ידענים: פיסיקה קוונטית

מאת 15 בנובמבר 2015 63 תגובות

אחת מהתחזיות המוזרות ביותר בתחום של תורת הקוונטים – כי מערכת לא יכולה להשתנות בעודך צופה בה – הוכחה בניסוי שנערך על ידי פיזיקאים מאוניברסיטת קורנל. המחקר שלהם פותח צוהר לפיתוח שיטה חדשה לחלוטין בעזרתה ניתן יהיה לשלוט ולהשפיע על המצבים הקוונטיים של אטומים ובאופן זה ליצור סוגי גלאים וחיישנים חדשים.

מעבדת קירור האטומים של Mukund Vengalattore באוניברסיטת קורנל. צילום יח"צ

מעבדת קירור האטומים של Mukund Vengalattore באוניברסיטת קורנל. צילום יח"צ

[תרגום מאת ד"ר נחמני משה]
אחת מהתחזיות המוזרות ביותר בתחום של תורת הקוונטים – כי מערכת לא יכולה להשתנות בעודך צופה בה – הוכחה בניסוי שנערך על ידי פיזיקאים מאוניברסיטת קורנל. המחקר שלהם פותח צוהר לפיתוח שיטה חדשה לחלוטין בעזרתה ניתן יהיה לשלוט ולהשפיע על המצבים הקוונטיים של אטומים ובאופן זה ליצור סוגי גלאים וחיישנים חדשים.

הניסויים נערכו במעבדת העל-קירור של הפרופסור לפיזיקה Mukund Vengalattore, אשר ייסד את התוכנית הראשונה באוניברסיטה לחקר הפיזיקה של חומרים המקוררים לטמפרטורות נמוכות במיוחד ברמה של 0.000000001 מעלה מעל האפס המוחלט (מינוס 273.15 מעלות צלזיוס). ממצאי המחקר פורסמו בכתב-העת המדעיPhysical Review Letters.

החוקרים יצרו וקיררו גז המורכב ממיליארד אטומי רובידיום, הכניסו אותו לתוך תא ואקום וחשפו אותו לאלומות לייזר. במצב זה האטומים התארגנו במבנה של סריג מסודר, בדיוק כפי שהם היו מתארגנים במוצק גבישי. אולם, בטמפרטורות כה נמוכות, האטומים יכולים לעבור מנקודה אחת לנקודה אחרת בגביש בתהליך הקרוי 'מינהור'. עקרון אי-הוודאות המפורסם של הייזנברג טוען כי קיימים יחסי גומלין בין המיקום לבין מהירותו של חלקיק. טמפרטורה מהווה מדד לתנועתו של החלקיק. בתנאי קירור קיצוניים, הקרובים לאפס המוחלט, המהירות היא כמעט אפס, כך שקיימת גמישות מרובה מבחינת המיקום; כאשר אתה צופה בהם, לאטומים יש הסתברות להיות בנקודה אחת בדיוק כמו בנקודה שנייה.
תחריט עץ משנת 1799 המתאר צפיה במטר הליאונידים מהים. נחלת הכלל
החוקרים הדגימו כי הם יכולים למנוע את המינהור הקוונטי פשוט על ידי צפייה באטומים. 'אפקט זנון הקוונטי' הזה, הקרוי על שמו של פילוסוף יווני ואשר התגלה בשנת 1977 על ידי שני חוקרים מאוניברסיטת טקסס, אוסטין, טוען כי האופי המוזר של מדידות קוונטיות מאפשר, בעיקרון, "להקפיא" מערכת קוונטית באמצעות מדידות חוזרות ונשנות. ניסויים קודמים הראו כי האפקט אכן מתרחש עבור הספינים של חלקיקים תת-אטומיים. "זוהי התצפית הראשונה של אפקט זנון הקוונטי המתרחש במסגרת מדידה של תנועה אטומית", אומר החוקר הראשי. "בנוסף, בזכות רמת הבקרה הגבוהה שהצלחנו להדגים במסגרת הניסויים שלנו, אנחנו יכולים היום לכוונן באופן הדרגתי את האופן שבו אנו צופים באטומים. באמצעות כיוונון זה, הצלחנו להראות כי מתקיים גם אפקט ששמו ’emergent classicality'. האפקט הקוונטי דועך לו והאטומים מתחילים להתנהג כפי שהיינו מצפים מהם במסגרת הפיזיקה הקלאסית.

החוקרים צפו באטומים בעזרת מיקרוסקופ על ידי הארתם באמצעות אלומת לייזר נפרדת. מיקרוסקופ אור אינו יכול להבחין באטומים פרטניים, אולם אלומת הלייזר גורמת להם להאיר, וכך המיקרוסקופ לוכד את הבזקי ההארה שלהם. כאשר אלומה נפרדת זו כובתה, או שהודלקה למשך זמן קצר במיוחד, האטומים עברו מינהור באופן חופשי. ככל שאלומת הלייזר הייתה עוצמתית יותר או שתכיפות הפעלתה עלתה, כך תהליך המינהור הצטמצם דרמטית. "מצב זה מספק לנו כלי יוצא דופן לשליטה במערכת קוונטית, אפילו ברמה של אטום אחר אטום", אומר החוקר. החוקר הראשי מסביר כי במצב זה האטומים רגישים במיוחד לכוחות חיצוניים, כך שממצאים אלו יוכלו להוביל לפיתוחם של גלאים וחיישנים חדשניים.

להודעה של אוניברסיטת קורנל

עוד בנושא באתר הידען
עולם קוונטי חדש
הקוונטום שאינו קוונטי

beam me up scotty אבל בינתיים רק לחלקיקים קוונטיים

63 תגובות ל “אושש אפקט זנון הקוונטי – אטומים לא ינועו בעודך צופה בהם”

  1. מאיה

    אלבנזו
    יש לי שתי שאלות. נתחיל בשאלה שאני די בטוחה שהיא מטומטמת אבל אני אשאל בכל זאת:
    אמרת שיש שקילות בין הבאלק בו יש מכניקת הקוונטים וכבידה לבין השפה בה יש סוג מסויים של מכניקת הקוונטים ואין כבידה. שאלתי היא: מה מיוחד בכבידה? מה מבדיל אותה מהכוחות האחרים שצריך לציין אותה בנפרד ולמה היא לא קיימת על השפה?
    שאלה שנייה: אמרת שהשקילות הזו הוכחה במקרים מסויימים. מה זה מקרים מסויימים? מבנים מסויימים של הבאלק והשפה? האם בכלל אפשר לבנות את העולם שלנו בצורה כזו? כלומר האם קיימת שפה שנראית שקולה לעולמנו ופשוט לא הוכח היא שקולה או שמעולם לא נבנתה אחת כזאת? מה האתגרים בבנייה שלה?
    מקווה שבכל זאת הבנתי קצת משהו והשאלות לא מטופשות לגמרי.
    תודה מראש.

  2. elbentzo

    דרך אגב, קוונטית התשובה הרבה יותר פשוטה. במכניקת הקוונטים גם הגיאומטריה של המרחב (והקווים הגיאודזים שבו) נקבעת לפי חלקיקים בשם "גרביטונים". כששני גופים עושים אינטראקציה כבידתית הם זורקים זה על זה גרביטונים שגורמים להם להמשך. אפשר לחשוב על זה כמו שני אנשים שמתמסרים בכדור באולם שבו הרצפה חלקה: הראשון זורק את הכדור וכתוצאה מכך מחליק קצת אחורה על הרצפה, ואז השני תופס את הכדור וכתוצאה מכך מחליק קצת אחורה, וככה הם מתרחקים זה מזה. ההבדל היחיד הוא שמבחינה קלאסית כל החלפת כדור תגרום להם להתרחק, ומבחינה קוונטית יש גם "החלפות כדור" שגורמות להם להתקרב. אינטראקציה כבידתית היא מהסוג שגורם להתקרב.

  3. elbentzo

    שלום אחד,

    כנראה שפספסתי. אז כמו שאמרת, מה שגורם לכדה"א להמשך לשמש זה עקמומיות המרחב. כדי להבין את ההסבר צריך קודם להבין מה זה עקמומיות של מרחב, ואז לנסות להבין למה זה גורם למשיכה ולמה זה קורה.

    כדי להבין מה זה, אפשר לדמיין דוגמאות במימדים נמוכים. למשל, אתה יכול לקחת מרחב שהוא די-מימדי. דף נייר, למשל. עליו את יכול לצייר קו (שיש לו מימד אחד פחות מאשר לשאר המרחב, כלומר, הוא חד-מימדי), ואז אני חושב שזה די ברור מה זה אומר שהקו מתעקם. באופן זהה אפשר לדמיין מרחב תלת-מימדי, ובתוכו לקחת גופים בעלי מימד נמוך יותר (כלומר, קווים חד-מימדיים או יריעות דו-מימדיות) ושוב, האינטואיציה די ברורה למה זה אומר שהם עקומים. אולי שמת לב שכדי לדמיין עקמומיות, אנו נדרשים לקחת את הגוף העקום ולשים אותו במרחב גדול יותר (בעל יותר מימדים), ולכן כדי לדמיין שכל היקום הוא עקום צריך לדמיין מרחבים בעלי 4 מימדים לפחות (4 מימדים מרחביים, מכיוון שגם הזמן מתעקם – למעשה 5 לפחות). זה בלתי אפשרי למיטב ידיעתי, ולכן נוותר על האפשרות לדמיין איך נראה מרחב עקום. למזלנו, מבחינה מתמטית לא צריך לדמיין כלום ואפשר להגדיר. המשותף לכל הדוגמאות שנתנו הוא שמידת העקמומיות של גוף קובעת מהו הקו הקצר ביותר בין שתי נקודות, ומהו המרחק הקצר ביותר ביניהן. על דף שטוח, למשל הקו הקצר ביותר הוא קו ישר ואת האורך שלו אפשר לחשב לפי פיתגורס. אבל אם נעקם את הדף ונהפוך אותו לכדור (בקירוב, לעולם לא נוכל להפוך דף לכדור באופן מדויק) אז הקווים הקצרים ביותר בין שתי נקודות יהיו קשתות והאורך שלהם יחושב באופן שונה. מידת העקמומיות של מרחב בעצם מגדירה לנו איך נראים בו הקווים הקצרים ביותר ואיך מודדים בו מרחקים. כלומר, כשאומרים שהשמש מעקמת את המרחב סביבה, זה אומר שסרגל יתנהג שונה קרוב לשמש או רחוק מהשמש.

    למה זה גורם למשיכה? גופים באופן עקרוני נעים בקווים הקצרים ביותר (שנקראים גיאודזיים). זה שקול לחוק הראשון של ניוטון שאומר שגוף שלא פועל עליו כוח ינוע בקו ישר. ליד השמש, הגיאודזיים מקבלים צורה עקומה, ומתעקמים לכיוון השמש. לכן גוף שנע על גיאודז שמתקרב לשמש, "ימשך" אליה.

    למה השמש מעקמת את המרחב סביבה? בפיזיקה קלאסית נהוג לחשוב על מערכת פיזיקלית בתור משהו שמנחיתים אותו עם הליקופטר לתוך המרחב. יש את מערכת הניסוי, ואנחנו שמנו אותה איפהשהו. המרחב עצמו הוא לא חלק מהמערכת אלא רק המסגרת שלה. בפיזיקה מודרנית, הבנו (טוב, אנשים חכמים שהם לא אני הבינו) שזה לא נכון. המרחב הוא אובייקט פיזיקלי בדיוק כמו שאלקטרון הוא אובייקט פיזיקלי. לכן קיימת אינטראקציה בין במרחב לבין מה ששמים בתוכו. הם לא בלתי-תלויים. את טבעה של האינטראקציה הזאת קבע איינשטיין מהדרישה המאוד מאוד פשוטה, וזה שאף חוק טבע (כולל זה שאומר מה הקשר בין המרחב לבין מה שנמצא בתוכו) לא יהיה תלוי במערכת קואורדינטות. זאת אומרת שאם אני בוחר מערכת מסוימת, ואתה בוחר אחרת, נקבל אותן תוצאות. הדרישה הזאת קובעת את הצורה הכללית של האינטראקציה בין המרחב לבין החומר שבתוכו ומגדירה את מה שנקרא "משוואות איינשטיין", שאומרות מה עקמומיות המרחב (ואיך נראים הקווים הגיאודזים שבו) כפונקציה של מה נמצא בו.

    כל זה בגדול ויסלחו לי המדקדקים על אי-הדיוק שבו הדברים נאמרו.

  4. אחד

    היי אלבנצו,

    אולי פיספסת את ההודעה שלי קודם, האם ידוע מה בעצם גורם לכדור הארץ להימשך לעבר השמש ? מה זאת אומרת המרחב ״מתעקם״ ודוחף אותו לשם ? האם יש הסבר קצת יותר מובן לכוח המסתורי הזה שגורם לכך ?

  5. שמוליק

    אלבנטזו,
    כמו שמאיה ציינה, תודה רבה על התשובות, אותן אצטרך לקרוא כמה פעמים לפחות כדי לנסות להטמיע חלק מהרעיונות העמוקים שתיארת כאן. הבעיה היא כמובן באינטואיציה שלי, שנעוצה עמוק בעולם הניוטוני אבל זה לא מונע מהסקרנות לעבוד שעות נוספות:
    יש בכלל על מה לדבר מהבחינה הניסויית? מרחק איסופי וחוסר היכולת לתקשר בין הבאלק למעטפת לא מעוררים תקווה שכן.

    הנה שאלה קצת פחות בעייתית. ישנה אפשרות להסביר מה הכוונה במרחב דה-סיטר ואנטי דה סיטר? בויקי ההסבר נגיש אבל לצערי לא יותר מדי מובן.

    שוב, תודה רבה על השקעת הזמן. זה לגמרי לא טריוויאלי מבחינתי שאתה עונה.
    אגב, אתה יכול לקחת את התגובות שלך לשאלות שלנו, לערוך אותן טיפה ולהציע מאמר לידען

    מאיה,
    שמח לשמוע שהחיים עם שלישיה טובים. איזה כיף

  6. מאיה

    אלבנזו,
    המון תודה! זה היה מעולה. מאד ברור. אני עוד אקרא את זה כמה פעמים ואם אחשוב על שאלות אודיע. בהחלט עשה הרבה יותר סדר מבלאגן!

  7. elbentzo

    שזירה של שדות היא יותר קשה להבנה מאשר שזירה בין חלקיקים. בתורת שדות אנחנו זונחים את התיאור החלקיקי, ועוברים לדבר על שדה. מה זה שדה? אפשר לחשוב עליו כפונ' שנמצאת בכל המרחב. במקומות מסוימים היא "מעוררת" ושם נמצא חלקיק. כלומר, כל האלקטרונים בעולם הם שדה אחד גדול שמוגדר בכל מקום ובכל זמן, ולפי העוצמה שלו בנקודה מסוימת אנו יודעים אם יש או אין חלקיק בנקודה (באופן מפושט). אבל אם אני כבר לא מדבר על חלקיק אחד, שני חלקיקים, שלושה וכו', אז מה המשמעות של שזירה?

    במכניקת הקוונטים שזירה בין שני חלקיקים משמעותה שאם אני עושה מדידה על אחד, אני יודע מה קורה לשני. כלומר, יש ביניהם קורלציה. בתורת השדות זה בדיוק אותו דבר: במקום קורלציה בין שני חלקיקים, אני יכול לשאול מה הקורלציה בין הערך שמקבל השדה עצמו במקומות שונים. כלומר, אם אני יודע מה ערך השדה בנקודה אחת, מה זה אומר לי על הערך שלו בנקודה אחרת? זה, באופן היוריסטי, מגדיר לי שזירה של השדה (לצורך העניין, עם עצמו. פעם שני אלקטרונים היו שזורים זה עם זה, עכשיו השדה שמתאר את כל האלקטרונים ביקום שזור עם עצמו). ואן ראמסדונק בנה מערכת על השפה שבה לשדות אין שום שזירה.

    הקשר לעולם שלנו – לא ברור. באופן עקרוני, המילון הזה – Ads/CFT הוכח רק במקרים מאוד ספציפיים, שלא מתארים את היקום שלנו. אבל למרות שאין הוכחה, נראה שהרעיון הזה מאוד חזק והוא יכול להיות הרבה יותר כללי מאשר המקרים הפרטיים בהם הוא הוכח. כלומר, יתכן שגם ליקום שלנו יש CFT שמתאר אותו על שפה. לא הייתי אומר שאנחנו "בעצם חיים בעולם תלת-מימדי", אבל אם זה נכון זה בהחלט אומר שהמערכת שבה אנו חיים – ארבעה מימדים וכבידה – שקולה באופן מלא למערכת של שלושה מימדים ללא כבידה. בסופו של יום, אנו רואים את ארבעת המימדים ממש מול עינינו, אז קצת קשה להתווכח עם זה.

    בנוגע למספר המימדים, ארבעה, עשרה, אחד-עשר, זה לא ממש קשור. אפשר בהזדמנות להגיד על זה מילה או שתיים, אבל זה לא קשור למאמר ששמוליק הביא. מקווה שזה עשה קצת סדר, או לפחות יותר סדר מבלאגן.

  8. elbentzo

    מאיה ושמוליק,

    ננסה לעשות קצת סדר. קודם כל, שאף אחד אפילו לא יחשוב על להתנצל. דווקא בתקופה שבה כמעט כל התגובות באתר הן דת ופוליטיקה, נחמד שאפשר לחשוב קצת על מדע.

    עכשיו, יש קשר בין המרחבים. כפי שאמרתי בתגובה המקורית, מרחב אחד (לצורך העניין, יקרא "השפה") הוא השפה של המרחב השני (יקרא bulk, או בעברית – באלק). לבאלק תמיד יהיה מימד יותר מאשר לשפה. דוגמאות פשוטות – השפה יכולה להיות פני השטח של בלון והבאלק הוא המרחב התלת-מימדי הכלוא בתוכו. או שהשפה יכולה להיות דף נייר דו-מימדי שיושב על השולחן שלי, והבאלק יהיה המרחב התלת-מימדי שהוא ההיטל שלו כלפי מעלה. או שהשפה היא מעגל חד-מימדי, והבאלק הוא השטח הסגור בתוכו וכו'. הסיבה שבתגובה השניה בחרתי להצניע את הקשר הזה, היא שבכל הדוגמאות שלנו אפשר ללכת מהשפה לבאלק ולהיפך. במציאות, השפה מרוחקת מרחק אינסופי מהבאלק (דמיינו בלון עגול, שרדיוסו הוא אינסופי. הבלון הוא אכן שפה דו-מימדית של הנפח הכלוא בתוכו, אבל אם אתה נמצא בפנים, לא משנה כמה רחוק תלך לעולם לא תגיע לשפה). זה אמנם מבלבל אבל חשוב מאוד – ההשלכה העיקרית של זה היא שמי שחי על השפה, לנצח ישאר על השפה, ומי שחי בבאלק לנצח ישאר שם. כלומר, מבחינה גיאומטרית יש קשר בין שני המרחבים, אבל צריך להבין שהתוכן שלהם מנותק לחלוטין.

    רעיון ה-AdS/CFT אומר שיש שקילות מלאה בין פיזיקה בתוך הבאלק (שכוללת את מכניקת הקוונטים פלוס כבידה) לבין פיזיקה על השפה (שכוללת סוג מסוים של מכניקת קוונטים ואין בה כבידה כלל). כלומר, שקיים מילון שמאפשר לתרגם כל בעיה (וכל פתרון של כל בעיה) מאחד לשני. לכל שאלה שתרצה לשאול על העולם שלנו, יהיה תרגום לשאלה אחרת במרחב תלת-מימדי שמוגדרת בו מכניקת קוונטים מסוג ספציפי (שנקראת CFT) ואין בו כבידה. לפעמים ניתן לנצל זאת כדי לקחת בעיה קשה, לתרגם אותה למרחב אחר, ולגלות ששם הבעיה היא דווקא קלה. אז פותרים אותה, ומתרגמים את הפתרון.

    מה שמצא ואן-ראמסדונק זה שלתכונת השזירה של שדות על השפה יש קשר למבנה של הבאלק. לפני שנבין קצת יותר לעומק מה זה אומר "שזירה של שדות", נבין את הטענה: מידת השזירה של האובייקטים שחיים על השפה (שכאמור, הם נפרדים לגמרי מהאובייקטים שחיים בבאלק) מתורגמת על ידי המילון לשאלה "האם הנקודות בבאלק קשורות זו לזו?". אם מסתכלים על מערכת על השפה שבה אין כלל שזירה, מגלים שבבאלק מקבלים מערכת שבה כל שתי נקודות מנותקות זו מזו. זה קצת מבלבל, אבל זה לא קשור לשזירה כפי שאולי אתם חושבים עליה בין שני חלקיקים בתוך הבאלק (כלומר, בעולם שלנו). אין לזה גם קשר לשזירה בין מרחבים, כפי ששמוליק הציע אם הבנתי נכון. מדובר במילון שמתרגם בעיה במרחב א' לבעיה במרחב ב', ומערכת של שזירה של שדות במרחב השפה (לצורך העניין אפשר לחשוב עליה כעל שזירה של חלקיקים בשפה, עוד רגע נסביר קצת יותר) מתורגמת לשלמות המרחבית של מרחב הבאלק.

  9. מאיה

    שמוליק
    שלומי טוב תודה. השלישייה נהדרת. מתוקות אחת אחת. אני מתנצלת מכיוון שאינני משקיעה באמת את הזמן הראוי על מנת להבין את הדברים ובכל זאת מתיימרת להבין אותם.
    אז מה שאתה אומר זה שזה בדיוק הפוך מהדוגמא עם הנמלה שחיה בעולם תלת מימדי ורואה רק שני מימדים? אז מאיפה מגיע מימד הזמן? מעולם אחר שיש לנו שפה משותפת איתו? ומה זאת אומרת לא הוכח הקשר לעולם שלנו? האם כל מבני השדות והמרחב הללו, המתמטיים מתארים את העולם שלנו? האם אנחנו לא רואים את "תוצאות" המבנים הללו (אני משתמשת במילה תוצאות כי אין לי מילה אחרת, אני מבינה שהמבנים המתמטיים עומדים בפני עצמם ללא קשר לעולם שלנו רק שחשבתי שהמוטיבציה לבנייתם בצורה זו היא העולם שלנו) בנסיונות?
    ולסיום אני חייבת שוב להתנצל. באמת שקשה להדיוטה כמותי לעקוב אחרי הדיון אבל הוא מאד מעניין אותי אז אני מנסה לקלוט ממנו את מה שאני יכולה.

  10. שמוליק

    אלבנטזו,
    איתך הסליחה. משום מה התעקשתי לחשוב ששזירה היא בין שני חלקיקים וזה הוביל למחשבה שברמה העמוקה ביותר, מדובר בדיסקרטיזציה (כי שם בתחתית, להבנתי בלבד וטרם תשובתך האחרונה, מתרוצצים חלקיקים שהם אלמנט דיסקרטי). השאלה שאני רוצה בכל זאת לשאול היא האם מדובר על אותה השזירה שקיימת בין חלקיקים? קשה לי להאמין שלא. בחלקיקים ספין של אחד הפוך לספין של השני. המרחבים ששזורים, איזו תכונה(?) הם חולקים?

    מאיה,
    מה שלומך? איך השלישיה? למה את מתנצלת?
    קראתי שוב את המאמר ושם כתוב שעדיין לא הודגם קשר לעולם שלנו, כי הכל מתבסס על הנחות שעוד לא מתקיימות עדיין אבל במידה יימצא קשר כזה, להבנתי זה יאמר שאנחנו חיים בעולם עם שלושה ממדים ורק נדמה לנו שאנחנו חיים בעולם עם ארבעה ממדים. אלבנטזו, יש צדק בדברי?

  11. מאיה

    אלבנזו,
    סליחה שאני מתערבת, אבל אני מנסה, בקושי רב, לעקוב אחר הדיון שלך עם שמוליק. רוב הדברים הם די הרבה מעל יכולת ההבנה שלי אבל אני תחת הרושם שאם אני אקרא מספיק את הדברים שאני לא מבינה אני אבין בסוף (למרות שאני ממש לא מתאמצת כמו שמוליק ולא קוראת גם מקורות אחרים בעוונותי). בכל מקרה, לאחר הקדמה זו ברור שאני לא ממש מבינה מה הולך, אבל רציתי לשאול בנוגע לתשובה האחרונה שלך. שני העולמות הללו – הארבעה מימדי והשלושה מימדי הם חולקים יחד שפה משותפת? (כמו הדוגמא שנתת על דף הנייר שהוא היטל דו מימדי של המרחב) או במילים אחרות, האם העולם התלת מימדי הוא איזשהו היטל של העולם הארבע מימדי ואז השזירה היא בעצם הקשרים שקיימים בעולם התלת מימדי? או שמדובר בשני עולמות נפרדים לחלוטין?
    יש תמיד את הדוגמא הזו שנותנים על הנמלה שהולכת לה בשביל שלה ואין לה שום יכולת לדעת שהיא חיה בעולם תלת מימדי כי היא בכלל לא רואה את המימד השלישי ולכן היא לא מבינה מאיפה הגיעה פתאום העלייה. כך גם אצלנו, הזמן הזה שנע בכיוון אחד הוא תוצאה של מימד אחר שאנחנו לא חשים בו (נכון שזו דוגמא מוכרת או שבילבלתי כאן משהו?) האם זה לא אומר שדווקא יש יותר מימדים שאנחנו בנויים לראות רק שלושה מהם? בעצם השאלה שלי היא האם מדובר על עולם בתוך עולם או על שני עולמות נפרדים לחלוטין או כמעט לחלוטין שיוצרים קשר כלשהו על השפה? והאם כל זה בכלל קשור לשזירה?
    טוב, אני מתנצלת שוב על התגובה המבולבלת אבל אני מבולבלת אז התגובה מציגה אותי.

הוספת תגובה

  • (will not be published)