בקרוב: תרופות חדשות מניקוטין?

בשנים האחרונות גילו חוקרים שניקוטין יכול להקל על תסמינים של מחלות כגון מחלת אלצהיימר ודלקת כיבית של המעי הגס, אבל עד כה דרך הפעולה של ניקוטין במצבים אלו נותרה מעורפלת. מחקר חדש עשוי לשפוך אור על התופעה

מאת: ליסה מלטון, סיינטיפיק אמריקן

לניקוטין נערך שיפוץ תדמית, לפחות מבחינה רפואית. בשנים האחרונות גילו חוקרים שניקוטין יכול להקל על תסמינים של מחלות כגון מחלת אלצהיימר ודלקת כיבית של המעי הגס. אבל עד כה דרך הפעולה של ניקוטין במצבים אלו נותרה מעורפלת. כעת, בעזרת מחקר על אלח הדם (sepsis), הצליח לואיס אולואה מבית החולים האוניברסיטאי נורת’ שור במנהסט שבמדינת ניו יורק, להבהיר את המסלולים הביוכימיים שבהם פועל ניקוטין. מידע זה עשוי להוליך לפיתוח תרופות נוגדות דלקת יעילות יותר.

אלח הדם, המצב הדלקתי הקטלני ביותר, נובע מזיהום חיידקי בזרם הדם. אלח הדם מדורג כגורם המוות השלישי בהיקפו בעולם המערבי, והוא גורם לכ-10% ממקרי המוות בארה”ב מדי שנה. הזיהום עצמו גורם לחלק מן הנזק, אך הסיבה העיקרית לחומרת המחלה היא התגובה האלימה של מערכת החיסון של החולים עצמם. מקרופאג’ים (תאים בלעניים) מייצרים כמויות עצומות של חלבונים מעודדי דלקת (ציטוקינים). תגובה חיסונית מוגזמת זו גורמת להרס רקמות, והחולה מת, בסופו של דבר, בגלל בעיות בתפקוד מערכת הלב וכלי הדם ובגלל כשל רב-מערכתי.

התגלית המרשימה שגילו אולואה ועמיתיו היא שניקוטין יכול לעצור את תגובת היתר הדלקתית, עד כדי כך שהוא מסוגל לרפא אלח דם בעכברים. זוהי פעילות רבת עוצמה בהשוואה לטיפולים נוגדי דלקת מקובלים אחרים. “הניקוטין משפיע על המנגנונים נוגדי הדלקת של הגוף עצמו,” הסביר אולואה בכינוס של קרן נובארטיס שנערך בלונדון בפברואר 2006. “זה היופי שבגישה שלנו. באמצעות ניקוטין אנו מחקים את המנגנונים הפיזיולוגיים שנבחרו בתהליך הבררה האבולוציונית כדי לווסת את מערכת החיסון.”

וביתר פירוט, ניקוטין מחקה את פעולות החומר אצטילכולין, הנחשב לסינדרלה של השליחים העצביים (נוירוטרנסמיטרים). במשך שנים רבות התעלמו מאצטילכולין, אך לאחרונה הוא זינק למעמד של כוכב משום שהוא מקשר בין מערכת העצבים לבין מערכת החיסון. בעזרת אצטילכולין, מערכת העצבים מבקרת את להבות הדלקת הצצות בגופנו תדיר. קולטנים לאצטילכולין מצויים בקצות העצבים אך גם על תאים של מערכת החיסון. ניקוטין נקשר לקולטנים אלו ומפעיל אותם, ועל ידי כך מאפשר דו-שיח בין המוח לבין מערכת החיסון.

“זהו ממצא יוצא מגדר הרגיל,” אומר ואוטר דה-יונגה מן המרכז האקדמי הרפואי באמסטרדם, החוקר כיצד מקרופאג’ים מגיבים לאצטילכולין. “ידוע כי העישון עוזר, ככל הנראה, לאנשים הסובלים מדלקת כיבית של המעי הגס, כך שכבר היו רמזים לכך שניקוטין עשוי להקל את חומרתן של מחלות דלקתיות, אבל עד כה איש לא הצליח להסביר כיצד,” הוא מציין.

כעת ייתכן שקבוצתו של אולואה סיפקה הסבר להשפעה החיובית של ניקוטין על חולים במחלות מגוונות משסעת (סכיזופרניה), אלצהיימר, פרקינסון, סינדרום טורט ועד דלקת כיבית של המעי הגס.

אולואה הראה בניסויי מעבדה שניקוטין נקשר לקולטנים מסוימים המצויים על גבי מקרופאג’ים ומונע מהם להפריש ציטוקינים מעוררי דלקת. דיכוי זה של פעילות התאים יעיל ביותר. החוקרים אף זיהו את תת-הסוג המדויק של הקולטן שאליו נקשר אצטילכולין כדי לדכא ייצור ציטוקינים במקרופאג’ים, הקולטן לאצטילכולין מסוג אלפא-7.

אך החיסרון של ניקוטין כתרופה הוא רעילותו. מעבר לאופיו הממכר, הוא יכול לגרום לבעיות לב וכלי דם ולתרום להתפתחות סרטן. “איש אינו סבור שיש להשתמש בניקוטין כדי לטפל בדלקת,” אומר אולואה. “אנו מעוניינים לתכנן תרכובות ייחודיות שישפיעו על הקולטן המסוים הזה כדי לנצל את היתרון של ניקוטין כחומר נוגד דלקת ובתוך כך להימנע מן הרעילות הכרוכה בשימוש בו.”

“אין ספק שזה אחד הסיפורים החשובים באימונולוגיה בשנים האחרונות,” אומר מיטשל פינק, מומחה לטיפול נמרץ באוניברסיטת פיטסבורג. ייתכן שתרכובת בררנית דמוית ניקוטין תוכל להפוך לתרופה מבטיחה לא רק לטיפול באלח דם אלא גם למצבים כרוניים רבים, כולל מחלות לב, סרטן וסוכרת. המשימה כעת היא למצוא את התחליף הטוב ביותר לניקוטין, וסביר שהוא יימצא בצלחות הפטרי של אולואה.