דברים שיורמים יודעים: האם צורת ההליכה מסגירה את האישיות?

זאב מספר “יש לי תכונה מולדת של ניתוח אופיו של אדם ע”פ דרך הליכתו מגיל הילדות המוקדמת עמדתי על הסגולה לנחש אופיו של כל אדם ואפילו ממרחק של מאות מטרים,מה קווי  האופי העיקרים והבולטים שלו” ותוהה אם הוא ניחן בסגולה ייחודית

כנראה שאינך מיוחד כל כך. אנחנו משדרים מידע לעולם כל הזמן על זהותנו, רגשותינו, מעמדנו וכוונותינו באינספור דרכים שרק מיעוטם מילולי ומוחנו עסוק בלא הרף בפענוח וניתוח של מידע כזה מאחרים. הפרצוף הוא, ללא ספק, לוח המודעות הראשי של התקשורת הזו: לכל אחד מהרגשות הבסיסיים: פחד, כעס, עצב, שמחה, גועל והפתעה יש הבעת פנים ייחודית שכל אדם, ללא תלות בתרבות או בניסיון החיים מתוכנת לזהות.  אבל לא רק הפנים מוסרות מידע: אנשים מקטלגים ושואבים אינפורמציה על סביבתם החברתית מתוך אינספור רמזים בשפת הגוף. כך למשל ניתן ללמוד על כוונות מתוך תנוחות גוף ותנועות: מהסתכלות באדם השולח ידו לספל קפה יכול צופה אנושי להעריך אם המטרה היא לשתות, להגיש את המשקה לאחר או להסיר את הספל מהשולחן. כל זאת עוד לפני שהוזז העצם ממקומו כשהמקור היחיד למידע הוא תנועת היד: המהירות, זרימת התנועה (משך ההאצה בתחילת התנועה ו”מרחק הבלימה” של כף היד לפני המגע בידית) וזוויות המרפק וכף היד.

לכל אחד מאיתנו הליכה ייחודית

ומה בדבר יכולתך המסתורית לזיהוי מרחוק? ההליכה היא מאפיין אישי הקשור למבנה הגוף, הבריאות ומצב הרוח. לכל אחד מאיתנו הליכה ייחודית וקשה מאוד להתחזות על ידי שינוי מכוון של התנועה. האדם נע על שתי רגליים ולכן משקל הגוף נישא בכל צעד פעם על רגל ימין ופעם על רגל שמאל. האופן בו מועבר העומס הזה מצד לצד הוא “טביעת האצבע” שאותה קל לזהות וקשה לזייף. כאשר אתה רואה אדם הולך מרחוק אתה יכול ללמוד עליו לא רק מהליכתו אלא גם מלבושו, ממבנה גופו ואלי גם מטון הקול שלו ומיחסם של אחרים אליו. כדי ללמוד על התרומה הייחודית של סגנון ההליכה לזיהוי ולהכרה של תכונות נדרש להפריד את ההליכה מהאדם ההולך.

המשימה נראית כבלתי אפשרית אבל מתברר שדי בתזוזה יחסית של כמה נקודות זוהרות כדי שהמח ייחס לכל נקודה מפרק בגוף ויפרש את התזוזה הזו כתנועת גוף אנושי במרחב (כמודגם בסרטון מעל פסקה זו). מניסויי סריקת מח מתברר שדי באותם כתמי אור כדי להפעיל את המנגנונים האחראים לזיהוי אנושי ולחיזוי תכונות וכוונות. באופן זה ניתן להוכיח כי לא רק אתה, זאב, אלא כל אדם כמעט יוצר במוחו דמות בעלת תכונות, רגשות וכוונות על סמך פריטי מידע כדוגמת אורך הפסיעה, גובה הרמת הברך, תזוזת הידיים או גלגול כף הרגל.  ניתוח גיאומטרי מפורט של תנוחות גוף הראה כי הערכה מדויקת למדי על עצב, פחד, כעס או שמחה מופקת מזוויות ההטיה של הצוואר, המרפק והברך ומ “הפרש הפאזה” כלומר ההבדל בזווית הפתיחה של מפרקים שונים הנעים בו זמנית. למעשה מוחנו מתוכנת כל כך לחפש מאפייני אישיות מתוך רמזים של תנועה עד שאפילו צורות גיאומטריות מופשטות יזכו לאופי ולאישיות אם רק ינועו באופן שניתן לייחס לו מאפיינים של הליכה אנושית. האנתרופולוג מרקוס קופנשטיינר הרחיק לכת והציג בפני נחקרים תמונת כדור דו מימדי הנע על מסך המחשב בתנועת גל פשוטה (סינוס). מתברר שעל ידי שינוי בהירות האופקית והאנכית, אורך הגל או הוספת “רעידה” לתנועה הגלית ניתן לתת לכדור לא רק “מצב רוח” אלא אישיות של ממש. הפסיכולוגים מבחינים ב5 תכונות יסודיות יציבות שקומבינציה שלהן בונה את ה”אישיות” הייחודית של כל אדם (“חמש התכונות הגדולות”):  מופנמות (או מוחצנות), נועם הליכות, מוכוונות (חריצות ואחריות), יציבות רגשית (נוירוטיות) ופתיחות מחשבתית. די בכך שהכדור יזוז מצידו השמאלי של המסך לצידו הימני בגלים קצרים ורועדים כדי שנזהה “חוסר יציבות” ואם נעלה את המהירות ואת משרעת גל הסינוס (בכיוון האנכי) יקבל הכדור גם מוחצנות. הייתה הסכמה בין הנחקרים כיצד לבנות את תנועת הכדור כדי שיקבל “אופי” כזה או אחר.

תוצאות הדירות אך לא מדויקות

אבל עד כמה מדויקת אותה קביעה אינטואיטיבית  של מאפייני האישיות על פי אופן התנועה? כאשר מתעדים את אופן הליכתו של אדם ומבקשים מצופים להעריך את אופיו מתברר שהתוצאות הדירות אך לא מדויקות: צופים שונים העריכו באופן דומה את אופיו של האדם שתנועתו מיוצגת על ידי הנקודות המתנועעות על המסך אבל הקשר בין ההערכה הזו למאפייני אישיות  שהוערכו בנפרד חלש למדי. המאפיין היחיד שהצופים הצליחו להעריך ברמת דיוק גבוהה היה המין 85% מהגברים זוהו כך על סמך הליכתם וכ70% מהנשים. כשהתבקשו הצופים להעריך את הגיל התגלתה טעות שיטתית: הדמויות ההולכות הוערכו כמבוגרות מגילן האמיתי. יתכן כי ריקוד מספק מידע אמין יותר על הרקדן מסתם הליכה   המוזיקולוג Geoff Luck בדק את אופי התנועה לצלילי מוזיקה של אנשים שעברו אבחון אישיות באמצעות מבחן פסיכולוגי סטנדרטי. על פי המחקר הזה אכן יש סיגנונות ריקוד הקשורים לתכונות אופי יסודיות: אנשים הנוטים לתנודות מהירות במצבי הרוח רקדו בתנועות תזזיתיות וקטועות. תנועות “חלקות” ומעוגלות היו קשורות לפתיחות ולנועם הליכות (נטייה כללית לשיתוף פעולה ולאדיבות). מי שקיבל ציון גבוה ב”מוכוונות” כלומר באחריות, משמעת עצמיה וחריצות נטה לתנועות גוף רחבות יותר ובפרט הזיז יותר את הראש והרחיק יותר בתנועות הידיים. מוזיקה לטינית הייתה הז’אנר שהפיק את מירב ההבדל בתנועה על פי מאפייני האישיות.

 אופן ההליכה אינו מספיק כדי לדייק בהערכ מאפיין מורכב כאופי אבל בכל זאת ניתן להפיק ממנו אינפורמציה חשובה. כך למשל התברר כי שודדי רחוב  המחפשים קרבן נוח לתקיפה משתמשים, גם אם לא במודע, בניתוח אופן ההליכה. אצל “נשדדים סדרתיים” ניתן לזהות מאפייני תנועה המרמזים על יכולת מאבק נמוכה. כאשר הוצגו סרטונים של אנשים הולכים ברחוב לשודדים מורשעים הם זיהו נכון את הקרבנות. על שודד בשלב איתור ה”טרף” מוטלת משימת ליהוק קשה :  עליו להחליט אם לצרף את עובר האורח ל”נבחרת הנשדדים” על סמך הופעה קצרה בחושך, והוא מסתמך על רמזים שמשדרים השרירים והמפרקים. גם סרטון המראה תנועה בנקודות אור בלבד מאפשר לזהות קרבנות קלים לתקיפה. ניתוח השוואתי העלה שהליכה בצעדים ארוכים ביחס לגובה, הרמת ברך, הנפת יד נגדית,  ותנועת מפרקים חלקה וקפיצית משדרת לשודד שכדאי לחכות למועמד הבא.

לסיכום זאב, אתה לא לבד. גם אם לא כולנו מודעים לכך אנו עורכים הכרות מפורטת עם אנשים עוד לפני שראינו אפילו את פניהם, כולנו משדרים די הרבה אינפורמציה על כל צעד  אבל את השיפוט על האופי כדאי להשהות עד שניתן להולך הזדמנות לעצור ולדבר.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

• אתגר: ללמד רובוטים ללכת
• האם הכלב שלך שמח? 10 תפיסות מוטעות על התנהגות הכלב
• מה יקרה אם כולם פתאום יהיו חכמים?
• ללכת רחוק, ללכת עמוק
• העתיד: בזכות טכנולוגיות מיחשוב לביש – נכים יוכלו ללכת