”י תנאים סוציאליים טובים יותר רק תביא למותם
בדרכים אחרות (בנקודה זו אני חולק עליו בצורה חריפה ביותר). אך
העיקר, לגבי, בדברים של מאלתוס, היה שכאשר רק מעטים יכולים
להתקיים, שורדים הטובים יותר. זה היה הדבר שגרם לי, כמו גם
לחברי וואלאס, לגלות את מנגנון הברירה הטבעית ואין לזקוף אותו
גילוי לזכות מעלה מיוחדת כלשהי. ואחרי גילוי זה אני, ממש כמוך,
נעצרתי ולא הצלחתי למצוא הסבר לאותן וואריאציות שאיפשרו את
תהליך הברירה הטבעית.

למרק: הו, שום דבר לא יכול להיות מגוחך יותר מההסבר שניסיתי
אני לתת לעניין – הנוזלים המוחשיים והמופשטים! אבל הלא שנינו
תעינו באפילה מפני חוסר הידע שלנו בגנטיקה.

דרווין: בזמנך עוד לא יצאה לאור עבודתו של מנדל, אך בזמני היא
כבר היתה הרי שרירה וקיימת, ואני אף לא ידעתי על קיומה; כמה
חבל.

למרק: אבל אז נדמה היה שהוא סותר את התאוריה שלך בצורה מפורשת.
רק היום זה נראה כל כך פשוט וברור ששני הדברים משתלבים יחד.
הרי העובדה שיש חוקיות ברזל בהורשת תכונות פוסלת, כביכול, כל
אפשרות של השתנות והתפתחות.

דרווין: כמובן, לא הייתי מהסס לבדוק שנית את תורתי לאור עבודתו
של מנדל אבל דומני שהייתי מגיע למבוי סתום, כך שהיה זה מזל
שהיא לא הגיעה לידי. מעניין הוא שאני עשיתי ניסויים דומים לאלה
שעשה מנדל ואף שמתי לב לאחידות הפנוטיפ של הצאצאים בדור הראשון
(פרי הכלאה בין זנים טהורים), אך לא הסקתי את המסקנות שהסיק
מנדל ולא גיליתי את חוקיו.

למרק: והיה זה לטובה, צ'רלס, שכן יכולת להגיע למצב שבו ניסוייך
שלך סתרו את מה שעמלת עליו שנים כה רבות. אגב, לדעתי היו כל
השנים הללו מיותרות לחלוטין. ראיה כוללת של הדברים – היא
החשובה ולא העובדות הקטנות.

דרווין: בזאת אני חולק עליך, מר דה למרק. לולא כל העובדות
הקטנות, שעמלתי זמן כה רב לאספן, לא היה מועיל המנגנון והאנשים
היו מתייחסים לאבולוציה שלי ממש כפי שהתייחסו לדגרדציה שלך. אך
יש אמת בדבריך – חוקי מנדל לא היו מועילים במאום, הם היו רק
מפריעים לי. מה התועלת בכך שישנם גורמים תורשתיים קבועים
המתחלקים לגמטות בצורה מסויימת? מה עניין השתלשלות הפנוטיפים
והגנוטיפים להשתנות תכונות האורגניזמים במשך הדורות? כך הדבר
לגבי חוקי מנדל, אך הייתי מקריב בשמחה את יד ימיני כדי לדעת אז
את תורת הכרומוסומים והגנים.

למרק: כך הדבר גם לגבי, ונתחיל אפילו מן ההתחלה, מן הדבר הקטן
ביותר. כמה נפלא שכל התכונות שאיתן אנו נולדים מקופלות במספר
מולקולות המצויות בכל תא ותא של האורגניזם החי! מולקולות
כימיות מורכבות אך מוגדרות, שאין עימן כל מיסתוריות. הדבר כבר
מעמיד אותנו על קרקע מוצקה. במולקולה מוגדרת יכולים לחול
שינויים כימיים מוגדרים מאלף סיבות: קרינה שחדרה מהחלל; חומר
זר, כגון החומר התורשתי של הווירוס, שהצליח לחדור לגרעין התא;
קור וחום קיצוניים; בסופו של דבר – סתם שיבוש בשיכפול! וכבר יש
לנו תא מוטנטי. ואם זהו התא של יצור חד תאי או גמטה בגוף רב
תאי – הרי יש לנו כבר יצור מוטנטי. וכך נפתרת בעיית התכונות
החדשות המופיעות לעתים, שעליה שנינו, אם תרשה לי להתבטא כך,
שברנו את ראשנו במשך זמן כה רב.

דרווין: הו, הדבר לא נובע באופן אוטומאטי מגילוי החומר התורשתי
.DNA הזכרת מספר תופעות נוספות, ביניהן שיכפול ה-.DNA זוהי אכן
תופעה נפלאה; בטוחני שמנדל עצמו היה מאושר להתוודע אליה. כל
התהליך של חלוקת התא מתבצע בדיוק מופלא, שכל כך אופייני לגוף
החי ברמה המיקרוסקופית. ה-DNA בונה העתק מדוייק של עצמו על פי
המידע שמצוי בו – לא ברור עוד בדיוק איך, שכן עדיין לא פוענח
כל הקוד של ,DNA אבל לנו כבר בטח לא נורא לחכות עוד כמה שנים.
לאחר מכן התא, ע”י התנהגות לפי מתכונת קבועה, מעביר את שתי
המערכות של כרומוסומים לשני קוטביו: הוא ממיס את קרום הגרעין,
הכרומוסומים מסתדרים בקו המשווה, נשלחים אליהם סיבי כישור
המעבירים אותם לקטב התא ואז נוצר מסביבם קרום גרעין והתא
מתחלק. הרי זהו יסוד הרבייה. ולאחר מכן – החלוקה לגמטות. בעצם,
גם מנדל דיבר על הדבר, אך מן הנקודה המנוגדת – הוא לא דיבר על
המקרים בהם חלו שיחלופים, כפי שידוע היום, אלא רק על המקרים
בהם הצרופים הנוצרים זהים פנוטיפית לאלה של אחד ההורים. השחלוף
הוא החשוב, הוא תשובה מהשמיים לצורך שלי בהסבר הווריאציות –
משום שהוא קורה לעתים קרובות יחסית. כאשר הכרומוסומים מתחלפים
בקטעים נוצרים צרופים חדשים של גנים דומיננטיים ורצסיביים
וכאשר מדובר בתורשה כמותית – על אחת כמה וכמה. וכאשר נוצרת
הזיגוטה שוב נוצר צרוף חדש בין תכונות האב לתכונות האם.

למרק: אני מסכים לכל מלה. זה נורא לחשוב אילו דברים לא מתקבלים
על הדעת הייתי צריך להמציא. אני, חבר האקדמיה הצרפתית ואדם
הגיוני לחלוטין, כדי להוכיח רעיון שהיה ביסודו נכון וכעבור
שנים הוכח באמת ע”י אחרים. מעולם לא הגעתי למנגנון הברירה
הטבעית ע”י תנאי הסביבה ובחירת בני הזוג: כאשר משתנים תנאי
הסביבה שורדים רק הפרטים בעלי מכלול תכונות המתאים להשרדות
בתנאים אלה: לפרטים שונים היכולים להתקיים בסביבה חדשה יש
יתרון התרבותי על פני קבוצת פרטים הנדחקת בתוך הסביבה הישנה;
פרטים ממין מסויים יבחרו את בני זוגם לפי מידת התאמתם לתנאי
הסביבה. זה כל כך הגיוני, ומה שאני כתבתי היה: שינוי בתנאי
הסביבה גורם להשתנות צרכיו של האורגניזם, הדבר גורם לשינוי
התנהגותו ואז יש יותר או פחות שימוש באיבר מסויים וצורתו
משתנה. והגרועים ביותר הם הנוזלים – הנוזל המוחשי, הנוזל
המופשט ונוזל העצבים.

דרווין: ידידי דה למרק, אתה מחמיר עם עצמך יותר מדי, אתה שופט
את עצמך לפי הקריטריונים המודרניים. אתה היית זה שגיבשת את
רעיון ההתפתחות בצורה טובה יותר מאשר, למשל, סבי ז”ל. אתה
הכנסת לתורתך את אילן היוחסין של קבוצות בעלי החיים שכה התפרסם
בשנים מאוחרות יותר, ואשר ל”הוכחות” שלך – הרי יש לזכור שהלכת
לבית ספר ישועי ולא באשמתך אלא מפני העוני של הוריך;

העובדה כי בסופו של דבר הפכת מדען, הדין הוא שתיזקף לזכותך
הרבה יותר מכל מפעל חיי, שכן תמיד נהניתי מתנאים כלכליים
נוחים. אין זה פלא שבהשפעת בית הספר הישועי הפכת חסיד לשיטה
הויטאליסטית, שאחרי כמה עשרות שנים הפכה למגוחכת, אך בזמנך
היתה בשיא כוחה. כל הטעויות שלך היו הגיוניות לחלוטין במסגרת
האסכולה הוויטאליסטית. אותו נוזל שדיברת עליו – הלא זהו “כוח
החיים” של הוויטאליסטים. כל מה שאמרת מבוסס על חלקו האקטיבי של
בעל החיים (זה לא תופס כל כך לגבי צמחים) בהסתגלותו אל תנאי
החיים. ולרעיון הזה שלך חוזרים מחפר מדענים גם היום. כמו כן,
לך ולי טעות משותפת, טעות גדולה מחוסר היכולת להסביר את הופעת
הואריאציות. אמרנו שנינו, שתכונות נרכשות עוברות בתורשה. זוהי
טעות חמורה מאוד; ומציאות החומר התורשתי סותרת את ההנחה מכל
וכל.

למרק: טעות זו מאחדת אותנו, ידידי צ'ארלס, כמו כבל ברזל כבד
המקשר בין שני אסירים. שמעתי אנשים רבים אומרים: “הרי היו
אנשים נבונים, כיצד להמציא דבר שכזה?” אנשים אלה אינם יודעים
שהדבר היה הגיוני ומובן מאליו כמעט. הרי איך היו יכולות להתרחש
מוטאציות אלא בעזרת הורשת השינוי בהורים? אך צריך לציין שלא
שגינו בדבר באותה מידה: כל המנגנון של התפתחות, או דגרדציה,
שתארתי היה מבוסס על הנחה זו – האיבר השונה אצל ההורה עובר
בתורשה לצאצא וכו', ואילו אתה היית זקוק רק להסבר השינויים
הפתאומיים שגרמו לשינויים שהתבטאו בפנוטיפ של הפרטים.

דרווין: שמעתי שנעשה בהנחה זו שלנו שימוש לרעה, כמו בהרבה
תאוריות מדעיות. פותחה ממנה פילוסופיה פוליטית. בפילוסופיה
כשלעצמה אין כל רע, אף כי אני עצמי נמנעתי מלהננס לסבכי
הפילוסופיה והמחשבה האנושית המשתנה ללא הרף ודבקתי בעובדות
המדעיות המוצקות. אבל פוליטיקה! הדבר הוא מצער ביותר בהיותו זר
לרוח המדע הטהור. המצער ביותר הוא דיכוי התפתחות המדע שיצר את
ההנחה. אכן, אנחנו אכלנו, או יותר נכון, ייצרנו בוסר ודור שלם
של מדענים באיזור עולם רחב ידים – שיניו קהו.

למרק: לעולם אין לדעת מה ייצא מתאוריה מדעית, מה יעשו ממנה בני
האדם.

דרווין: אמת, אך דווקא משום כך מוטל על המדען להתעמק בעבודות
שלו ולהשאיר את הפילוסופיה לפילוסופים ואת הפוליטיקה
לפוליטיקאים. על מדען להיות תמיד היסוד המוצק של עולמנו הבלתי
יציב. אסור לי להסיק מסקנות פזיזות מנתונים בלתי מספיקים
ולזלזל בשנים מפרכות של ניסויים. רק על ניסויים קפדניים
ותצפיות מדוקדקות מבוסס המדע האמיתי.

למרק: חוששני שאני חולק עליך בצורה חריפה בנקודה זו. איזה ערך
יש לעבודת נמלים של איסוף עובדות קטנות ביותר, שאין בהן תועלת
לאיש? מדוע לבזבז על עבודה שכזו מוח מבריק של מדען? לא, המוטל
על מדען הוא לראות את הדבר בכללותו, להסיק מסקנות ולנתח.

דרווין: מדוע אתה מזלזל כל כך באיסוף העובדות? הרי זו עבודה
נפלאה ומספקת ביותר, בה אתה נתקל שוב ושוב ביופי הבריאה. השעות
הטובות ביותר של חיי עברו עליי בהיותי רכון מעל חרק זעיר
כלשהו, מתבונן בו בזכוכית מגדלת. אמנם אינני מתנגד לעובדה,
שאולי אדם מבריק כמוך איננו זקוק לכל מאמץ ממושך כדי להסיק את
מסקנותיו, אך אני, בהיותי מצויד אך בשכלי הישר ותו לא, הדבר
היחיד שעזר לי היתה השקידה בה עבדתי. ואני מוכרח להגיד
שתצפיותי לא גרמו לי אלא הנאה.

למרק: אנא, על תמעיט בערכך. האם חשבת אי פעם, שהחיים הראשונים
עלי אדמות נוצרו ע”י חום השמש וניצוץ חשמלי מחומר אנאורגני
ג'לטיני לח?

דרווין: מובן שלא, ידידי, אני מקווה שאינך מתכוון לפעם בה
קראתי לדבריך, ברוב בורותי, “השטויות של למרק”?

למרק: לא, מובן שלא. היה טיפשי מצדי לנסות ולפתור את שאלת
תחילת החיים ללא ידע בגנטיקה, אך מי יכול היה לחשוב שפעם יהיה
קיים דבר כזה? בעצם, לא היה זה אפילו עניין של גנטיקה, אלא של
ביוכימיה יסודית, שהתבססה על הכימיה החדשה של לוואזיה, שאני
התנגדתי לו. אילולא הייתי עושה זאת הייתי חוסך מעצמי טעות
מבישה אחת. הכל מתקשר זה לזה: כימיה, ביוכימיה, גנטיקה,
אבולוציה – הכל אחד הוא. רק לחשוב על הדרך הנפלאה בה מפקח
ה-DNA על כל המתרחש בתא. mRNA נבנה לפי המתכונת של ,DNA הוא
ההעתק שלו. הוא יוצא מהגרעין בדרכים כימיות מסובכות ומוצא את
שני החלקים של הריבוסומים. הוא מחבר חלקים אלה ביניהם ועובר
באמצע כמו נייר במכונת כתיבה. tRNA מתחבר אליו ובעזרת אנזימים
מתאימים מתרגם את הקוד, שהוא בעצם הקוד של ,DNA לשפת החומצות
האמיניות. ומי יודע מה הם החלבונים הנוצרים? אולי הם יבנו תאי
מוח וייחברו שיר נפלא.

דרווין: אני רואה שאינך עוד חסיד לאסכולה הוויטאליסטית.

למרק: לאחר שאמונתי בה גרמה לי להסיק מסקנות מוטעות מעובדות בשטח, החלטתי להפסיק לתמוך בה.

דרווין: תכונה נעלה של חוקר היא היכולת לשנות את דעותיו. יודע אתה שקמה היום אסכולה שלמה של נאולמרקסטים המסתמכים על דעותיך בגרסם הסתגלות פעילה של האורגניזם לסביבתו?

למרק: שנינו טעינו בזמננו, ידידי, בגלל חוסר הידע של זמננו. אך שנינו השארנו אחרינו עקבות, אף כי עקבותיך היו גדולות בהרבה מעקבותי.
* * *

ביבליוגרפיה

.1 אנציקלופדיה עברית, ערכים דרווין, דרוויניזם; למרק, למרקיזם.
.2 ברטוב, ח.ש. / ביולוגיה חדישה.
.3 גולד / מאז היות דרווין.
.4 ווינצ'סטר / יסודות הגנטיקה.
.5 לייבוביץ ישעיהו פרופ' / בין מדע לפילוסופיה.
Dictionary of Scientific Biography: Lamarck, Darwin .6

הפניה למקור באתר סנונית