ד”ר אסף רוזנטל/מי מפחד מהחזרת הברדלסים לטבע בנגב?

ד”ר אסף רוזנטל

תצלום נדיר של להקת ברדלסים במרכז איראן. פחות מ-60 ברדלסים חיים כיום באסיה

https://www.hayadan.org.il/rosental040905.html

בסוף שנות השישים החלו להגיע שמועות על תצפיות בנמרים במדבר יהודה. באותה תקופה היתי פקח ה”רשות” בעין-גדי וסביבתה וכמובן שחיפשתי סימנים לנוכחות נמרים, כל שמצאתי היו עיקבות, גללים וסימני טריפה.
רק ב-1971, בעזרתם הפעילה של עמיתי מעין-גדי וגיורא אילני שניכנס לעבודה כ”זואולוג הדרום” הצלחנו לצלם ולתעד (לראשונה בהיסטוריה החדשה) נמרה שטרפה יעל בעין-גדי. עמיתי וידידי גיורא אילני (לימים “איש הנמרים”) החל לעסוק בסימון ועיקוב אחרי הנמרים, הגענו למסקנה כי יש בארץ שתי אוכלוסיות שרידיות, אחת בדרום מדבר יהודה והשניה בהר הנגב, לגיורא היה ברור כי סיכויי ההישרדות של אוכלוסיות אלה מועטים וכדי לקדם את סיכוייהן יש לתגברן בנמרים נוספים ממקורות חיצוניים, החיפוש אחר מקורות כאלה הוביל לג'בל-אל-גונה במיצריים, שבו אוכלוסיה קרובה לנמרים שלנו, אבל מיצריים היתה מדינת אויב, מקום נוסף שהיתה בו אוכלסית נמרים דומה לנמרי הארץ היתה אירן, נמרים מאפריקה לא באו בחשבון שכן הם שייכים לתת-מין גדול ושונה, אירן היתה מדינה ידידותית, ועם הקמת החי-בר ביוטבתה הובאו לשמורה פראים מאירן, פראים שברבות הימים שוחררו לטבע וכיום “עושים חייל”. ברור היה לכל העוסקים בנושא כי החזרת טורף לטבע הוא מעשה קשה ומסובך בהרבה, אבל גיורא לא הרפה מהרעיון, אלא שב”רשות” החלו העורקים להסתייד וכניסה להרפתקאה שכזאת הורדה מסדר היום באחת. בינתיים גם הקשרים עם אירן שובשו וההמשך ידוע.
היום אוכלוסית הנמרים בארץ מיתדלדלת בעיקר בגלל פגיעה (אנושית) בנקבות וסיכויי הישרדות נמרים בארץ קלושים. כל זאת נכתב בגלל ידיעה שראיתי ב בי-בי-סי על פי הידיעה צולמו תמונות של משפחת ברדלסים, נקבה וארבעת גוריה בני חצי שנה, בשמורת דאר-א-אנג'יר (Dar-e-Anijir). השמורה נמצאת ברמה יבשה שבמרכז אירן, והתמונות צולמו במצלמה אוטומטית שהוצבה בניסיון לתעד את הטורף הנדיר והיחודי, מעריכים כי באיזור יש כשישים פרטים המתקיימים מצייד צבאים, ארנבות, חוברות, ומכרסמים.
על פי התמונות ניתן לראות כי הסביבה דומה לאזורי “הנחלים-הגדולים” בנגב אזור שעל פי העדויות היו בו ברדלסים עד לתחילת המאה העשרים.
בשנות השישים היו שמועות על מפגשים עם ברדלסים אבל היום ברור כי אין ברדלסים בסביבתנו, אין מאחר ואלה ניצודו. היום אחרי שנים של שמירת טבע, התאוששות אוכלוסית הצבאים, חידוש אוכלוסיות של פראים וראמים, חידוש אפשרי של אוכלוסית יענים, שמירה נרחבת ואכיפת איסור הפגיעה בחיות המדבר יש בהחלט סיכוי ואפשרות לברדלסים לחיות באזורנו, קימים מס' מעצורים בפני שיחרור טורף גדול יחסית לשטחים שאינם רחוקים יחסית מישובים, אבל יש לזכור כי הברדלס האסייתי : קטן מבן מינו האפריקאי, הברדלס טורף טרף קטן יחסית ופוחד מאנשים, מאחר ובאזורים שמתאימים למיחיתו אין ישובים (מלבד בדואים ששוהים ללא היתר) שמגדלים מקנה, לכן החשש מפגיעה באדם או רכושו בטל. מעצור נוסף הוא הצורך למצוא מקור ממנו ייובאו ברדלסים, הברדלסים באירן הם בני אותו תת-מין שהיה קיים בארץ ולכן בהחלט מתאימים (על הבעיות המדיניות ניתן להתגבר באמצעות קשרים דרך גופי שימור בין-לאומיים). תישאל השאלה אם יש רק שישים פרטים באיראן מדוע יסכימו “לדלל” בהם?
אם כן על פי התמונות (וכך לעיתים קרובות) הצליחה האם לגדל ארבעה גורים ולהביאם לגיל חצי שנה, נקבת ברדלס ממליטה שלושה עד שישה גורים ורבות מצליחות לגדל שלושה עד ארבעה, אלא שהשלב הקשה בחיי הצעירים אותו מצליחים לעבור רק כ25% הוא אחרי פרידתם מאימם, כלומר מארבעת הגורים שבתמונה יגיע לבגרות מלאה רק אחד, לכן יש מקום ואפשרות ללכוד את שלושת הגורים החלשים (ניתן לזהותם) ולגדלם כ גרעין רביה לשחרור עתידי בטבע.
המקום הנכון מבחינת שמירת הטבע לשחרור ברדלסים אסיאתיים הוא הנגב. שמורת הנחלים הגדולים שמהווה איזור גדול ונרחב וכן מכתש-רמון. בשלב זה אין כל זאת יותר מחלום או משאלת לב שכן המעצור הגדול ביותר למיזם כזה הם מצבורי הסיד שנאסף ב”צנרת הרשות” ועד שזה יישטף אולי יהיו לנו יחסים עם אירן?

בתמונה: עשירית מהברדלסים באסיה

שתי להקות של ברדלסים אסיאתיים נדירים נצפו במרכז איראן בחודשים האחרונים, והדבר מעלה את התקווה שאחד מבעלי החיים המהירים ביותר בעולם יינצל מסכנת הכחדה ביבשת אסיה, כך מסרו מומחי שימור איראנים ביום שבת.

לדברי הושנג זיאיי, מהארגון להגנת הסביבה של איראן, באוגוסט הבחינו מדענים בארבעה ברדלסים בוגרים, וחודשיים קודם לכן מצלמות שהוצבו בשטח קלטו נקבת ברדלס וארבעת גוריה, שנחו בצלו של עץ. “שתי התגליות מהחודשים האחרונים מאוד מעודדות”, אמר זיאיי, שעומד בראש הפרויקט להגנה על הברדלס האסיאתי באיראן, שמשותף לממשלה, לאו”ם ולאגודה לשימור חיי הבר (WCS). לדבריו, שתי הלהקות שנצפו לאחרונה הן הגדולות ביותר שצולמו אי פעם באסיה.

גורלו של הברדלס האסיאתי, ששטח המחיה שלו באסיה השתרע בעבר מים סוף ועד הודו, תלוי כיום על חוט השערה. פחות משישים פרטים חיים ביבשת – רובם במישורים הצחיחים של מרכז איראן. ידוע על 15 ברדלסים לפחות שנקטלו ב-15 השנים האחרונות באיראן על ידי חובבי ציד או רועים שחששו לחיי הבקר שלהם. אולם לדברי פיטר זאלר מהאגודה לשימור חיי הבר, נראה שמספר הברדלסים שנקטלו גדול יותר.

בשנות השבעים של המאה העשרים מספר הברדלסים באיראן הוערך ב-100 עד 400, אולם ציד של הברדלסים ושל הטרף שלהם בשנים שלאחר המהפכה החומייניסטית, לצד הידלדלות שטח מחיה שלהם בשל רעיית בקר, הביאו את בעלי החיים הללו לסף הכחדה.

לדברי זאלר, מאמצי השימור מתמקדים בשני אפיקים: הגברת המודעות למצבו העגום של הברדלס בקרב התושבים החיים באזורי המחיה שלו, וניסיון להקטין את הרעייה באזורים אלה, בין השאר באמצעות קניית שטחי רעייה מכפריים. האוכלוסייה המקומית, אומר זאלר, נענתה בחיוב ליוזמה, ואין זה מפתיע בהתחשב בכך שלברדלסים, שכונו בעבר “נמרים ציידים”, היה מעמד מיוחד בהיסטוריה האיראנית: הם אומנו על ידי השליטים הקדומים לצוד איילות והיו סמל לעושר ועוצמה.

הברדלס האסיאתי נעלם מרוב שטחו של המזרח התיכון לפני כמאה שנה, אף שהוא נצפה בסעודיה עד לשנות החמישים של המאה הקודמת. הוא נעלם מהודו ב-1947, ועל פי דיווחים שנויים במחלוקת שכן במרכז אסיה משנות השישים עד שנות השמונים.

על פי הערכות, באפריקה חיים פחות מעשרת אלפים ברדלסים. בית הגידול שלהם הולך ונעלם וההגנה עליהם מועטה.

ריכוז מאמריו של ד”ר אסף רוזנטל באתר הידען
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~257498700~~~218&SiteName=hayadan