למי שייך הידע האנושי?

מגמות בפרזיטולוגיה; אלפי מדענים הכריזו חרם על חברות פרטיות, המתנגדות לתפוצה רחבה של ממצאי מחקרים בלי תשלום

ג'יימס מיק, גארדיאן

knowledge.gif
איור: דוד פולונסקי

מדענים ברחבי העולם מתקוממים נגד צעדי חברות פרטיות המנסות
לחסום מידע שנצבר בעשרות שנות מחקר דרך העברתו למאגרי מידע
אלקטרוניים יקרים, הפתוחים למנויים בלבד. על הכף מוטלת השליטה
על מחקרים מדעיים-מיליוני דפי מידע העשויים לסייע במציאת מרפא
למחלת האיידס, פתרונות להוזלת מסעות
בחלל או דרכים לפענוח המוח האנושי.

יותר מ-21 אלף חוקרים ב-161 מדינות הצטרפו לחרם על מו”לים של
כתבי עת מדעיים המסרבים להפוך את ניירות המחקר לזמינים
באינטרנט שישה חודשים לאחר פרסומם. “מדע תלוי בהימצאותם של ידע
וטכנולוגיה במישור הציבורי”, טוען מייקל אשברנר, פרופסור
לביולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' ואחד ממובילי מסע המחאה;
“במובן זה מדע שייך לאנשים, ואסור שפירותיו יהיו בבעלותם של
מו”לים, או יועברו על ידיהם תמורת רווחים עצומים. על פירות
המחקר-הממומן ברובו המכריע בכספי ציבור-להיות זמינים באורח
נרחב וחסכני כמידת האפשר”.

בעשור האחרון גבר הכעס בספריות המחקר באירופה ובארצות הברית
לנוכח העלייה הגדולה במחיר המנויים לכתבי עת מדעיים, המתעדים
למעשה את הידע האנושי המדעי. האפשרות לשליפה חופשית של מידע
ונתונים מהאינטרנט רק מגבירה את תסכולם של המדענים. רווחי
המו”לית הגדולה ביותר של כתבי העת המדעיים, חברת “ריד
אלסוויר”, היו בשנה שעברה 352 מיליון דולר, מתוך מחזור של 970
מיליון דולר. למעשה, המו”לים מרוויחים פעמיים מכספי הציבור:
פעם אחת כאשר מדענים שעבודתם ממומנת בכספי משלמי המסים מגישים
אותה לכתבי העת חינם, ובשנית כאשר ספריות הממומנות בכספי
האזרחים קונות מהם את המידע חזרה בצורת מנויים.
ממשלת בריטניה מודאגת מכוחה של “ריד אלסוויר” עד כדי כך שחסמה
את השתלטותה, בשווי של 4.48 מיליארדי דולרים, על מו”לית גדולה
אחרת של כתבי עת, “הארקורט”.

דרק האנק, ראש ,Elsevier Science כינה את קבוצת המדענים
הקוראים לחרם אידיאליסטים נאיווים. “כל אחד היה רוצה שכל דבר
יהיה זמין, כל הזמן, ורצוי חינם”, אמר. “זה מאפיין אנושי כולל,
אבל אני לא בטוח שהדגם העסקי הזה הוא ריאליסטי. אני מתבייש
בגלל אספקת שירות גרוע, לא בשל הרצון שלי להפיק רווחים. כספי
ציבור מממנים אמנם את המחקר, אך לא את הוצאות פרסומו. אם
הרשויות היו מממנות את הפרסום, הייתי מספק אותו חינם”.

את רוב העותקים של 1,100 כתבי העת של “ריד אלסוויר” אי אפשר
למצוא אצל מוכרי העיתונים. לכתבי עת אלה, הנושאים שמות כמו
“מבנים בעלי קירות דקים”, “מים אורבניים”, “כתב עת לנוזלים
סופר קריטיים” ו”מגמות בפרזיטולוגיה”, אין כוח המשיכה של “אל”.
מחיר המנוי השנתי עליהם היה גורם למו”לים בעלי תפוצה המונית
לקנא. כך, מנוי שנתי ל”אלכוהול” הרואה אור תשע פעמים בשנה עולה
כ-140 דולרים לגיליון. כתב העת “חקר מוח” עולה יותר מ-12 אלף
דולר לשנה ואילו מחירו של כתב העת “”Veterinary Medicine
Preventative עלה ביותר מ-%300 בהשוואה למחירו לפני עשור, והוא
אלף דולרים לשנה.

מחוץ לתחום עבור העולם המתפתח

לטענת חברת אלסוויר, מספר המאמרים המוגשים גדל בכל שנה והוצאות
החברה עולות. כל מאמר חייב לעבור בדיקה של מדענים עמיתים, כדי
לוודא שהוא ראוי לפרסום. העלאות המחירים אילצו ספריות לקצץ
במנויים, מה שהוריד את הכנסות אלסוויר ואילץ אותה להעלות את
המחירים עוד יותר. בניסיון להיחלץ ממעגל קסמים זה, אמר האנק,
מנסה החברה לשכנע אוניברסיטאות לחתום על גרסאות ארכיון
אלקטרוניות של כתבי העת שלה. זה כבר קיבלה החברה לעבודה 1,500
בני אדם כדי להעביר את כל ארכיוני כתבי העת שלה-ובהם גיליונות
מהמאה ה-19 של כתב העת הרפואי “- “Lancet למאגרי מידע
ממוחשבים. עם זאת, מחיר המנוי למאגר מידע אלקטרוני יושפע
ממחירם העולה בהתמדה של כתבי עת בנייר. “התוכנית שלנו היא
להפוך הכל לזמין בסביבה אקדמית או מקצועית כבר מהיום הראשון
ולא בתוך שישה חודשים”, הוסיף האנק, “אך מישהו חייב לשלם בעד
זה”.

מעמדם של מדענים וקידומם תלויים בפרסום בכתבי עת מוכרים.
המדענים הכותבים את המאמרים, עמיתיהם הבודקים אותם ועורכיהם
אינם מקבלים שכר. המו”לים מוציאים כסף על ההדפסה ועל צוות קטן
של שני אנשים בדרך כלל, העוסקים במשרה מלאה בשיווק והפצה.

כל עוד התנהלה ההתכתשות על מחיר כתבי עת בין הספריות למו”לים
ניצבו המדענים בצד. הופעת האינטרנט שינתה הכל: מנועי מחקר רבי
עוצמה הסורקים מאגרי מידע ממוחשבים מאפשרים למדענים לגלות
קשרים פורצי דרך בין תוצאות מחקריות שונות, שאלמלא כן היו
נדרשות שנים לאתר אותן בג'ונגל האינדקסים. הסיכון שאמצעי מופלא
זה יהיה בשליטת חברות פרטיות הוביל את המדענים לפעולה.
“למו”לים המסחריים הגדולים יש סיבה לחוש מאוימים”, אמר הפרופ'
אשברנר. “הם גובים מחירים גבוהים מאוד ומקפידים על העברת
הזכויות אליהם. אנחנו לא מקבלים שכר על הפרסום. אין שום סיבה
שנמסור את זכויות היוצר שלנו למו”ל מסחרי, לאחר שעשינו את
העבודה המדעית ואת עבודת הכתיבה. המחירים שגובים המו”לים
גבוהים כל כך, שאפילו במדינות העשירות לא תמיד אפשר לקנות חזרה
את המידע. לדידו של העולם המתפתח, כתבי העת הללו הם לגמרי
מחוץ לתחום”.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~304390279~~~127&SiteName=hayadan