40 שנה למבצע אפולו 8 – החללית הראשונה שהקיפה את הירח

אחד ההשגים של המשימה, שהיתה המשימה המאוישת הראשונה במבצע אפולו, כחצי שנה לפני אפולו 11, היה צילום כדור הארץ זורח מעל הירח ופתיחת עידן הדאגה לסביבה

טיסת אפולו 8 היתה רגע מכונן לא רק להסטוריה של טיסות החלל אלא גם בהסטוריה האנושית בכלל.
המשימה התרחשה בזמן שבו ארה”ב והעולם היו מפולגים בשל מלחמות ועימותים גזעיים. המשימה הצילה את שנת 1968 מרישומה כשנה קשה, והפכה את שלושת האסטרונאוטים: פרנק בורמן, ג'ים לוול וביל אנדרס ל”אנשי השנה” של המגזין טיים.

אפולו 8 היתה החללית הראשונה שהקיפה את הירח אך היא לא היתה אמורה לעשות זאת. המשימה גם העניקה לכדור הארץ את התמונות האייקוניות של זמננו, והן אכן אייקוניות עד היום.

במקור, המשימה נועדה לבחון את תא הנחיתה על הירח במסלול סביב כדור הארץ ואולם נחתת הירח לא היתה מכונה. והיו גם שיקולים פוליטיים, לפיהם נמסר לנאס”א מידע מוטעה מה-CIA, לפיה ברית המועצות מתכננת משימה מאוישת לירח והיא כבר מוכנה לשיגור. מכיוון שנאס”א רצתה להיות הראשונה שמנחיתה אדם על הירח ולמלא את בקשתו של הנשיא קנדי מ-1961 להנחית אדם על הירח עד סוף העשור, הם נטלו הימור והחליטו לקחת את אפולו 8 להקפה סביב הירח.

ההחלטה היתה שנויה במחלוקת. הטיל סאטרון 5, היחיד שהיה בעל יכולת להביא בני אדם לירח, סבל מבעיות ומכשלים במכשירים במהלך שתי טיסות מבחן בלתי מאוישות. כמו כן כולם עדיין זכרו את השריפה ב-1967 שהרגה שלושה אסטרונאוטים: גאס גריסום, אד ווייט ורוצ'קר צ'אפי במהלך ניסוי על הקרקע של תא אפולו.

ההימור השתלם. הצוות שוגר ב-21 בדצמבר, והיה הצוות האנושי הראשון שהמריא על גבי טיל סאטרון 5. הכל הלך כשורה, אף כי אנדרס מספר כי הוא חש רעידות חזקות במהלך הדקות הראשונות של השיגור והרגיש כמו חרק על אנטנה של מכונית הנעה קדימה ואחורה ואולם הטיל העצום באורך 110 מטרים ובמשקל של כמעט 3,000 טון פעל כשורה וכך דם הבערת הרקטה שהעבירה אותם למסלול סבי הירח.

בבוקר חג המולד של 1968 הם הגיעו ליעדם. האסטרונואוטים הפעילו את מערכת ההינע כדי להאט את הטיל, ונכנסו למסלול סביב הירח. במשך שלושת ההקפות הראשונות האסטרונאוטים הפנו את חלונותיהם כלפי מטה – אל קרקע הירח וצילמו את המכתשים וההרים שמתחתיהם. אחת ממשימותיהן היתה לערוך סיור מקדים לקראת נחיתות אפולו המתוכננות.

רק בהקפה הרביעית החליט בורמן לסובב את החללית הרחק מהירח ולהפנות את החלונות לעבר האוק כדי לספק להם נקודת ניווט. דקות אחדות מאוחר יותר הוא הבחין בעצם בצבעים כחול ולבן העולה מעל האופק. היה זה כדור הארץ ממרחק 380 אלף קילומטרים, זורח מאחורי הירח. “או אלוהים, הסתכלו על המראה הנהדר שם, הנה כדור הארץ מגיע” צעק בורמן. הצעקות הבאות היו של אנדרס ולוול שחיפשו מצלמה. אנדרס מצא אחת והתמונה הראשונה שצילם היתה בשחור לבן מראה את כדור הארץ מציץ מעל האוק. לאחר מכן מצא אנדרס סרט צבעוני של 70 מילימטרים למצלמת ההאסלבלאד, והוא צילם את התמונה של זריחת כדור הארץ שהפכה לאייקון של המאה ה-20, המדגימה את הקידמה הטכנולוגית וכן הגבירה את המודעות הסביבתית.

זו היתה הפעם הראשונה שבה תיעדו אנשים את כוכב הלכת שלהם כפי שהוא נראה מעולם אחר: היה זה המראה היפה ביותר ושובה הלב שראיתי בחיי” אמר בורמן מאוחר יותר, כזו ששולחת מבול של נוסטלגיה, של געגועים המקיפים אותיץ היה זה הדבר היחיד בחלל שהיתה בו טיפת צבע. כל דבר אחר היה או שחור, או לבן, אך לא כדור הארץ.” ג'ים לוול אמר כי כדור הארץ היה “נווה מדבר מרהיב בבדידות העצומה של החלל”.
שלושת האסטרונאוטים הסכיו על כך שהדבר החשוב ביותר שהם הביאו במשימה הזו היתה התמונות, לא רק של הירח אלא דווקא אלו שבהן צולם כדור הארץ.

אגב ההסטוריה אמורה לחזור על עצמה כאשר נאס”א מבקשת בעת ההכנות לחזרה לירח לערוך שוב הקפה מאוישת שלו, ב-2015 (נכון לעכשיו, כנראה שכל הפרויקט עשוי להתעכב).

לידיעה ביוניברס טודיי