י”ס שואל: האומנם כלבים מריחים פחד? בדרך מסתורית מצליחים כלבים שקטים ומחונכים להתנפל בנביחות ונהמות מאיימות דווקא על האורחים החששנים ביותר. איך הם יודעים על מי להוציא אגרסיות ולמי לכשכש בזנב?
בדרך מסתורית מצליחים כלבים שקטים ומחונכים להתנפל בנביחות ונהמות מאיימות דווקא על האורחים החששנים ביותר. איך הם יודעים על מי להוציא אגרסיות ולמי לכשכש בזנב? המיתוס הוא שכלבים מריחים חומר כלשהו שפולטים הפחדנים. ההשערה נשמעת הגיונית שכן יש אנשים שכלבים נוטים להגיב בתוקפנות לקרבתם והם משתמשים בחוש הריח להתמצא בסביבתם אבל לפחד אין ריח: אין הבדל כימי בין זיעת פחדן לזיעת אמיץ. תמיהה יסודית יותר היא למה שפחד יעורר תגובה תוקפנית כזו אצל הכלב?
הפסיכולוגיה של ידידנו הטוב ביותר נחקרת ביסודיות רבה. כלבים היו בעל החיים הראשון שבוית ועדיין הוא החיה הנמצאת בקרבה האינטימית ביותר פיזית ורגשית אלינו. לקרבה הזו תוצאות מרחיקות לכת על הדרך בה הוא תופס את העולם.
זאב מבוית
כלב הבית הוא זאב מבוית, מעט מאוד השתנה בביולוגיה ואפילו בפסיכולוגיה שלו מאז עבר מהמרחבים אל הכרית בסלון. אבל המעט הזה כולל מרכיבים החשובים לתקשורת עימנו. במשך 15 אלפי שנות החברות למדנו להכיר זה את זה ופיתחנו שפה משותפת. הנביחה למשל היא אמצעי תקשורת ייחודי לכלב המבוית (אצל הזאב נביחה היא אמצעי תקשורת המוגבל לגורים) ובני אדם מבינים היטב מה כלבים מספרים בסגנונות הנביחה השונים.
מצידו של הכלב התפתחה נטייה שלא קיימת אצל זאבים (אפילו לא כאלו שגודלו מינקות בידי בני אדם) להביט בפניהם של אנשים. הבעות הפנים הם מרכיב חיוני בתקשורת אצל בני אדם. בהתאם, אזור מיוחד במח מוקדש בלעדית למשימת זיהוי פרצופים וחלק ניכר מהאינפורמציה שאנו מקבלים מהעולם ומשדרים אליו הוא באמצעות שפע הבעות הפנים. אצל הולכי על ארבע משימת התקשורת מתחלקת על הרבה אברי גוף: הזנב, קימור הגב, הפרווה ועוד. בני אדם משתמשים בידיים לטפל בכלים, הגפיים התחתונות צריכות לטפל לבדן ביציבה ובתנועה והרבה יותר מטלות תקשורת מועמסות על שרירי הפנים שאכן הסתגלו למשימה ומאפשרים לנו שפע הבעות: מחיוך ועד הבעת כעס, סקרנות או הזדהות. כדי לפטפט עם חבריו יביט זאב במכלול פרטים המפוזרים על כל הגוף ואין לו סיבה לצמצם את שדה הראיה לאזור הראש. מיקוד המבט בפניו של אדם הוא אולי המטלה המשמעותית אליה אילפנו גנטית את הכלב. ניסוי שהדגים זאת הראה כי כלבים מצליחים בקלות להבין איפה בעליהם הניחו אוכל אם יביט האדם אל הקערה הנכונה. כדי להעביר את האינפורמציה לזאב מבוית יש צורך בשליחת כל היד לכיוון הקערה או ממש לגעת בה. איך למד הכלב את המטלה המוזרה הזו? יש להניח שמבייתי הכלבים העדיפו לשמור כחיות בית (או, בעצם, כחיות מערה) כלבים שהתחבבו עליהם. כפי שיודעים מאלפי חיות הקרקס מה שמחבב חיה על בני אדם הוא חיקוי של התנהגות אנושית. לחץ אבולוציוני כבד הופעל על גורי הזאב האומללים שהובאו מהשדה אל מדורת השבט להידמות ליצורים המשונים סביבם. מי שהצליח בכך היה זה שמיקד מבט בפניהם של בני אדם ועקב אחר כיוון מבטם.
לא מבינים כלבית
בניגוד לכלבים שלמדו להתבונן ולפרש את שפת הגוף שלנו בני אדם לא פתחו אינטואיציות טובות להבנת שפת הגוף הכלבית. פרט להבנה שטחית של הבעות פחד או הזמנה למשחק רובנו, כולל מגדלי הכלבים, לא יודעים לקרוא כשכוש זנב או תנועת ליקוק של האף. רוב בעלי הכלבים יפרשו נכון זנב מושפל כביטוי של פחד ומצוקה אבל מעטים יודעים להבדיל בין תנועת נפנוף זנב רחבה של כלב שמח לתנועות זנב מהירות וקצרות המרמזות על מתח ואפילו תוקפנות
וכאן, בקפיצה חדה, נעבור מהאבולוציה אל הדוור או שליח הפיצה הפותח את שער החצר וניצב מול הכלב. מי שכלב הוא עבורו איום יוצף באדרנלין והאדרנלין עושה את תפקידו: גורם לו למקד את מבטו בסכנה כלומר בכלב. הכלב, מצידו, עושה מה שכלבים למדו לעשות: מביט לכיוון פניו של הדוור. הכלב יודע כי יש משמעות לכיוון אליו מופנה מבטו של אדם והאיש שמולו מסתכל דווקא לכיוונו. בנוסף, הכלב למד לזהות קצב וסגנון של הליכה רגילה. ומי שמפחד נע בקצב שונה ותנועתו מקוטעת, הוא לא נראה כמי שבא לספק מזון או לשחק, ולכן מן הסתם כוונותיו תוקפניות. הכלב לא יתקוף מייד אלא יציג רצף של מחוות הזהרה: מזנב אסוף, תנוחת גוף קפואה, הסטת אזנים לאחור, חשיפת שיניים ונהמה, המשך התנועה הנתפסת כמאיימת עלול להביא לנשיכה החוקרת ג’ודית ואס (Judit Vas ) בדקה תגובת כלבים מגזעים שונים לאדם זר המתקרב אליהם. אופן התקרבות שנתפס על ידי הכלבים כמאיים וגרר תגובה תוקפנית כלל נעיצת מבט ישירה בכלב, הליכה הססנית בגב כפוף וללא השמעת קול: כך לא יתנהג בד”כ חובב כלבים. אותו חוקר (באותו ריח גוף) זכה לתגובה ידידותית מאותם כלבים כשהתקרב בהליכה נינוחה ובלי לנעוץ בהם מבט.
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל : [email protected]
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
נחמד , רק שמי שכותב על כלבים ראוי שידע
כי ״……. כלבים ממינים שונים ……״. יוק !
שכן כל הכלבים שייכים למין אחד
והוא ״Canis lupus familiaris״ .
במין זה יש תת-מינים (גזעים) רבים ושונים,
כמו כן ראוי שהכותב ילמד לכתוב מידע
במקום הלעז המיותר ״אינפורמציה״…