האסטרונאוט לשעבר של נאס”א, מייקל קולינס, שטס במשימות ג’מיני 10 ואפולו 11, נפטר היום – 28 באפריל 2021.
“היום האומה איבדה חלוץ אמיתי באסטרונאוט מייקל קולינס. כטייס של מודול הפיקוד של אפולו 11 – היו שקראו לו ‘האיש הבודד בהיסטוריה’ – בזמן שעמיתיו צעדו על הירח בפעם הראשונה, הוא איפשר לארה”ב להשיג ציון דרך. הוא גם התבלט בתוכנית ג’מיני וכטייס של חיל האוויר האמריקני.
“מייקל קידם כל חייו את חקר החלל. “חקר החלל הוא לא בחירה, זו חובה,” אמר כשהיה מהורהר במסלול סביב הירח. “מה יהיה שווה יותר אם נפגוש איזשהו סוג של ציוויליזציה חוץ ארצית והאם נצא לחלקים אחרים של הגלקסיה או לא.”
בהודעה שהוציאה משפחתו נאמר, “מייק תמיד התמודד עם אתגרי החיים בחן ובענווה, והתמודד כל גם אם האתגר האחרון שלו. אנו נתגעגע אליו נורא. עם זאת אנו יודעים גם איזה מזל היה לו שחי כפי שחי”.
במהלך משימת אפולו 11 בשנת 1969, נשאר קולינס במסלול סביב הירח בעוד חברי הצוות האחרים ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין ירדו אל פני הירח במודול הירח (הנשר). ב- 20 ביולי הם הפכו לאנשים הראשונים שדרכו על קרקע של גוף פלנטרי אחר. קולינס, שהקיף בגובה של 100 ק”מ מעליהם, כמעט נשכח כאשר תשומת הלב העולמית התמקדה בשני חברי הצוות שירדו למטה. אך לאחר חזרתם הבטוחה של אנשי הצוות, 16 ימי ההסגר והסיורים לאחר מכן שבמהלכן קיבלו מיליוני אנשים לקבל את פניהם. התברר אפילו למתבונן הכי חסר אכפתיות שמדובר בצוות של שלושה אנשים.
הלוח שהושאר על הירח שאמר “באנו בשלום בשם האנושות כולה” נחתם על ידי ארמסטרונג, אלדרין, קולינס והנשיא ריצ’רד מ ‘ניקסון.
מייקל קולינס נולד ב- 31 באוקטובר 1930 ברומא, איטליה. הוא סיים את בית הספר סנט אלבנס בוושינגטון הבירה וסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט בשנת 1952.
הוא בחר בקריירה בחיל האוויר. הוא היה טייס קרב ומשנת 1959 עד 1963 שימש כטייס ניסוי בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה. הוא רשם יותר מ -4,200 שעות טיסה.
קולינס היה חבר בקבוצה השלישית של אסטרונאוטים של נאס”א, שנבחרה באוקטובר 1963. טיסתו הראשונה הייתה כטייס ג’מיני 10, משימה בת שלושה ימים ששוגרה ב -18 ביולי 1966.
הטיסה, בפיקודו של ג’ון יאנג, קבעה שיא גבהים. הרקטה עליה טסו הביאה אותם לגובה של כ-700 קילומטרים. מאוחר יותר הם נפגשו עם חללית ג’מיני שניה. קולינס הפך למלך החלל האמריקאי השלישי כאשר שלף מכשיר זיהוי מיקרומאוריט מאותה ג’מיני.
יחד עם כולל משימת אפולו 11, רשם קולינס 266 שעות בחלל. הוא שימש גם כ- CAPCOM (מתקשר בצופן) עבור אפולו 8, והעביר מידע בין בקרת המשימה לצוות.
קולינס פרש מחיל האוויר כגנרל ועזב את נאס”א בשנת 1970 והפך לעוזר שר החוץ קיסינג’ר. בשנת 1971 הצטרף למכון סמית’סוניאן כמנהל מוזיאון האוויר והחלל הלאומי. אחריותו כללה תכנון ובנייה של בניין מוזיאון חדש. המבנה הושלם בזמן ובתקציב. הוא נפתח לציבור בשנת 1976.
הוא מונה לסגן נשיא של LTV Aerospace and Defense Co. בשנת 1980. הוא עזב את התפקיד בשנת 1985 כדי להקים חברה משלו. מאז שימש גם יועץ עצמאי הכותב ומרצה על חלל.
הוא כתב מספר ספרים: “נושאת את האש” בשנת 1974, “לטוס לירח ולמקומות אחרים ” בשנת 1976, “Liftoff: סיפור ההרפתקה של אמריקה בחלל” בשנת 1988 ו”משימה למאדים “בשנת 1990.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
“..עם זאת אנו יודעים גם איזה מזל היה למייק שהיה לו חי את החיים שלו כפי שחי. ”
דרושה הגהה