ד”ר אסף רוזנטל
בימים אלה מציינים את יום הולדתו של דארווין, ואולי זה הזמן לבדוק למי הסכוי להמשיך ולהתקיים ומי נימצא בסכנת העלמות/הכחדה.
על פי התיאוריה שמסבירה את האבולוציה “הכשירים מתקימים”, כלומר מי שתכונותיו מתאימות לתנאי הסביבה הוא בעל הסיכוי הגבוה להעמיד צאצאים ולהמשיך את קיום המין. במאמר מוסגר: עבור כל המקטרגים חסרי ההבנה נאמר כי האבולוציה היא עובדה! היא השם שניתן לתהליך שפועל בטבע וגורם להתפתחות מינים! דארווין פיתח את התאוריה שמסבירה את קיומו של תהליך זה וניסה להסביר כיצד פועלת האבולוציה, עד שיתקבל הסבר אחר – תאוריה אחרת – העולם המדעי ממקבל את טיעוניו של דארווין כתאוריה המתאימה להסברת התהליך העובדתי שניקרא אבולוציה.
אם כך מי מתאים להמשיך ולהתקיים? קל הרבה יותר לבדוק מי אינו מתאים או בשפת שומרי הטבע בימינו אילו מינים נימצאים בסכנת הכחדה? מה המשותף להם? מה עושה אותם “בילתי כשירים”?
שומרי הטבע באשר הם מנסים להבין את תהליכי ההכחדה ואת הסיבות בגללן נעלמים מינים מסביבתנו הטבעית. זאת כאשר ברור כי מאז קיומה של האנושות המודרנית היא מהווה גורם משמעותי… לחיוב או שלילה.
כה משמעותית היא השפעת האדם עד כי יש מי שמיחס את הכחדת האדם הניאנדרטלי לתת המין החדש (האדם המודרני) ש”כבש” את העולם ותוך כדי “כיבושיו” השמיד את המין (אולי תת-מין) הקרוב לו ביותר היום בגלל התנהגות חסרת אחריות הנובעת במיקרים רבים מבורות, התנהגות שהקוו המוביל בה הוא “כיבוש הסביבה,”נמצאים מינים רבים בסכנת העלמות.
הממותה הצימרית, עוף הדודו, ורבים אחרים כבר לא כאן, בדרכם להכחדה נמצאים : הגורילות, השימפנזים והבונובו (שהם הקרובים לנו מכל החיות), על אלה עוד מאות ואלפי חיפושיות, דו-חיים, דורסים, צמחים ואחרים. העייט הקרח כבר נעלם משמי אמריקה ורק פעילות השבה ושמירה החזירה אותו לנופי הטבע, כך גם הפילים והקרנפים באפריקה, מיני תאואים באירופה ואסיה, לוויתנים באוקינוסים ןאצלנו : פראים, ראמים ואיילים.
מינים היו על סף הכחדה בעיקר בגלל פעילות אנושית, ופעילות אנושית החזירה אותם מסף ההעלמות. פעילות אנושית (משחר ההיסטוריה האנושית) היא אחת הסיבות העיקריות להעלמותם של מינים אבל מינים הוכחדו ונעלמו גם לפני הפעילות האנושית.
במחשבה ראשונה ניראה כי הגורם הטיבעי הראשון לקיום או העלמות הוא גודל האוכלוסיה של מין
ככל שמספר הפרטים מועט סכויי המין להמשך קיומו נמוך. מאחר ובאופן טיבעי ככל שהפרטים במין גדולים יותר זמן ההריון ארוך יותר, הצורך באיזור מחיה גדול יותר כדי לספק מזון ולפיכך מספר הפרטים במין יהיה נמוך ומכאן שלמינים גדולים סיכויי הישרדות נמוכים, האמנם?
הדוגמאות הטובות לכך הם הפילים והלוויתנים שאכן אלה ואלה בים וביבשה זקוקים לשטחי מחיה נירחבים, כמויות מזון רב, תקופות הריון וגידול צאצאים ארוכות, ואכן מצבם של הפילים והלוויתנים אינו טוב אבל בשני המקרים מי שאשם ישירות למצבם הרע הוא האדם!
נישאלת השאלה, האם ניתן היום להפריד בין הפעילות האנושית לבין חוקי הטבע הקובעים מי לחיים ומי להכחדה?
כדי להתקיים צריכים זוויגים מבני המין את האפשרות להפגש, להזדווג, להעמיד דור חדש. כאשר דילול אוכלוסין מגיע לרמה מסוימת לא קיימת אפשרות מיפגש בין הזוויגים והמשך הקיום של המין בסכנה. אצל חוקרי הטבע קיים המושג אוכלוסיה מיזערית בת קיום -(א.ק.מ) minimal viable population (MVP), כאשר המדד המקובל הוא – סיכוי של 90% לקיומה של אוכלוסיה לאורך 100 שנים. כמובן שלכל מין המדד שונה שכן הוא תלוי בגורמים שהוזכרו כמו : מהירות התבגרות מינית, תכיפות הריון, וכן הלאה שני חוקרים מאונב' דארווין, בדארווין שבאוסטרליה בארי ברוק וקורי ברדשו יפרסמו את מחקרם ב ירחון המדעי Ecology Letters.
המחקר בדק כ-1,200 מינים בעזרת הדמית מחשב בנסיון לקבוע את ה א.ק.מ.. של חרקים, יונקים, צמחים ואחרים מתוך כוונה לנסות ולנבא את סיכויי ההישרדות של מינים שניבדקו. נבדקו : גודל שטח מחיה, מס' פרטים בשטח, רמת הפוריות, תפוצה עולמית וכמובן “השפעות אנושיות” על המינים הנבדקים.
לדברי החוקרים “בסופו של יום אין הם מסוגלים לנבא אם גורלו של מין ניבדק יהיה הכחדה – כמו הממותה- או חזרה לקיום – כמו הקרנפים”. ממצא מאכזב מבחינת שומרי הטבע שכן אין כאן בסיס לחישובי הסיכויים והמחשבה המקובלת שסיכויי השרידות תלוי בגודל האוכלוסייה אינה מקבלת חיזוק ! י
בצידה השני של אוסטרליה מנסה חוקר אחר Maurizio Rossetto לחזות סכויי הישרדות ע”י בדיקת מס' בודד של מינים בשטח קטן ביער-גשם. לדבריו מינים ששרדו מיליוני שנים יכולים לתת כיוון להבנת כושרם, גם אם שרדו בכיסים זעירים כמו העץ שנתגלה לפני כחמש שנים במדרון אחד, Eidothea hardeniana גדל בתקופת הדינוזאורים, כלומר שרד כמאה מליון שנים. מה נתן לו את כושר השרידות? גידול מהיר, פריחה /בשלות מינית בגיל צעיר חסימת האפשרות להפריה / האבקה עצמית, אורך חיים של אלפי שנים ולפיכך מעל לכל גיוון גנטי גבוהה באוכלוסיה קטנה עץ אחר שניבדק, (גם הוא נדיר ושרד מתקופות קדומות) Elaeocarpus williamsianus,
משתמש באותן שיטות שרידות, בנוסף משלח העץ שלוחות שרשים שמתפתחים לעצים, וכאן טמון אולי כשלונו, שכן התוצאה היא שברבות השנים כל חורש/יער מהווה עץ יחיד ובגלל העכבה להפריה עצמית אין המשך של דור חדש, אין גיוון גנטי ולכן נימצא המין בסכנת כליה, כלומר שני עצים בעלי שיטות שרידות דומות אבל סיכויי השרידות נוטים דווקא לטובת העץ ממנו יש רק אוכלוסיה מצומצמת אחת במקום אחד כלומר המימצאים מהווים סתירה/ניגוד לדעה המקובלת.
המסקנות המעשיות שעשויות להתקבל הן כי בניגוד למדיניות הקיימת לפיה במקרים של צורך בברירה/ בחירה בין מס' שטחים לשימור, ניבחר השטח הגדול יותר מתוך כוונה לשמר אוכלוסיות או מינים רבים יותר יש לבדוק כל שטח לגופו, כאשר לא גודל השטח ואפילו לא גודל אוכלוסיות מהווה את המדד, אלא המגוון הגנטי בכל אוכלוסיה/ מין ומגוון המינים למינים גדולים (פיזית) דרוש זמן רב יותר להסתגל לתנאים חדשים שכן מספר הדורות בתקופת זמן קטן יחסית למינים קטני גוף.
האנושות גורמת לשינויים סביבתיים קיצוניים ומהירים וע”י כך מעצימה את הכחדת המינים הגדולים מחד ומאידך ממריצה את התרבות המינים הקטנים, בעלי אורך חיים מהיר, דורות קצרים, ולפיכך כושר היסתגלות מהיר. הדוגמאות היותר ידועות ומובנות הן : התפתחות עמידות אצל חרקים לקוטלי חרקים, התפתחות עמידות אצל גורמי מחלות לאנטיביוטיקה, התרבות מכרסמים ועוד.
מאחר ומין לא נוצר כדי להיכחד אין הגיון בהכחדה פתאומית של מין בתקופה קצרה. לא הגיון אבולוציוני ולא הגיון דרוויניסטי כלומר מינים שנעלמים בתקופתנו כתוצאה ישירה מיחס שלילי של האנושות לסביבתה הטבעית אינם “מסיימים” את מהלך האבולוציה שלהם ובהתאם חסרים לסביבה כולה.
המין האנושי שהתפתח במהירות גדולה השאיר מאחור את העכבות הטבעיות, ההתפתחות הטכנולוגית שלנו מכתיבה את ההתפתחות התרבותית, העכבות האינסטינקטיביות של המין האנושי מפגרות אחרי ההתפתחות הטכנולוגית בכ-50 אלף שנים. אותן עכבות ואותם אינסטינקטים שנישארו מאחור יכלו למנוע את ההרס, מאחר ואיבדנו אותם אי שם בשחר ההיסטוריה חייבים אנו להסתמך על הטכנולוגיה שתהיה מוכתבת ע”י תרבות מוסרית כדי למנוע את הכחדת סביבתנו הטבעית.
גם המקטרגים הגדולים כנגד “הגופים הירוקים” אינם יכולים להתעלם מהצורך החיוני בסביבה בריאה ושלמה, לטבע ובהתאם לאדם כדי לשמור על סביבה בריאה חייב האדם להבין את הצורה בה הוא גורם לנזק סביבתי ומתוך הבנה שכזאת לעשות למען הפסקת הנזק מחד ומאידך, לתיקון העוולות שכבר נגרמו.
דר' אסף רוזנטל
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרא'ם
לפרטים טל' 08 6372298 / 0505640309
דוא'ל
[email protected]
ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל באתר הידען
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~402943010~~~218&SiteName=hayadan
